פתיתי שיבולת-שועל מוכנים לאכילה מגבירים תחושת שובע ומפחיתים צריכת אנרגיה בהשוואה לדגני בוקר מבוססי-שיבולת שועל מוכנים לאכילה: ניסוי מוצלב אקראי

מחקר המשתרע על פני מספר שנים מצביע על כך שמרכיבי מזון מסוימים יכולים להביא להשפעות משמעותיות על וויסות התיאבון בטווח-הקצר. דיאטה המכילה מזונות אלה, בשילוב עם שינויים אחרים באורח-החיים, יכולה להיתרגם לירידה במשקל הגוף. גלוּקָן-ביתא הינו סיב תזונתי המצוי בכמויות משמעותיות בשיבולת השועל ובגריסי פנינה. כ-75% עד 78% מתכולת הגלוקן-ביתא בשיבולת השועל מצוי בדופן התא של האֶנְדוֹסְפֶּרְם [1]. גלוקן-ביתא הוא בדרך כלל מסיס מים, ובתמיסה הוא צמיג אף בריכוזים נמוכים.

צמיגות מוגברת של תוכן הקיבה מעכבת התרוקנות הקיבה, מגדילה את משך הזמן שרכיבי תזונה נמצאים במגע עם המעי הדק, מגדילה את שטח המעי עמו רכיבי התזונה באים במגע, מקטינה את נוכחות הגלוקוז בדם (glycemia), ומעודדת הפרשת הורמוני מערכת העיכול המעודדים תחושת שובע, כגון פפטיד YY ופפטיד דמוי-גלוּקָגוֹן 1 (GLP-1).

השפעות גלוקן-ביתא על תיאבון ותחושת שובע הוערכו במספר מחקרים. בו בזמן שמספר מחקרים הראו השפעה מיטיבה על תחושת השובע, אחרים לא הראו השפעה. נראה כי הבדלים בתכונות הגלוקן-ביתא בכל מזון יכולות להשפיע על התגובה הפיסיולוגית[2]. אולם, מרבית המחקרים אינם מספקים מידע על תכונותיו הפיסיו-כימיות של הגלוקן-ביתא בו השתמשו במחקר.

במחקר הנוכחי, שהתפרסם ב-Journal of the American College of Nutrition, הישוו החוקרים השפעת פתיתי שיבולת שועל מוכנים לאכילה (instant oatmeal) הנצרכים בארוחת הבוקר על תחושת השובע ועל צריכת מזון לזו של דגני בוקר מבוססי-שיבולת שועל מוכנים לאכילה (oat-based ready-to-eat breakfast cereal – RTEC). נקבעו הצמיגות של 2 ארוחות הבוקר, תכולת גלוקן-ביתא ורדיוס ההסתובבות[3] (radius gyration) של שתיהן. במחקר קודם של החוקרים, מנה בת 150 גרם של פתיתי שיבולת-שועל מוכנים לאכילה הגבירה תחושת שובע בהשוואה ל-RTEC. במחקר הנוכחי, שיערו החוקרים כי מנה בת 250 גרם של פתיתי שיבולת שועל מוכנים לאכילה יביאו לתחושת שובע סובייקטיבית גדולה יותר במשך 4 שעות כמו גם לירידה בצריכת מזון לאחר 4 שעות.

גויסו לניסוי אקראי מוצלב[4] 48 אנשים בני 18 שנה ומעלה. כל האנשים השתתפו בסקר ראשוני אשר כלל מדידת משקל, גובה, היקף מותניים, לחץ-דם, דופק, 15 בדיקות כימיות בדם [גלוקוז (סוכר), קריאטינין, אשלגן, חומצה אוּרית, אלבומין, סידן, מגנזיום, קריאטין פוספוקינאז, אלנין אמינוטרנפראז, אלקליין פוספטאז, ברזל, כולסטרול (סך כולסטרול, HDL-כולסטרול, LDL-כולסטרול) וטריגליצרידים], ספירת דם כולל ספירה מבדלת[5] והורמון כוריוניק גונדוטרופין ביתא[6] (beta chorionic gonadotropin – HCG) בשתן בנשים בגיל הפוריות. בריאות הוערכה באמצעות שאלון רפואי.

