סיבים תזונתיים עשויים להקטין את הסיכון למחלות קרדיו-וסקולריות (מחלות לב וכלי הדם) ולגורמים הקשורים בהן. מחקרים אפידמיולוגיים, במיוחד, מצאו כי סיבים תזונתיים מגנים מפני גורמי סיכון קרדיו-וסקולריים, כולל מרכיבי התסמונת המטבולית1. בנוסף, סיבים תזונתיים נחשבים כתורמים לשובע ועל ידי כך מסייעים לירידה במשקל.
בהתבסס על מחקרים פרוספקטיביים רחבי היקף ומחקרי התערבות קטנים המצביעים על ירידה ברמות השומנים בדם וירידה בסיכון למחלות לב הקשורות בצריכת סיבים תזונתיים (ראה כתבה 'יתרונותיהם הבריאותיים של הסיבים התזונתיים'), המכון האמריקאי לרפואה (Institute of Medicine – IOM) קבע המלצות לצריכת סיבים: גברים גילאי 50-19 שנה, 38 גרם ליום וגברים מבוגרים מ-50 שנה, 30 גרם ליום; נשים גילאי 50-19 שנה, 25 גרם ליום ונשים מבוגרות מ-50 שנה, 21 גרם ליום.
נתוני הסקר הלאומי האמריקאי לבריאות ותזונה (National Health and Nutrition Examination Survey – NHANES) יכולים לסייע בזיהוי קבוצות חלשות העשויות להפיק תועלת מהתערבות תזונתית, וכמו כן לסייע בהערכת סיכונים קרדיומטבוליים2 הקשורים בצריכת סיבים תזונתיים בקבוצות אוכלוסיה שונות. מחקרים, שהתפרסמו לאחרונה, לא חקרו לעומק ולאורך זמן הבדלים פוטנציאליים בצריכת סיבים תזונתיים על פי נתונים דמוגרפיים ומצב סוציו-אקונומי, וכמו כן לא בחנו את הקשר בין צריכת סיבים תזונתיים לבין גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים באוכלוסיות שונות.
למחקר, שהתפרסם ב-American Journal of Medicine, היו שלוש מטרות: (1) לבחון מגמות הצריכה של סיבים תזונתיים בקרב המבוגרים בארה"ב בשנים 2010-1999; (2) לחקור הבדלים בצריכת סיבים תזונתיים על פי מגדר, גיל, מוצא אתני/גזע ועל פי מצב סוציו-אקונומי; (3) לבחון את הקשר בין צריכת סיבים תזונתיים לבין שכיחותם של גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים, התסמונת המטבולית, דלקת (inflammation) והשמנה בקבוצות שונות של מבוגרים בארה"ב בדגש על הבדלי מוצא אתני/גזע כלשהם לגבי הקשר בין צריכת סיבים תזונתיים וסיכונים קרדיו-מטבוליים.
במחקר נכללו כ-23,000 משתתפים מבוגרים גלאי 20 ומעלה (לא כולל נשים בהריון). צריכת סיבים תזונתיים הוערכה על ידי שאלון שחזור צריכת מזון של 24 שעות. תסמונת מטבולית נקבעה על פי שלושה מתוך חמשת הקריטריונים של התסמונת. משתתפים עם ערך CRP3 (חלבון מגיב C) הגבוה מ-3 מילגרם לליטר נחשבו כבעלי CRPגבוה. השמנה הוגדרה כ-BMI 30 ומעלה. לחץ דם, היקף מתניים, BMI ובדיקות הדם (בצום) נערכו על ידי מרכז בדיקות נייד.
ממצאים
הצריכה הממוצעת של הסיבים התזונתיים הייתה כ-16 גרם ליום. הצריכה נעה בין כ-6 גרם ליום (אחוזון 10) לבין 29 גרם ליום (אחוזון 90). משתתפים שצרכו כמות גדולה יותר של סיבים תזונתיים בהשוואה לאלו שצרכו כמות קטנה יותר, היו מבוגרים יותר (בגיל 51 מעלה), שיעור גבוה יותר מהם היו גברים, ממוצא מקסיקני, בעלי השכלה גבוהה יותר (תואר ראשון ומעלה), פעילים מבחינת פעילות גופנית ומעשנים לשעבר. הצריכה בקרב האמריקאים השחורים הייתה נמוכה יותר בהשוואה ללבנים לא היספנים.
