אלכוהול הינו הסם הנצרך ביותר בארה"ב. על פי מספר מחקרים צריכה מתונה של אלכוהול עשויה לסייע במניעת היארעות מקרי אוטם שריר הלב (התקף לב) ואי-ספיקת לב1 (heart failure). לעומת זאת, אף כמויות נמוכות עד מתונות של אלכוהול נמצאו כמגדילות את היארעות פרפור עליות (atrial fibrilation)2. למרות זאת, העיתונות הלא-מקצועית מדגישה את היתרונות הבריאותיים הפוטנציאליים של צריכת אלכוהול, ולמעשה כל אלה שחושבים שאלכוהול בריא ללב, צורכים כמויות גדולות יותר של אלכוהול.
השפעות צריכה מופרזת של אלכוהול (alcohol abuse) על מחלות קרדיו-ווסקולריות (מחלות לב וכלי-הדם) אינן מתוארות היטב במחקרים מבוססי-אוכלוסייה. נשאלת השאלה האם תת-קבוצות מסוימות של חולים עלולים להיות מושפעים יותר לרעה בהקשר למחלות קרדיו-ווסקולריות. במחקר שהתפרסם ב-Journal of the American College of Cardiology, השתמשו בנתוני כל החולים בני 21 ומעלה (כ-14,700,000) שקבלו טיפול ביחידות ניתוח אמבולטורי3, מחלקות טיפול נמרץ ומרפאות-חוץ בקליפורניה (בין השנים 2009-2005), כדי להעריך את הקשר בין צריכה מופרזת של אלכוהול לבין פרפור עליות, אוטם שריר הלב ואי-ספיקת לב. המעקב אחר החולים נמשך עד לאבחון היארעות ראשונה של התוצא הנחקר (פרפור עליות, התקף לב או אי-ספיקת לב) או עד לסיום המחקר בשנת 2009. חולים שמקום מגוריהם לא היה בקליפורניה או שמידע על תאריך ביקורם היה חסר הוצאו מניתוח נתוני המחקר, כמו גם חולים שבביקורם הראשון נרשמו כסובלים מפרפור עליות, התקף לב או אי-ספיקת לב.
בכל ביקור נרשמו נתונים דמוגרפיים, כולל גיל, מגדר, גזע והכנסה. המחלות הוגדרו על פי סיווג בינלאומי של מחלות וההליכים הרפואיים שבוצעו, על פי מינוח עכשווי של הליכים. חולים עם פרפור עליות שעברו ניתוח לב-חזה במהלך אותו האשפוז או 30 ימים קודם לכן, לא נרשמו, כיון שהמנגנון הנעוץ בהליך זה שונה מפרפור עליות מחוץ למסגרת ניתוחית. אבחוני התקף לב הוגבלו להתקפי לב חריפים, ובוצע ניתוח מקדים המגביל את התוצא לתת-קבוצה של מקרי התקפי לב עם הרמת מקטע ST4 (ראה מאמר 'עליה בולטת בהתקפי לב חריפים 'עם הרמת מקטע ST' במעשנים צעירים'). בכל ניתוחי נתוני המחקר נרשמו המחלות שעלולות היו להוות גורמים מבלבלים5 לקשר שבין שימוש מופרז באלכוהול לבין פרפור עליות, התקף לב או אי-ספיקת לב.
ממצאים
בתקופת המחקר כ-268,000 חולים (1.8% מהחולים; 6.3 אירועים ל-1,000 שנות אדם6) קודדו כבעלי אבחון של שתיית אלכוהול מופרזת. לאחר תקנון לגורמים מבלבלים, כמו גיל מגדר, גזע, יתר לחץ-דם, סוכרת, מחלת לב כלילית (עבור תוצאים של חולי פרפור עליות ואי-ספיקת לב), אי-ספיקת לב (עבור תוצאים של חולי פרפור עליות והתקפי לב), לעומת שיעור היארעות מקרי פרפור עליות באוכלוסייה הכללית, 7.4 אירועים ל-1,000 שנות אדם, שיעור היארעות מקרי פרפור עליות בקרב חולים בעלי שתיית אלכוהול מופרזת היה 8.5 אירועים, ובקרב חולים שלא שתו אלכוהול באופן מופרז, שיעור היארעות מקרי פרפור עליות היה דומה לזה שבאוכלוסייה הכללית, 7.4 אירועים. לעומת שיעור היארעות מקרי התקפי לב באוכלוסייה הכללית, 3.1 אירועים ל-1,000 שנות אדם, שיעור היארעות מקרי התקפי לב בקרב חולים בעלי שתיית אלכוהול מופרזת היה 4.6 אירועים, ובקרב חולים שלא שתו אלכוהול באופן מופרז, שיעור היארעות מקרי התקפי לב היה דומה לזה שבאוכלוסייה הכללית, 3.1 אירועים. לעומת שיעור היארעות מקרי אי-ספיקת לב באוכלוסייה הכללית, 10.0 אירועים ל-1,000 שנות אדם, שיעור היארעות מקרי אי-ספיקת לב בקרב חולים בעלי שתיית אלכוהול מופרזת היה 14.0 אירועים, ובקרב חולים שלא שתו אלכוהול באופן מופרז, שיעור היארעות מקרי אי-ספיקת לב היה 9.8 אירועים.
