קָרוֹטֶנוֹאידים הם קבוצה של פיטוכימיקלים1 המצויים ברקמות של צמחים, בעיקר בפירות וירקות. אלה צַבְעָנים (פיגמנטים) טבעיים, שצבעיהם נעים בין צהוב לאדום. מרבית הקרוטנואידים הם חומרים נוגדי-חימצון וחלקם מהווים גם חומרי מוצא לויטמין A (אלפא וּבּיתָא קָרוֹטֶן וביתא-קְריפּטוֹקְסָנְתין). הם לא יכולים להיות מיוצרים בגוף האדם ומתקבלים מהמזון.
שתי סקירות, שהתפרסמו לאחרונה, ב-Maturitas וב-Nutrients, וסקירה מוקדמת יותר, שהתפרסמה ב-Molecular Aspects of Medicine , מסכמות את נושא הקרוטנואידים במזון ומפרטות את השפעתם האפשרית על הבריאות. בטבע אופיינו למעלה מ-700 קרוטנואידים, אולם רק כ-50 מהם מצויים בדיאטה טיפוסית של בני אדם, כ-20 זוהו בדם וברקמות אנושיים ורק שניים בעיניים (לוּטֶאין וזיאָקְסָנְתין ברשתית ובעדשה). בדם אפשר למצוא בכמויות משמעותיות ששה קרוטנואידים עיקריים: בֵּיתָא-קריפטוקסנתין, לוטאין, לָייקוֹפּן, זיאקסנתין, אלפא וביתא-קרוטן, כשהמצויים בכמות הגדולה ביותר הם לייקופן, ביתא-קרוטן ולוטאין. ביתא-קרוטן הוא הקרוטנואיד הנחקר ביותר והוא אחד הקרוטנואידים העיקריים בתזונה של בני האדם, וכמו כן הוא חומר המוצא בעל הפעילות הגדולה ביותר בהפיכה לוויטמין A. לוטאין, לייקופן וזיאקסנתין אינם יכולים להיהפך לויטמין A. הקרוטינואידים מסווגים לשתי קבוצות: (1) קָרוֹטֶנים (אלפא-קרוטן, ביתא-קרוטן ולָייקוֹפֶּן); (2) קְסָנְתוְֹפילים (ביתא-קריפּטוֹקְסָנְתין, לוּטֶאין וזיאָקְסָנְתין).
מקורות במזון וזמינות
בין מקורות המזון לביתא-קרוטן נכללים, בעיקר, פירות וירקות צהובים וכתומים (כמו גזר, משמש יבש, מלון צהוב, מנגו, משמש, עגבניות, בטטה, דלעת, פלפל אדום, קישואים) כמו גם ירקות עליים (כמו תרד, כרוב עלים (kale), חסה). האלפא-קרוטן מצוי בעיקר בגזר. בארה"ב, עגבניות ומוצרי מזון המבוססים על עגבניות מהווים 85% ממקורות המזון של לייקופן, אם כי גם מִשְמֵש יבש, גויאבה, אבטיח, פאפייה ואשכולית אדומה מהווים מקורות מזון טובים. לוטאין וזיאקסנתין מצויים בתרד, כרוב עלים, ניצני כרוב, עגבניות מבושלות ומעובדות, אבטיח, ברוקולי ואפונה ירוקה. בכמויות קטנות יותר מצויים הקרוטנואידים גם בביצים, עופות ודגים.
הקרוטנואידים הם חומרים מסיסי שומן המרוכזים בעיקר בממברנות התאים ומשפיעים על תכונותיהן (כמו יציבות, חוזק מכני, קשיחות, יכולת חדירות) ותפקודיהן. יציבות הממברנות, למשל, מאפשרת, בין השאר, הולכת איתותים (signal transduction) ועמידות בפני רדיקלים חופשיים. הקרוטנואידים נספגים במעי באותו מסלול כמו השומנים. הם מועברים בדם ביחד עם הליפופרוטאינים2. ביתא-קרוטן ולייקופן נוטים להיות מרוכזים בעיקר ב-LDL-כולסטרול, ואילו לוטאין וזיאקסנתין מחולקים באופן שווה יותר בין ה-LDL לבין ה-HDL-כולסטרול. הקרוטנואידים נאגרים, בעיקר, בכבד וברקמת השומן, אם כי ריכוזים גבוהים, באופן יחסי, נמצאו גם בבלוטת יותרת הכליה (adrenal gland), בגופיף הצהוב3 (בשחלות), באשכים, בעור וברשתית העין.
