עם הזדקנות האוכלוסיה שִטָיוֹן (dementia) הפך לאיום גדול בבריאות הציבור בעולם כולו. שיעור מחלת הסוכרת אף הוא עולה במקביל לעליית שיעור ההשמנה. ממצאי המחקרים שהעריכו את הקשר בין השמנה או סוכרת לבין הסיכון לדֶמֶנְציה לא היו עקביים. קיים צורך בהבנת ההשלכות הפוטנציאליות של מגיפת ההשמנה והסוכרת על היארעות הדמנציה.
מחקר שהתפרסם ב-New England Journal of Medicine, ושהיה חלק ממחקר גדול יותר, The Adult Changes in Thought, בדק בקרב כ-2580 משתתפים בגיל ממוצע 76 שנים (בני 65 לפחות) ללא דמנציה בעת כניסתם למחקר את הקשר בין רמות הגלוקוז בדם לבין הסיכון לדמנציה. המשתתפים הוזמנו כל שנתיים לבדיקה על מנת לזהות היארעות מקרי דמנציה חדשים. דמנציה הוערכה באמצעות כלי סיקור ליכולות קוגניטיביות. ניתוח הנתונים נערך לגבי 2067 משתתפים, אשר היה להם לפחות ביקור מעקב אחד והיו להם לפחות חמש מדידות של גלוקוז או של ההמגלובין המסוכר, המוגלבין 1A1C
ממצאים
בכניסה למחקר חציון רמות הגלוקוז בדם של המשתתפים שלא היו חולים בסוכרת היה 101 מיליגרם לדציליטר ושל החולים בסוכרת, 175 מיליגרם לדציליטר. במשך מעקב חציוני של 6.8 שנים התפתחה דמנציה בקרב 524 (25.4%) משתתפים מתוך 2067 משתתפים, כולל 450 משתתפים מתוך 1724 (כ-26%) המשתתפים שלא היה להם סוכרת בסיום המחקר ו-74 (כ-22%) משתתפים מתוך 373 המשתתפים שהיה להם סוכרת בסיום המחקר. לסך הכל 403 (כ-20%) משתתפים היה חשד לאלצהיימר בסיום המחקר, ל-55 (כ-2.7%) משתתפים הייתה דמנציה וסקולרית2, ול-66 (3.2%) משתתפים הייתה דמנציה מסיבות אחרות.
בקרב משתתפים שלא היה להם סוכרת בעת הכניסה למחקר:
- למשתתפים שפתחו דמנציה בסיום המחקר היו רמות גלוקוז של 115 מיליגרם לדציליטר בעת הכניסה למחקר בהשוואה ל-100 מיליגרם לדציליטר בקרב משתתפים שלא פתחו דמנציה בסיום המחקר.
2. רמות גבוהות יותר של גלוקוז בכניסה למחקר (115 מיליגרם לדציליטר) היו קשורות בסיכון מוגבר לדמנציה; כלומר, ברמות גבוהות יותר של גלוקוז (115 מיליגרם לדציליטר) בכניסה למחקר בקרב המשתתפים שפתחו דמנציה בסיום המחקר, הסיכון לדמנציה היה גבוה יותר בכמעט 20% מאשר בקרב אלה שלא פתחו דמנציה ורמות הגלוקוז בדמם בכניסה למחקר היו 100 מיליגרם לדציליטר.
בקרב משתתפים שהיה להם סוכרת בעת הכניסה למחקר:
3. רמות גבוהות יותר של גלוקוז בכניסה למחקר (190 מיליגרם לדציליטר) היו קשורות בסיכון מוגבר לדמנציה; כלומר, ברמות גבוהות יותר של גלוקוז (190 מיליגרם לדציליטר) בכניסה למחקר בקרב המשתתפים שפתחו דמנציה בסיום המחקר, הסיכון לדמנציה היה גבוה יותר ב-40% מאשר בקרב אלה שלא פתחו דמנציה ורמות הגלוקוז בדמם בכניסה למחקר היו 160 מיליגרם לדציליטר.
4. בפילוח הנתונים על פי מגדר התוצאות היו דומות הן בקרב משתתפים ללא סוכרת בעת הכניסה למחקר והן בקרב משתתפים עם סוכרת.
5. בפילוח הנתונים על פי גיל התוצאות היו דומות בכל הגילים הן בקרב משתתפים ללא סוכרת בעת הכניסה למחקר והן בקרב משתתפים עם סוכרת בעת הכניסה למחקר, מלבד קבוצת הגיל המבוגרת יותר (גילאי 78-70) בקרב חולי הסוכרת, בה הסיכון היה גדול יותר ברמות נמוכות וגבוהות יותר של גלוקוז.
מסקנות החוקרים
הממצאים סיפקו עדות, שרמות גבוהות יותר של גלוקוז קשורות בסיכון מוגבר לדמנציה. רמות גבוהות יותר של גלוקוז יכולות לתרום לדמנציה באמצעות מספר מנגנונים פוטנציאליים, ביניהם היפרגליקמיה3 חדה וכרונית, תנגודת לאינסולין ומחלה של כלי הדם הקטנים במערכת העצבים המרכזית. על מחקרים עתידיים להבהיר את המנגנונים שבבסיס הקשר בין רמות גבוהות יותר של גלוקוז לבין דמנציה.
