קשרים בין צריכת כּוֹלין לבין הסיכון לאירועים חדשים של שיטיון ולבין ביצועים קוגניטיביים: מחקר קוּאוֹפּיו של הסיכון למחלת לב איסכמית

מעריכים כי בשנת 2020 כ-48 מיליון אנשים בעולם יסבלו משיטיון (dementia), כשהם מטילים מעמסה גדולה על החברה ועל החולים ומשפחותיהם. תזונה דורגה כאחד מגורמי הסיכון ברי-השינוי החשובים ביותר של שיטיון. בין הגורמים התזונתיים ביצים מהווים פריט מזון אשר עשוי להיות לו השפעה על התפתחות שיטיון. מחקרים קודמים מצאו קשרים חיוביים בין צריכת ביצים לבין ביצועים קוגניטיביים. בנוסף לבשר ולמוצרי מזון אחרים מהחי, חלמון הביצה מהווה מקור תזונתי עיקרי של כולין[1], ובמיוחד של פוֹסְפָטידילכולין (לציטין)[2]. הוצע כי לכולין תפקיד במניעת ירידה קוגניטיבית ומחלת האלצהיימר.

לא נמצאו מחקרים בנושא הקשר בין צריכת כולין לבין הסיכון לשיטיון, והמחקרים בנושא הקשר בין כולין לבין ביצועים קוגניטיביים היה מוגבל. מחקר שהתפרסם ב-American Journal of Clinical Nutrition, בדק את הקשרים בין צריכת כולין וצורתו העיקרית בתזונה, הפוספטידילכולין לבין מקרים חדשים של שיטיון בקרב גברים במזרח פינלנד. בתת-קבוצה של גברים נבדק הקשר בין סך צריכת כולין ופוספטידילכולין לבין ביצועים קוגניטיביים 4 שנים לאחר הבדיקות בתחילת המחקר.

המחקר על שיטיון נערך באוכלוסיית מחקר Kuopio Ischaemic Heart Disease Risk Factor Study, אשר תוכנן לבדוק בעיקר את גורמי הסיכון למחלות לב. בדיקות תחילת המחקר נערכו בין השנים 1989-1984. גויסו כ-2,700 גברים בשתי עוקבות: (1) העוקבה כללה כ-1,200 גברים בני 54 שנה אשר גויסו בין השנים 1986-1984; (2) העוקבה כללה כ-1500 גברים, אשר היו בני 42,  48, 54, או 60 שנה בתחילת המחקר וגויסו בין השנים 1989-1986. תת-קבוצה מהם הייתה במעקב במשך 4 שנים לבדיקת הקשר בין צריכת כולין ופוספטידילכולין לבין ביצועים קוגניטיביים.

הערכה תזונתית כללה דו"ח צריכת מזון במשך 4 ימים, כש-1 מהם נערך בסוף השבוע. ספר עם תמונות של 126 מזונות ומשקאות הנצרכים באופן תדיר בפינלנד ושל כלי אוכל סייעו בהערכת גודלי המנה. הערכת כולין ופוספטידילכולין נערכה על פי בסיס הנתונים של משרד החקלאות האמריקאי (USDA).

בתחילת המחקר נלקחו דמים לבדיקה, בין היתר, של שומנים, ליפופרוטאינים[3], חלבון מגיב-C (C-reactive protein) ופנוטיפ APOE (Apolipoprotein E)[4]. נאספו נתונים לגבי היסטוריה רפואית, תרופות, היסטוריה משפחתית של מחלות, עישון, צריכת אלכוהול, לחץ הדם ופעילות גופנית.

מצב קוגניטיבי נבדק על ידי מראיינים מאומנים בהערכה נוירופסיכולוגית באמצעות השימוש ב-5 מבחנים נוירופסיכולוגיים. מקרים חדשים של שיטיון ומחלת האלצהיימר מתחילת המחקר עד סוף שנת 2014 נתקבלו באמצעות קשר אינטרנטי למרשם בריאות לאומי.

ממצאים

הצריכה הממוצעת של כולין במחקר זה הייתה כ-430 מיליגרם/יום, מתוכם כ-190 מיליגרם פוספטידילכולין. הצריכה של כולין עמדה בדרישות הצריכה המספקת של  EFSA(European Food Safety Authority). אולם,  הצריכה המספקת (Adequate Intake – AI) לגברים המופיעה ב-DRI[5] האמריקאי היא 550 מיליגרם ליום. מקורות המזון הנפוצים ביותר של כולין במחקר זה היו מוצרי חלב, בשר וביצים (טבלה 1). ביצים היוו את מקור המזון העיקרי של סך צריכת הפוספטידילכולין (כ-39%).