על מנת להיספג, הקרוטנואידים צריכים להשתחרר מרקמות המזון הצמחי. הזמינות הביולוגית של ביתא-קרוטן ויתר הקרוטנואידים מירקות עליים נמוכה. בישול, קיצוץ ונוכחות שומן במזון מגבירים את הזמינות הביולוגית שלהם. חימום בנוכחות שומן ועיבוד העגבנייה (כמו רסק עגבניות, קטשופ) מגבירים את הזמינות הביולוגית של לייקופן מעגבניות.
הפעילויות הביולוגיות המיוחסות לקרוטנואידים
1. פעילות נוגדת חימצון – רמות עודפות של רדיקלים חופשיים וסילוק לקוי שלהם על ידי חומרים נוגדי-חמצון גורמים לעקה חימצונית4, אשר בסופו של דבר מביאה למחלות כרוניות שונות. עיקר ההגנה של הקרוטנואידים נובעת, כנראה מפעילותם הנוגדת-חימצון על ידי וויסות וסילוק הרדיקלים החופשיים העודפים, אם כי עשויים להיות גם מנגנונים נוספים.
א. מניעת חימצון LDL-כולסטרול (הכולסטרול הרע) – LDL-כולסטרול מחומצן הוא אחד הגורמים בהתהוות התהליך הטרשתי בכלי הדם, המביא להתפתחות מחלות לב וכלי הדם. יכולת העמידה של LDL-כולסטרול בפני חימצון מושפעת ממספר גורמים אנדוגניים5, אשר ביניהם בולטת תכולת ויטמיןC, ויטמין E וקרוטנואידים.
ממצאי המחקרים על ההשפעות הנוגדות-חימצון של הקרוטנואידים על ה-LDL-כולסטרול אינם עקביים. במחקר, שהתפרסם ב-Nutrition, בנשים שמנות, רמות נמוכות יותר בדם של הקרוטנואידים שנבדקו, נמצאו כקשורות ביחס גבוה יותר של LDL-כולסטרול מחומצן/LDL-כולסטרול, לאחר תקנון למחלות הקיימות אצלן. במחקר, שהתפרסם ב-British Journal of Nutrition, דיאטה עשירה בלייקופן (שמקורו בעגבניות ומוצריהן ופירות וירקות אחרים המכילים לייקופן), בהשוואה לתזונה בתחילת המחקר, הורידה ב-13% את כמות חלקיקי ה-LDL-כולסטרול המחומצן אשר חומצן על ידי נחושת במבחנה לאחר שמוצה מפלסמה של מבוגרים בעלי רמות כולסטרול תקינות. בדומה, במחקר בחולי סוכרת מסוג 2, שהתפרסם מספר שנים קודם לכן ב-Annals of Nutrition and Metabolism, תוספת מיצוי ביתא-קרוטן מאֲצת דוּנָליאלה בכמות של 60 מיליגרם ליום במשך שלושה חודשים נׅרְמֶלָה את הנטייה המוגברת של LDL-כולסטרול להתחמצן. במחקר בנשים עם תסמונת מטבולית6, שהתפרסם ב-Journal of Nutritional Biochemistry, בעקבות צריכת דיאטה בעלת עומס גליקמי נמוך המשולבת בתזונה ים-תיכונית הידועה כעשירה בפירות וירקות (ראה כתבה 'דיאטה ים-תיכונית7 בבריאות וחולי – חלק א'), ריכוזים בדם של מרבית הקרוטנואידים שנבדקו עלו וריכוזי LDL-כולסטרול מחומצן ירדו ב-12%.
