דיאטה פָּליאוליתית – חלק ב'

דיאטה פָּליאוליתית – חלק ב'

ההשפעות המיטיבות המיוחסות לדיאטה פליאוליתית, המשך

התסמונת המטבולית1 עשויה להיות מושפעת לטובה על ידי הדיאטה הפליאוליתית. מחקר התערבות הולנדי, שהתפרסם ב-Lipids in Health and Disease, מציין כי למרכיבי הדיאטה עשויות להיות השפעות מיטיבות על התסמונת המטבולית. המחקרים שפורסמו לגבי דיאטה פליאוליתית נערכו במשתתפים בריאים או חולים במחלות קרדיו-ווסקולריות, חולי סוכרת או במשתתפים שמנים, אולם הממצאים אינם עקביים.

  • במחקר התערבות חלוץ (pilot) מבוקר מטבולית2ב-9 מתנדבים אמריקאים יושבניים3לא שמנים בריאים, שהתפרסם ב-European Journal of Clinical Nutrition, דיאטה פליאוליתית הביאה לשיפור בפרמטרים המטבוליים והפיזיולוגיים בהשוואה לדיאטה הרגילה. הדיאטה הביאה, בין השאר, לשיפור חלק ממרכיבי התסמונת המטבולית. היא גרמה להרפיית כלי הדם (גורם המשפיע על לחץ הדם), לירידה לא מובהקת בלחץ הדם, לירידות גדולות מובהקות ברמות בדם של סך הכולסטרול (ירידה של 16%), ה-LDL-כולסטרול (ירידה של 22%) והטריגליצרידים (ירידה של 35%), לירידה מובהקת ברמות האינסולין בדם (ירידה של 68%) לאחר העמסת סוכר, לשיפור הרגישות של האינסולין, וכל זה ללא ירידה במשקל.

במחקר התערבות מאוחר יותר של אותה קבוצת חוקרים ב-14 חולי סוכרת, שהתפרסם גם הוא ב-European Journal of Clinical Nutrition, לא נמצא הבדל מובהק, לאחר התערבות במשך 3 שבועות, בין שתי הדיאטות, דיאטה פליאוליתית4 ודיאטת סוכרת (על פי המלצות אגודת הסוכרת האמריקאית5), בהשפעתן על  ירידה במשקל, בקרה על גלוקוז ובקרה על ליפידים (שומנים), אם כי ההשפעה בתוך קבוצת הדיאטה הפליאוליתית הייתה גדולה יותר על מספר פרמטרים: ההמוגלובין המסוכרר6 (HbA1C) ירד ב-0.3% לעומת 0.2% בדיאטת סוכרת; הפרוּקטוֹזאמין (סמן ביולוגי לטווח קצר יותר של בקרת גלוקוז) ירד ב-34 מיקרומול/ליטר לעומת 3 מיקרומול/ליטר בלבד בדיאטת סוכרת; סך הכולסטרול ירד ב-26 מיליגרם/דציליטר לעומת 9 מיליגרם/דציליטר בדיאטת סוכרת; ה-LDL-כולסטרול ירד ב-15 מיליגרם/דציליטר לעומת 7 מיליגרם/דציליטר בדיאטת סוכרת. לעומת זאת, רמות ה-HDL-כולסטרול ירדו קצת פחות בדיאטת סוכרת. חודש לאחר הפסקת הדיאטות הממצאים חזרו למצבם הבסיסי (של תחילת המחקר) בשתי הדיאטות.

