העובדה שקקאו ושוקולד תורמים לבריאות ידועה כבר מאות שנים, אבל רק לאחרונה הוכיחו מחקרים שההשפעה רחבה מכפי שחשבנו. צריכה מסודרת של שוקולד מיטיבה עם תפקוד הלב, לחץ הדם, בריאות העצם והשריר
שוקולד מיוצר מפולי קקאו, שהם למעשה זרעי פרי העץ theobroma cacao, ולא פולים או קטניות. את השם, theobroma cacao, שפירושו 'קקאו – מזון האלים', תבע, ב-1753 המדען השוודי, קרל וואן לינאוס, שסבר שקקאו הוא בעל חשיבות רבה. עצי קקאו מגדלים מזה לפחות שלושת אלפים שנה במקסיקו, מרכז אמריקה ודרום אמריקה. כיום כשלושת רבעי מייצור הקקאו מיקומו במערב אפריקה. השימוש, המתועד המוקדם ביותר, בקקאו הוא סביב 1,100 לפני הספירה. מסמכי שבט המאיה מצביעים על כך שהם השתמשו בקקאו למטרות פולחן בנוסף לשימוש היומיומי בו. הם האמינו באל קקאו והיה להם טקס מיוחד בשבילו שכלל הקרבת בעלי חיים, קקאו, נוצות, קטורת וחילופי מתנות. במאה ה-15 שבט האַזְטֶק השתלט על חלק גדול ממרכז אמריקה ואימץ את תרבות הקקאו. הם השתמשו בו גם כמטבע עובר לסוחר. כמו כן, קשרו את הקקאו באלילת הפוריות ולעתים קרובות השתמשו במשקאות שוקולד כמִנחה קדושה.
המפגש ההיסטורי הראשון בין אירופאים לבין קקאו היה כשקולומבוס פגש במקסיקו סירה של אנשי האזטק כשברשותם פולי קקאו, ושם לב שכשאחד הילידים הפיל בטעות אגוז קקאו, כולם נלחצו בטירוף להרימו. קולומבוס לא ידע שעבורם זה בעצם מטבע כסף וחשב שהתנהגותם מוזרה, כי האגוז נראה לו כשקד.
תושבי מרכז ודרום אמריקה הכינו מקקאו משקה, שכונה בפי אחדים מהם 'מים מרים'. לפולי קקאו טעם מר חזק ויש להתסיסם על מנת לקבל את טעם הקקאו שאנו רגילים אליו. לאחר ההתססה מייבשים את הפולים, מנקים, קולים ומקלפים מהקליפה. לאחר טחינה ומספר תהליכים מקבלים בעיקר מוצקי קקאו וחמאת קקאו. השוקולד מתקבל משילובים שונים של השניים בתוספת סוכר. בתהליך העיבוד חלק גדול מהרכיבים הבריאים, בעיקר הפְלָבנוֹלים, שהם נוגדי חמצון, הולכים לאיבוד. יצרנית השוקולד 'מַרְס' הצליחה לפתח שיטת ייצור שוקולד המשמרת את הפלבנולים והיא מסמנת את מוצריה בסימן Cocoapro™, המוכיח ללקוחות, כי הוציאה פטנט על השיטה. גם יצרנית השוקולד הבלגית, בָּרי קָאלְבּוֹ, פיתחה תהליכים השומרים על כמויות גבוהות של פלבנולים במוצר המוגמר.
על מנת לקבל שוקולד חלב מוסיפים אבקת חלב או חלב מרוכז. שוקולד לבן מיוצר מחמאת קקאו בתוספת חלב וסוכר, כך שאינו מכיל מוצקי קקאו כלל. המקסיקנים מעולם לא הוסיפו חלב לשוקולד ולא השתמשו בו בתזונתם הרגילה, אלא רק לקינוח. היו אלו האירופאים שהוסיפו לו שומן בצורת חלב וסוכר לבן. באמצע המאה ה-19 יצרו ההולנדים לראשונה שוקולד בצורתו המוצקה על ידי הוספת חמאת קקאו וסוכר למוצקי הקקאו.
