שפור בריאות העובדים – השפעת תכנית לשינוי אורח חיים (שנערכה במקום העבודה) על גורמי הסיכון לסוכרת ולמחלות קרדיו-ווסקולריות

שפור בריאות העובדים – השפעת תכנית לשינוי אורח חיים (שנערכה במקום העבודה) על גורמי הסיכון לסוכרת ולמחלות קרדיו-ווסקולריות

סוכרת מסוג 2 הינה מחלה כרונית הגורמת באופן פוטנציאלי לנכות ויכולה להביא לסיבוכים מערכתיים הרסניים. מיליונים של מבוגרים בארה"ב חולים במחלה, ובנוסף כשליש מהמבוגרים סובלים מהתסמונת המטבולית1– קבוצת גורמי סיכון המגבירה הן את הסיכון לסוכרת מסוג 2  והן למחלות קרדיו-ווסקולריות (מחלות לב וכלי הדם). העלייה הדרמטית בשיעורי המחלות הכרוניות יחד עם העלייה בעלויות הטיפול בבריאות גרמו לדאגה רבה, במיוחד בקרב מעבידים הדואגים לבריאות העובדים ולפריון (productivity) בעבודה. בעקבות כך, אחוז המעבידים שהציעו תכניות בריאות (wellness programs) מסוג כלשהו במקום העבודה עלה מ-כ-7% בשנת 2004 לכמעט מחצית מהמעבידים בשנת 2012, כשלפחות 50 מעבידים מציעים ביטוחי בריאות. היתרונות הפוטנציאליים של תכניות התערבות לקידום בריאות במקומות העבודה כוללים צמצום ההיעדרות (absenteeism) מעבודה, שיפור הפריון, שימור (retention) העובדים והורדת עלויות בריאות העובדים למעבידים. צוין כי ניתן להגדיל את יתרונותיהן של תכניות ההתערבות במקומות העבודה על ידי כך שמכוונים אותן לעובדים בסיכון הגבוה ביותר. במטא-אנליזה, שהתפרסמה ב-Health Affairs, נמצא כי על כל 1 דולר שמושקע בתוכניות בריאות במקומות העבודה, עלות ההוצאה לבריאות יורדת בכ-3 דולר.

גורמי הסיכון הקשורים בסוכרת ו/או במחלות קרדיו-ווסקולריות – רמות גבוהות של גלוקוז, יתר לחץ דם (לחץ דם גבוה), השמנה וחוסר פעילות גופנית – נמצאו בין עשרה גורמי הסיכון הקשורים ביותר בהוצאה מוגברת שנתית לבריאות לנפש.

התכנית האמריקאית למניעת סוכרת (US Diabetes Prevention Program – DPP) הראתה כי תכנית לשינוי אורח חיים המתמקדת בירידה במשקל באמצעות פעילות גופנית מוגברת ואכילה בריאה הביאה לירידה של 58% בהתפתחות סוכרת מסוג 2 באוכלוסיה בסיכון גבוה. התכנית לשינוי אורח חיים של DPP הוכחה גם כיעילה בהורדת הסיכון להתפתחות התסמונת המטבולית וכמורידה באופן משמעותי את גורמי הסיכון למחלות קרדיו-ווסקולריות.

מחקר, שהתפרסם ב-Journal of Occupational and Environmental Medicine, בדק תכנית התערבות במקום העבודה לשינוי אורח חיים, שמטרתה להקטין את גורמי הסיכון לסוכרת מסוג 2 ולמחלות קרדיו-ווסקולריות. בתכנית השתתפו עובדים בני 70-34. המשתתפים גויסו באמצעות סקר טלפוני. הקריטריונים להכללה כללו: BMIהשווה ל-24 ומעלה, עדות למצב טרום-סוכרתי (prediabetes), תסמונת מטבולית ו/או יתר שומנים בדם (hyperlipidemia) בשילוב עם אחד ממרכיבי התסמונת המטבולית.