לעומת זאת, במחקר במתנדבים מבוגרים בריאים בגילאי 65 שנה ומעלה, שהתפרסם ב-European Journal of Clinical Nutrition, לתוספת גלולות המכילות 13.3 מיליגרם לייקופן או 11.9 מיליגרם ביתא קרוטן, אשר נלקחה במשך 12 שבועות לא הייתה השפעה על חימצון ה-LDL-כולסטרול בניסוי במבחנה, למרות שרמות הקרוטנואידים בדם ובחלקיקי LDL-כולסטרול עלו. החוקרים מניחים, כי יתכן שנוגדי-חמצון אלה משפיעים על טרשת העורקים במנגנונים שונים ממניעת חימצון ה-LDL-כולסטרול. בדומה, במחקר, שנערך במספר מרכזים באירופה, ושהתפרסם ב-Journal of the American College of Nutrition, תוספת גלולות קרוטנואידים במשך שלושה חודשים בגברים בריאים בני 45-25 לא הצליחה להגביר את עמידות ה-LDL-כולסטרול נגד חימצונו, למרות שרמות הקרוטנואידים בדם עלו.
יתכן שממצאי המחקרים על ההשפעות הנוגדות חימצון של ה-LDL-כולסטרול אינם עקביים, בשל משך זמן שונה של הדיאטה העשירה בקרוטנואידים, שינויים שונים ברמות הקרוטנואידים בדם, אוכלוסיות שונות בהן נערך המחקר ומעורבות גורמים בלתי מזוהים שונים.
ב. מניעת חימצון ה-DNA, ובעקבות כך נזק ל-DNA ולתאים השונים – במחקרים בתרביות תאים במבחנה, הקרוטנואידים שיפרו את עמידות ה-DNA בפני חימצון ואת יכולת התיקון (repair) של ה-DNA. מחקרי התערבות, בהם המשתתפים קבלו תוספת קרוטנואידים, מועטים ובעלי היקף קטן מאד. השפעה מיטיבה הושגה בעיקר בקרב פרטים שהיו במחסור בקרוטנואידים בתחילת המחקר. כאשר כושר התיקון של ה-DNA נפגע הנזק ל-DNA עלול להביא להתפתחות ממאירויות (malignancies) שונות.
ג. מניעת חימצון תאים הקשורים במערכת החיסון – סקירה, שהתפרסמה ב-Mutation Research, מציינת כי במחקרים שבדקו יעילותם של קרוטנואידים (בעיקר ביתא-קרוטן) במניעת חימצונו של ה-DNA השתמשו בלימפוציטים8. תוצאות המחקרים לא היו עקביות, כנראה בגלל שימוש בקרוטנואידים שונים, שימוש בחומרים מחמצנים שונים לצורך חימצונם של הלימפוציטים במבחנה וכן בגלל שהלימפוציטים הודגרו בחלקם עם קרוטנואידים במבחנה ובחלקם הנבדקים צרכו דיאטה עשירה בקרוטנואידים, כמו גם בגלל שריכוזי הקרוטנואידים היו שונים במחקרים השונים. בכל מקרה, מה שהתברר הוא שבמחקרים בהם השתמשו במינונים קטנים של קרוטנואידים נמצאה לרוב השפעה מגנה שלהם, בו בזמן שריכוזים גבוהים היו קשורים בנזק ל-DNA.
2. בליעת קרני אור הנכנסים לעין – סקירה שתפרסמה ב-Annual Reviews of Nutrition, מתארת את תפקידם של הקרוטנואידים, לוטאין וזיאקסנתין, בראיה. ברשתית העין קיים אזור, הקרוי הכתם הצהוב. צבעו מוענק לו על ידי לוטאין וזיאקסנתין. שני הקרוטנואידים האלה בולעים את האור הכחול המזיק הנכנס לעין ועל ידי כך מגנים על מבני העין מפני נזק חימצוני, אשר עלול להביא לעיוורון.
3. תקשורת בין תאית – בתרבית תאים נמצא כי קרוטנואידים מסייעים בתקשורת בין תאים על ידי זרוז סינתזה של חלבונים היוצרים נקבוביות בממברנות התאים, אשר מאפשרות תקשורת בין תאים באמצעות חילופי מולקולות קטנות.
פעילות הקרוטנואידים במניעה וטיפול במחלות
במחקרים אפידמיולוגיים נמצא כי צריכה גבוהה יותר של קרוטנואידים וריכוזים גבוהים שלהם בדם קשורים בסיכון נמוך יותר למחלות כרוניות שונות.
1. מחלות קרדיו-ווסקולריות – על פי סקירה שהתפרסמה ב-American Journal of Clinical Nutrition, מחקרים אפידמיולוגיים רבים מצאו כי קיים קשר חיובי בין צריכת פירות וירקות העשירים בקרוטנואידים לבין ירידה בתחלואה ותמותה קרדיו-ווסקולרית.
