צריכת פלפלים חריפים ותמותה במבוגרים איטלקים

צריכת פלפלים חריפים ותמותה במבוגרים איטלקים

תבלינים מהווים כבר זמן ארוך חלק חשוב בתזונה הים-תיכונית [1​​] המסורתית, ומוקמו יחד עם עשבי תיבול​​ (herbs)​​ בבסיס הפירמידה של התזונה הים-תיכונית,​​ הן​​ בשל תכונותיהם התזונתיות והן בשל היותם תחליף רב ערך למלח. פלפלים חריפים​​ (chili peppers)​​ השייכים לסוג​​ Capsicum, מקורם באמריקה מרכזית ואמריקה דרומית, אבל נוכחים​​ לרוב​​ בתרבויות שונות ברחבי העולם.​​ באזורים דרומיים של איטליה​​ משתמשים בהם לתיבול מאכלים מסורתיים.​​

יתרונותיהם הבריאותיים של פלפלים חריפים יוחסו ל-capsaicin,​​ התרכובת החריפה העיקרית שלהם, אשר נצפתה כמשפרת תפקוד קרדיו-ווסקולרי (של הלב וכלי הדם) וויסות מטבולי בניסויים בבעלי חיים ובמחקרי אוכלוסייה.​​ בנוסף לתכונותיו הנוגדות-דלקת והמגנות מפני טרשת עורקים ותכונות של משככי כאבים, קָפְּסָאיצין דווח כמשרה מות תאי​​ גידול​​ (tumor cell apoptosis).

מחקרים בבני אדם הסיקו כי צריכת פלפלים חריפים מסייעת בירידה במשקל באמצעות שפעול קולטנים שונים וויסות משופר של אינסולין.​​ ​​ מלבד 2 מחקרי אוכלוסייה, האחד בסין והשני בארה"ב, אשר שניהם הצביעו על סיכון נמוך יותר לתמותה הקשור בצריכה סדירה​​ (regular)​​ של פלפלים חריפים, לא זמין​​ הה עד עתה​​ שום מחקר אפידמיולוגי בעוקבות אירופיות​​ או עוקבות ים-תיכוניות על היתרונות הבריאותיים הפוטנציאליים הקשורים בצריכת פלפלים חריפים.

מחקר עוקבה פרוספקטיבי, שהתפרסם ב-Journal of the American College of Cardiology, העריך את הקשר בין צריכת פלפלים חריפים לבין תמותה כללית ותמותה מסיבות ספציפיות במדגם אוכלוסייה ים-תיכונית גדול של גברים ונשים מבוגרים.​​ ​​​​

המחקר השתמש בנתוני מחקר​​ Moli-sani, אשר נערך בין השנים 2010-2005 עם גיוסם של 24,325 גברים ונשים בגילאי 35 שנה ומעלה, אשר גויסו באופן אקראי מאוכלוסייה כללית של מוֹליס, אזור דרומי של הים התיכון באיטליה.​​ המשתתפים הבאים הוצאו מהמחקר: א.​​ אנשים שדיווחו על צריכת אנרגיה לא סבירה (פחות מ-800 קילוקלריות ליום בגברים ופחות מ-600 קילוקלוריות ליום​​ בנשים או יותר מ-4,000 קילוקלוריות ליום בגברים​​ ויותר מ-3,500 קילוקלוריות ליום בנשים); ב. משתתפים בעלי שאלונים רפואיים/תזונתיים לא אמינים; ג. משתתפים אשר היה חסר להם מידע לגבי המשתנים העיקריים, חשיפה ותמותה מסיבה ספציפית; ד.​​ משתתפים שאבדו במעקב (lost to follow up).​​ המדגם הסופי כלל​​ כ-22,800 משתתפים.​​ המעקב אחר העוקבה נמשך עד 31 בדצמבר 2015.