קשרים בין צריכת אלכוהול מופרזת לבין פרפור עליות
בתקופת המחקר אירעו כ-358,000 מקרי פרפור עליות (2.5% מהחולים; 7.4 אירועים ל-1,000 שנות אדם).
1. שתייה מופרזת של אלכוהול ניבאה סיכון גבוה יותר ב-93% להיארעות מקרי פרפור עליות.
2. לאחר תקנון לגיל, מגדר, גזע, יתר לחץ-דם, סוכרת, מחלה כלילית, אי-ספיקת לב, מחלת כליות כרונית, מחלת מסתמי הלב (valvular heart disease), יתר שומנים בדם (dyslipidemia), עישון בהווה, השמנה, דום נשימה חסימתי בשינה (obstructive sleep apnea) והכנסה, חולים בעלי צריכה מופרזת של אלכוהול היו בסיכון הגבוה ביותר מאשר פי 2 להיארעות מקרי פרפור עליות.
3. הסיכון המוגבר של צריכה מופרזת של אלכוהול להיארעות מקרי פרפור עליות היה גבוה יותר מאשר זה של מרבית גורמי הסיכון המבוססים היטב להיארעות מקרי פרפור עליות.
4. הסיכון היחסי המוגבר להיארעות פרפור עליות הקשור בשתיית אלכוהול מופרזת היה גבוה יותר באופן מובהק מאשר בהעדר שתיית אלכוהול מופרזת גם בהעדר גורמי סיכון מבוססים להיארעות פרפור עליות, למעט בקרב גברים ומעשנים בהווה.
קשרים בין צריכת אלכוהול מופרזת לבין התקף לב
בתקופת המחקר אירעו כ-157,000 מקרי התקפי לב (1.1% מהחולים; 3.1 אירועים ל-1,000 שנות אדם).
1. לאחר תקנון לגיל, מגדר, גזע, יתר לחץ-דם, סוכרת, אי-ספיקת לב, מחלת כליות כרונית, יתר שומנים בדם (dyslipidemia), עישון בהווה, השמנה, דום נשימה חסימתי בשינה (obstructive sleep apnea) והכנסה, חולים בעלי צריכה מופרזת של אלכוהול היו בסיכון הגבוה ב-45% להיארעות מקרי התקף לב, סיכון הדומה לסיכון של יתר גורמי הסיכון להתקף לב. הסיכון המוגבר להתקף לב היה זהה לזה של סוכרת והשמנה.
2. כאשר הגבילו את ניתוח הנתונים למקרי התקפי לב עם הרמת מקטע ST (כ-48,500 אירועים, 0.3% מהחולים, 1.1 אירועים ל-1,000 שנות אדם), לאחר תקנון לגיל, מגדר, גזע, יתר לחץ-דם, סוכרת, אי-ספיקת לב, מחלת כליות כרונית, יתר שומנים בדם (dyslipidemia), עישון בהווה, השמנה, דום נשימה חסימתי בשינה (obstructive sleep apnea) והכנסה, חולים בעלי צריכה מופרזת של אלכוהול היו בסיכון הגבוה ב-30% להיארעות מקרי התקף לב עם הרמת מקטע ST.
3. הסיכון היחסי המוגבר להיארעות התקף לב הקשור בשתיית אלכוהול מופרזת היה הגבוה ביותר באופן בולט בהעדר גורמי סיכון מבוססים להיארעות התקף לב.
קשרים בין צריכת אלכוהול מופרזת לבין אי-ספיקת לב
בתקופת המחקר אירעו כ-412,000 מקרי אי-ספיקת לב (2.9% מהחולים; 10.0 אירועים ל-1,000 שנות אדם).
