ההשערה לגבי 'השמנה בריאה מבחינה מטבולית' משמעה, כי בהעדר תפקוד מטבולי לקוי, אנשים בעלי עודף משקל אינם בסיכון גבוה יותר למחלות קרדיו-ווסקולריות (מחלות לב וכלי הדם). השפעות ההשמנה על מחלות לב כליליות מתוּוָכות בדרך כלל על ידי גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים1 אחרים, כמו תנגודת לאינסולין, יתר שומנים מחוללי טרשת בדם (atherogenic dyslipidemia) וסוכרת מסוג 2. אולם, לאנשים שמנים רבים אין כלל גורמי סיכון הכלולים בתסמונת המטבולית2 או שיש להם אך גורמי סיכון מועטים, דבר המרמז על כך שקיימת תת-קבוצה של אנשים שמנים בהם המשקל העודף אינו מהווה סיכון קרדיו-ווסקולרי3, והם סווגו כ'שמנים בריאים מבחינה מטבולית'. לא קיים קונצנזוס לגבי הקריטריונים להגדרת תת-קבוצה זו, ובין 57%-3% אנשים שמנים מוגדרים כ'שמנים בריאים מבחינה מטבולית', תלוי באוכלוסייה הנבדקת ובהגדרה בה משתמשים.
לא קיימת הסכמה לגבי השאלה אם שמנים 'בריאים מבחינה מטבולית' הינם בסיכון מוגבר למחלות קרדיו-ווסקולריות או לסוכרת מסוג 2. על מנת להבהיר את הקשר בין השמנה לבין מחלות לב כליליות, מחקר עוקבה פרוספקטיבי, EPIC-CVD (European Prospective Investigation into Cancer and Nutrition cardiovascular disease), שהתפרסם ב-European Heart Journal, ניתח כ-7,640 מקרים חדשים של מחלות לב כליליות, אשר נרשמו במשך 12.2 שנות מעקב.
המחקר נערך ב-23 מרכזים ב-10 מדינות אירופאיות [דנמרק, צרפת, גרמניה, יוון, איטליה, הולנד, נורבגיה, ספרד, שבדיה והממלכה המאוחדת (UK)]. ברוב המרכזים המשתתפים גויסו מאוכלוסייה כללית. לצורך המחקר, נבחר מדגם מייצג של 18,964 משתתפים. לאחר הוצאת 609 משתתפים עם היסטוריה של אוטם שריר הלב או שבץ מוחי, נותרו 17,640 משתתפים. משלושה מרכזים לא סופקו מדידות לחץ דם, במרכז אחד בצרפת אירעו רק 41 מקרים חדשים של מחלות לב כליליות בלבד, ובחלק מהמרכזים היו חסרים נתונים שונים. לבסוף, בניתוח נתוני המחקר נכללו כ-10,470 משתתפים (רק משתתפים ללא נתונים חסרים). על מנת למנוע מצב של מדגם נבחר, משתתפים אלה הושוו לכלל משתתפי המחקר.
בתחילת המחקר, נלקחה דגימת דם, והמשתתפים מלאו שאלונים על תזונה, אורח-החיים והיסטוריה רפואית. אנשים מאומנים במקצועות הבריאות (trained health professionals) ביצעו את המדידות הבאות: לחץ-הדם, משקל, גובה והיקף מותניים. BMI חושב כ'משקל (בקילוגרמים)/גובה2 (במטרים)'. השמנה הוגדרה כ-BMI ≥ 30 kg/m2, עודף משקל כ-25 ≤ BMI < 30 kg/m2, ומשקל תקין כ-≤ BMI < 2518.5. משתתפים בעלי תת-משקל הוצאו מהמחקר בגלל מספרם הקטן בעוקבה. בדיקות הדם שנערכו בתחילת המחקר: סך הכולסטרול, HDL-כולסטרול, טריגליצרידים (שומנים), גלוקוז (סוכר) והמוגלובין מסוכרר4(HbA1c).
מקרים חדשים של מחלות לב כליליות הוגדרו כמקרים חדשים ראשונים של מחלות לב איסכמיות קטלניות (fatal) ולא-קטלניות (non-fatal), הכוללות אוטם שריר הלב, מחלות לב איסכמיות חריפות (acute) אחרות, מחלות לב איסכמיות כרוניות ותעוקת חזה (angina pectoris). מקרים חדשים של מחלות לב כליליות נלקחו מתוך רשומות המרפאות ומתוך אשפוזים בבתי-החולים, ומקרי המוות אושררו על ידי קשר עם רשומות המוות.
ממצאים
במשך מעקב חציוני של כ-12 שנה, אירעו 7640 מקרים חדשים של מחלות לב כליליות בכלל המדגם (17,333) מתוכם 394 מקרים בתת-העוקבה (10,470), שנותרו לאחר כל ההוצאות של משתתפים שהיו להם נתונים חסרים. נשים היוו 63% מתת-העוקבה והיו בגיל ממוצע של 53.6 שנה. ה-BMI הממוצע שלהן היה כ-26 ק"ג/מ2. שמנים היוו 15.8% מתת-העוקבה, ול-25.6% ממשתתפי תת-העוקבה הייתה תסמונת מטבולית, בו בזמן ש-45.2% מהשמנים היו 'בריאים מבחינה מטבולית'. שיעור המשתתפים השמנים ה'בריאים מבחינה מטבולית' נע בין 31.7% בגרמניה לבין 57.9% בספרד.