תמותה ממחלות קרדיו-ווסקולריות כללה: א. מוות ממחלות מחזור הדם; ב. מוות ממחלות כלי דם מוחיים​​ (cerebrovascular disease); ג.​​ מוות ממחלת לב איסכמית [2] ; ד. סוגים מסוימים של סרטן.​​ סיבות למוות שאינן מחלות לב וכלי הדם/סרטן נכללו בקבוצת 'סיבות אחרות למוות'.​​ היסטוריה של המחלות סופקה באמצעות דיווח-עצמי של המשתתפים, אשר אומת באמצעות רשומות רפואיות. יתר​​ לחץ-דם​​ (לחץ דם גבוה), יתר-שומנים בדם (hyperlipidemia) וסוכרת הוגדרו על פי הטיפול התרופתי.

פעילות גופנית של שעות הפנאי בוטאה כהוצאת אנרגיה יומית בשווה ערך מטבולי [3]​ של משימה​​ (metabolic equivalent of task)​​ שעות/יום​​ –​​ ספורט, הליכה וגינון.​​ נמדדו גובה ומשקל לחישוב ה-BMI​​ והמשתתפים סווגו ל-3​​ קטגוריות: משקל תקין, עודף משקל והשמנה. המשתתפים סווגו ככאלה שלא עישנו אף פעם, מעשנים בהווה ומעשנים בעבר (הפסיקו לעשן לפחות שנה אחת קודם לכן). השכלה סווגה כ-8​​ שנים ומטה, בית ספר תיכון​​ והשכלה על-תיכונית​​ (מעל 13 שנות לימוד).​​ תעסוקה סווגה כמקצועית/ניהולית, עיסוקים מיומנים שאינם של עובדי כפיים, עיסוקים מיומנים של עובדי כפיים, עיסוקים של עובדי כפיים מיומנים חלקית, ואנשים לא מיומנים (גמלאים/עקרות בית, אנשים לא מועסקים בלתי מסווגים).

הערכה תזונתית​​ במשך השנה הקודמת לגיוס המשתתפים​​ נערכה באמצעות שאלון תדירות צריכת מזונות (food frequency questionnaire​​ –​​ FFQ) של מחקר​​ EPIC​​ (European Investigation into Cancer and Nutrition​​ ),​​ אשר תוקף והותאם לאוכלוסייה איטלקית.​​ תדירות צריכת פלפלים חריפים הוערכה באמצעות השאלה: 'באיזו תדירות אתה צורך מזונות המכילים פלפלים חריפים',​​ כשהתשובות האפשריות היו: 'אף פעם או כמעט אף פעם',​​ 'לפעמים', 'לעתים קרובות' ו'לעתים קרובות מאד'.​​ צריכת פלפל חריף סווגה לאחר מכן על בסיס שבועי: א. אף פעם/צריכה נדירה; ב. עד פעמיים/שבוע; ג. יותר מפעמיים בשבוע עד 4 פעמים/שבוע או פחות; ד. יותר מ-4 פעמים/שבוע.​​ תבלינים אחרים ועשבי תיבול, כולל שום, פטרוזיליה ופלפל שחור, סווגו כ'כן'​​ או​​ 'לא'.​​

דבקות​​ (adherence)​​ בתזונה ים-תיכונית הוערכה על ידי אימוץ הניקוד של התזונה הים-תיכונית המסורתית, כשהוקצה הנקוד הבא:​​ א. נקודה 1 למזונות בריאים (פירות ואגוזים, ירקות, קטניות, דגים, דגנים, יחס חומצות שומן חד בלתי-רוויות לחומצות שומן רוויות), אשר צריכתם הייתה מעל לחציון הצריכה המתאים למגדר של אוכלוסיית ​​ מחקר​​ Moli-Sani,​​ ללא היסטוריה של​​ מחלות קרדיו-ווסקולריות, סרטן וסוכרת; ​​ ב. ​​ נקודה 1 לצריכת מזונות שמשוערים שהינם מזיקים (בשר ומוצרי חלב) אם צריכתם היא מתחת לצריכה החציונית המתאימה למגדר של אוכלוסיית מחקר​​ Moli-Sani; ג.​​ כל רמות הצריכה האחרות קבלו 0 נקודות; ד. נקודה 1 לצריכת אלכוהול בכמות של 10 עד 50 גרם/יום בגברים ו-5 עד 25 גרם/יום בנשים; אחרת, הניקוד היה 0.​​ ניקוד הדיאטה הים-תיכונית נע בין 0 ל-9​​ נקודות​​ (9 מבטא את הדבקות הגדולה ביותר בדיאטה הים-תיכונית).​​ לניקוד הדיאטה הים-תיכונית​​ המסורתית​​ שולב ניקוד של תוספת פלפלים חריפים​​ (Mediterranean Diet Score ‘supplemented’ with chili pepper), כשצריכה סדירה קבלה 1 נקודה,​​ ואי- צריכה כלל/צריכה נדירה 0 נקודות.

