סיבולת לב-ריאה (fitness) קשורה בתוצאים קליניים, כשרמות גבוהות יותר של סיבולת לב-ריאה קשורות בסיכון נמוך יותר למחלות קרדיו-ווסקולריות (מחלות לב וכלי הדם). קיימת עדות מועטה לגבי תפקידה של סיבולת לב-ריאה בגילאים הצעירים לגבי תוצאים קרדיו-ווסקולריים עתידיים ארוכי-טווח. מרבית המחקרים מתמקדים בסיבולת לב-ריאה בגילאי ביניים ומבוגרים יותר.
מחקר עוקבה פרוספקטיבי, שהתפרסם ב-JAMA Internal Medicine, ביקש לקבוע את חשיבות סיבולת לב-ריאה והשינויים בה בגילאים הצעירים בהקשר למחלות-קרדיו-ווסקולריות עתידיות, על מנת לחזק את ההשערה שסיבולת לב-ריאה מהווה גורם בר-שינוי בגילאים הצעירים המשקף את התקדמות המחלה והפרוגנוזה (צפי) שלה. לצורך כך, הם בדקו את הקשר בין סיבולת לב-ריאה בצעירים בני 30-18 שנה במסגרת מחקר Coronary Artery Risk Development in Young Adults) CARDIA). בתחילת המחקר נכללו כ-4900 משתתפים אשר נבדקה בהם סיבולת ל-בריאה באמצעות הליכון (treadmill). לאחר 7 שנות מעקב אפשר היה להעריך את השינוי בסיבולת לב-ריאה בכ-2,500 משתתפים אשר בצעו מבחן חוזר בהליכון. משך זמן הליכון חולק לשלישונים: (1) 8.01-0.18 דקות; (2) 11.02-8.02 דקות; (3) 18-11.03 דקות.
מאפיינים דמוגרפיים, קליניים ושל פעילות גופנית נתקבלו באמצעות שאלונים. BMI תקין הוגדר כ-24.9-18.5; עודף משקל, כ-29.9-25.0; והשמנה הוגדרה כ-30 ומעלה. סוכרת הוגדרה כרמת גלוקוז בדם של לפחות 126 מיליגרם לדציליטר או קבלת תרופות לטיפול בסוכרת. כל שנה נשאלו המשתתפים לגבי אשפוזי ביניים. כל אירוע נרשם ונתקבלו הרשומות הרפואיות, כולל מקרי תמותה, והובאו בפני ועדה לשיפוט. במשך מעקב חציוני של כ-27 שנה נאספו נתוני האירועים הקליניים הבאים: א. השמנה; ב. מסת חדר שמאלי ומדת המאמץ בהזרמת הדם לאברי הגוף (left ventricular mass and strain), המהווה מדד לתפקוד לקוי של הלב; ג. הסתיידות העורקים הכליליים (כלי הדם המספקים דם ללב); ד. הישרדות והיארעות מקרים חדשים של מחלות קרדיו-ווסקולריות.
ממצאים
בתחילת המחקר, הגיל הממוצע של המשתתפים היה 24.8 שנה. ה-BMI הממוצע היה 24.5, ו-28 משתתפים סבלו מסוכרת. ניתוח נתוני המחקר בוצע על פי שלישונים של משך מבחן ההליכון. בתחילת המחקר סיבולת לב-ריאה גבוהה יותר הייתה קשורה במין זכר, גזע לבן, פעילות גופנית מדווחת גבוהה יותר, BMIנמוך יותר, רמות נמוכות יותר בדם של אינסולין ושל שומנים (טריגליצרידים).
במשך מעקב חציוני של כ-27 שנה אירעו 273 (5.6%) מקרי מוות ו-193 מקרים חדשים של מחלות קרדיו-ווסקולריות (4%). מתוך מקרי המוות, 200 לא נבעו ממחלות קרדיו-ווסקולריות, ומרביתם נבעו מסרטן.