משתתפים שמנים 'בריאים מבחינה מטבולית' היו צעירים יותר ממשתתפים שמנים עם תסמונת מטבולית, והיה להם BMI נמוך יותר. למשתתפים שמנים 'בריאים מבחינה מטבולית' היו פרמטרים מטבוליים גרועים יותר [שומנים (lipids) גבוהים יותר, לחץ דם גבוה יותר, המוגלובין מסוכרר גבוה יותר וכן חלבון מגיב סי (C reactive protein) גבוה יותר]. כמו כן, משתתפים שמנים 'בריאים מבחינה מטבולית' היו בעלי צריכה גבוהה יותר של בשר אדום, נטו פחות להיות מעשנים בהווה, נטו יותר להיות לא פעילים מבחינה גופנית והיו בעלי השכלה נמוכה יותר מאשר משתתפים בריאים מבחינה מטבולית בעלי משקל תקין.
קשרים בין מבנה הגוף (body size) לבין מחלות לב כליליות
1. לאחר תקנון למשתנים המבלבלים, כמו – מרכזים בהם נערך המחקר, מגדר, גיל, השכלה, עישון, צריכת אלכוהול, צריכת אנרגיה וניקוד תזונה-ים תיכונית – בהשוואה לחמישון הנמוך ביותר של BMI (יBMI = 21), הסיכון היחסי למחלות לב כליליות בחמישון הגבוה ביותר (BMI = 31.7) היה גבוה כמעט פי 2 (פי 1.96); הקשר היה חלש יותר לאחר תקנון נוסף להיקף מותניים, כשהסיכון היחסי היה גבוה ב-6%; לאחר תקנון נוסף לגורמי סיכון מטבוליים (לחץ דם , סך הכולסטרול, HDL-כולסטרול וסוכרת) הסיכון היחסי היה גבוה ב-5%.
2. בשלישון הנמוך של היקף מותניים (גברים 91-59 ס"מ; נשים 76-54 ס"מ), על כל עלייה ב-BMI בסטיית תקן אחת, הסיכון היחסי למחלות לב כליליות היה גבוה ב-24%, ובשלישון הגבוה של היקף מותניים (גברים 151-100 ס"מ; נשים 137-87 ס"מ) הסיכון היחסי היה גבוה ב-10%.
3. הקשר בין היקף מותניים לבין מחלות לב כליליות היה חזק יותר בכל רמות ה-BMI, כשעל כל עלייה בסטיית תקן אחת בהיקף מותניים, בשלישון הנמוך של BMI (גברים 25.1-18.5; נשים 23.8-18.5), הסיכון היחסי למחלות לב כליליות היה גבוה ב-65%, וגבוה ב-29% בשלישון הגבוה של BMI(גברים 49.4-27.9; נשים 62.5-27.4).
קשרים בין השמנה לבין מחלות לב כליליות בהתאם למצב מטבולי, לאחר תקנון למשתנים מבלבלים
בהשוואה למשתתפים במשקל תקין 'בריאים מבחינה מטבולית':
1. משתתפים בעודף משקל ושמנים 'בריאים מבחינה מטבולית' היו בסיכון יחסי הגבוה ב-26% וב-28%, בהתאמה.
2. משתתפים במשקל תקין לא-בריאים מבחינה מטבולית (בעלי תסמונת מטבולית) היו בסיכון יחסי גבוה פי 2.15.
3. משתתפים בעודף משקל ושמנים לא-בריאים מבחינה מטבולית (בעלי תסמונת מטבולית) היו בסיכון יחסי הגבוה פי 2.33 ופי 2.54, בהתאמה.
4. כאשר השמנה הוגדרה בהתאם להיקף מותניים ולא על ידי BMI והתסמונת המטבולית לא כללה את היקף המותניים הסיכון היחסי למחלות לב כליליות היה דומה מבחינה איכותית, אם כי הקשר היה חזק יותר.
מסקנות החוקרים
בהשוואה לקבוצת המשתתפים בעלי המשקל התקין 'בריאים מבחינה מטבולית', למשתתפים לא-בריאים מבחינה מטבולית היה סיכון יחסי למחלות לב כליליות גבוה יותר מפי 2, ללא קשר למשקלם, אם במשקל תקין, בעודף משקל או שמנים, כלומר נוכחות הפרעות מטבוליות קשורה בסיכון גבוה יותר למחלות כליליות בכל רמות שומן הגוף, כולל משקל תקין.
ממצאי המחקר מדגישים את חשיבות שני המצבים, השמנה ובריאות מטבולית, במניעת מחלות לב כליליות, ואינם תומכים במושג 'השמנה בריאה מבחינה מטבולית'.
מאמר מערכת מציין כי ממצאי המחקר מוכיחים באופן חד משמעי, כי השמנה מגבירה את הסיכון להתפתחות מחלות לב כליליות, אף אם המשתתפים בריאים מבחינות אחרות. המסר שיש לקחת הביתה הוא ששמירה על משקל גוף בריא מהווה צעד מפתח לשמירה על בריאות הלב. כך שהמושג 'שמנים אך בכושר' (‘fat but fit’) הינו בבחינת מיתוס.
1גורמים קרדיו-מטבוליים – מתייחסים לקבוצת גורמי סיכון המעמידים את הפרט בסיכון גבוה לחלות בסוכרת, מחלת לב או שבץ מוחי.
2תסמונת מטבולית – מאובחנת כאשר קיימים שלושה או יותר מהתסמינים הבאים: רמות גלוקוז גבוהות בדם, השמנה ביטנית, יתר-לחץ דם, יתר-שומנים (טריגליצרידים) בדם ורמות נמוכות של HDL-כולסטרול (הכולסטרול 'הטוב') בדם.
3גורמי סיכון קרדיו-ווסקולריים – גורמי סיכון למחלת לב או שבץ מוחי הקשורים בכלי הדם.
4המוגלובין מסוכרר – בודק את רמת הגלוקוז (הסוכר) הממוצעת בדם במשך 3-2 חודשים אחרונים.