תכולת חומרים נוגדי-חימצון (antioxidants)​​ ופיטוכימיקלים [4]​ הוערכה על ידי ניקוד​​ הקובע את תכולתם בכל קבוצת מזון, ונע בין (-99)​​ לבין 99, כשמספר גבוה יותר מצביע על צריכה גבוהה יותר של מזונות העשירים בחומרים נוגדי-חימצון. גיוון צריכת פירות וְ/או ירקות​​ (סך​​ מוצרי​​ פירות/ירקות​​ שנאכלו לפחות פעם אחת בשבועיים)​​ הוערך על ידי​​ מתן ניקוד​​ ל-4 קבוצות: פירות, ירקות, תת-קבוצות של ירקות ופירות/ירקות משולבים.

נלקחו דמים בצום וללא עישון במשך 6 שעות לפחות לבדיקת סמנים ביולוגיים לסיכון למחלות קרדיו-ווסקולריות:​​ שומנים (כלל כולסטרול,​​ HDL-כולסטרול וטריגליצרידים), גלוקוז (סוכר),​​ חלבון מגיב-C​​ בעל רגישות גבוהה​​ (high-sensitivity reactive protein C –​​ hsCRP),​​ N-terminal pro–B-type natriuretic peptide [5] (NT-proBNP) ,​​ טרופונין [6​​] I​​ בעל רגישות גבוהה (hsTnI),​​ אָפּוֹליפּוֹפּרוֹטֶאין​​ A1 [7​​] (ApoA) , אפוליפופרוטאין​​ [B100 [8 (ApoB100)  ,​​ ליפופרוטאין​​ a [9]​​ [​​ Lp(a)],​​ סמנים של תפקוד כליות (cystatin C and creatinine), אינסולין, פפטיד​​ [C [10​​ וויטמין​​ D.

ממצאים​​

צריכה סדירה של פלפלים חריפים דווחה על ידי כ-24% מהמשתתפים, בו בזמן שכ-34% דיווחו על​​ אי-צריכה​​ כלל/ צריכה​​ נדירה. צרכני פלפלים חריפים נטו להיות גברים, מבוגרים יותר, לדווח על השכלה ותעסוקה גבוהות יותר,​​ לעשן,​​ ולהציג שכיחות גבוהה יותר של גורמי סיכון​​ [סוכרת, יתר לחץ-דם, יתר-שומנים בדם (hyperlipidemia), והיסטוריה של מחלות קרדיו-ווסקולריות], אבל להיות בעלי פעילות גופנית של פנאי גדולה יותר​​ ולדבוק יותר בתזונה ים-תיכונית. שיעור גבוה יותר מצרכני פלפלים חריפים מאשר כאלה שלא​​ צרכו כלל או צרכו​​ באופן נדיר, צרך פלפל שחור, שום ופטרוזיליה.​​ הם​​ גם היו בעלי איכות כללית גבוהה יותר של תזונה,​​ כפי שנמדדה על ידי תכולת חומרים נוגדי-חימצון ופוליפנולים.​​ צרכני פלפלים סדירים גם נטו להיות בעלי רמות גבוהות יותר של שומנים וגלוקוז בדם, להיות בעלי​​ BMI​​ גבוה יותר ובעלי ספירה גבוהה יותר במקצת של לויקוציטים (כדוריות דם לבנות). הם לא נבדלו ברמות ה-CRP. רמות​​ NT-proBNP​​ כמו גם רמות ויטמין​​ D​​ היו נמוכות יותר בצרכני פלפלים חריפים סדירים.​​

במשך מעקב חציוני של​​ עד 8.2 שנים (187,584 שנות אדם)11, אומתו 1,236​​ מקרי​​ מוות​​ (ממחלות קרדיו-ווסקולריות 444, ממחלת לב איסכמית/מחלות כלי דם מוחיים 258, מסרטן 482, ו-310 מסיבות אחרות).

