תִזמוּן צריכת מזון מנבא יעילות הירידה במשקל

תִזמוּן צריכת מזון מנבא יעילות הירידה במשקל

גורמים רבים משפיעים על ההצלחה של התערבות תזונתית בהשמנה. אסטרטגיות הטיפול הקיימות מתמקדות ברובן במאזן בין הוצאת אנרגיה (קלוריות) לבין צריכה קלורית. לאחרונה, מחקרים בבעלי חיים קושרים וויסות אנרגיה לשעון הביולוגי בהדגישם שלתזמון (timing) עצמו של צריכת מזון עשוי להיות תפקיד משמעותי בוויסות משקל הגוף. אחד הגילויים הרלבנטיים לנושא זה של מחקר הוא הימצאותו של  שעון ביולוגי ברקמת השומן. בנוסף, נתונים חדשים מצביעים על כך שלוויסות תיפקודי רקמת השומן יש רכיב טֶמְפּוֹרָלי (קשור לזמן). כמו כן, מחקרים גנטיים מצאו כי שעור ניכר של הגנים המבוטאים ברקמת השומן הן בבני אדם והן בבעלי החיים עוקבים אחר תבנית קצבית (rhythmic pattern). כך שסדר זמנים ספציפי בתבנית היומית של גנים אלה נראה כמכריע בקביעה אם רקמת השומן אך ורק תצבור שומן או שתגייס שומן בזמן מתאים. בהתחשב בעובדה שהזנה היא מקור האנרגיה של רקמת השומן, זמן האכילה, במיוחד של ארוחות עתירות אנרגיה, עשוי להוות גורם מכריע, ולשינויים בתזמון יכולות להיות השלכות מטבוליות על התפתחות השמנה ויתכן גם על הירידה במשקל.

מחקר שהתפרסם ב-International Journal of Obesity, בדק את תפקידו של גורם התזמון של צריכת מזון בירידה במשקל. במחקר נכללו 420 מתנדבים בעודף משקל ושמנים מתוך חמש מרפאות תזונה בדרום-מזרח ספרד, אשר היו בטיפול דיאטטי והתנהגותי לצורך ירידה במשקל. הטיפול התבסס על עקרונות הדיאטה הים-תיכונית, טכניקות התנהגות וטכניקות קוגניטיביות (המתייחסות לתהליכים הכרתיים). ההתערבות כללה גם חינוך תזונתי והתערבות לביצוע פעילות גופנית מתונה.


צריכים עזרה? התייעצו איתנו ונשמח לעמוד לרשותכם



המשתתפים נכחו כל שבוע, במשך חמישה חודשים, בפגישות טיפול בנות 60 דקות. לאחר השגת המשקל הרצוי הם השתתפו במשך חמישה חודשים נוספים בפגישות לצורך שמירה על המשקל, בתחילה פעם בשבועיים ואחר כך פעם בחודש. המשתתפים קבלו המלצות לגבי מספר המנות שעליהם לאכול מכל קבוצת מזון. לא נתנה כל המלצה לגבי תזמון האכילה ופיזור צריכת האנרגיה במשך היום.

נערכה הערכה תזונתית לפני תחילת ההתערבות התזונתית ובמשך 20 שבועות של הטיפול. לפני תחילת ההתערבות התזונתית ההערכה בוצעה באמצעות שאלון שחזור מזון של 24 שעות של כל ימי השבוע. במשך כל ימי הטיפול הערכת צריכת המזון התבצעה באמצעות יומן אכילה, כאשר המשתתפים מדדו ושקלו את המזון מדי יום ביומו.

המשתתפים דיווחו גם על הזמן בו הארוחה נאכלה (לדוגמא, בוקר, צהריים וערב). על פי דיוח המשתתפים, הם חולקו לגבי כל ארוחה למקדימים לאכול ולמאחרים לאכול – בארוחת הבוקר: 1. המקדימים לאכול (לפני 9:00); 2. המאחרים לאכול (אחרי 9:00); בארוחת הצהריים: 1. המקדימים לאכול (לפני 15:00ׂ); 2. המאחרים לאכול (אחרי 15:00); בארוחת הערב: 1. המקדימים לאכול (לפני 21:30); 2. המאחרים לאכול (אחרי 21:30).

כמו כן, בכל דיווח שבועי המשתתפים ציינו אם זה היה שבוע רגיל. השבועות החריגים שנבעו מסיבות שונות (כגון מחלה, חופשה) נופו ומתוך השבועות הרגילים נבחר, לצורך נתוח הנתונים, שבוע מייצג עבור כל משתתף.

נמדד גובה ומשקל של המשתתפים וחושב ה-BMI. סך השומן בגוף נבדק באמצעות המכשיר bioelectrical impedance ופיזור השומן בגוף הוערך באמצעות היקף המתניים והיקף הירכיים. כמו כן, נמדד לחץ הדם ונערכו הבדיקות הבאות: גלוקוז, שומנים,  סך כולסטרול, HDL ו-LDL-כולסטרול,  אינסולין ואינדקס התנגודת לאינסולין (HOMA). בנוסף נבדקו הגן שנמצא במחקרים קודמים כקשור להשמנה והגן הקשור בשעון הביולוגי של כל משתתף.