  • במחקר התערבות אמריקאי אחר ב-20 משתתפים היפרכולסטרולמיים (בעלי רמות גבוהות של כולסטרול), שהתפרסם ב-Nutrition Research, בהשוואה לדיאטת אגודת הלב האמריקאית ולתחילת המחקר, דיאטה פליאוליתית הורידה במידה גדולה יותר באופן מובהק את רמות סך הכולסטרול, LDL-כולסטרול ואת הטריגליצרידים והעלתה את רמות ה-HDL-כולסטרול לאחר 4 חודשי התערבות וזאת ללא תלות בירידה במשקל.
  • במחקר התערבות הולנדי בקרב 34 בעלי תסמונת מטבולית עם שני מאפיינים לפחות של התסמונת, שהתפרסם ב-Lipids in Health and Disease, בהשוואה לדיאטת ייחוס בריאה על פי ההמלצות של מועצת הבריאות ההולנדית, חלה בדיאטה פליאוליתית במשך שבועיים ירידה במספר גורמי סיכון של מחלות קרדיו-ווסקולריות: לחץ הדם הסיסטולי (ירידה של כ-9 מילימטר כספית), לחץ הדם הדיאסטולי (ירידה של כ-5 מילימטר כספית), סך הכולסטרול (ירידה של כ-20 מיליגרם/דציליטר) וטריגליצרידים (ירידה של כ-79 מיליגרם/דציליטר; ב-HDL-כולסטרול חלה עליה של כ-6 מיליגרם/דציליטר. כמו כן, בדיאטה פליאוליתית מספר המאפיינים של התסמונת המטבולית ירד במאפיין אחד בממוצע. לא נמצא הבדל בין שת קבוצות הדיאטה בשינוי בהיקף המותניים ובשינוי ברמות הגלוקוז בדם בצום. רמות האינסולין והתנגודת לאינסולין ירדו רק בעקבות דיאטה פליאוליתית.
  • מטא-אנליזה של 4 ניסויים קליניים מבוקרים, שהתפרסמה ב-American Journal of Clinical Nutrition, מצאה בניתוח משולב (pooled) של הנתונים שיפור גדול יותר לטווח קצר בהשוואה לביקורת בחמשת מרכיבי התסמונת המטבולית: היקף מותניים (ירידה של כ-2.4 ס"מ), טריגליצרידים (ירידה של כ-35 מיליגרם/דציליטר), לחץ דם סיסטולי (ירידה של כ-3.6 מילימטר כספית), לחץ דם דיאסטולי (ירידה של כ-2.5 מילימטר כספית), גלוקוז בצום (ירידה של כ-3 מיליגרם/דציליטר), HDL-כולסטרול (עליה של כ-4.6 מיליגרם/דציליטר).

על פי סקירה, שהתפרסמה ב-Nutrition and Dietary Supplements, אימוץ דיאטה פליאוליתית עשוי להוות חלופה שימושית עבור חולי סוכרת.

  • במחקר התערבות (חלק א' של הכתבה), ב-13 חולי סוכרת סוג 2, שהתפרסם ב-Cardiovascular Diabetology, דיאטה פליאוליתית (בעיקר דלה יותר בדגנים ובמוצרי חלב ועשירה יותר בפירות, ירקות, בשר וביצים מאשר דיאטת סוכרת), בנוסף על השפעתה המיטיבה על הפרמטרים האנתרופומטריים (גובה, משקל, BMI והיקף מותניים), הורידה, לאחר 3 חודשי התערבות, במידה גדולה יותר בהשוואה לדיאטת סוכרת, את ההמוגלובין המסוכרר (HbA1C), הטריגליצרידים ולחץ הדם הדיאסטולי. אולם, בניגוד לדיאטת סוכרת העלתה את ה-LDL כולסטרול.
  • במחקר התערבות שבדי בקרב 29 חולים במחלת לב איסכמית בעלי רמות גבוהות של גלוקוז או חולים בסוכרת, שהתפרסם ב-Diabetologia, דיאטה פליאוליתית (המבוססת על בשר רזה, דגים, פירות, ירקות, ירקות שורש, ביצים ואגוזים) , הביאה במשך 12 שבועות, לירידה ב-26% ברמות הגלוקוז בבדיקת הסבילות לגלוקוז (שעתיים לאחר העמסת סוכר) לעומת ירידה ב-7% בדיאטה דמוית דיאטה ים-תיכונית (המבוססת על דגנים מלאים, מוצרי חלב דלי-שומן, ירקות, פירות, דגים, שמנים ומרגרינה). השיפור הגדול יותר באופן בולט ברמות הגלוקוז בדיאטה הפליאוליתית לא היה קשור, באופן בלתי צפוי, בצריכת אנרגיה והרכב רכיבי התזונה העיקריים7ובשינויים במשקל ובהיקף מותניים, עובדה המצביעה לפי דעת החוקרים, על כך שהימנעות ממזונות מערביים חשובה יותר מאשר התחשבות בקלוריות, שומן, פחמימות, או חלבון.
  • במחקר התערבות שבדי  (חלק א' של הכתבה) בקרב 32 חולי סוכרת מסוג 2, שהתפרסם ב-Diabetes Metabolism Research and Reviews, דיאטה פליאוליתית מלווה בפעילות גופנית ודיאטה זו ללא פעילות גופנית הביאו לאחר 12 שבועות, לירידה דומה ברמות הגלוקוז בדם בצום, בהמוגלובין מסוכרר וברמות האינסולין בדם.