טבלה 1. מקורות מזון של כולין ופוספטידילכולין

*בשר כולל: בשר אדום מעובד ולא מעובד, בשר לבן, עופות ובשר ציד

• גברים בעלי צריכה גבוהה יותר של כולין ופוספטידילכולין נטו יותר להיות נשואים, נטו להיות בעלי BMI גבוה יותר ובעלי ריכוזים גבוהים יותר בסרום של חומצות השומן אומגה-3.
• גברים בעלי צריכה גבוהה יותר של פוספטידילכולין היו גם צעירים יותר, משכילים יותר, היו בעלי הכנסה שנתית גבוהה יותר, נטו פחות לעשן, להיות בעלי יתר לחץ-דם (לחץ דם גבוה) ובעלי היסטוריה של מחלת לב כלילית, ורמת הכולסטרול שלהם בסרום הייתה נמוכה יותר.
• הן צריכת כולין והן צריכת פוספטידילכולין היתה קשורה בצריכה גבוהה יותר של חלבון, חומצות שומן רב בלתי-רוויות (PUFAs), חומצות שומן חד בלתי-רוויות (MUFAs), כולסטרול, ביצים, בשר אדום, בשר לבן, בשר ציד, עופות, דגים, פירות, פירות יער, ירקות, ויטמיןB12 ופולאט.
• הן צריכת כולין והן צריכת פוספטידילכולין הייתה קשורה בצריכה נמוכה יותר של חומצות שומן רוויות (SFAs), פחמימות, גרעינים, דגנים מלאים, ממרחי שומן ושמן, חמאה וממרחים מכילי חמאה.
• סך צריכת כולין הייתה קשורה גם בצריכה גבוהה יותר של מוצרי חלב ותפוחי אדמה, ובצריכה נמוכה יותר של תה.
• סך צריכה של פוספטידילכולין הייתה קשורה גם בצריכה גבוהה יותר של שומן וצריכה נמוכה יותר של סיבים תזונתיים ומוצרי חלב.

קשר בין סך צריכת כולין ופוספטידילכולין לבין הסיכון לשיטיון

במשך מעקב ממוצע של כ-22 שנה, 337 גברים אובחנו כסובלים משיטיון.

1. לא נמצא קשר בין סך צריכת כולין לבין הסיכון להיארעות שיטיון.
2. לאחר תקנון למשתנים מבלבלים[6] (כמו גיל, השכלה, BMI, פעילות גופנית), גברים ברביעון הגבוה של צריכת פוספטידילכולין (למעלה מ-222 מיליגרם/יום) היו בסיכון הנמוך ב-28% להיארעות שיטיון בהשוואה לגברים ברביעון הנמוך ביותר של צריכת רכיב התזונה הזה (פחת מ-144 מיליגרם/יום).
3. בניתוח נתונים רציפים, לאחר תקנון למשתנים מבלבלים (כמו גיל, השכלה, BMI, פעילות גופנית), כל עלייה ב-50 מיליגרם/יום של סך כולין הייתה קשורה באופן לא מובהק בסיכון הנמוך ב-4% להיארעות שיטיון.
4. בניתוח נתונים רציפים, לאחר תקנון למשתנים מבלבלים (כמו גיל, השכלה, BMI, פעילות גופנית), כל עלייה ב-50 מיליגרם/יום של סך פוספטידילכולין הייתה קשורה בסיכון הנמוך ב-10% להיארעות שיטיון.
5. פנוטיפ APOE4 לא שינה את הקשר בין כולין ופוספטידילכולין לבין הסיכון להיארעות שיטיון.

קשר בין סך צריכת כולין ופוספטידילכולין לבין הסיכון למחלת האלצהיימר

במשך מעקב ממוצע של כ-22 שנה, 266 גברים אובחנו כסובלים ממחלת האלצהיימר.

1. בניתוח הנתונים על פי רביעונים, לא נמצא קשר בין סך צריכת כולין ופוספטידילכולין לבין הסיכון למחלת האלצהיימר.
2. בניתוח נתונים רציפים, כל עלייה ב-50 מיליגרם/יום של כולין הייתה קשורה באופן לא מובהק בסיכון הנמוך ב-5% למחלת האלצהיימר.
3. בניתוח נתונים רציפים, כל עלייה ב-50 מיליגרם/יום של פוספטיגילכולין הייתה קשורה בסיכון הנמוך ב-10% למחלת האלצהיימר.
4. פנוטיפ APOE4 לא שינה את הקשר בין כולין ופוספטידילכולין לבין הסיכון למחלת האלצהיימר.