הקריטריונים לאי-הכללה היו: 1. שימוש קבוע בתרופות מלבד גלולות נגד הריון  וטיפול חליפי בהורמונים לאחר הפסקת הווסת; 2. נשים בהריון או מניקות; 3. דיווח-עצמי על עלייה במשקל ב-4 ק"ג ומעלה בשלושת החודשים האחרונים; 4. גלוקוז בדם בצום גבוה מ-126 מיליגרם/דציליטר; ציון של ריסון תזונתי[7] שווה ל-14 ומעלה אשר הוערך על ידי Dietary Restraint Scale of the Eating Inventory; ציון גבוה מציין הגבלת צריכת מזון גדולה יותר;  6. אלרגיה לשיבולת שועל או לחלב.

כל משתתף נבדק ביומיים. במקרה אחד ארוחת הבוקר כללה פתיתי שיבולת שועל מוכנים לאכילה של Quaker, ובמקרה השני, כללה RTEC דבש אגוזים של Cherrios, אשר הוגשו בסדר מאוזן אקראי. ארוחות הבוקר כללו 363 קילקלוריות. בביקור הראשון לבדיקת ארוחת הבוקר המשתתפים הגיעו לאחר צום לילה בן 10 שעות (מלבד מים). המשתתפים גם נתבקשו להימנע מאלכוהול ופעילות גופנית נמרצת 24 שעות לפני בדיקת ארוחת הבוקר. לפני ארוחת הבוקר הוגשו סולמות אלקטרוניים (electronic visual analog scales) בעלי ניקוד מ-0 עד 100. הוערכו רעב, מלֵאוּת, תשוקה לאכול והוערכה צריכה פרוספקטיבית. לאחר מכן, קבלו המשתתפים את ארוחת הבוקר הראשונה, אותה נתבקשו לסיים תוך 20 דקות. היה פיקוח על הארוחות, כדי להבטיח שכל ארוחת הבוקר נאכלה. סולמות אלקטרוניים (electronic visual analog scales) הוגשו לאחר 30, 60, 120, 180 ו-240 דקות מתחילת ארוחת הבוקר.

ארבע שעות לאחר ארוחת הבוקר הוצגה בפני המשתתפים ארוחת צהריים. בסקר הראשוני, בחרו המשתתפים בין כריכי הודו, פסטרמת חזיר, בקר צלוי, או כריכי קציצות צמחוניות ומשקה מכיל קלוריות ומשקה ללא קלוריות. אותו כריך שנבחר בסקר הראשוני הוצג יחד עם משקה, צ'יפס תפוחי-אדמה ועוגיות בשני ימי מבדק ארוחת הבוקר בכמויות הגדולות בהרבה ממה שהם היו מסוגלים לצרוך. כל מצג של כריך, צ'יפס ועוגיות הכיל תכולת אנרגיה שנעה בין 2,600 לבין 2,800 קילוקלוריות.

ארוחות הצהריים נשקלו לפני הגשתן. המשתתפים נתבקשו לאכול במשך 20 דקות עד לשובע. שאריות האוכל נשקלו גם הן. צריכת המזון בארוחת הצהריים נקבעה על ידי החסרת שארית המזון מהמנה שהוגשה. לאחר ארוחת הצהריים נשאלו המשתתפים שאלה פתוחה: 'כיצד אתם מרגישים', כדי לזהות תופעות לוואי כלשהן. המשתתפים חזרו לאחר שבוע לפחות על מנת לחזור על מבדק ארוחת הבוקר וארוחת הצהריים.

פתיתי שיבולת שועל מוכנים לאכילה ו-RTEC, באופן שהוגשו, נבדקו לתכולת הסוכר, הגלוקן-ביתא ומאפיינים פיזיו-כימיים. נערכה גם בדיקת הצמיגות ורדיוס ההסתובבות.

ממצאים

1. על פי ניתוח השטח שמתחת לעקומה (area under curve), הירידה בתחושת הרעב הייתה גדולה יותר לאחר צריכה בארוחת הבוקר של פתיתי שיבולת השועל מוכנים לאכילה מאשר אחרי RTEC.
   א. הירידה בתחושת הרעב הייתה גדולה יותר לאתר 120 דקות ולאחר 240 דקות.

