בעשור האחרון מחלות כרוניות, כמו מחלות קרדיו-ווסקולריות (מחלות לב וכלי-הדם), סוכרת וסרטן התפשטו בקצב מהיר במדינות המפותחות כמו גם במדינות המתפתחות. גורמי סיכון הניתנים לשינוי, כמו תזונה ואורח חיים נחשבים ליעד החשוב ביותר של תכניות התערבות, במיוחד במניעה ראשונית (הורדת גורמי הסיכון למחלה), כיון שניתן לטפל בהם ולשנותם.
קפה הינו המשקה המפורסם ביותר בעולם. מחקר מקיף גילה, כי לשתיית קפה השפעות בריאותיות הן מיטיבות והן מזיקות. קשר הפוך בין שתיית קפה לבין סוכרת דווח במחקרים פרוספקטיביים רבים, בו בזמן שמחקרים רבים אחרים קבלו תוצאות בלתי מובהקות.
מחקר תזונה ובריאות יווני,Attica , שנערך בין השנים 2001 ו-2012, ושהתפרסם ב-European Journal of Clinical Nutrition, בדק במדגם של גברים (1514) ונשים (1428) בגילאי 89-18 שנים, שלא היו חולים במחלה קרדיו-ווסקולרית את השפעתם המתווכת של סמנים ביולוגיים על הקשר קפה-סוכרת לאור ההשפעה הפוטנציאלית המיטיבה על שינוי העקה החימצונית1 (oxidative stress) ועל מצב הדלקת (inflammation status) בקרב המשתתפים.
בתחילת המחקר נערכו ראיונות פנים-אל-פנים להשגת מידע על: מאפיינים סוציו-דמוגרפיים (גיל, מגדר, שנות לימוד והכנסה בשנה האחרונה), היסטוריה של יתר לחץ-דם (לחץ דם גבוה), היפרכולסטרולמיה (יתר כולסטרול בדם) וסוכרת, היסטוריה משפחתית של מחלה קרדיו-ווסקולרית, תזונה ואורחות חיים, כמו מצב עישון ופעילות גופנית. כמו כן, בוצעה בדיקה קלינית. הערכה תזונתית בוצעה באמצעות שאלון תדירות צריכת מזונות, וכן נערכה הערכה של הדבקות בדיאטה ים-תיכונית (ראה כתבה, דיאטה ים-תיכונית בבריאות וחולי – חלק א' וחלק-ב').
לגבי גורם החשיפה העיקרי, המשתתפים נשאלו כמה פעמים ביום בממוצע שתו קפה בשנה האחרונה. כל צורות ההכנה של קפה כוילו לכמות של 150 מיליליטר קפה המכילה 28% קפאין, אשר הייתה יכולה להיות שוות ערך, למשל, ל-450 מיליליטר קפה מבושל או 300 מיליליטר קפה נמס. שתיית קפה סווגה לארבע קטגוריות: (1) הימנעות משתייה; (2) צריכה נמוכה (פחות מ-250 מיליליטר ליום; (3) צריכה בינונית (400-250 מיליליטר); (4) צריכה גבוהה (400 מיליליטר ומעלה ליום). בשל מספר קטן של משתתפים בעלי הצריכה הגבוהה של קפה, קבוצת משתתפים זו צורפה לקבוצת השתייה המתונה. צריכה נמוכה מ-250 מיליליטר ליום כונתה כצריכה מזדמנת (casual) וצריכה של 250 מיליליטר ומעלה, כצריכה רגילה (habitual).
בוצעו מדידות משקל, גובה היקף מותניים וירכיים. נלקח דם לאחר 12 שעות צום והינזרות משתיית אלכוהול לבדיקת סך הכולסטרול, HDL ו-LDL-כולסטרול, טריגליצרידים (שומנים), גלוקוז (סוכר) ואינסולין. נבדקו גם הסמנים הביולוגיים של דלקת הבאים:
(1) חלבון מגיב סי (C Reactive protein);
(2) עמילואיד A;
(3) TNF-alpha;
(4) הומוציסטאין;
(5) פיבּרינוֹגֶן (גורם קרישה);
(6) IL-6.
כמו כן, נבדקו סמנים ביולוגיים של עקה חימצונית: יכולת נוגדת חימצון של הסרום ו-LDL-כולסטרול מחומצן בפלסמה.
לאחר מעקב של 10 שנים, הערכה רפואית ובדיקות חוזרות בוצעו ב-2583 משתתפים מתוך 3042 שנבדקו בתחילת המחקר. מניתוח הנתונים הוצאו משתתפים שנתגלו כחולים בסוכרת בבדיקות בתחילת המחקר, כך שנותרו 1485 משתתפים.
