קיים קשר הפוך בין צריכה יומית של שוקולד לבין תנגודת לאינסולין ורמות אנזימי כבד

קיים קשר הפוך בין צריכה יומית של שוקולד לבין תנגודת לאינסולין ורמות אנזימי כבד – תצפית אחר גורמי סיכון קרדיו-ווסקולריים במחקר לוקסמבורג

היפראינסולינמיה (רמות גבוהות של אינסולין בדם) קשורה בסיכון מוגבר למחלות קרדיו-ווסקולריות (מחלות לב וכלי הדם) באנשים לא-סוכרתיים וקשורה גם למספר מצבים, כמו יתר לחץ-דם (לחץ דם גבוה), דיסליפידמיה (עודף שומנים בדם) והשמנה ביטנית. לשוקולד עשויות להיות השפעות קרדיו-מטבוליות מיטיבות, כנראה בשל תכולת הפְלָאבָנוֹלים, שהם חומרים נוגדי חימצון (ראה כתבה "קקאו שוקולד ובריאות"). מחקר בעכברים, שהתפרסם לאחרונה, דיווח כי תוספת קקאו החלישה את אינדקס התנגודת לאינסולין[1] כפי שהתבטא בשיפור באינדקס התנגודת לאינסולין (HOMA-IR), וכמו כן הורידה את חומרת הכבד השומני הקשור בהשמנה. מחקר קטן בבני אדם הצביע על שיפור ברגישות לגלוקוז (סוכר) באנשים היפֶּרְטֶנְסיביים (בעלי יתר לחץ-דם) הסובלים מאי-סבילות לגלוקוז, לאחר צריכת שוקולד מריר במשך 15 יום.

עד עתה לא נערכו מחקרים אפידמיולוגיים בבני אדם לבחינת הקשר בין צריכת שוקולד לבין תנגודת לאינסולין ורמות אנזימי כבד. מחקר החתך מבוסס-האוכלוסייה, שנערך בלוקסמבורג במסגרת מחקר תצפית על גורמי סיכון קרדיו-וסקולריים, ושהתפרסם ב-British Journal of Nutrition, היה הראשון לבדוק קשרים אלה.

המחקר נערך בקרב כ-1,400 משתתפים בגילאי 69-18 שנה. בדיקות המעבדה שבוצעו היו: רמות בדם של גלוקוז בצום, רמות אינסולין, המוגלובין מסוכרר (HbA1c) וסמני תפקודי כבד (גמא-גְלוּטָמיל טְרָנְסְפֶּפְּטידָאז[2] – GGT, אַסְפָּרְטַט טרנסאמינאז – AST ואלנין טְרָנְסְאָמינָאז – ALT), טריגליצרידים (שומנים), סך כולסטרול, HDL ו-LDL-כולסטרול.

הערכה תזונתית בוצעה באמצעות שאלון תדירות צריכת מזונות (food frequency questionnaire – FFQ) למילוי עצמי, שכלל 134 פריטי מזון, כולל צריכה יומית רגילה של שוקולד במשך שלושה חודשים שקדמו לתחילת המחקר. המשתתפים חולקו לצרכני שוקולד ולנמנעים מצריכת שוקולד. צוות המחקר תדרך את המשתתפים כיצד למלא את השאלון. לאחר הוצאת שאלונים בהם היו חסרים נתונים והורדת משתתפים שהיו בדיאטה בעת ביצוע המחקר, נותרו כ-1100 משתתפים לניתוח נתוני המחקר.

נתונים דמוגרפיים (גיל, מגדר, השכלה) נתקבלו על ידי שאלון למילוי עצמי. נתוני מצב עישון ופעילות גופנית נתקבלו משאלון על מצב בריאות. המדידות האנתרופומטריות שבוצעו: גובה ומשקל לחישוב אינדקס מסת הגוף (body mass index – BMI) והיקף מותניים.

ממצאים

יותר מ-80% מהמשתתפים דיווחו שהם צורכים שוקולד, כשממוצע הצריכה היה 24.8 גרם ליום, וחציון הצריכה, 10.7 גרם. המשתתפים בחמישון העליון צרכו 28.6 גרם שוקולד, ובחמישון התחתון, 5.4 גרם. משתתפים שנמנעו מצריכת שוקולד נטו להיות בעלי השכלה נמוכה יותר, להיות מתחת לקו העוני ונטו להיות פחות פעילים מבחינה גופנית מצרכני שוקולד. צרכני שוקולד היו צעירים יותר באופן מובהק. מחלות קרדיו-מטבוליות (השמנה, סוכרת ויתר לחץ-דם) היו פחות תדירות בקרב צרכני שוקולד. צריכת אנרגיה (קלוריות), ושומנים, כולל שומנים רוויים, הייתה גבוהה יותר בקרב צרכני שוקולד, אולם, צריכת האלכוהול אצלם הייתה נמוכה יותר. פרמטרים גליקמיים (פרמטרים הקשורים בגלוקוז או סוכר בדם), כולל רמות גלוקוז בצום, המוגלובין מסוכרר ו-HOMA-IR, כמו גם BMI, היקף מותניים ורמות סך הכולסטרול היו גבוהים יותר באופן מובהק בקרב הנמנעים משוקולד.