חומרים נוגדי חימצון מגנים מפני מחלות קרדיו-ווסקולריות במספר מנגנונים: (1) מווסתים את רמות החימצון של תחמוצת החנקן (nitric oxide –NO) בתאי האנדותל9 בכלי הדם, ועל ידי כך שומרים על תפקודו התקין של האנדותל; (2) מונעים דלקת, בין השאר, על ידי חסימת ייצור ציטוקינים מתווכי דלקת, כמו אינטרלאוקין 8 ו-אינטרלאוקין 6; (3) מונעים חימצון השומנים; (4) מונעים הצמדות טסיות הדם10 (platelet aggregation); (5) מונעים חימצון ה-LDL-כולסטרול.
סקירה, שהתפרסמה ב-Vascular Pharmacology, מציינת כי חומרים נוגדי חימצון משפרים את הפרופיל המטבולי בהפחיתם את שיעור מקרי הסוכרת, בהורידם את רמות ה-LDL-כולסטרול ובשפרם את לחץ הדם. ההשפעה המיטיבה מתורגמת לשיפור בטרשת העורקים המאופיינת בעובי השכבה הפנימית של כלי הדם, כלומר חומרים נוגדי חימצון מאטים התעבות דופן כלי הדם וטרשת העורקים כמו גם את התקדמות המחלה בחולי לב. יתר על כן, נמצא כי צריכת קרוטנואידים מוקדם בחיים עשויה למנוע התפתחות יתר לחץ-דם מאוחר יותר בחיים. השפעה מיטיבה נמצאה גם לגבי הסבילות לגלוקוז. במשתתפים ברביעון העליון של רמות הקרוטנואידים בתחילת המחקר בהשוואה לאלו ברביעון הנמוך, לאחר מעקב בן 9 שנים, הסיכון לרמות לא תקינות של גלוקוז בדם היה נמוך יותר.
במחקר עוקבה פיני, שהתפרסם ב-PLoS One, לאחר 7 שנות מעקב נמצא קשר הפוך בין רמותיהם בדם של מספר קרוטנואידים בתחילת המחקר לבין עובי השכבה הפנימית של עורק התרדמה (carotid), כלומר קרוטנואידים עשויים להגן מפני התהוות טרשת העורקים. במחקר עוקבה סיני פרוספקטיבי, שהתפרסם ב-Nutrition, Metabolism and Cardiovascular Disease, רמות גבוהות יותר (חמישון חמישי) של קריפטוקסנתין ולוטאין בדם בתחילת המחקר היו קשורות בסיכון נמוך יותר להתקף לב.
אולם, מחקרים אחרים אינם מראים השפעה מיטיבה של קרוטנואידים על מחלות קרדיו-ווסקולריות. כך, למשל במחקר בגברים בני 59-50, שהתפרסם ב-Atheroslerosis, רמות הקרוטנואידים בדם באלו שהופיעו אצלם אירועים לבביים היו דומות לשל אלו שלא חלו. בניסוי קליני, שהתפרסם ב-Annals of Medicine, לתוספת 50 מיליגרם ביתא-קרוטן ליום במשך כ-6 שנים בגברים חולי סוכרת מעשנים לא הייתה השפעה מגנה על סיבוכים בכלי הדם הגדולים וגם לא על תמותה.
2. סרטן – סקירה שהתפרסמה ב-Mutation Research, סוקרת ניסוים בתרביות תאים במבחנה ובבעלי חיים, בהם תוספת קרוטנואידים עכבה שגשוג תאים והשרתה מות תאים (apoptosis) וכן השפיעה על שעתוק גנים שונים המונע התפתחות תאי סרטן. כמו כן מציינת הסקירה כי מחקרים אפידמיולוגיים מצביעים על כך שלקרוטנואידים, ובמיוחד לביתא-קרוטן, השפעה מגנה מפני סרטן. מחקרי מקרה-ביקורת ומחקרים פרוספקטיביים הראו קשר בין צריכת מזונות עשירים בקרוטנואידים ושכיחות נמוכה באופן יחסי של סרטן במיקומים שונים בגוף, כולל סרטן ריאות, סרטן הקיבה, סרטן הערמונית, סרטן שלפוחית השתן, סרטן הלוע וסרטן הגרון.