ממצאים
בתחילת המחקר, בהשוואה לנמנעים משתיית קפה, שתייני קפה מזדמנים ורגילים היו צעירים יותר, היו בעלי רמות סך כולסטרול נמוכות יותר, כששתייני קפה רגילים היו בנוסף בעלי רמות נמוכות יותר של LDL ו-HDL-כולסטרול, בעלי דבקות גבוהה יותר בתזונה ים-תיכונית, ונטו יותר להיות גברים ומעשנים. היסטוריה משפחתית של סוכרת הייתה שכיחה פחות בקרב שתייני קפה מזדמנים והיפרכולסטרולמיה, בקרב שתייני קפה רגילים. אינדקס מסת הגוף, היקף מותניים, שנות לימוד ומצב פעילות גופנית לא נבדלו בין שלושת קטגוריות שתיית הקפה (הימנעות, שתייה מזדמנת ושתייה רגילה).
מבין סמנים ביולוגיים של עקה חימצונית, יכולת נוגדת חימצון הייתה גבוהה יותר בקרב כל שתייני קפה, ואילו רמות LDL-כולסטרול מחומצן היו נמוכות יותר בקרב שתייני קפה מזדמנים בלבד. מבין סמנים ביולוגיים של דלקת, מלבד TNF-alpha והומוציסטאין, אשר עבורם ערכים גבוהים יותר נצפו בקרב שתייני קפה, כל הסמנים הביולוגיים של דלקת, כלומר IL-6, פיברינוגן ועמילואיד A היו נמוכים יותר בקרב שתייני קפה רגילים. רמות חלבון מגיב C, גלוקוז ואינסולין לא נבדלו בין שלושת קטגוריות שתיית הקפה (הימנעות, שתייה מזדמנת ושתייה רגילה).
במשך 10 שנות המעקב אירעו 191 (מתוכם 97 גברים) מקרים חדשים של סוכרת מסוג 2 (129 מקרים ל-1,000 משתתפים, 12.9%). ההיארעות ה-10 שנתית של סוכרת בקרב הנמנעים משתיית קפה הייתה 23 מקרים (9.6%), בקרב שתייני קפה מזדמנים, 57 מקרים, ו-20 מקרים בקרב שתייני קפה רגילים. משתתפים שלא פיתחו סוכרת בתקופת המעקב של 10 שנים נטו יותר לצרוך קפה מכל סוג שהוא בכמויות גדולות יותר.
קשרים בין שתיית קפה לבין סוכרת
1. בניתוח נתונים מתוקנן לגיל ולמגדר לא נמצא קשר בין שתיית קפה לבין היארעות סוכרת.
2. לא נמצא קשר בין צריכה מזדמנת (פחות מ-250 מיליליטר ליום) של קפה לבין הסיכון לפתח סוכרת.
3. לאחר תקנון לגיל ומגדר, נמצא קשר מנה-תגובה ליניארי בין היארעות סוכרת לבין קבוצות שתיית קפה (הימנעות, פחות מ-200 מיליליטר, בין 200 ל-400 מיליליטר ולמעלה מ-400 מיליליטר).ׂ
4. לאחר תקנון נוסף להיקף מותניים ולהיסטוריה משפחתית של סוכרת, נמצא קשר הפוך בין צריכה רגילה של שתיית קפה (250 מיליליטר ומעלה ליום) לבין היארעות סוכרת, כשבהשוואה להימנעות משתיית קפה, בצריכה רגילה של קפה הסיכון לפתח סוכרת היה נמוך ב-55%; הקשר נותר מובהק גם לאחר תקנון לעישון, יתר לחץ-דם, היפרכולסטרולמיה, שנות לימוד, פעילות גופנית ודבקות בתזונה ים-תיכונית, כשבהשוואה להימנעות משתיית קפה, בצריכה רגילה של קפה הסיכון לפתח סוכרת היה נמוך ב-54%.
השפעה של סמנים ביולוגיים של עקה חימצונית ושל דלקת כמתווכים פוטנציאליים בקשר שתיית קפה-סוכרת
1. סמני הדלקת, IL-6, TNF-alpha, הומוציסטאין ופיברינוגן, אך לא חלבון מגיב C ועמילואיד A, נמצאו כמתווכים בקשר שתיית קפה-סוכרת.
2. סמנים ביולוגיים של עקה חימצונית לא נמצאו כמתווכים בקשר שתיית קפה-סוכרת.
3. כאשר IL-6, TNF-alpha, הומוציסטאין ופיברינוגן הוכנסו למודל רגרסיה לוגיסטית רבת משתנים יחד עם עמילואיד A, רק עמילואיד A נמצא כמשפיע על הקשר שתיית קפה-סוכרת.
מסקנות החוקרים
ממצאי המחקר מדגישים את חשיבותה של שתייה לאורך זמן של ספל אחד עד שניים של קפה במניעת התפרצות סוכרת. הממצאים מאשרים תוצאותיהם של מחקרים אחרים. החידוש בעבודה זו הוא שבין גורמי הדלקת שנבדקו, עמילואיד A נמצא כמתווך בקשר הפוך זה של קפה-סוכרת.