קשרים בין צריכת שוקולד לבין תנגודת לאינסולין וסמנים ביולוגיים של תפקודי כבד

1. לאחר תקנון לגיל, מגדר, השכלה, עישון, פעילות גופנית, צריכת פירות וירקות, אלכוהול, קפה ותה, צריכה יומית של שוקולד הייתה קשורה באופן מובהק ב-HOMA-IR נמוך יותר, רמות אינסולין נמוכות יותר בסרום ורמות נמוכות יותר של סמנים ביולוגיים של תפקודי כבד, כולל GGT ו-ALT.
2. בניתוח רגרסיה רבת משתנים המקשרת בין צריכת שוקולד לבין תנגודת לאינסולין וסמנים ביולוגיים של תפקודי כבד, צריכה יומית של שוקולד בכמות של 100 מיליגרם/יום קשורה בירידה ב-HOMA-IR ב-0.16, בירידה של 0.16 מיקרוגרם לליטר ברמות אינסולין בסרום ובירידה ברמות GGT ביותר מ-0.10 מיליגרם לליטר.
3. לא נמצא קשר בין צריכת שוקולד לבין רמות גלוקוז בצום או המוגלובין מסוכרר, למרות שנמצאה נטייה למקדמי רגרסיה שליליים ביניהם.

מסקנות החוקרים

שוקולד עשיר בסוכר ושומן, התורמים להנחה כי צריכה תדירה של שוקולד עלולה להגביר השמנה. בניגוד לאמונות המסורתיות, המחקר הנוכחי הראה כי מדדים אנתרופומטריים (BMI, היקף מותניים), פרמטרים גליקמיים (רמות סוכר בצום, המוגלובין מסוכרר ו-HOMA-IR) ו-GGT היו נמוכים יותר באופן מובהק בקרב צרכני שוקולד. בנוסף, השמנה ומחלות קרדיו-מטבליות אחרות, כגון יתר לחץ-דם וסוכרת, היו שכיחות פחות באופן מובהק בקרב צרכני שוקולד. אולם, החוקרים מדגישים כי שוקולד הוא מזון בעל צפיפות אנרגטית[3] גבוהה ואנשים צריכים לזכור שאכילה עודפת של שוקולד עלולה להביא לעלייה במשקל. לכן יש לצרוך אותו במתינות.

המנגנונים האפשריים להשפעת שוקולד על התנגודת לאינסולין ועל סמנים ביולוגיים של תפקודי כבד נובעים מתכולה גבוהה של חומרים נוגדי חימצון (פלאבנולים) בקקאו, שהוכרו כחומרים נוגדי דלקת, אשר יתכן כי מורידים את הסיכון למחלות קרדיו-ווסקולריות ומחלות אחרות הנגרמות על ידי דלקת. החוקרים טוענים כי יתכן שחומרים נוגדי-חימצון אלה משפיעים גם באופן ישיר על התנגודת לאינסולין. בנוסף, פלאבנולים עשויים לנטרל את התנגודת לאינסולין על ידי הגברת הזמינות של תחמוצת החנקן (nitric oxide – NO) המחקה את פעילות האינסולין להרחבת כלי הדם.

המחקר מספק ממצאים התומכים בהשפעות מיטיבות של צריכה יומית של שוקולד על הרגישות לאינסולין ועל סמנים ביולוגיים של תפקודי כבד. כיוון שהמחקר הנוכחי הוא מחקר חתך אשר אינו יכול להוכיח סיבתיות, יש לערוך מחקרים פרוספקטיביים וניסויים קליניים אקראיים מבוקרים על מנת לבסס את ממצאיו.

[1] תנגודת לאינסולין – מצב בו כמות האינסולין המופרשת על ידי הלבלב יכולה להיות תקינה, נמוכה או אפילו גבוהה, אבל תפקודו מופרע.

[2]גמא-גלוטמיל טרנספפטידאז – אנזים המצוי בממברנות רקמות רבות, לרבות הכבד; ברפואה הוא משמש בעיקר ככלי איבחון למחלות כבד; לאחרונה, נמצא כי רמות מוגברות במקצת של האנזים קשורות במחלות קרדיו-ווסקולריות ( האנזים מצטבר ברבדים טרשתיים (atherosclerotic plaques).

[3] צפיפות אנרגטית של מזון –  כמות האנרגיה ( בקילוקלוריות) מחולקת בכמות המזון בגרמים; כיון ששומנים מספקים את כמות האנרגיה הגבוהה (9 קילוקלוריות לגר' שומן) מבין רכיבי התזונה העיקריים האחרים (חלבון ופחמימות, 4 קילוקלוריות לגר' כל אחד), ככל שתכולת השומנים תהא גבוהה יותר, תהיה גבוהה יותר הצפיפות האנרגטית של אותו המזון.