שבץ מוחי נחשב באופן מסורתי למחלת הגיל השלישי, אולם בשנים האחרונות, בגלל גורמי סיכון כמו השמנה, סוכרת ויתר לחץ, נרשמה עלייה במקרי השבץ בקרב חולים צעירים יותר. לתזונה תפקיד חשוב במניעת הבעיה. אילו מזונות יפחיתו את הסיכון?
שבץ מוחי הינו האירוע הקרדיו-ווסקולרי המפחיד ביותר הן בקרב אנשים בריאים והן בקרב חולים במחלות לב וכלי הדם. ברחבי העולם שבץ מוחי הינו הגורם השני למוות, ואחראי כל שנה ל-4.4 מיליון (9%) מקרי מוות מתוך סך 50.5 מיליון מקרים. שכיחות שבץ מוחי ירדה, בין השנים 1970 ל-2008, ב-42%. הירידה בשכיחות נובעת כנראה מהעלייה במודעות הציבור לסכנות לבריאות שמציבים גורמי הסיכון, כגון יתר לחץ דם (לחץ דם גבוה) ועישון.
הסיכון לשבץ מוחי גובר עם הגיל. שבץ מוחי נחשב באופן מסורתי למחלת הגיל השלישי, אולם בשנים האחרונות חלה עלייה בשיעורי החולים בגילאים הצעירים. זאת כנראה בשל העלייה בשכיחות גורמי הסיכון, כגון השמנה, סוכרת ויתר לחץ דם בקרב הגילאים הצעירים. באנשים עם יתר לחץ דם לא מבוקר הסיכון ללקות בשבץ מוחי גבוה פי שבעה מאשר באלו עם יתר לחץ דם מבוקר, ובחולי סוכרת הסיכון גבוה פי שניים וחצי.
על פי סקירה שהתפרסמה בגיליון ינואר 2012 של Lancet Neurology, לתזונה חשיבות רבה בהשפעתה על הסיכון לשבץ מוחי. האיכות הכוללת של תזונת הפרט והמאזן בין צריכה קלורית לבין הוצאתה הינם גורמים חשובים יותר בהשפעתם על הסיכון לשבץ מוחי מאשר מזונות או רכיבי תזונה מסוימים. לתת-תזונה בשנה הראשונה לחיי האם, תת-תזונה בתקופה העוברית, בינקות, בילדות ובבגרות השפעה שלילית על הסיכון לשבץ מוחי מאוחר יותר בחיים. באותה מדה אכילה מופרזת מגבירה את הסיכון לשבץ מוחי, כנראה באמצעות החשת התפתחותם של השמנה, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם וסוכרת.
השפעת רכיבי תזונה על הסיכון לשבץ מוחי
מחסור בויטמינים מקבוצת B ובוויטמין D קשור בשכיחות גבוהה יותר של שבץ מוחי, אולם תוספת ויטמינים אלו לא הוכחה כמונעת אירועי שבץ מוחי. גם לתוספת נוגדי החמצון, ביתא קרוטן, ויטמין C וויטמין E, אין השפעה על שכיחות אירועים אלו.
במחקר אשר עקב, במשך 5-19 שנה, אחר כ-250,000 מבוגרים, הביאה צריכה גבוהה יותר של אשלגן (1.64 גרם ליום) לירידה של 21% בסיכון ללקות בשבץ מוחי. דרושים ניסויים אקראיים מבוקרים על מנת לאשש השפעה ארוכת טווח של צריכה מוגברת של אשלגן, אבל כאלו כנראה לא ייערכו בגלל קשיים טכניים ובעיות אתיות. לגבי השפעת תוספת סידן עם או בלי ויטמין D ממצאי המחקרים אינם החלטיים, חלקם טוענים כי תוספת סידן מגנה בפני שבץ מוחי וחלקם הגיעו למסקנה כי תוספת סידן עם או בלי ויטמין D מגבירה את הסיכון לשבץ מוחי.
צריכת מלח גבוהה של 5 גרם ליום בממוצע לאורך זמן מעלה את הסיכון לשבץ מוחי ב-23%. ירידה בצריכת מלח ב-2.0 עד 2.3 גרם (חצי כפית) ליום קשורה בירידה של 20% באירועים קרדיו-ווסקולריים. בארה"ב צופים כי ירידה מתונה בצריכה, בכלל האוכלוסייה, של עד 3 גרם מלח (1.2 גרם נתרן) ליום תביא לירידה במספר מקרים חדשים של שבץ מוחי מ-66,000 ל-32,000 לשנה, השפעה הדומה לזו הבאה בעקבות הירידה, בכלל האוכלוסייה, בשימוש בטבק, בהשמנה וברמות הכולסטרול.
לאלו מזונות ומשקאות השפעה על הסיכון לשבץ מוחי?
- דגים: הגדלת הצריכה של דגים ב-3 מנות לשבוע קשורה בירידה של 6% בסיכון לשבץ מוחי.
- פירות וירקות: אכילת יותר מ-5 מנות ביום קשורה בירידה של 26% בסיכון לשבץ מוחי.
- בשר: כל מנה יומית קשורה בעלייה של 24% בסיכון לשבץ מוחי.
- חלב דל-שומן: צריכתו קשורה בסיכון מופחת לשבץ מוחי בהשוואה לחלב מלא.
- שוקולד: צריכת כמות גדולה קשורה בירידה של 29% בסיכון לשבץ מוחי.
- קפה: שתיית 3-4 כוסות ביום קשורה בירידה של 17% בסיכון לשבץ מוחי.
- תה: שתיית 3 כוסות ביום או יותר של תה (ירוק או שחור), קשורה בירידה של 21% בסיכון לשבץ מוחי בהשוואה לאלו ששתו פחות מכוס ליום.
- משקאות ממותקי-סוכר: צריכה גדולה קשורה בעלייה בשכיחות השמנה, סוכרת, תסמונת מטבולית ומחלת לב כלילית, אך אין נתונים מהימנים לגבי הקשר לשכיחות שבץ מוחי.
- דגנים מלאים: צריכה גדולה קשורה בירידה של 21% בשיעורי ההיארעות של אירועים קרדיווסקולאריים עם נטייה לא מובהקת לירידה בסיכון לשבץ מוחי.
על פי מחקרים אפידמיולוגים דיאטות בריאות (כמו הדיאטה הים תיכונית ודיאטתDASH – Dietary Approaches to Stop Hypertension) לעומת דיאטות לא בריאות (הרגלי אכילה מערביים) קשורות בירידה בסיכון לשבץ מוחי. דרושים מחקרים נוספים על מנת לקבוע איזה דיאטות ישפיעו בצורה הטובה ביותר על הסיכון לשבץ מוחי.
לסיכום, ברמת אוכלוסיה, הסכנות התזונתיות העיקריות לבריאות הכלל עולמית ולשבץ מוחי הן צריכת יתר של אנרגיה (קלוריות) ומלח. הסביבה בה אנו חיים במדינות המערביות תורמת יותר לצריכה מוגברת של אנרגיה ופחות להוצאתה. תזונה נבונה מאוזנת ומגוונת בשילוב פעילות גופנית סדירה תביא לבריאות טובה לכל. תוכניות להורדת צריכת מלח בכלל האוכלוסייה המובלות על ידי ממשלות והמערבות את התעשייה להקטנת כמות המלח במוצריה עשויה להשתלם מבחינת עלות-תועלת.
