ההנחיות לטיפול בסוכרת במדינות רבות ממליצות על הורדת הצריכה של נתרן (מלח). ההמלצות הנוכחיות לצריכת נתרן הן פחות מ-2.3 גרם/יום (כ-1 כפית מלח) בארה"ב, פחות מ-2.36 גרם/יום באירופה ופחות מ-3.9 גרם/יום ביפן. על פי מחקרים אפידמיולוגיים קיימת אי-ודאות לגבי הקשר בין צריכת נתרן והיארעות סיבוכי סוכרת בחולים עם סוכרת מסוג 2.
מחקר עוקבה פרוספקטיבי, שהתפרסם ב-Journal of Clinical Endocrinology and Metabolism, בדק את הקשר בין צריכת נתרן לבין היארעות סיבוכי סוכרת ‒ כולל מחלות קרדיו-ווסקולריות (מחלות לב וכלי הדם), מחלת כליה (nephropathy) גלויה, מחלת רשתית (retinopathy) סוכרתית כמו גם תמותה מכל הסיבות ‒ במסגרת מחקר עוקבה רב מרכזי לאומי (Japan Diabetes Complications Study) בקרב חולי סוכרת מסוג 2.
המחקר נערך במרפאות חוץ של 59 בתי חולים אוניברסיטאיים וכלליים. במחקר השתתפו 1588 פרטים בגילאי 70-40 שנה, שאובחנו קודם לכן כחולי סוכרת מסוג 2 אשר רמות ההמוגלובין המסוכר (HbA1C) שלהם היו שווים או גבוהים מ-6.5%. הערכה תזונתית נערכה באמצעות שאלון תדירות צריכת מזונות (FFQ). צריכת נתרן חולקה לארבעה רִבעונים.
ממצאים
צריכת נתרן ממוצעת הייתה 2.8, 3.8, 4.5 ו-5.9 גרם ברבעון הראשון, השני, השלישי והרביעי, בהתאמה. צריכת האנרגיה הייתה גבוהה יותר בקרב החולים ברבעון הרביעי של צריכת הנתרן מאשר ביתר הרבעונים. טווח צריכת האנרגיה (קלוריות) הממוצעת בקרב החולים נע בין כ-1470 קילוקלוריות ברבעון הראשון של צריכת נתרן לבין כ-2010 קילוקלוריות ברבעון הרביעי. בין החולים ברבעונים הגבוהים יותר של נתרן היו יותר גברים מנשים. שיעור גבוה יותר מחולים אלה עסקו בפעילות גופנית וצרכו אלכוהול. לא נמצאו הבדלים בין הרבעונים של צריכת נתרן לגבי BMI, לחץ דם, שומני הדם וצריכת תרופות.
במשך מעקב של שמונה שנים אירעו 23, 36, 32 ו-41 מקרי מחלות קרדיו-ווסקולריות, 26, 13, 26 ו-18 מקרי מחלת כליה ו-75, 66, 71 ו-73 מקרי מחלת רשתית ברבעון הראשון, השני, השלישי והרביעי של צריכת נתרן, בהתאמה. באותה תקופה אירעו 22, 23, 11 ו-19 מקרי מוות מכל הסיבות ברבעון הראשון, השני, השלישי והרביעי של צריכת נתרן, בהתאמה.
הסיכונים ברבעון הרביעי של צריכת נתרן בהשוואה לרבעון הראשון היו כדלהלן:
- במודל המתוקנן לגורמי סיכון אחרים1, ובנוסף ללחץ דם סיסטולי ותרופות נגד יתר לחץ דם, הסיכון למחלות לב קרדיו-ווסקולריות היה גבוה פי שניים.
- כל עליה בצריכת נתרן ב-1 גרם ליום קשורה בסיכון גבוה יותר ב-20% למחלות לב וכלי הדם.
- חולים עם המוגלובין מסוכרר השווה ל-9% ומעלה, אשר היו ברבעון הרביעי של צריכת נתרן היו בסיכון גבוה יותר למחלות לב וכלי הדם בהשוואה לחולים עם המוגלובין מסוכרר הנמוך מ-9% באותו רבעון של צריכת נתרן, פי 16.6 לעומת פי 1.58.
- חולים עם המוגלובין מסוכרר ברמה של 8.5%, אשר היו ברבעון הרביעי של צריכת נתרן היו בסיכון גבוה יותר למחלות לב וכלי הדם בהשוואה לחולים עם המוגלובין מסוכרר הנמוך מ-8.5% באותו רבעון של צריכת נתרן, פי 5.4 לעומת 1.2.
- בקרב חולים עם המוגלובין מסוכרר הגבוה מ-9%, בהשוואה לרבעון הראשון של צריכת נתרן, ברבעון השני, השלישי והרביעי של צריכת נתרן, צריכת הנתרן הייתה קשורה בסיכון הגבוה פי 3.5, 3.75, ופי 9.9, בהתאמה להיארעות מחלות לב וכלי הדם. בקרב חולים עם המוגלובין מסוכרר הנמוך מ-9% לא נמצא הבדל בסיכון להיארעות מחלות לב וכלי הדם בין הרבעונים.
- הסיכונים למחלת כליה, מחלת רשתית ולתמותה מכל הסיבות לא נמצאו קשורים בצריכת נתרן.
מסקנות החוקרים
ממצאי המחקר מצביעים על כך שצריכה גבוהה של נתרן קשורה בעליה בהיארעות מחלות לב וכלי הדם בחולי סוכרת מסוג 2. סוכרת מסוג 2 לא מאוזנת (המוגלובין מסוכר ברמה של 9% ומעלה) קשורה במיוחד בסיכון מוגבר למחלות לב וכלי הדם. החוקרים מעלים השערה שקיימת השפעה סינֶרְגיסְטית2 בין רמת המוגלובין מסוכרר לבין צריכת נתרן בהשפעתם על התפתחות מחלות לב וכלי הדם. לכן, ירידה לטווח ארוך בצריכת נתרן חשובה במיוחד עבור חולי סוכרת בעלי רמות גלוקוז לא מאוזנות בדם.