1. צריכת הסיבים התזונתיים גדלה בין השנים 1999 ו-2010 בכ-1.3 גרם ליום, אולם לאורך כל 12 שנות המחקר הצריכה הייתה נמוכה בהרבה מהמומלץ על ידי המכון האמריקאי לרפואה. בקרב הצעירים האמריקאים (גילאי 50-20) הצריכה הייתה נמוכה ב-20 גרם מהמומלץ. הצריכה המתקרבת ביותר לכמות המומלצת הייתה בקרב נשים מבוגרות יותר (גילאי 51 ומעלה), אך עדיין הייתה נמוכה מהמומלץ ב-6 גרם בממוצע.
2. משתתפים עם תסמונת מטבולית,CRP גבוה והשמנה צרכו פחות סיבים תזונתיים , אולם גם צריכת האנרגיה (קלוריות) המדווחת שלהם הייתה נמוכה יותר.
3. שכיחות התסמונת המטבולית, CRP גבוה והשמנה ירדה עם העליה בחמישונים של צריכת הסיבים התזונתיים.
א. השכיחות הגבוהה ביותר של התסמונת המטבולית (34.7%), CRP גבוה (43.5%) והשמנה (36.4%) נצפתה בקרב המשתתפים בחמישון הנמוך ביותר של צריכת סיבים תזונתיים (0.0 -8.1 גרם ליום).
4. במודלים סטטיסטיים שונים של נתוחי רגרסיה נמצא קשר הפוך בין צריכת סיבים תזונתיים לבין סיכונים קרדיו-מטבוליים; בקרב משתתפים עם הצריכה הגבוהה ביותר של סיבים תזונתיים היה סיכוי נמוך יותר לסבול מהתסמונת המטבולית, דלקת והשמנה. המגמה נשמרה לאחר תִקנוּן לגיל, מגדר, מוצא אתני/גזע, צריכת אנרגיה, השכלה ועישון.
א. למשתתפים בחמישון הגבוה ביותר של צריכת סיבים תזונתיים (147.6-22.5 גרם ליום) הסיכון לתסמונת מטבולית היה נמוך יותר ב-22% מאשר למשתתפים בחמישון הנמוך ביותר.
ב. למשתתפים בחמישון הגבוה ביותר של צריכת סיבים תזונתיים הסיכון לדלקת היה נמוך יותר ב-34% מאשר למשתתפים בחמישון הנמוך ביותר.
ג. למשתתפים בחמישון הגבוה ביותר של צריכת סיבים תזונתיים הסיכון להשמנה היה נמוך יותר ב-23% מאשר למשתתפים בחמישון הנמוך ביותר.
ד. ירידה מובהקת בשכיחות הדלקת, הקשורה בצריכה עולה של סיבים תזונתיים, נצפתה בכל הקבוצות.
ה. בפילוח לקבוצות אתניות, רק בקרב משתתפים לבנים חלה ירידה מובהקת בשכיחות התסמונת המטבולית והשמנה.
מסקנות החוקרים
לאור הממצאים הקושרים צריכה נמוכה של סיבים תזונתיים בסיכונים קרדיו-מטבוליים ובשכיחות גבוהה יותר של התסמונת המטבולית, דלקת והשמנה, דרושה מדיניות תזונתית לקידום צריכה מספקת של סיבים תזונתיים, אשר תוריד את גורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים. לכן, דרושים ניסויים קליניים נוספים על מנת לעצב המלצות לצריכת סיבים תזונתיים כאסטרטגיה שמטרתה לצמצם את הסיכונים הקרדיו-מטבוליים.
1 תסמונת מטבולית – מאובחנת כאשר שלושה מהתסמינים הבאים קיימים: רמות גלוקוז גבוהות בדם, השמנה בטנית, יתר-לחץ דם, יתר-שומנים (טריגליצרידים) בדם ורמות נמוכות של HDL-כולסטרול (הכולסטרול 'הטוב') בדם.
