צריכת שוקולד והסיכון למחלות קרדיו-וסקולריות: מטא-אנליזה של מחקרים פרוספקטיביים

צריכת שוקולד והסיכון למחלות קרדיו-וסקולריות: מטא-אנליזה של מחקרים פרוספקטיביים

צריכת שוקולד והסיכון למחלות קרדיו-וסקולריות: מטא-אנליזה של מחקרים פרוספקטיביים

מחלות קרדיו-ווסקולריות (מחלות לב וכלי הדם) מהוות את הגורם מספר אחד לתמותה בעולם. שורות רבות של עדות מניסויי מעבדה וניסויים קליניים הצביעו על כך שלצריכת שוקולד עשויים להיות יתרונות בריאותיים. מטא-אנליזות קודמות של ניסויים קליניים קטנים שנערכו למשך זמן קצר באופן יחסי או של מחקרי עוקבה פרוספקטיביים, הצביעו על כך ששוקולד מוריד את לחץ הדם, LDL-כולסטרול (הכולסטרול הרע) ותנגודת לאינסולין ומרחיב את כלי הדם (ראה מאמר 'קיים קשר הפוך בין צריכה יומית של שוקולד לבין תנגודת לאינסולין ורמות אנזימי כבד תצפית אחר גורמי סיכון קרדיו-ווסקולריים במחקר לוקסמבורג'). מחקרים אחרים הצביעו על כך שצריכת שוקולד קשורה בסיכון נמוך יותר לאי-ספיקת לב, סוכרת, פרפור עליות (atrial fibrillation), שבץ מוחי ואוטם בשריר הלב. למרות נתונים מבטיחים אלו, מחקרים על השפעת צריכת שוקולד על הסיכון למחלות קרדיו-ווסקולריות הניבו ממצאים לא עקביים. בנוסף, לא דווח במחקרים אלה קשר מנה-תגובה (dose-response) בין צריכת שוקולד לבין היארעות של מחלות קרדיו-וסקולריות.

מטא-אנליזה של מחקרי עוקבה פרוספקטיביים, שהתפרסמה ב-Heart, בדקה קשר מנה-תגובה בין צריכת שוקולד לבין מחלות קרדיו-ווסקולריות והעריכה מהי הכמות המגנה האופטימלית של שוקולד הדרושה על מנת להוריד את הסיכון למחלות קרדיו-ווסקולריות. המטא-אנליזה כללה נתוני 23 פרסומים אשר כללו 14 מחקרים, מתוכם 2 מחקרים דווחו על צריכת שוקולד כמשתנה דיכוטומי[1].

ממצאים

המחקר כלל כ-405,000 משתתפים. במשך מעקב חציוני של 11.5 שנים אירעו כ-35,000 מקרי מחלות קרדיו-ווסקולריות. כל המחקרים כללו בעיקר מבוגרים בני למעלה מ-35 שנה. בקרב כ-370,000 משתתפים, ניתוח קשר מנה-תגובה של צריכת שוקולד כלל כ-6,600 מקרי שבץ מוחי, כ-4,830 מקרי אוטם בשריר הלב וכ-4,570 מקרי אי-ספיקת לב. שני פרסומים היו מארה"ב, 11 מאירופה, ו-1 מאסיה. ארבעה פרסומים כללו רק גברים, 4 רק נשים, ו-6 את שני המינים.

קשרים בין צריכת שוקולד לבין הסיכון למחלות קרדיו-ווסקולריות

  1. על פי סיכום נתוני כלל המאמרים, כל עלייה ב-20 גרם/שבוע בצריכת שוקולד הייתה קשורה בירידה ב-1.8% (RR = 0.982) בסיכון למחלות קרדיו-ווסקולריות.
  2. על פי סיכום נתוני כלל המאמרים, כל עלייה ב-20 גרם/שבוע בצריכת שוקולד הייתה קשורה בירידה ב-3.5% בסיכון לכלל אירועי המוח (ירידה ב-4.8% לאוטם במוח וירידה ב-6.9% לשטף דם במוח).
  3. על פי סיכום נתוני כלל המאמרים, כל עלייה ב-20 גרם/שבוע בצריכת שוקולד הייתה קשורה בירידה ב-1.9% בסיכון לאוטם בשריר הלב.
  4. על פי סיכום נתוני כלל המאמרים, כל עלייה ב-20 גרם/שבוע בצריכת שוקולד הייתה קשורה בירידה ב-1.4% בסיכון למחלת לב כלילית.
  5. על פי סיכום נתוני כלל המאמרים, הסיכון למחלות קרדיו-ווסקולריות בצריכה גבוהה לעומת נמוכה של שוקולד היה נמוך ב-12%.
  6. על פי סיכום נתוני כלל המאמרים, בצריכה גבוהה לעומת נמוכה של שוקולד, הסיכון לכלל אירועי המוח היה נמוך ב-16.3% (ירידה ב-13.5% באוטם במוח וב-17.1% בשטף דם במוח).
  7. על פי סיכום נתוני כלל המאמרים, בצריכה גבוהה לעומת נמוכה של שוקולד, הסיכון לאוטם בשריר הלב היה נמוך ב-16.2%.

בניתוח הנתונים על פי כמויות צריכה של שוקולד לשבוע (0, 25, 40, 45, 50, 75, 100 גרם/שבוע), בהשוואה ל-0 צריכה/שבוע, חלה ירידה לא-ליניארית בסיכון למחלות קרדיו-ווסקולריות עד לכמות של כ-100 גרם שוקולד/שבוע.

  1. בצריכה של 45 גרם/שבוע היה הסיכון הנמוך ביותר, 11%, להיארעות מקרים חדשים של מחלות קרדיו-ווסקולריות.

מסקנות החוקרים

הכמות האופטימלית של צריכת שוקולד/שבוע כדי להוריד את הסיכון למחלות קרדיו-ווסקולריות היא 45 גרם/שבוע. צריכת שוקולד עשויה להיות קשורה בסיכון נמוך יותר למחלות קרדיו-ווסקולריות בצריכה של פחות מ-100 גרם/שבוע. רמות גבוהות יותר של צריכה עלולות לשלול את היתרונות הבריאותיים ולגרום לתופעות שליליות הקשורות בצריכת סוכר.

[1] משתנה דיכוטומי – כאשר יש 2 קטגוריות, כמו זכר/נקבה, צריכה מתחת/מעל כמות מסוימת.

כתיבת תגובה

פנייה למשרה באגודה לבריאות הציבור

[כוכבית * הינה שדה חובה]

קובץ קורות חיים בפורמט pdf או word. גודל מקסימלי 2MB.