סקירה שהתפרסמה ב-Nutrients, גם היא מפרטת מחקרים בהם חלה ירידה בתחלואת סרטן, כמו סרטן הריאות, סרטן הערמונית, הגרון והלוע בצריכה גבוהה של פירות וירקות עשירים בקרוטנואידים. נמצא גם, במחקרי מקרה-ביקורת, קשר הפוך בין צריכת פירות וירקות ורמות הקרוטנואידים בדם לבין סרטן המעי הגס. כמו כן, על פי מטא-אנליזה של שמונה מחקרים, שהתפרסמה ב-Journal of National Cancer Institute, רמות גבוהות יותר של קרוטנואידים בדם עשויות להיות קשורות בסיכון נמוך יותר לסרטן השד. מחקר עוקבה פרוספקטיבי, מחקר האחיות (Nurses’ Health Study), שהתפרסם ב-American Journal of Clinical Nutrition, תומך בממצאי המטא-אנליזה ואף מצא סיכון נמוך יותר לסרטן שד אלים ולתמותה מסרטן בקרב נשים עם רמות גבוהות יותר של קרוטנואידים בדם.
הממצאים לגבי השפעת תוספי קרוטנואידים על תחלואת סרטן אינם עקביים וכמו כן נבדלים לגבי סוגי הקרוטנואידים וגורמים כמו איפיוני עישון וצריכת אלכוהול. תוספת גלולות ביתא-קרוטן, בדרך כלל, הורידה את תחלואת סרטן הריאות, מלבד במעשנים כבדים, עובדים שנחשפו לאסבסט ושתייני אלכוהול כבדים. שני מחקרים, בהם נתנה תוספת ביתא-קרוטן סינתטי ושהתפרסמו ב-Journal of National Cancer Institute, הופסקו בגלל עליה בתחלואת סרטן הריאות ובתמותה מסרטן הריאות וממחלות קרדיו-ווסקולריות בקרב מעשנים.
בניסוי קליני בקרב אנשים שהוסרה אצלם אדנומה במעי הגס, ושהתפרסם גם הוא ב-Journal of National Cancer Institute, בעקבות מתן תוספי ביתא-קרוטן, הסיכון לחזרה של הגידול עלה פי שניים רק בקרב מעשנים ושתייני אלכוהול. הסיכון בקרב אלו שלא עישנו ולא שתו אלכוהול ירד באופן משמעותי ב-44%. סקירה שהתפרסמה ב-Alternative Medicine Review, מעלה השערה כי לביתא-קרוטן סינתטי השפעות מעודדות חימצון ולא נוגדות חימצון בקרב מעשנים.
לעומת זאת, נתוני הסקר הלאומי האמריקאי, NHANES, שהתפרסמו לאחרונה ב-Cancer Science, מצביעים על כך שהסיכון לתמותה מסרטן הריאות בקרב מעשנים היה נמוך יותר בקרב אלה שרמות האלפא-קרוטן והביתא-קריפטוקסנתין שלהם בתחילת המחקר היו גבוהות יותר.
3. בריאות העיניים – לוטאין וזיאקסנתין, ממקור תזונתי, או בצורת ירקות עליים ירוקים או תירס או תוספי לוטאין, יכולים להגדיל את כמות הפיגמנט הצהוב ברשתית. כך שאין ספק כי בעקבות עליה זו בכמות הפיגמנט, מצופה ירידה באי-יכולת המרכוז (chromatic aberration) של העדשה. אולם, בו בזמן שהעדות לגבי צריכה גבוהה יותר של רכיבי תזונה למניעת ניוון הרשתית (macular degeneration) הינה חלשה עד בינונית, סקירה של ניסויים קליניים רבי היקף, שהתפרסמה ב-Ophtalmologica, הצביעה על כך שמתן תוסף תרכובת ויטמינים נוגדי-חימצון, שכללה גם לוטאין וזיאקסנתין, הביא לירידה של 25% בהידרדרות המחלה למחלת ניוון רשתית מתקדמת בחולים עם מחלה קלה. החוקרים ציינו כי אם כי אפשרי, קשה להשיג בתזונה יומית את הכמות המומלצת בסקירה זו של לוטאין (10 מיליגרם), כיוון שלמשל, על מנת לצרוך כמות כזו יש לצרוך או חצי כוס כרוב עלים (kale) מבושל או כוס תרד מבושל או כוס וחצי ברוקולי ליום.