כמו בתכנית DPP, מטרת ההתערבות הייתה להשיג ירידה במשקל של 7% ולשמור על התוצאה וכן להגביר פעילות גופנית באופן הדרגתי עד ל-150 דקות בשבוע בעצימות בינונית (כגון הליכה מהירה). תכנית ההתערבות בוצעה בשתי דרכים: א. מפגשים פנים-אל-פנים – משתתפים שבחרו בדרך זו חולקו להתערבות מיידית ולקבוצת ביקורת, אשר קבלה את תכנית ההתערבות במפגשים פנים-אל-פנים לאחר 6 חודשים –  התערבות מושהית (delayed). עובדים שבחרו במפגשים פנים-אל-פנים השתתפו ב-12 מפגשים חד-שבועיים בני שעה בזמן ארוחת הצהריים ולאחריהם מפגשים דו-שבועיים ולאחר מכן מפגשים חד-חודשיים. ההתערבות במקום העבודה ארכה 12 חודשים והמפגשים הועברו על ידי מאמנים שאומנו על ידי מרכז התמיכה של DPP. אם עובד נעדר ממפגש כלשהו הוא קבל אותו מוקלט ב-DVD; ב. התערבות באמצעות סרטוני  DVD של תכנית ההתערבות –משתתפים שבחרו בדרך זו חולקו להתערבות מיידית ולקבוצת ביקורת, אשר קבלה את תכנית ההתערבות באמצעות צפייה בסרטוני DVD לאחר 6 חודשים – התערבות מושהית (delayed). עובדים שבחרו בצפייה בסרטוני DVD צפו במשך 12 שבועות פעם בשבוע בתוכנית המוקלטת. בקבוצה זו בתקופת הצפייה בסרטונים נערכו גם שיחות טלפון שבועיות קצרות על ידי מאמנים שאומנו על ידי מרכז התמיכה של DPP, כדי להעריך משקל ופעילות גופנית, וכמו כן כדי לוודא הבנת התוכנית.

משתתפים בשתי קבוצות ההתערבות קבלו דפי מידע על תוכן המפגש, מחשבוני שומן וקלוריות, יומני ניטור עצמי, מד צעדים (pedometer) ורצועות אלסטיות לאימון כוח.

נבדק שינוי במשקל לאחר 6 חודשים בשתי הקבוצות. כמו כן, נבדקו BMI, פעילות גופנית (באמצעות שאלון על הערכת פעילות), המוגלובין מסוכרר (HbA1c), גלוקוז בצום, אינסולין ושומנים בסרום, לחץ דם והיקף מותניים – בתחילת המחקר, ולאחר 6 ו-12 חודשים. בנוסף, המשתתפים מלאו בכל מפגש שאלונים קצרים על היסטוריה רפואית ותרופות. העובדים גם נתבקשו להשתתף במפגש שנערך לאחר 18 חודשים מתחילת המחקר למסירת מידע על משקל ופעילות גופנית ולקבלת כל תוצאות הבדיקות.

ממצאים

במשך ששת החודשים הראשונים של המחקר משתתפים בקבוצת ההתערבות המיידית השתתפו ב-12 מתוך 16 מפגשים בממוצע.

לאחר 6 חודשי התערבות, בהשוואה בין קבוצת ההתערבות המיידית לבין קבוצת הביקורת (קבוצת ההתערבות המושהית) נמצא כי:

 

  1. חלה ירידה גדולה יותר באופן מובהק במשקל בקבוצת ההתערבות המיידית מאשר בקבוצת ההתערבות המושהית, כ-5 ק"ג (כ-5%) לעומת כ-1 ק"ג (כ-1%), בהתאמה.
  2. שיעור גבוה יותר ממשתתפי קבוצת ההתערבות המיידית השיג את המטרה של ירידה במשקל של 5% לפחות (45% לעומת 7% בקבוצת ההתערבות המושהית) וירידה במשקל של 7% (29% לעומת 4% בקבוצת ההתערבות המושהית).
  3. בשיעור נמוך יותר ממשתתפי קבוצת ההתערבות המיידית חלה עלייה כלשהי במשקל (9% לעומת 46% בקבוצת ההתערבות המושהית).
  4. בקבוצת ההתערבות המיידית חלה ירידה גדולה יותר באופן מובהק בהמוגלובין מסוכרר, לחץ דם סיסטולי, BMI והיקף מותניים מאשר בקבוצת ההתערבות המושהית.
  5. המשתתפים בשתי קבוצות ההתערבות הקדישו יותר זמן בממוצע לפעילות הגופנית.
  6.  בקבוצת ההתערבות המיידית רמות הטריגליצרידים ירדו באופן מובהק ואילו בקבוצת ההתערבות המושהית לא חל שינוי.