במאמר דעה (perspective), שהתפרסם ב-Medical Journal of Australia, נטען כי בהינתן העובדה שאפילו הפחתה קטנה בצריכת האנרגיה יכולה לשפר פרמטרים מטבוליים, קשה להסיק מסקנות חותכות לגבי יתרונות לטווח ארוך של הדיאטה הפליאוליתית בחולי סוכרת או בכל מצב אחר, בגלל משך קצר של המחקרים והמדגם הקטן של המשתתפים. בו בזמן, שזה הגיוני להגביל סוכרים מעובדים ומוּספים כמו גם מזונות מעובדים בעלי צפיפות אנרגטית8גבוהה, ברור שיש צורך בניסויים קליניים אקראיים מבוקרים נוספים עם מספר גדול יותר של חולים ולמשך זמן ארוך יותר כדי לקבוע אם לדיאטה פליאוליתית יתרון כלשהו על פני דיאטות אחרות. סקירה, שהתפרסמה ב-Nutrition and Dietary Supplements, מציינת כי המאפיינים החשובים ביותר של גישה תזונתית בסוכרת היא דיאטה שניתן לדבוק בה לאורך זמן ושהיא בעלת השפעות מתמשכות על המשקל, על בקרת רמות הגלוקוז בדם ועל הסיכון למחלות קרדיו-ווסקולריות. כיון שהמחקרים שנערכו עד כה הם קצרי טווח ובמספר מצומצם של משתתפים, דרוש מחקר נוסף על מנת לאשרר את התכונות המיטיבות של הדיאטה הפליאוליתית.

תחושת השובע, על פי מחקר שהתפרסם ב-Nutrition & Metabolism, מוערכת בדרך כלל באופן סובייקטיבי על ידי משתתפי המחקר באמצעות חישוב מנה של תחושת השובע (satiety quotient) המחושבת על ידי חלוקה בצריכת המזון בארוחה של ההפרש בין דרוג תחושת השובע לפני הארוחה לבין דרוג תחושת השובע אחרי הארוחה.

  • בהמשך לפרסום ממצאי מחקר ההתערבות השבדי לעיל ב-29 חולים במחלת לב איסכמית לגבי שיפור המצב הגליקמי9, אשר דווחו ב-Diabetologia, דווח ב-Nutrition & Metabolism, כי בדיאטה הפליאוליתית התקבלה מנה גבוהה יותר של תחושת השובע מאשר בדיאטה דמוית דיאטה ים-תיכונית.
  • במחקר התערבות בריטי מוצלב (crossover) ב-24 גברים בריאים בעלי BMI ממוצע של כ-24 ק"ג/מ2 (27-18), שהתפרסם ב-British Journal of Nutrition, בהשוואה לדיאטת ייחוס של ארגון הבריאות העולמי, בשתי דיאטות פליאוליתיות10– שתוכננו תוך שימוש במזונות ותכנון ארוחות מודרניים זמינים, כשההבדל בין שתי הדיאטות היה בכמות החלבון שהייתה גבוהה יותר (41 גרם/יום לעומת 16 גרם) בדיאטה אחת, כשכמות החלבון בדיאטה השנייה הייתה דומה לזו שבדיאטה הייחוס – הושגה מנה של תחושת שובע גבוהה יותר בגלל רמות גבוהות יותר של פפטיד YY11, והורמון Glucagon-like Peptide 1  (GLP-1)12. בדיאטה הפליאוליתית, בה כמות החלבון הייתה דומה לזו שבדיאטת ארגון הבריאות העולמי, המנה של תחושת השובע הייתה הגבוהה ביותר לקלוריה. החוקרים מסיקים כי לא רק תכולה גבוהה של חלבון, אלא גם הצפיפות האנרגטית הנמוכה יותר (הנובעת מתכולה גבוהה של מזון מהצומח) בהשוואה לדיאטת ארגון הבריאות העולמי, תורמת לתחושת השובע במחקר זה ובמחקרים אחרים. דבר זה מוסבר על ידי העובדה שבדיאטה פליאוליתית בה תכולת החלבון הייתה דומה לזו של דיאטת ארגון הבריאות העולמי, תחושת השובע הייתה גבוהה יותר מזו שבדיאטת ארגון הבריאות העולמי.
  • במחקר התערבות שבדי מוצלב ב-13 חולי סוכרת, אשר התפרסם ב-Nutrition Journal בהמשך לממצאי המחקר (חלק א' של הכתבה), שהתפרסמו ב-Cardiovascular Diabetology, דיאטה פליאוליתית13, אשר נצרכה במשך שתי תקופות עוקבות בנות 3 חודשים לא נבדלה מדיאטת סוכרת14במנה של תחושת השובע לאחר הארוחה. אולם, בדיאטה פליאוליתית המנה של תחושת השובע לאנרגיה ולצפיפות אנרגטית הייתה גבוהה יותר. החוקרים מתרצים את הממצאים בכך שדיאטה פליאוליתית מכילה כמות גדולה יותר באופן יחסי של חלבון, אשר מגביר את תחושת השובע לאחר ארוחה ומקטין את הצריכה הקלורית. המשתתפים תפסו את הדיאטה כמועילה בירידה במשקל ובוויסות רמות הגלוקוז, אבל כקשה לדבוק בה, בגלל חוסר גיוון, יוקר הדיאטה, געגוע ללחם ומוצרי חלב, חוסר יכולת להיות ספונטני וקושי להיות מוזמן לארוחה. החוקרים טוענים כי אין זה מפתיע, כיון שהדיאטה הפליאוליתית מצריכה שינויים גדולים יותר עבור מרבית האנשים בהשוואה לדיאטת סוכרת.