מגן על הלב, מיטיב עם לחץ הדם
במחקר שנתמך על ידי יצרנית השוקולד, הֶרְשי, ואשר התפרסם ב-2011 ב-Chemistry Central Journal, נמצא כי תכולת הפלבנולים בקקאו גבוהה באופן מובהק (כ-30 מיליגרם לגרם) מאשר באוכמניות, חמוציות ורימון, אשר בכל אחד מהם פחות מ-10 מיליגרם. בשוקולד מריר עם 60-63% מוצקי קקאו כמות הפלבנולים גבוהה יותר באופן מובהק, כ-536 מיליגרם למנה (40 גרם), מאשר במנות אותם הפירות (פחות מ-10 מיליגרם פלבנולים) או מנת משקה קקאו (12 גרם קקאו ב-240 מיליליטר מים), המכיל 400 מיליגרם פלבנולים. למרות ששוקולד נאכל בכמויות קטנות, הוא מהווה מקור עיקרי לפלבנולים של הקקאו. שוקולד מריר עשיר במיוחד בפלבנולים, קָטֶכין, אֶפּיקטכין ופּרוֹציאָנידין.
מחקרים אפידמיולוגים ומחקרי התערבות הצביעו על כך שפלבנולים מקטינים את הסיכון למחלות לב וכלי הדם. למרות שלא נערכו מחקרים ארוכי טווח על השפעת קקאו או שוקולד על מחלות לב וכלי הדם, קיימת עדות מתוך נסויים קליניים מבוקרים קצרי טווח שהפלבנולים שבקקאו ושוקולד עשויים להשפיע על הסיכון למחלות לב וכלי הדם, וזאת בין היתר, על ידי השפעתם המיטיבה על לחץ הדם, תפקוד האֶנדוֹתֶל (שכבת תאים המרפדת את מדורי הלב וכלי הדם), שומני הדם, תנגודת לאינסולין, היווצרות קרישי דם והשפעתם האנטי-דלקתית.
שומר על תפקוד השריר, מסייע למערכת החיסונית
קקאו ושוקולד מהווים גם מקור למגנזיום. בכף קקאו 27 מיליגרם מגנזיום. ב-100 גרם שוקולד מריר, המכיל 85%-70% מוצקי קקאו, 228 מיליגרם מגנזיום (נתוני משרד החקלאות האמריקאי, USDA), כשההמלצה (RDA) לצריכה יומית לגברים היא 420 מיליגרם ולנשים 320. רובנו לא אוכלים חבילת שוקולד ביום. שורת שוקולד מריר, המורכבת משתי קוביות, מכילה כ-17 מיליגרם מגנזיום. למגנזיום חשיבות רבה בתפקוד תקין של גוף האדם. מגנזיום משתתף ביותר מ-300 תגובות ביוכימיות בגוף. הוא מסייע בשמירה על תפקוד תקין של שרירים ועצבים, שומר על קצב הלב, מסייע לתפקוד מערכת חיסונית תקינה ושומר על חוזק העצם (60% מתכולתו בגוף מצוי בעצמות). קיימת עדות הולכת וגוברת לתפקידו של המגנזיום בעיכוב וטיפול בהפרעות בריאותיות, כגון יתר לחץ דם (לחץ דם גבוה), מחלות לב וכלי הדם וסוכרת.
מוצקי הקקאו מכילים גם חומרים הקרויים אַלקָלוֹאידים, כגון תִיאוֹברוֹמין, קפאין ופֶנילאתילאָמין
(phenylethylamine), בעלי השפעה פיזיולוגית בגוף. שוקולד מריר מכיל כ-800 מיליגרם תיאוברומין וכ-100 מיליגרם קפאין. קפאין מגביר ערנות, בו בזמן שתיאוברומין משפר מצב רוח. שוקולד גורם לנו להרגיש שמחים, מאוהבים ורגועים, כיון שמעלה את רמות הסרוטונין, דופמין ופֶנילאתילאמין (חומר המווסת מצבי רוח, סטרס ומיקוד ומאמינים כי הוא מגביר את הליבידו). פנילאתילאמין הוא ניאורו-מודולטור חשוב של הסינפסות (המרווחים הזעירים דרכם עוברים אותות עצביים מתא עצב אחד לשני) במוח ומשפיע על מצב הרוח. פנילאתילאמין, המצוי בשקולד, מגביר כנראה את פעילותו של חומר זה במוח. בנוסף, בשוקולד חומרים המפעילים קולטנים לקָנָבינוֹאידים, הגורמים, בין היתר, לרוגע ואֵאוּפוֹריה.
עם כל היתרונות הפוטנציאליים של שוקולד בהורדת הסיכון למחלות לב וכלי הדם והשפעותיו על מצב הרוח, צריך לזכור שב-100 גרם שוקולד כ-500 קלוריות ואף יותר, כ-40 גרם סוכר וכ-40 גרם שומן – רכיבים התורמים לעלייה במשקל והשמנה. אם נאכל כל יום 100 גרם שוקולד נעלה במשקל בכחצי קילוגרם לשבוע. לכן, עדיפה צריכה מתונה של שוקולד, שגם היא עשויה לתרום לבריאות