 

ממצאי ניתוח מאוחד של נתוני שתי קבוצות ההתערבות ללא התייחסות לסוג ההתערבות, לאחר 6 חודשי מחקר ו-12 חודשי מחקר:

1.     נצפתה ירידה חציונית מובהקת במשקל של כ-5 ק"ג בשני המועדים.

2.     נצפתה ירידה מובהקת ברמות הטריגליצרידים לאחר 6 חודשי מחקר בלבד.

3.     נצפתה ירידה מובהקת בהמוגלובין מסוכרר בשני המועדים.

4.     נצפתה ירידה מובהקת בלחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי בשני המועדים.

5.     נצפתה ירידה ב-BMI ובהיקף המותניים בשני המועדים.

6.     נצפתה עלייה בזמן שהוקדש לפעילות גופנית בשני המועדים.

7.    בניתוח נפרד של הנתונים על פי מגדר, נצפו ממצאים דומים בכל המשתנים שנבדקו בקרב גברים ונשים בשני המועדים, מלבד LDL-כולסטרול שעלה בקרב הגברים וירד במקצת בקרב הנשים לאחר 6 חודשי מחקר.

8.    בניתוח הנתונים על פי גיל, (צעירים מגיל 50 ומבוגרים מגיל זה), המוגלובין מסוכרר ירד יותר באופן מובהק בקרב בני 50 ומעלה מאשר בקרב צעירים יותר.

9.     בניתוח הנתונים על פי גיל, צעירים מגיל 50 ומבוגרים מגיל זה, רמות האינסולין ירדו בקרב בני 50 ומעלה ועלו במקצת בקרב צעירים יותר.

לאחר 18 חודשים מתחילת המחקר נבדקו רק משקל והיקף מותניים וכן הוערכה הפעילות הגופנית על פי דיווח-עצמי של משתתפי המחקר:

1.     נצפו ירידה ממוצעת במשקל של כ-4 ק"ג והיצרות המותניים בכ-4 ס"מ.

2.     על פי דיווח-עצמי חלה עליה ממוצעת בזמן שהמשתתפים הקדישו לפעילות גופנית ב-25 דקות לשבוע.

שביעות רצון המשתתפים מתכנית ההתערבות –96% מתוך המשתתפים שענו, לאחר 12 חודשי התערבות, על שאלון שביעות רצון מתכנית ההתערבות, דיווחו שהרגישו שזה היה יעיל להעביר את תכנית ההתערבות במקום העבודה, ו-72% ציינו שימליצו עליה בפני עמיתיהם לעבודה; 100% מהמשתתפים שקבלו תכנית התערבות באמצעות מפגשים פנים-אל-פנים ו-87% מאלה שתכנית ההתערבות הועברה בפניהם על ידי סרטוני DVD ציינו שהתכנית הייתה יעילה ומיידעת.

מסקנות החוקרים

ממצאי המחקר מוכיחים בברור שתכנית התערבות במקום העבודה לשינוי אורח חיים אינה רק אפשרית וברת-ביצוע, אלא גם  יעילה בשיפור גורמי סיכון התנהגותיים מרכזיים יחד עם מספר גורמי סיכון פיסיולוגיים חשובים לסוכרת ולמחלות קרדיו-ווסקולריות. השינויים במשקל ובפעילות גופנית נצפו גם אחרי 18 חודשים מתחילת המחקר, כלומר לאחר 6 חודשי מעקב נוספים לאחר גמר תכנית ההתערבות.

 


תסמונת מטבולית – מאובחנת כאשר שלושה מהתסמינים הבאים קיימים: רמות גלוקוז גבוהות בדם, השמנה ביטנית, יתר-לחץ דם, יתר-שומנים (טריגליצרידים) בדם ורמות נמוכות של HDL-כולסטרול (הכולסטרול 'הטוב') בדם.

כתיבת תגובה

פנייה למשרה באגודה לבריאות הציבור

[כוכבית * הינה שדה חובה]

קובץ קורות חיים בפורמט pdf או word. גודל מקסימלי 2MB.