הענות (compliance), טעימות (palatability) ואפשרות הביצוע (feasibility)

קשה לדבוק לאורך זמן בדיאטה כלשהי המגבילה קטגוריה אחת או יותר של מזון. המפתח לתזונה טובה הוא מתינות, גיוון ואיזון, ואילו דיאטה פליאוליתית חסרה גיוון ואיזון.

מחקר אוסטרלי, שהתפרסם ב-Nutrients  בהמשך למאמר על ממצאי השפעת הדיאטה הפליאוליתית בהשוואה לדיאטה על פי המדריך האוסטרלי לדיאטה בריאה (חלק א' של הכתבה), שהתפרסם גם הוא ב-Nutrients, בדק את ההיענות של 39 המשתתפות לביצוע הדיאטה, את טעימות הדיאטה ואפשרות ביצועה. ההיענות הוערכה באמצעות ספירת המזונות שאינם נחוצים בתזונה בריאה (discretionary foods), כמו ביסקויטים, גלידה, צ'יפס. בזמן התערבות במשך 4 שבועות לא נמצא הבדל בין שתי הדיאטות בהיענות לדיאטה. אולם, כיוון  שהדיווחים לגבי תשוקה למזונות המוגבלים בדיאטה היו מרובים יותר בדיאטה הפליאוליתית, סוברים החוקרים שמחוץ לתקופת ההתערבות ידבקו בדיאטה זו רק אנשים המאמינים ביתרונות הבריאותיים של דפוס תזונה זה. לא נמצא הבדל בין שתי קבוצות הדיאטה בהסתגלות לדפוס התזונה, בקושי להמשיך בדיאטה לאחר פיתוח שיגרת אכילה, ברמות שביעות הרצון שלאחר הארוחות, בטעימות באופן כללי, באכילה חברתית, בבריאות ורווחה באופן כללי ובקניה של המזונות המתאימים. אולם, שיעור גדול יותר באופן מובהק של משתתפים דיווח על כך שעלות המזון גדלה בזמן ההתערבות, בגלל הוצאת זרעים ודגנים מהדיאטה, שהינם זולים יותר לקילוגרם משקל, והחלפתם בפריטים יקרים יותר, כמו פירות, ירקות, בשר ואגוזים.

סקירה, שהתפרסמה בשנה האחרונה ב-Nutrition and Food Science International Journal, טוענת כי בעיית ההיענות לדיאטה הפליאוליתית, אשר נמצאה כבלתי מגוונת, ניתנת לשיפור על ידי הוספת מספר קבוצות מזון מהדיאטה המערבית, כגון דגנים, קטניות ומוצרי חלב על מנת להפכה לטעימה יותר.