2. על פי ניתוח השטח שמתחת לעקומה (area under curve), העלייה בתחושת המלאות הייתה גדולה יותר לאחר צריכה בארוחת הבוקר של פתיתי שיבולת השועל מוכנים לאכילה מאשר אחרי RTEC
   א. העלייה בתחושת המלאות הייתה גדולה יותר לאחר 120 דקות, 180 דקות ו-240 דקות.

3. על פי ניתוח השטח שמתחת לעקומה (area under curve), הירידה בתשוקה לאכול הייתה גדולה יותר לאחר צריכה בארוחת הבוקר של פתיתי שיבולת השועל מוכנים לאכילה מאשר אחרי RTEC
   א. הירידה בתשוקה לאכול הייתה גדולה יותר לאחר 120, 180 ו-240 דקות.
4. על פי ניתוח השטח שמתחת לעקומה (area under curve), הירידה בצריכה פרוספקטיבית של מזון הייתה גדולה יותר לאחר צריכה בארוחת הבוקר של פתיתי שיבולת השועל מוכנים לאכילה מאשר אחרי RTEC
   א. הירידה בצריכה פרוספקטיבית של מזון הייתה גדולה יותר לאחר 120, 180 ו-240 דקות.

5. צריכת האנרגיה (קלוריות) בצריכת מזון עד לשובע בארוחת הצהריים הייתה נמוכה יותר ב-85 קילוקלוריות לאחר צריכה בארוחת הבוקר של פתיתי שיבולת השועל מוכנים לאכילה מאשר אחרי RTEC.
6. צריכת שומן וחלבון בצריכת מזון עד שובע בארוחת הצהריים הייתה נמוכה יותר לאחר צריכה בארוחת הבוקר של פתיתי שיבולת-השועל מוכנים לאכילה מאשר אחרי RTEC.
7. צריכת פחמימות ומשקל כלל צריכת המזון בארוחת הצהריים לא היו שונים בין שתי ארוחות הבוקר.
8. המשקל המולקולרי[8] של גלוקן-ביתא היה גדול יותר בארוחת הבוקר של פתיתי שיבולת השועל מוכנים לאכילה מאשר של RTEC.
9. היקף המולקולות של גלוקן-ביתא לאחר הוספת מים (לצורך הכנת המנה) ורדיוס ההסתובבות של מולקולות הגלוקן-ביתא היו גדולים יותר בארוחת הבוקר של פתיתי שיבולת השועל מוכנים לאכילה מאשר של RTEC.
10. פתיתי שיבולת השועל מוכנים לאכילה הציגו צמיגות גבוהה יותר מאשר RTEC לאחר עיכול ראשוני בפה ועיכול במערכת העיכול.

מסקנות החוקרים

ממצאי המחקר מצביעים על כך שפתיתי שבולת שועל מוכנים לאכילה מדכאים תיאבון, מגבירים תחושת שובע, ומורידים צריכת אנרגיה בהשוואה ל-RTEC. התכונות הפיזיו-כימיות של גלוקן-ביתא ומיוּם[9] (hydration) מספיק של שיבולת השועל הם גורמים חשובים המשפיעים על תחושת השובע וכתוצאה מכך על צריכת האנרגיה.

[1] אנדוספרם – חלק הזרע המשמש כמאגר מזון להתפתחות עובר הצמח.

[2] תגובה פיסיולוגית – תגובת האורגניזם לגירוי.

[3] רדיוס ההסתובבות – מבטא את פיזור מרכיבי החומר.

[4] ניסוי מוצלב –ניסוי בו אותו הפרט משמש גם כקבוצת הביקורת וגם כקבוצת ההתערבות בזמנים שונים לאורך המחקר.

[5] ספירה מבדלת – בדיקה המפרטת את הכמויות של תת-הסוגים של כדוריות הדם הלבנות.

[6] הורמון כוריוניק גונדוטרופין ביתא – הורמון הנפרש מהשליה בהריון; בדיקת HCG היא בדיקה אופיינית לאבחון הריון.

[7] ריסון תזונתי – מוגדר ככוונה להגביל צריכת מזון כדי לשלוט במשקל הגוף.

[8] משקל מולקולרי (מסה מולקולרית) – מסה מולקולרית מחושבת על ידי הכפלת מספר האטומים במולקולה של היסוד במשקל האטומי של היסוד.

[9] מיוּם – הכנסת מים לחומר.