בכל שבוע במשך כל תקופת הטיפול המשתתפים נשקלו פעם בשבוע ונרשמה הירידה במשקל.

ממצאים עיקריים

באוכלוסיית הדיאטה הים-תיכונית, שנחקרה, ארוחת הצהריים היוותה את הארוחה בעלת שיעור האנרגיה הגבוה ביותר, 40% מסך האנרגיה היומית. סך צריכת האנרגיה ליום בקרב המקדימים לאכול צהריים ובקרב המאחרים לאכול ארוחה זו היה דומה וצריכת האנרגיה בארוחות הצהריים והערב היו דומות בשתי הקבוצות.

נמצא קשר חיובי בין תזמון אכילת הצהריים לבין תזמון אכילת ארוחת הערב, כלומר המאחרים לאכול צהריים אחרו גם באכילת ארוחת הערב. לא נמצא קשר בין תזמון אכילת הצהריים והבוקר.

תוצאות ההתערבות:

  1. סך הירידה במשקל בקרב המאחרים לאכול צהריים היה קטן יותר מאשר בקרב המקדימים לאכול ארוחה זו, 7.7 ק"ג לעומת 9.9 ק"ג.
  2. שיעור הירידה במשקל מהמשקל ההתחלתי (לפני הההתערבות) בקרב המאחרים לאכול צהריים היה נמוך יותר מאשר בקרב המקדימים לאכול ארוחה זו, 9% לעומת 11.3%.
  3. תבנית הירידה במשקל במשך 20 שבועות הטיפול הייתה שונה בקרב המאחרים לאכול צהריים מזו של המקדימים לאכול צהריים:  קצב הירידה במשקל בקרב המאחרים לאכול צהריים היה איטי יותר מאשר בקרב המקדימים לאכול ארוחה זו.
  4. הירידה השבועית הממוצעת במשקל הייתה קטנה יותר בקרב המאחרים לאכול צהריים מאשר בקרב המקדימים לאכול ארוחה זו, 360 גרם לעומת 454 גרם.
  5. לא נמצא קשר בין זמן אכילת ארוחת הבוקר וארוחת הערב לבין סך הירידה במשקל, שיעור הירידה במשקל מהמשקל ההתחלתי וקצב הירידה במשקל.
  6. התנגודת לאינסולין הייתה גבוהה יותר בקרב המאחרים לאכול צהריים מאשר בקרב המקדימים לאכול ארוחה זו.
  7. הגן הקשור להשמנה היה שכיח יותר בקרב המאחרים לאכול צהריים מאשר בקרב המקדימים לאכול ארוחה זו.
  8. המאחרים לאכול את ארוחת הצהריים נטו לאכול ארוחות בוקר בעלות צפיפות אנרגתית נמוכה יותר ונטו לעתים קרובות יותר לדלג על ארוחה זו מאשר המקדימים לאכול את ארוחת הצהריים.
  9. המאחרים לאכול ארוחת צהריים אכלו כמות קטנה יותר של חלבון בארוחת הצהריים מאשר המקדימים לאכול ארוחה זו, 25.7 גרם לעומת 27.6 גרם.
  10.  ביתר הפרמטרים שנבדקו לא היה הבדל בין המאחרים לאכול צהריים לבין המקדימים לאכול ארוחה זו.

מסקנות

ארוחת הצהריים הייתה הארוחה העיקרית בקרב משתתפי תוכנית ההתערבות התזונתית. שיעור הירידה במשקל היה גדול יותר בקרב המקדימים לאכול צהריים מאשר בקרב המאחרים לאכול ארוחה זו. סך צריכת הקלוריות ליום בקרב המקדימים לאכול צהריים ובקרב המאחרים לאכול ארוחה זו הייתה דומה וולא היה גם הבדל במרבית הפרמטרים שנבדקו בשתי הקבוצות. לכן, מסיקים החוקרים שאכילה  מאוחרת של מזון עלולה לפגוע בהצלחת הטיפול לירידה במשקל. זהו ממצא חדש ולכן דרושים מחקרי התערבות נוספים אשר יאששו ממצא זה.


צריכים עזרה? התייעצו איתנו ונשמח לעמוד לרשותכם



כתיבת תגובה

Call Now Button

פנייה למשרה באגודה לבריאות הציבור

[כוכבית * הינה שדה חובה]

קובץ קורות חיים בפורמט pdf או word. גודל מקסימלי 2MB.


צריכים עזרה? התייעצו איתנו ונשמח לעמוד לרשותכם




צריכים עזרה? התייעצו איתנו ונשמח לעמוד לרשותכם