מחסורים ובטיחות של הדיאטה הפליאוליתית

  • הדיאטה מכילה כמות גבוהה מהמומלץ של שומן רווי. לאורך זמן הדיאטה הפליאוליתית עלולה להעלות את הרמות בדם של ה-LDL-כולסטרול, דבר המעלה את הסיכון למחלות קרדיו-ווסקולריות. אגודת הלב האמריקאית ממליצה על צריכה של 13-11 גרם שומן רווי ליום, בו בזמן שבדיאטה פליאוליתית כמות השומן הרווי יכולה להגיע ל-50 גרם. אולם, סקירה שהתפרסמה ב-Current Atherosclerosis Reports, מציינת שפחמימות, במיוחד סוכרים פשוטים ועמילנים בעלי אינדקס גליקמי גבוה מעלים את החלקיקים הקטנים של LDL-כולסטרול, שהם אלה המגדילים את הסיכון למחלות לב יותר מפי שלוש מאשר חלקיקים גדולים של LDL-כולסטרול, שמקורם בצריכת שומן רווי.
  • צריכה עקבית נמוכה של פחמימות, המהוות מקור לאנרגיה בגוף, יכולה להביא לצריכה גבוהה של שומן ולקֶטוֹזיס15, המתבטא בעלייה של גופי קֶטוֹ. רמות גבוהות של גופי קטו בדם, עלולים לגרום להתייבשות (dehydration) ולבסוף לתרדמת (coma), בגלל הפרעות מטבוליות חמורות. בנוסף, הדיאטה קוראת להימנעות מצריכת דגנים, המהווים מקור לסיבים תזונתיים, ויטמינים מקבוצת B, ברזל, מגנזיום וסלניום. הסיבים התזונתיים מסייעים בשמירה על ויסות רמות הגלוקוז ומורידים את רמות הכולסטרול, ועל ידי כך נלחמים במחלות כרוניות.
  • בגלל חוסר הגיוון של הדיאטה עלולים להיווצר מחסורים ברכיבי תזונה מסוימים. סקירה שהתפרסמה בשנה האחרונה ב-Nutrition and Food Science International Journal, מציינת כי בשל אי-צריכת מוצרי חלב, קיים סיכון לצריכה נמוכה של סידן וויטמין D, רכיבי תזונה הכרחיים לבריאות העצם. כמו כן, על פי מחקר שבדי, שהתפרסם בשנה האחרונה ב-European Journal of Clinical Nutrition, צריכת דיאטה פליאוליתית לאורך זמן עלולה להגביר את הסיכון לפתח מחסור ביוד. המחקר נערך באותן 70 נשים לאחר הפסקת ווסת בעודף משקל (חלק א' של הכתבה), אשר בתחילת המחקר מצב היוד בדמן היה תקין, ונמצא כי בקבוצת הדיאטה הפליאוליתית (לא צרכו מוצרי חלב ומלח מועשר ביוד – מקורות מזון חשובים של יוד באוכלוסייה השבדית, בנוסף לפירות-ים) התפתח, לאחר 24 חודשי התערבות, מחסור מתון (mild) ביוד, בו בזמן שמצב תקין של יוד נשמר בקבוצת הדיאטה על פי ההמלצות הנורדיות.
  • בעיות נוספות שעלולות להתעורר הן תופעות לוואי גופניות. במחקר ההתערבות האוסטרלי ב-39 הנשים, שהתפרסם ב-Nutrients, דווח על שיעור שלשולים גבוה יותר באופן מובהק בדיאטה הפליאוליתית מאשר בדיאטה על פי המדריך האוסטרלי לדיאטה בריאה. על פי סקירה, שהתפרסמה בשנה האחרונה ב-Nutrition and Food Science International Journal, יתכן כי התופעה מתרחשת בשל שינויים בצריכת סיבים תזונתיים. בנוסף, המשתתפים דיווחו על חולשה, עייפות, קושי לישון ועל כאבי ראש. דיאטה דלת-הפחמימות (פחות מ25-20 גרם/יום), שהונהגה במחקר האוסטרלי עלולה הייתה, על פי דעת החוקרים, לתרום לתופעות אלה.

