ילדים רבים בגיל הגן אינם עומדים בהנחיות התזונתיות האמריקאיות 2010 לצריכת פירות וירקות ליום (3-2 ספלים: בין 1 ספל ל-1.5 ספלי פירות ו-1.5 ספלי ירקות) ולצריכת חלב דל שומן וללא שומן (0% שומן). כיון ש-60% מילדי ארה"ב בגילאי 5-3 מתחנכים במרכזים לטיפול בילד, מרכזים אלה עשויים להוות הזדמנות טובה לשיפור תזונתם של ילדים בגיל הגן. לרוע המזל, במסגרות לטיפול בילד משתמשים לעתים רחוקות בתוכניות התערבות של חינוך תזונתי לקידום הרגלי תזונה בריאים בקרב ילדים. לעתים עוד יותר רחוקות משתמשים במסגרות אלה בתוכניות חינוך תזונתי המערבות הורים, כדי להשפיע עליהם להציע בבית בחירות מזון בריאות.
במרבית הסקירות של מחקרי התערבות תזונתית בהם ההתערבות התזונתית הצליחה לשנות העדפות מזון של הילדים לגבי המזונות שהוגשו במסגרות לטיפול בילד, המחקרים לא בחנו את הקשר בין תוכניות חינוך תזונתי במסגרות אלה לבין צריכת מזון בבית הילד.
מחקר שהתפרסם ב-Journal of the Academy of Nutrition and Dietetics, העריך תוכנית חינוך תזונתי שהועברה על ידי דיאטנית מוסמכת במסגרות חינוך לטיפול בילד המיועדות לילדי מיעוטי הכנסה, שמטרתה הייתה להגביר את צריכת הפירות והירקות ולעודד את הילדים לצרוך חלב דל שומן/ללא שומן במקום חלב בעל תכולה גבוהה יותר של שומן. מטרת-העל של תוכנית ההתערבות הייתה לבדוק את השפעתה על צריכת מזון בבית.
השערת המחקר הייתה שתוכנית ההתערבות שנערכה במסגרות לטיפול בילד בשיתוף עם כתות הורים וניוּזְלֶטֶרים שבועיים תתורגם לשינויים בהרגלים תזונתיים בבית.
לתוכנית ההתערבות הוקצו 12 מרכזים ו-12 מרכזים אחרים שימשו קבוצת ביקורת. תוכנית ההתערבות כללה ששה שיעורים שהועברו במשך ששה עד עשרה שבועות. בתחילת המחקר ההורים נשאלו על הרגלי התזונה של ילדיהם באמצעות שאלונים שנשלחו בדואר להורים שהסכימו להשתתף במחקר. שבוע לאחר סיום תוכנית ההתערבות, ההורים נתבקשו למלא שוב שאלונים.
התוכנית כללה 10 מודולים, אבל לרוב נעשה שימוש במודולים הבאים: התנסות במזונות חדשים, אכילת מגוון ירקות, אכילת מגוון פירות, שילוב מוצרי חלב בריאים יותר בתזונה, אכילת חטיפים בריאים יותר ועסוק בפעילות גופנית. הפגישות של הילדים ארכו 30 דקות, ואילו של ההורים בין 30 ל-60 דקות. כל מודול כלל גם חומרים ופעילויות לביצוע בבית על מנת לבסס ולחזק את המסרים. בנוסף דיאטנית המחקר עבדה עם כל מנהל מסגרת לטיפול בילד במטרה לזהות תחומי מדיניות שנתן לשפר, וכמו כן לימדה צוותי שתי כתות לפחות על מנת לסייע להם לשלב את המסרים של תוכנית ההתערבות בפעילויות שלהם בכתה כאשר היא לא נמצאת.