​​ קשרים בין צריכת פלפלים חריפים לבין תמותה

במודל מתוקנן רק לגיל, מגדר וצריכת אנרגיה (קלוריות),​​ בהשוואה לאי-צריכה​​ כלל/צריכה​​ נדירה​​ של פלפלים חריפים,​​ צריכה סדירה (יותר מ-4 פעמים/יום) של פלפלים חריפים​​ הייתה​​ קשורה בסיכון נמוך ב-23% לתמותה מכל הסיבות; הממצאים לא השתנו באופן מהותי לאחר תקנון מלא לכל המשתנים שנבדקו.
ההשפעה של פלפלים חריפים הייתה חזקה יותר בקרב משתתפים​​ ללא היסטוריה של​​ יתר-לחץ-דם.
במודל מתוקנן לכל המשתנים שנבדקו, בהשוואה לאי-צריכה​​ כלל/צריכה נדירה​​ של פלפלים חריפים,​​ צריכה סדירה (יותר מ-4 פעמים/יום) של פלפלים חריפים​​ הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-34% לתמותה ממחלות קרדיו-ווסקולריות.
במודל מתוקנן לכל המשתנים שנבדקו, בהשוואה לאי-צריכה​​ כלל/צריכה נדירה​​ של פלפלים חריפים,​​ צריכה סדירה (יותר מ-4 פעמים/יום) של פלפלים חריפים​​ הייתה​​ קשורה בסיכון נמוך ב-44% לתמותה ממחלת לב איסכמית.
​​ במודל מתוקנן לכל המשתנים שנבדקו, בהשוואה לאי-צריכה​​ כלל/צריכה​​ נדירה של פלפלים חריפים,​​ צריכה סדירה (יותר מ-4 פעמים/יום) של פלפלים חריפים​​ הייתה​​ קשורה בסיכון נמוך ב-61% לתמותה ממחלות כלי-דם מוחיים.
לא נמצא קשר מובהק בין צריכת פלפלים חריפים לבין​​ הסיכון לתמותה מסרטן, אם כי הייתה נטיה לירידה בסיכון.
במודל מתוקנן לכל המשתנים שנבדקו, צריכת פלפל מתוק הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר​​ באופן לא מובהק​​ לתמותה מכל הסיבות​​ ולתמותה ממחלת לב איסכמית, אך לא בסיכון לתמותה ממחלות כלי-דם מוחיים.
מהסמנים המבוססים של מחלות קרדיו-ווסקולריות,​​ רק ויטמין​​ D​​ ומטבוליזם השומנים איפננו במקצת את הקשר בין צריכת פלפלים חריפים לבין הסיכון לתמותה, כשהם מסבירים 6.1% ו-5.3%, בהתאמה,​​ ​​ מהקשר בין צריכת פלפלים חריפים לבין תמותה מכל הסיבות,​​ וויטמין​​ D​​ מסביר 5.9% מהקשר בין צריכת פלפלים חריפים לבין תמותה ממחלות קרדיו-ווסקולריות.
עלייה בסטיית תקן 1 בניקוד דיאטה ים-תיכונית​​ מסורתית​​ הייתה קשורה בירידה לא מובהקת בסיכון לתמותה, כלומר​​ צריכת פלפלים חריפים הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לתמותה באופן בלתי תלוי בדבקות בדיאטה ים-תיכונית.
עלייה בסטיית תקן 1 בניקוד דיאטה ים-תיכונית​​ מסורתית​​ בתוספת​​ ניקוד​​ פלפלים חריפים​​ (Mediterranean Diet Score ‘supplemented’ with chili pepper)​​ הייתה​​ קשורה בירידה​​ ב-11% וב-19%​​ בסיכון למחלות קרדו-ווסקולריות​​ ולמחלת לב איסכמית, בהתאמה.​​
מסקנות החוקרים

ממצאי המחקר מראים כי היתרונות הבריאותיים הקשורים בצריכת פלפלים חריפים הינם בלתי תלויים​​ בגורמי סיכון​​ למחלות קרדיו-ווסקולריות ובאיכות הכללית של התזונה, כפי שנמדדה על ידי ניקוד הדיאטה הים-תיכונית המסורתית, ובכך רומזים כי לפלפלים חריפים השפעה​​ עצמאית​​ על הסיכון לתמותה.