לסיכום, על פי סקירה, שהתפרסמה ב-Australian Family Physician, הדיאטה הפליאוליתית נשארת שנויה במחלוקת, בגלל הטיעונים המוגזמים לגבי השפעתה על הבריאות על ידי בלוגרים ושפים ובגלל ההשערה לגבי חוסר ההתאמה האבולוציוני עליה היא מתבססת. יש להתייחס בזהירות לממצאים לגבי יעילותה, כיון שמרבית המחקרים חסרים את חוזק הקשר (lack of power) והם מוגבלים במספרם הקטן, קיימת בהם הטרוגניות של ממצאים והם בעלי משך קצר של מחקר. מרבית המחקרים על השפעות הדיאטה הפליאוליתית על השמנה ומספר מחלות נערכו במשך תקופות קצרות של שבועות עד חודשים. במאמר דעה (perspective), שהתפרסם ב-Medical Journal of Australia, נטען כי המחקרים הקטנים וקצרי הטווח מצביעים על כך שלדיאטה הפליאוליתית יש מספר יתרונות בריאותיים, אבל אין הם מוכיחים בצורה משכנעת שדיאטה פליאוליתית טובה יותר לטיפול בסוכרת או בכל מצב אחר מאשר דיאטה אחרת התומכת בצמצום צריכת האנרגיה. בנוסף, הרכב הדיאטה הפליאוליתית, כפי שאומץ על ידי דיאטות פופולריות, אינו אחיד ותלוי בפירושים הניתנים לו. חוסר הגדרה סטנדרטית לדיאטה פליאוליתית הופך את העדות המחקרית בעד או נגד גישה דיאטטית זו למסובכת יותר, כיון שהרכב דיאטה זו מוטה לעתים קרובות על ידי פרשנות אינדיבידואלית, והדיאטה נתמכת לעתים קרובות על ידי דיווח-עצמי בערוצי תקשורת חברתיים פופולריים לגבי יתרונותיה הבריאותיים.

סקירה שהתפרסמה ב-Annual Review of Public Health, מסכמת יפה את נושא הדיאטות לירידה במשקל ולשמירה על הבריאות. לדעת מחברי הסקירה, העדות המחקרית תומכת מאד בכך שטענות המחקרים לגבי עליונות דיאטה זו או אחרת על פני דיאטות אחרות הינן מוגזמות. אין עדות לכך, למשל, שדיאטות דלות-קלוריות צמחוניות טובות יותר להשגת תוצאים בריאותיים לאורך החיים מדיאטות המכילות כמויות גדולות יותר של שומן בריא, כמו הדיאטה הים-תיכונית (ראה מאמר 'דיאטה דלת-קלוריות, צמחונית מול ים-תיכונית, להורדת משקל ושיפור פרופיל הסיכון הקרדיו-ווסקולרי: מחקר מניעת מחלות קרדיו-ווסקולריות באמצעות דיאטה צמחונית'). מה שחשוב, לדעת מחברי הסקירה, הוא אכילה בריאה שיכולה להתבצע בווריאצות שונות. דיאטה המורכבת ממזון שהינו קרוב לטבע ומעובד באופן מינימלי (בעיקר מזון שמקורו בצומח) היא באופן מכריע קשורה בקידום בריאות ומניעת מחלות, והינה עקבית עם המרכיבים הבולטים של הגישות התזונתיות הייחודיות לכאורה.

סקירה שהתפרסמה השנה ב-Nutrition and Food Science International Journal, מדגישה כי לפני שממליצים על דיאטה פליאוליתית למניעת מגפת מחלות הציביליזציה, דרושים מחקרים נוספים גדולים יותר מתוכננים היטב כדי לאשרר את הממצאים המעודדים של מחקרים מוקדמים.

לאור העובדה שהדיאטה הפליאוליתית אינה מאוזנת ועלולה לגרום לחסרים, כמו מחסור בסידן וביוד, וכמו כן עלולה היא להעלות את רמות הLDL-כולסטרול, לא מומלץ להשתמש בה לאורך זמן, אלא רק בתחילת הדיאטה לירידה במשקל.

1תסמונת מטבולית – על פי תכנית חינוכית לאומית לטיפול בכולסטרול במבוגרים III (National Cholesterol Education Program Adult Treatment Panel III), תסמונת מטבולית מאובחנת כאשר קיימים שלושה או יותר מהתסמינים הבאים: רמות גלוקוז גבוהות בדם, השמנה ביטנית, יתר-לחץ דם, יתר-שומנים (טריגליצרידים) בדם ורמות נמוכות של HDL-כולסטרול (הכולסטרול 'הטוב') בדם.