ניסוי קליני שהתפרסם לאחרונה ב-BioMed Research International, גם הוא ממליץ על תוספת 10 מיליגרם לוטאין לחולים עם ניוון מקולרי קל למניעת התקדמות המחלה ולשמירה על חדות הראיה, וזאת לאחר עריכת ניסוי קליני בו ניתנו שתי כמויות של לוטאין (10 מיליגרם ו-20 מיליגרם), פלצבו, ותרכובת של לוטאין וזיאקסנתין ליום במשך שנתיים. ניסוי זה תומך בממצאי מטא-אנליזה, שהתפרסמה ב-Ophtalmic Research, שנה קודם לכן.
4. תפקוד קוגניטיבי וירידה קוגניטיבית– המוח רגיש במיוחד לפעילות רדיקלים חופשיים בגלל הריכוז הגבוה של שומנים רב בלתי-רוויים והפעילות המטבולית הגבוהה במוח. לוטאין וזיאקסנתין הם הקרוטנואידים העיקריים ברקמת המוח ומהווים כ-77%-66% מסך ריכוז הקרוטנואידים במוח. על פי סקירה, שהתפרסמה ב-American Journal of Clinical Nutrition, נזק חימצוני ודלקת מעורבים בהתפתחות מחלת האלצהיימר, ליקוי קוגניטיבי מתון (mild cognitive impairment) כמו גם בירידה קוגניטיבית תלוית-גיל. מחקרים אפידמיולוגים מצביעים על כך שלוטאין וזיאקסנתין, כחומרים נוגדי-חימצון ונוגדי-דלקת, יכולים להשפיע על התפקוד הקוגניטיבי. נמצא כי ריכוזי הלוטאין בדם היו נמוכים יותר בקרב אנשים עם ליקוי מתון בתפקוד הקוגניטיבי מאשר באנשים בעלי תפקוד תקין. במחקר עוקבה פרוספקטיבי, מחקר האחיות (Nurses’ Health Study), שהתפרסם ב-Annals of Neurology, בנשים שצרכו ירקות ממשפחת המצליבים בחמישון העליון חלה ירידה איטית יותר בתפקוד הקוגניטיבי מאשר בנשים בחמישון התחתון של צריכה. גם בקרב נשים שצריכת ירקות עליים ירוקים וסך צריכת הירקות הייתה גבוהה נצפתה ירידה קוגניטיבית איטית יותר. במחקר עוקבה פרוספקטיבי אחר, שהתפרסם ב-Neurology, קצב הירידה בתפקוד הקוגניטיבי ברביעון העליון של צריכת ירקות (צריכה חציונית של 2.8 מנות ליום) היה נמוך יותר מאשר ברביעון הנמוך (צריכה חציונית של 0.9 מנות ירק ליום).
תופעות לוואי של קרוטנואידים
תוספי ביתא-קרוטן במינון גבוה (30 מיליגרם או יותר ליום) וצריכה גבוהה של מזונות עתירי קרוטנים מעניקים לעור גוון צהוב, תופעה הידועה בשם קָרוטנודרמיה. התופעה אינה מהווה בעיה בריאותית וחולפת עם הפסקת צריכת התוסף או ירידה בצריכת מזונות עתירי קרוטנים. תופעה דומה תתכן בצריכת כמות קטנה יותר של תוספי לייקופן ומזונות עתירי לייקופן, כי הצבע חזק יותר – לייקופנודרמיה.
לסיכום, כאשר פירות וירקות נצרכים בכמות מספקת, כלומר 9-5 מנות ליום (עם דגש לצריכה גבוהה יותר של ירקות בשל התכולה הגבוהה יותר של סוכר וקלוריות בפירות), מסופקים לגוף רכיבי תזונה חיוניים שאינם יכולים להיווצר בגוף, הדרושים לקיומו ולפעילות התקינה שלו כמו גם לעיכוב מחלות כרוניות תלויות-גיל. על פי סקירה שהתפרסמה ב-Advances in Nutrition, אף אחד מהקרוטנואידים לא הוכח כרכיב תזונה חיוני. אף אחד מהם אינו מעורב באופן ישיר במסלול מטבולי חיוני. כמו כן, העדר יחסי של קרוטנואיד ספציפי כלשהו לא נמצא כקשור באופן ייחודי בגרימת מחסור כלשהו או מחלה כרונית כלשהי. לכן, מנהל המזון והתרופות האמריקאי (Food and Drug Administration – FDA)לא אישר מסר בריאותי (health claim) עבור הקרוטנואידים בהקשר לסיכון למחלות כרוניות.