1. לאחר תקנון לגורמים המבלבלים, חולים בעלי צריכה מופרזת של אלכוהול היו בסיכון גבוה למעלה מפי 2 להיארעות מקרי אי-ספיקת לב.הסיכון המוגבר לאי-ספיקת לב היה דומה לזה של יתר גורמי הסיכון לאי-ספיקת לב, כמו סוכרת ויתר לחץ-דם.
2. בניתוח נתונים נפרד, בכ-860,000 חולים אירעה אי-ספיקת לב ללא אי-תפקוד סיסטולי7; שתייה מופרזת של אלכוהול הייתה קשורה בסיכון הגבוה פי 3 להיארעות מקרי אי-ספיקת לב עם תפקוד סיסטולי שמור (תקין); הסיכון המוגבר להיארעות אי-ספיקת לב בצריכה מופרזת של אלכוהול היה דומה בחולים עם תפקוד סיסטולי מופרע.
3. הסיכון היחסי המוגבר להיארעות אי-ספיקת לב הקשורה בשתיית אלכוהול מופרזת היה גבוה יותר באופן מיוחד בגילאים הצעירים יותר ובהעדר יתר לחץ-דם.
4. הסיכון היחסי המוגבר להיארעות אי-ספיקת לב הקשורה בשתיית אלכוהול מופרזת נטה להיות גבוה באופן לא פרופורציונלי בהעדר גורמי סיכון מבוססים להיארעות אי-ספיקת לב.
מסקנות החוקרים
שתייה מופרזת של אלכוהול מגבירה את הסיכון לאירועי פרפור עליות, התקף לב ואי-ספיקת לב. הסיכון לפרפור עליות, התקף לב ואי-ספיקת לב, אשר יכול להיות מיוחס לשתייה מופרזת של אלכוהול, הינו גדול, עובדה המרמזת על כך שמאמצים להגבלת מחלה ממכרת זו עשויים להביא לירידה ממשית בהיארעות מחלות לב. החוקרים משערים כי מיגור תיאורטי של שתייה מופרזת של אלכוהול יביא לירידה של למעלה מ-73,000 מקרי פרפור עליות, 34,000 מקרי התקפי לב ו-91,000 פחות חולי אי-ספיקת לב בארה"ב בלבד.
ממצאי המחקר מצביעים על כך שאלכוהול הנצרך בעודף אינו צריך להיחשב כמגן על הלב (cardioprotective), אלא כרעיל ללב (cardiotoxic), בתורמו לסיכון מוגבר לכל אחד משלושת התוצאים הלבביים השליליים.
מאמר מערכת הנלווה למאמר זה מדגיש את עובדת היותו של האלכוהול סם ממכר ומסוכן באופן פוטנציאלי הן למערכת הקרדיו-ווסקולרית והן למערכות איברים רבות אחרות.
1אי-ספיקת לב – מחלה בה הלב אינו מסוגל להזרים דם בכמות מספקת לכל חלקי הגוף.
2פרפור עליות – הצורה השכיחה ביותר של הפרעות קצב הלב, ומעורבות בה שתי העליות של הלב; עליות הלב מפרפרות במקום להתכווץ באופן סדיר.
3ניתוח אמבולטורי – ניתוח שאינו מצריך אשפוז.
4התקף לב עם הרמת מקטע ST – התקף לב חמור שבו עורק המוליך דם מחומצן ללב נחסם באופן מלא, ואזור נרחב בשריר הלב אינו מקבל אספקת דם החיונית לתפקודו; בגרף האק"ג (האלקטרו-קרדיוגרם) זה מתבטא בהרמה של קו המתעד את פעילות הלב.
5גורם מבלבל (confounder) – גורם חיצוני הקשור באופן ישיר או באופן בלתי ישיר הן לגורם התלוי (הגורם הנחקר) והן לגורם הבלתי תלוי (הגורם המשפיע).
6שנות אדם – סכום יחידות הזמן שכל אחד ממשתתפי המחקר היה חשוף לגורם הסיכון הנחקר; משתתף נחשב לתורם זמן-אדם (במחקר הזה שנים) כל אימת שאינו חולה ולכן מצוי בסיכון לפתח את המחלה אשר את הופעתה מעוניינים לחקור; שנות אדם מחושבים על ידי הכפלת מספר המשתתפים במחקר במספר השנים שכל אחד מהם תרם.
7לחץ דם סיסטולי – הלחץ המקסימלי בכלי הדם בעת התכווצות החדר השמאלי של הלב; כשהתפקוד הסיסטולי תקין, בין 55% לבין 70% מהדם עוזב את חדר הלב השמאלי בעת התכווצותו.
 |