2מחקר מבוקר מטבולית – השוואת הדיאטה המטבולית של המתנדבים לדיאטה הרגילה שלהם, כשהמתנדבים החלו בצריכת הדיאטה הרגילה שלהם במשך 3 ימים, עברו להגברת צריכת אשלגן וסיבים תזונתיים במשך 7 ימים ולאחר מכן צרכו במשך 10 ימים דיאטה פליאוליתית המכילה בשר רזה, פירות, ירקות ואגוזים, ואינה מכילה מזונות שאינם נחשבים לפליאוליתיים, כמו דגנים, מוצרי חלב וקטניות.

3התנהגות יושבנית (sedentary behavior) – התנהגות המתייחסת לפעילויות בזמן ערות שכמעט אינן מגדילות את הוצאת האנרגיה מעבר לרמת האנרגיה הממוצעת הנצרכת במנוחה (פי 1.5-1.0) וכוללות ישיבה ושכיבה.

4דיאטה פליאוליתית כללה בשר, דגים, אגוזי עץ, שמן קנולה, מיונית ודבש, ולא כללה מוצרי חלב, קטניות, דגנים, זרעים, תפוחי אדמה ומוצרי מזון שהכילו אשלגן.

5דיאטת סוכרת על פי המלצות אגודת הסוכרת האמריקאית כללה צריכה מתונה של מלח, מוצרי חלב דלי-שומן, דגנים מלאים וקטניות.

6המוגלובין מסוכרר – בודק את רמת הגלוקוז (הסוכר) הממוצעת בדם במשך 3-2 חודשים אחרונים.

7רכיבי תזונה עיקריים – כוללים חלבון, פחמימות ושומנים.

8צפיפות אנרגטית של מזון –  כמות האנרגיה ( בקילוקלוריות) מחולקת בכמות המזון בגרמים; כיון ששומנים מספקים את כמות האנרגיה הגבוהה (9 קילוקלוריות לגר' שומן) מבין רכיבי התזונה העיקריים האחרים (חלבון ופחמימות, 4 קילוקלוריות לגר' כל אחד), ככל שתכולת השומנים תהא גבוהה יותר, תהיה גבוהה יותר הצפיפות האנרגטית של אותו המזון.

9מצב גליקמי – רמות הגלוקוז (סוכר) בצום בדם.

10השוואה בין שלושת הדיאטות – שתי הדיאטות הפליאוליתיות כללו דגים ומגוון ירקות ופירות עתירי סיבים תזונתיים ופיטוכימיקלים, במיוחד מזונות מהצומח המכילים פוליפנולים (כמו תות שדה). הן לא כללו מוצרי חלב, דגנים, קטניות ושומנים וסוכרים מעובדים; דיאטת הייחוס כללה חלבון, פירות וירקות, כמו גם דגנים. דגים שמשו כמקור לחלבון בשלושת הדיאטות; שלושת הדיאטות נורמלו על מנת לכלול 50 גרם של פחמימות זמינות (available carbohydrates), כלומר כאלה הנספגות ונעכלות במעי האדם; פיטוכימיקלים הם חומרים נוגדי-חימצון המצויים באופן טבעי בפירות וירקות, והם בעלי השפעה חיובית על בריאות האדם.

11פפטיד YY – נפרש מהמעי הדק ומוריד תאבון וצריכת מזון.

GLP-112  – הורמון המאט ספיגת גלוקוז מהמעי ומגביר הפרשת אינסולין כאשר הגלוקוז גבוה; הוא גם מוריד תיאבון במנגנון לא מובהר דיו.

13דיאטה פליאוליתית במחקר זה – התבססה על בשר רזה, דגים, פירות, ירקות, ירקות שורש, ביצים ואגוזים.

14דיאטת סוכרת במחקר זה – מטרתה הייתה להשיג פיזור שווה בין הארוחות עם צריכה מוגברת של ירקות, ירקות שורש, סיבים, תזונתיים, לחם מלא, ויתר מוצרי דגנים מלאים, פירות ופירות יער, צריכה נמוכה יותר של סך שומן עם צריכה גבוהה יותר של שומנים בלתי רוויים והחלפת מוצרי חלב עתירי-שומן במוצרי חלב דלי-שומן.

15קטוזיס – מצב מטבולי בו מאגרי השומן מתפרקים לצורך יצירת אנרגיה בניגוד למצב בו גלוקוז (סוכר) מספק אנרגיה.

כתיבת תגובה

פנייה למשרה באגודה לבריאות הציבור

[כוכבית * הינה שדה חובה]

קובץ קורות חיים בפורמט pdf או word. גודל מקסימלי 2MB.