קשר בין סך צריכת כולין ופוספטידילכולין לבין ביצועים קוגניטיביים

בתת-הקבוצה של גברים בהם נבדק הקשר בין סך צריכת כולין ופוספטידילכולין לבין ביצועים קוגניטיביים 4 שנים לאחר הבדיקות בתחילת המחקר, הן צריכת כולין והן צריכת פוספטידילכולין הייתה קשורה בביצועים קוגניטיביים טובים יותר במבחנים קוגניטיביים לבדיקת התפקוד של האונה המצחית[7] והרקתית[8] (frontal and temporal lobes).

1. בתת-הקבוצה כולה של הגברים, צריכה גבוהה יותר של כולין הייתה קשורה בביצועים טובים יותר של שטף מילולי (verbal fluency), זיכרון מילים (verbal memory) וזיכרון חזותי (visual memory).
2. בתת-הקבוצה כולה של הגברים, צריכה גבוהה יותר של פוספטידילכולין הייתה קשורה בביצועים טובים יותר של מהירות עיבוד קוגניטיבי (cognitive processing speed), שטף מילולי וזיכרון חזותי.

מסקנות החוקרים

צריכה גבוהה יותר של פוספטידילכולין הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר להיארעות שיטיון. הן צריכה גבוהה יותר של כולין והן צריכה גבוהה יותר של פוספטידילכולין הייתה קשורה בביצועים קוגניטיביים טובים יותר. במצב רב-סיבתי (multifactorial) כמו שיטיון, אף ירידה קטנה במִשלב גורמי הסיכון עשויה להוריד סיכון כולל. צריכה מספקת של מזונות עתירי כולין עשויה להוות אמצעי יעיל קל ובר-השגה, בין יתר האמצעים, לשמירה על התפקוד הקוגניטיבי.

[1] כולין – ויטמין מותנה, כלומר רכיב תזונה שבמצבי עקה (stress) עשוי לשפר את מצבו הפיזיולוגי של האדם; כולין משתתף בהעברת מסר עצבי בין התאים ויש לו חשיבות רבה בהתפתחות המוח, מערכת העצבים, כושר החשיבה והיכולת הלימודית; בנוסף, מסייע בניצול שומנים בגוף ובייצור הורמונים, בהפחתת רמות כולסטרול בדם ובעיכוב אובדן הזיכרון, וכמו כן, תורם הוא לבריאות הלב והמוח; מהווה חומר מוצא לפוספטידילכולין.

[2] פוספטידילכולין – הוא פוספוליפיד [ליפיד (שומן) המכיל קבוצת זרחן] הקשור לכולין ומהווה חומר מוצא לאצטילכולין, שהינו אחד המוליכים העצביים (neurotransmitters) החשובים ביותר במערכת העצבים.

[3] ליפופרוטאינים – ליפופרוטאין הוא תרכובת ביוכימית המורכבת מחלבונים ושומנים (כמוHDL-כולסטרול, LDL-כולסטרול), המאפשרת לשומנים להיות מועברים באמצעות הדם לחלקי הגוף השונים.

[4] APOE – הגן APOE יוצר חלבון אשר בהתחברו עם שומן יוצר ליפופרוטאין; קיימים 3 אללים הנפוצים באופן יחסי של הגן APOE, כשהחלבונים הנוצרים נקראים APOE2, APOE3 ן-APOE4; APOE4 מהווה את גורם הסיכון הידוע הגדול ביותר למחלת האלצהיימר המאוחר בקבוצות אתניות שונות.

[5] DRI – Dietary Reference Intakes; אין מספיק עדויות ממחקרים על מנת לקבוע המלצות (Recommended Dietary Allowance – RDA) לכולין.

[6] משתנים מבלבלים (ערפלנים) – גורמים חיצוניים הקשורים באופן ישיר או באופן בלתי ישיר הן לגורם התלוי (הגורם הנחקר) והן לגורם הבלתי תלוי (הגורם המשפיע).

[7] אונה מצחית – תפקידי האונה המצחית: כישורים חברתיים ושיפוט חברתי, תפקודי חשיבה גבוהים, הסקת מסקנות, תכנון ופתרון בעיות, תכנון של תנועה ומתן ההוראות לביצועה, עיבוד והפקה של שפה.

[8] אונה רקתית – תפקידי האונה הרקתית: עיבוד בסיסי של מידע שמיעתי (קולי), הבנת שפה מדוברת וכתובה, אחסון ושליפה של זיכרונות.