ההורים העריכו את צריכת הפירות והירקות באמצעות תמונה של ספל בנפח של 239 מיליליטר. תשובות ההורים נעו בין 'אפס' ל-'שלושה או יותר' ספלים ליום בשבוע האחרון. כמו כן ההורים נשאלו כמה פעמים בשבוע הילד צרך פרי או ירק כחטיף וכמה פעמים בשבוע ההורה הציע לילד ירק או פרי כחטיף.
ממצאים
בתחילת המחקר השיבו לשאלונים כ-1140 הורים, כ-550 בקבוצת ההתערבות וכ-590 בקבוצת הביקורת. ששים ושבעה אחוז מהמשיבים היו גילאי 34-18. הגיל הממוצע של הילדים היה 4.4 שנים ו-52% מהילדים היו בנים. הילדים בקבוצת ההתערבות היו מבוגרים יותר באופן מובהק בכ-2.5 חודשים בממוצע. לא היו הבדלים נוספים בין ילדי קבוצת ההתערבות לבין ילדי קבוצת הביקורת.
הילדים שהשתתפו בתוכנית התערבות נכחו בכ-5 שיעורים בממוצע. כל שיעור ארך 30 דקות בממוצע, כך שהילדים שהשתתפו בתוכנית ההתערבות קבלו בסך הכל כ-150 דקות של חינוך תזונתי בממוצע. רק 12% מההורים הזכאים להשתתף בתוכנית ההתערבות נכחו בשיעורים, אולם 51% מהם השתתפו לפחות בשלושה שיעורים או יותר מתוך הששה. החשיפה למסרי תוכנית ההתערבות הייתה גדולה יותר בחומרים שנשלחו הביתה מאשר באלו שהועברו בכתה. חמישים ושניים אחוז מההורים דיווחו שקראו את כל הניוזלטרים או את מרביתם ו-34% נוספים דיווחו שקראו את חלקם.
השפעות התכנית על השימוש בבית בחלב ללא שומן/דל שומן‒ בקבוצת ההתערבות שיעור המשיבים שדיווחו שילדיהם השתמשו בחלב ללא שומן/דל שומן גדל באופן מובהק. לילדים בקבוצת ההתערבות היה סיכוי גדול יותר ב-39% להשתמש בחלב ללא שומן/דל שומן מאשר לילדים בקבוצת הביקורת.
השפעות התכנית על צריכת פירות וירקות ‒ לתוכנית ההתערבות לא הייתה השפעה על צריכה יומית של פירות בבית. הכמות הממוצעת הנצרכת ליום של הירקות גדלה באופן מובהק ב-0.12 ספלים.
השפעות התוכנית על תוצאים משניים‒ בקבוצת ההתערבות גדל שיעור הילדים שצרכו ירקות כחטיף. מספר הימים הממוצע בהם הילדים צרכו ירקות כחטיף או בקשו ירקות כחטיף גדל ב-0.3 ימים, מספר המשתווה ליום אחד לתקופה של חמישה שבועות. לתוכנית ההתערבות לא הייתה השפעה על מספר הימים בהם הילדים צרכו פירות כחטיף או בקשו פירות כחטיף. כמו כן, התוכנית לא השפיעה על מספר הימים בשבוע בהם הציעו ההורים פירות או ירקות כחטיף.
כל הממצאים תוקננו לגיל הילד, מגדר הילד, גודל משק בית, מוצא אתני של ההורה המשיב, גיל המשיב ומגדר המשיב.
מסקנות החוקרים
ממצאי המחקר מוכיחים שגם בשכבות מיעוטי הכנסה ניתן לשפר התנהגות אכילה של ילדים באמצעות תוכניות התערבות של חינוך תזונתי המועברות במסגרות החינוך, במיוחד כאשר מעורבים גם ההורים והמורים. בעקבות התוכנית הילדים הגדילו את צריכת הירקות והחלב ללא שומן/דל שומן בביתם, אך לא את צריכת הפירות. החוקרים מתרצים זאת על ידי העובדה שמרבית הילדים כבר בתחילת המחקר עמדו בהנחיות משרד החקלאות האמריקאי לצריכת פירות.
