מחלות קרדיו-ווסקולריות (מחלות לב וכלי הדם) אחראיות ל-45% מכלל מקרי המוות באירופה, ותוחלת חיים ארוכה יותר גרמה לכך שמספר גדול יותר של אנשים חיים עם מחלות קרדיוווסקולריות. לאור עובדות אלו, להכרת גורמי אורח חיים ברי-שינוי יש חשיבות רבה. בחירות תזונתיות מייצגות אמצעי חשוב להשגת שינוי בסיכון למחלות קרדיו-ווסקולריות הן בקבוצות סיכון והן באוכלוסייה הכללית. מעבר לקידום תזונה בריאה באופן כללי, ממליצות ההנחיות התזונתיות על צריכת דגים פעמיים בשבוע (כלומר, שתי מנות בשבוע) לפחות, בשל העדות המחקרית המבוססת לגבי הקשר ההפוך בין צריכת דגים לבין הסיכון למחלות קרדיו-ווסקולריות, הנתמך על ידי מספר מטא-אנליזות1. המחקרים התייחסו בדרך כלל לחוד למחלת לב כלילית ולחוד לשבץ מוחי והתמותה מהם. באוכלוסיות צורכות דגים, היתרונות הבריאותיים של דגים נמצאו בצריכת כמויות גבוהות של דגים, ובמחקרים במסגרות עם צריכה נמוכה של דגים, יתרונות ממשיים נמצאו אף לגבי צריכה של כמויות מתונות של דגים, במיוחד עבור אירועים קטלניים (fatal) של מחלות קרדיו-ווסקולריות.
העדות המחקרית לגבי היתרונות הבריאותיים של צריכת דגים באוכלוסייה הים-תיכונית הינה מוגבלת. מחקר עוקבה פרוספקטיבי מבוסס אוכלוסייה, שנערך באיטליה בין השנים 2010-2005, ושהתפרסם פרסום מוקדם ב-Nutrition, Metabolism and Cardiovascular Diseases, בדק את הקשר בין צריכת דגים לבין הסיכון המשולב למחלת לב כלילית ולשבץ מוחי ולסיכון לכל אחד מהם בנפרד.
למחקר Moli-sani גויסו, כ-24,300 משתתפים בגילאי 35 ומעלה. הוצאו מהמחקר: (1) אנשים עם היסטוריה של מחלות קרדיו-ווסקולריות; (2) אנשים בעלי צריכה קלורית לא סבירה (גברים שצרכו בכניסה למחקר פחות מ-800 קילוקלוריות או יותר מ-4,000 קילוקלוריות, ונשים שצרכו בכניסה למחקר פחות מ-500 קילוקלוריות או יותר מ-3,500 קילוקלוריות); (3) אנשים עם מידע תזונתי לא מהימן או חסר בשאלונים ואנשים עם מידע רפואי לא מהימן; (4) אנשים שהלכו לאיבוד במעקב (lost to follow-up); (5) אנשים שחסרו להם פרטים אישיים. המדגם הסופי כלל כ-21,000 משתתפים.
הערכה תזונתית נערכה על ידי הגרסה האיטלקית של שאלון תדירות צריכת מזונות של מחקרי EPIC (European Prospective Investigation into Cancer and Nutrition). השאלון כולל 188 פריטי מזון המסווגים ל-45 קבוצות מזון על פי מאפיינים תזונתיים דומים או שימוש קולינרי דומה. השאלון כולל שאלה ספציפית לגבי תדירות צריכת מספר סוגי דגים. סוגי הדגים שנכללו היו ביו היתר: צדפות, חסילונים, דגים משומרים, סלמון, דג-החרב, דגי אנשובי. כלל צריכת דגים חושב כסכום הצריכה של כל סוגי הדגים. הדגים חולקו על פי תכולת השומן: (1) דגים בעלי תכולת שומן עד 4% – דגים רזים [כמו קוד, סול, זאב הים (hake), דג משה רבנו (plaice)]; (2) דגים בעלי תכולת שומן של 4% ומעלה – דגים שמנים [כמו סלמון, טרוטה (trout), מליח (herring), מקרל ושימורי דגים]. קטגוריות תדירות הצריכה של כלל הדגים היו: 'עד פעמיים בשבוע', '4-2 פעמים בשבוע' ו-'4 פעמים ומעלה בשבוע'. תדירות הצריכה של כל אחד מהסוגים השונים של דגים הייתה: 'אף פעם', 'עד 1 פעם בשבוע' ו-'1 פעם בשבוע ומעלה'.
בתקופת המעקב נתוני היארעות מקרים חדשים של מחלות לב כליליות [תעוקת לב לא יציבה, התקף לב, ניתוח להחלפת כלי דם חסומים (revascularization) ומוות פתאומי מאירוע לבבי לא מוגדר] ונתוני שבץ מוחי אומתו באמצעות קישור של מחקר העוקבה לטופסי השחרור מבית-החולים ולמשרד רישום אזורי של תעודות מוות ועל ידי שימוש בסיווג הבינלאומי של הקודים של מחלות.