אין מספיק נתונים מניסויים קליניים ומחקרים פרוספקטיביים בבני אדם שיוכיחו את יעילותם של תוספי קרוטנואידים הנצרכים בכמויות הגיוניות, לא בהשפעתם על ביטוי גנים המעורבים בפעילות נוגדת חמצון, לא בבקרת מעגל החיים בתא ולא במטבוליזם של חומרים קסנוביוטיים (תרכובות זרות לאורגניזם שאינן מיוצרות בגוף).
הקרוטנואידים פועלים באופן סינרגיסטי11 עם מרכיבים אחרים של אורחות חיים בריאים.
כיון שלא קיימות המלצות תזונתיות לצריכת קרוטנואידים, לא בארה"ב ולא באירופה, לכן, הגישה הבטוחה ביותר להספקת קרוטנואידים היא המלצת צריכה מספקת של פירות וירקות במסגרת תזונה נבונה, מגוונת ומאוזנת.
1פיטוכימיקלים – שם כולל לתרכובות אשר נמצאות באופן טבעי במזונות מן הצומח, כמו פירות, ירקות, זרעים, קטניות ודגנים. לתרכובות אלה תפקידים בהגנה על הצמח מפני השפעות מזיקות של הסביבה.
2ליפופרוטאינים – ליפופרוטאין הוא תרכובת ביוכימית המורכבת מחלבונים ושומנים (כמוHDL-כולסטרול, LDL-כולסטרול), המאפשרת לשומנים להיות מועברים באמצעות הדם לחלקי הגוף השונים.
3מבנה אנדוקריני זמני המפריש בעיקר פרוגסטרון לצורך שמירת הריון תקין; הוא נותר על הזקיק לאחר הביוץ כאשר לא מתקיים הריון ומתנוון.
4עקה חמצונית – עקה חמצונית, הנוצרת על ידי רדיקלים חופשיים, מוגדרת כחוסר שיווי משקל בין הפעילות החמצונית (המתבצעת לצורך הרחקת גורמים מזיקים) לבין הפעילות הנוגדת חמצון, כשמתרחשת פעילות-יתר חמצונית; רדיקלים חופשיים בעודף יוצרים עקה חימצונית ועלולים לגרום לנזק חימצוני למולקולות, כגון שומנים ו-DNA, ועל ידי כך להגביר את הסיכון להתפתחות מחלות כרוניות, כגון טרשת העורקים, סרטן, מחלות לב וכלי הדם ושבץ מוחי.
5גורם אנדוגני – נגרם על ידי גורמים בתוך האורגניזם.
6תסמונת מטבולית – מאובחנת כאשר קיימים שלושה או יותר מהתסמינים הבאים: רמות גלוקוז גבוהות בדם, השמנה ביטנית, יתר-לחץ דם, יתר-שומנים (טריגליצרידים) בדם ורמות נמוכות שלHDL-כולסטרול (הכולסטרול 'הטוב') בדם.
7דיאטה ים-תיכונית – הכוונה לתבנית תזונה ים-תיכונית.
8לימפוציטים – כדוריות דם לבנות המופיעות בעיקר במערכת הלימפה (חלק ממערכת החיסון), שתפקידם לסייע בהרחקת חומרים בלתי רצויים.
9אנדותל – שכבת תאי חיפוי המרפדת את דפנות כלי הדם וחדרי הלב.
10טסיות הדם – גורמים בדם התורמים לקרישתו בעת פציעה. הצטברותן אינו רצוי כתהליך תמידי כאשר אין מצב של פציעה.
11פועלים באופן סינרגיסטי – תוצאת פעולתם המשולבת חזקה יותר מאשר הצירוף של פעולות כל אחת מהן בנפרד.