1
​​ תזונה ים-תיכונית ודיאטה ים-תיכונית הן ביטויים נרדפים.​​

2
​​ מחלת לב איסכמית​​ –​​ מחלה המאופיינת בהפחתת הספקת דם לשריר הלב. ​​​​

3
​​ שווה ערך מטבולי (metabolic equivalent – MET) – הוצאת אנרגיה (קלוריות) של​​ MET​​ אחד מוגדרת ככמות האנרגיה הנשרפת בזמן ישיבה במנוחה ושווה לכ-0.0175 קילוקלוריות לקילוגרם משקל גוף לדקה​​ (או ככמות החמצן הנצרכת בישיבה במנוחה והיא 3.5.מיליליטר חמצן/ק"ג משקל גוף/דקה); עבור גבר ממוצע במשקל 70 קילוגרם זה מתבטא ב-1.2 קילוקלוריות לדקה (0.0175×70), ועבור אישה ממוצעת במשקל 56 קילוגרם, ב-1 קילוקלוריה לדקה; בפעילות בעצימות מתונה עד נמרצת הגוף שורף 6-3​​ METs​​ לדקה; בפעילות נמרצת הגוף שורף יותר מ-6​​ METs​​ לדקה; התנהגות יושבנית מוגדרת כפעילות בזמן ערות המאופיינת בהוצאת אנרגיה של​​ ​​ 1.5 METsאו פחות בישיבה או בשכיבה.

4
​​ פיטוכימיקלים​​ –​​ חומרים המצויים באופן טבעי במקורות מזון צמחיים, והם בדרך כלל בעלי השפעה חיובית על בריאות האדם.​​

5
​​ NT-proBNP​​ –​​ הינו גורם סיכון לפרפור עליות (atrial fibrilation) בלב וסמן לתפקוד לבבי; משתמשים בבדיקתו לגילוי אי-ספיקת לב.

6
​​ טרופונין​​ –​​ קומפלקס של שלוש תת-יחידות של חלבונים המווסתים את כיווץ שרירים משורטטים של השלד ושל הלב בתיווך סידן; בדיקתו משמשת בין השאר לאבחון אוטם בשריר הלב ולנזק (נמק) לשריר הלב.

7
​​ אפוליפופרוטאין​​ A1​​ –​​ כמרכיב עיקרי של​​ HDL-כולסטרול​​ מסייע בסילוק שומנים, כולל כולסטרול, מתאי דם לבנים בדפנות העורקים, ובכך מסייע במניעת טרשת עורקים.

8
​​ אפוליפופרוטאין​​ B100​​ –​​ צורה של​​ LDL-כולסטרול; יש לו תפקיד בהנעת הכולסטרול בגוף.​​

9
​​ ליפופרוטאין​​ a​​ –​​ חלבון הנושא בדם כולסטרול שומנים וחלבונים; רמה גבוהה שלו בפלסמה מהווה גורם מנבא למחלות קרדיו-ווסקולריות ומחלות עורקים היקפיים.

10
​​ פפטיד​​ C​​ –​​ חלבון המחבר בין שרשרת​​ A​​ לשרשרת​​ B​​ של מולקולת הפרואינסולין​​ (חומר מוצא של אינסולין הנוצר בתאי ביתא של הלבלב).

11
​​ שנות-אדם – זהו סכום של סך כל הזמן הנתרם על ידי כל משתתפי המחקר; משתתף נחשב לתורם זמן-אדם (במחקר הזה שנים) כל אימת שאינו חולה ולכן מצוי בסיכון לפתח את המחלה אשר את הופעתה מעוניינים לחקור; שנות-אדם מחושבות על ידי הכפלת מספר המשתתפים במחקר במספר השנים שכל אחד מהם תרם.

כתיבת תגובה

Call Now Button

פנייה למשרה באגודה לבריאות הציבור

[כוכבית * הינה שדה חובה]

קובץ קורות חיים בפורמט pdf או word. גודל מקסימלי 2MB.