הקשרים שנמצאו בין משך מבחן ההליכון לבין תמותה ומחלות קרדיו-ווסקולריות
1. לאחר תקנון לגיל, גזע, מגדר, השמנה, גורמי סיכון קרדיו-ווסקולריים ולאינדקס מסת החדר השמאלי, כל דקה נוספת במשך זמן מבחן ההליכון בתחילת המחקר הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר ב-15% לתמותה ובסיכון נמוך יותר ב-12% למחלות קרדיו-ווסקולריות.
2. לאחר תקנון לגיל, גזע מגדר, השמנה, גורמי סיכון קרדיו-ווסגולריים ולאינדקס מסת החדר השמאלי, כל עלייה בדקה אחת במשך זמן מבחן ההליכון הייתהקשורה במסה נמוכה יותר של החדר השמאלי1 ובמאמץ קטן יותר בהזרמת הדם לאברי הגוף, כלומר תפקוד טוב יותר של הלב.
3. כדי לקבוע אם שינויים לטווח-קצר בסיבולת לב-ריאה קשורים בפרוגנוזה ארוכת-טווח ובמחלות קרדיו-ווסקולריות תת-קליניות, עברו המשתתפים מבחן הליכון 7 שנים לאחר המבחן ההתחלתי. לאחר תקנון לכל הגורמים (כולל משך הזמן במבחן ההליכון בתחילת המחקר והשמנה תלוית-זמן), כל ירידה בדקה אחת במשך זמן מבחן הליכון חוזר (לאחר 7 שנים), הייתה קשורה, במעקב ארוך-טווח, בתמותה מכל הסיבות גבוהה יותר ב-21% ובהיארעות גבוהה יותר ב-20% של מקרים חדשים של מחלות קרדיו-ווסקולריות.
4. לא נמצא קשר בין השינויים שחלו בסיבולת לב-ריאה במשך 7 שנים לבין הימצאותה של הסתיידות עורקים כליליים בשנים 15, 20 ו-25 למעקב או של היפרטרופיה2 של החדר השמאלי בשנה ה-25 למעקב.
5. כל ירידה בדקה אחת במשך זמן מבחן ההליכון מהמבחן ההתחלתי למבחן החוזר לאחר 7 שנים, הייתה קשורה בהרעה בהזרמת הדם לאברי הגוף.
6. לאנשים, בעלי ירידה גבוהה יותר מדקה אחת במשך זמן מבחן הליכון מהמבחן ההתחלתי למבחן החוזר לאחר 7 שנים, הייתה ירידה בהישרדות לטווח-ארוך, כלומר התמותה הייתה גבוהה יותר.
מסקנות החוקרים
ממצאי המחקר מציעים כי רמת סיבולת לב-ריאה בגיל צעיר עשויה לחזות תוצאים לבביים עתידיים לטווח-ארוך. הממצאים מצביעים על כך שלסיבולת לב-ריאה גבוהה בגיל צעיר עשויה להיות השפעה בלתי תלויה ב-BMI, בשינויי משקל ובגורמי סיכון קרדיו-ווסקולריים על סיכון עתידי לתמותה ולמחלות קרדיו-ווסקולריות. בנוסף, סיבולת לב-ריאה הינה גורם בר-שינוי ושיפור בסיבולת לב-ריאה בגיל צעיר עשוי להשפיע על בריאות לטווח-ארוך בשלבים המוקדמים של התפתחות מחלות קרדיו-ווסקולריות.
מאמר מערכת המלווה את המאמר מסב תשומת לב לערכן הממשית והבלתי תלויה של פעילות גופנית וסיבולת לב-ריאה במניעת מחלות קרדיו-ווסקולריות ללא קשר בגיל, גזע או מגדר, ומדגיש את חשיבות הפעילות הגופנית ככלי בתוכניות התערבות אינדיבידואליות ומבוססות אוכלוסייה.
1מסת חדר שמאלי – התעבות קירות שריר הלב (היפרטרופיה) מתפתחת בתגובה לגורם, כמו יתר לחץ דם (לחץ דם גבוה) וגורמת לאובדן גמישות השריר המתקשה בעקבות כך להזרים דם לאברי הגוף.
2היפרטרופיה – התעבות קירות שריר הלב.