ממצאים
דגים נצרכו על ידי כמעט כל משתתפי עוקבת המחקר (99.5%). ממוצע צריכת כלל הדגים היה 44.6 גרם ליום ותדירות צריכתם הייתה 2.4 פעמים בשבוע. נשים, משתתפים צעירים יותר ואנשים בעלי מצב סוציו-אקונומי גבוה יותר עשויים היו לצרוך דגים בתדירות גבוהה יותר. צריכה גבוהה יותר של דגים הייתה קשורה גם בשכיחות גבוהה יותר של עישון, פעילות גופנית של שעות הפנאי, שימוש בתרופות נגד סוכרת, תרופות נגד יתר לחץ-דם (לחץ דם גבוה) ותרופות להורדת ליפידים (שומנים), רמות גבוהות יותר של LDL-כולסטרול ורמות נמוכות יותר של דלקת תת-קלינית (subclinical inflammation). תדירות גבוהה של צריכת דגים הייתה קשורה גם בדבקות גבוהה יותר בתזונה ים-תיכונית [ראה מאמר 'מניעה ראשונית של מחלות קרדיו-ווסקולריות (מחלות לב וכלי הדם) על ידי דיאטה ים תיכונית'] ובצריכת אנרגיה (קלוריות).
במשך מעקב חציוני של 4.3 שנים (כ-91,000 שנות אדם2) זוהו 352 מקרים חדשים של מחלות קרדיו-ווסקולריות, כולל 287 מקרי מחלת לב כלילית ו-66 מקרי שבץ מוחי.
קשרים בין צריכת דגים לבין מחלות קרדיו-ווסקולריות
לאחר תקנון לכל הגורמים המבלבלים3 [גיל, מין, צריכת אנרגיה, השכלה, עישון, תרופות נגד סוכרת, תרופות נגד יתר לחץ-דם, תרופות להורדת שומנים בדם, דבקות בתזונה ים-תיכונית, רמות גלוקוז (סוכר) בדם, רמות LDL-כולסטרול ודלקת בדרגה נמוכה (low grade inflammation)]:
1. בהשוואה לצריכת כלל דגים בתדירות הנמוכה ביותר (1.99-0 פעמים בשבוע), בתדירות הגבוהה ביותר (4 פעמים בשבוע ומעלה), הסיכון למחלות קרדיו-ווסקולריות (מחלת לב כלילית או לשבץ מוחי) היה נמוך ב-40%; על כל עלייה של 1 פעם בשבוע בתדירות צריכת כלל דגים, הסיכון למחלות קרדיו-ווסקולריות היה נמוך ב-9%.
2. בהשוואה לצריכת כלל דגים בתדירות הנמוכה ביותר (1.99-0 פעמים בשבוע), בתדירות הגבוהה ביותר (4 פעמים בשבוע ומעלה), הסיכון למחלת לב כלילית היה נמוך ב-40%.
3. בהשוואה לצריכת כלל דגים בתדירות הנמוכה ביותר (1.99-0 פעמים בשבוע), בתדירות הגבוהה ביותר (4 פעמים בשבוע ומעלה), הסיכון לשבץ מוחי היה נמוך באופן בלתי מובהק ב-38%.
4. בניתוח נפרד של הנתונים, לא נמצא קשר מובהק בין תדירות צריכת סוגי הדגים השונים לבין מחלות קרדיו-ווסקולריות.
5. הסיכון למחלות קרדיו-ווסקולריות ולמחלת לב כלילית היה נמוך ב-44% וב-45%, בהתאמה, בצריכת דגים שמנים בתדירות של 1 פעם בשבוע ומעלה בהשוואה לאי-צריכה כלל.
6. לא נמצא קשר מובהק בין צריכת דגים רזים לבין מחלות קרדיו-ווסקולריות.
מסקנות החוקרים
ממצאי המחקר מצביעים על כך שצריכת דגים, במיוחד דגים שמנים, מיטיבה עם הבריאות בכך שמורידה את היארעות המחלות הקרדיו-ווסקולריות. ממצאים אלה מאשרים את ממצאי מחקרים אפידמיולוגיים קודמים, שנערכו בסביבות שונות. הייחוד של המחקר הנוכחי הוא שהוא מצא קשר בין צריכת דגים לבין מחלות קרדיו-ווסקולריות באוכלוסייה כללית, החשופה כבר ליתרונות בריאותיים ללב הקשורים בדבקות בדפוס תזונתי ים-תיכוני.
1מטא-אנליזה – איגוד תוצאות של מספר מחקרים שנוגעים לאותה היפותזה (השערה); במטה-אנליזה מנתחים במשולב את הנתונים הגולמיים של כל המחקרים שעמדו בקריטריונים להיכלל במטה-אנליזה, ומחשבים את חוזק הקשר (RR או OR) בין הפרמטרים הנחקרים; תוצאה אפשרית של מטא-אנליזה היא ממוצע משוקלל של תוצאות המחקרים.
2שנות-אדם – זהו סכום של סך כל הזמן הנתרם על ידי כל משתתפי המחקר. משתתף נחשב לתורם זמן-אדם (במחקר הזה שנים) כל אימת שאינו חולה ולכן מצוי בסיכון לפתח את המחלה אשר את הופעתה מעוניינים לחקור. שנות אדם מחושבים על ידי הכפלת מספר המשתתפים במחקר במספר השנים שכל אחד מהם תרם.
3גורם מבלבל (ערפלן) – גורם חיצוני הקשור באופן ישיר או באופן בלתי ישיר הן לגורם התלוי (הגורם הנחקר) והן לגורם הבלתי תלוי (הגורם המשפיע).
