במשך שני העשורים האחרונים מחקרים בארצות הברית הצביעו על כך שכמחצית מקרי המוות בשנה ניתן לייחס להתנהגויות אישיות. מחקרים נוספים הוכיחו שניתן לדחות תמותה על ידי הגדלת מספר ההתנהגויות הבריאות והקטנת מספרן של אלו הבלתי בריאות.
במחקר בשם 'מחקר בריאות ופרישה', שהתפרסם ב-BMC Public Health, נחקרו 12 שילובי פרופילים של התנהגויות בריאותיות, שהתבססו על תשובותיהם של המרואיינים בתחילת המחקר (בשנת 1998) לגבי עישון, פעילות גופנית ושימוש באלכוהול. בניתוחים הסטטיסטיים המשתתפים חולקו למעשנים ולא-מעשנים ובכל קבוצה שולבו שני המאפיינים הנותרים של התנהגות בריאותית.
כל המודלים של הניתוח הסטטיסטי של הפרופילים של התנהגות בריאותית תוקננו למאפיינים סוציו-דמוגרפיים ולבעיות הבריאותיות בתחילת המחקר.
המחקר נערך במדגם לאומי של 19,662 מבוגרים בגילאי 51 ומעלה. תמותה נאמדה במשך 10 שנים עד שנת 2008. במשך תקופה זו נפטרו 5,605 איש.
ממצאים
בתחילת המחקר כ-17% מהמרואיינים עישנו, כ-56% הוגדרו כלא-פעילים (על פי ההגדרה: בשנה האחרונה לא השתתפו בפעילות גופנית מאומצת שלוש פעמים בשבוע או יותר), 9.5% הוגדרו כשתייני אלכוהול כבדים (שתו בממוצע 7 משקאות או יותר בשבוע), כ-22% הוגדרו כשתיינים מתונים (שתו פחות מ-7 משקאות בשבוע) וכ-68% לא שתו כלל.
פרופיל ההתנהגות השכיח ביותר (34%) היה מאופיין בחוסר עישון, חוסר פעילות גופנית והימנעות משתיית אלכוהול. הפרופיל הפחות שכיח (1.4%) אופיין על ידי עישון, פעילות גופנית נמרצת ושתייה כבדה של אלכוהול.
התנהגויות לא בריאות רבות מגבירות את הסיכון לתמותה. אולם, רמת הסיכון משתנה בהתאם לשילובים ייחודיים של התנהגויות לא בריאות.
- עישון היווה את גורם הסיכון הגדול ביותר מבין כל ההתנהגויות הבריאותיות. למעשנים סיכון לתמותה הגבוה כמעט פי שניים בהשוואה ללא-מעשנים, וזאת גם בחלוקה לשתי קבוצות גיל, גילאי ביניים (51-65) וגילאים מבוגרים יותר (66 ומעלה), אם כי הסיכון היה גבוה יותר במקצת בגילאי הביניים.
- בכלל האוכלוסיה חוסר פעילות גופנית היווה גורם סיכון שני במעלה מבין כל ההתנהגויות הבריאותיות. לאנשים לא פעילים סיכון לתמותה הגבוה ב-40% מאשר לאנשים פעילים, וזאת גם ללא הבדל בין שתי קבוצות הגיל.
- לשתיינים כבדים כמו גם לאלו הנמנעים משתיית אלכוהול, הסיכון לתמותה גבוה ב-30% בהשוואה לשתיינים מתונים.
- בקרב אנשים לא-מעשנים פעילים, שהם גם שתיינים כבדים או כאלה הנמנעים משתיית אלכוהול, הסיכון לתמותה גבוה ב-40%-30% בהשוואה לשתיינים מתונים.
- בכלל האוכלוסיה הנבדקת, בקרב אנשים שהם לא-מעשנים לא-פעילים וגם שתיינים מתונים או שתיינים כבדים או כאלה הנמנעים משתיית אלכוהול, הסיכון לתמותה גבוה ב-90%-50% בהשוואה לאנשים לא-מעשנים פעילים שהם גם שתיינים מתונים.
- בקרב מעשנים שהם גם פעילים וגם שתיינים מתונים, הסיכון לתמותה גבוה כמעט פי 2 מאשר באנשים לא-מעשנים, ואם הם שתיינים כבדים או נמנעים משתיה הסיכון לתמותה גבוה פי כ-3.
- בקרב מעשנים לא-פעילים, שהם גם שתיינים מתונים או שתיינים כבדים או אנשים הנמנעים משתיית אלכוהול, הסיכון לתמותה גבוה פי כ-3 עד פי כ-4 מאשר בקרב לא-מעשנים, כשהסיכון הגבוה ביותר הוא בקרב מעשנים לא- פעילים שהם גם שתיינים כבדים.
לסיכום
– עישון קשור בסיכון מוגבר לתמותה בכל שילובי ההתנהגויות הבריאותיות האחרות. הן בגילאי הביניים (51-65 שנים) והן במבוגרים יותר (66 שנים ומעלה) הסיכון הגבוה ביותר הוא כאשר העישון משולב עם שתייה כבדה של אלכוהול.
– פרופילים של התנהגות בריאותית, שכללו חוסר פעילות גופנית, גם כן היו קשורים בסיכון מוגבר לתמותה, אם כי השפעתו הייתה בולטת באופן ברור רק בקרב לא-מעשנים. בקרב מעשנים, השפעת העישון, כנראה, האפילה על השפעת חוסר פעילות גופנית.
– שתייה מתונה של אלכוהול היוותה גורם מגן בקרב לא-מעשנים בהשוואה להימנעות משתיית אלכוהול, ובקרב מעשנים, בהשוואה לשתייה כבדה של אלכוהול.
מסקנות החוקרים
המחקר מעניק תובנות לגבי השפעת התנהגויות בריאותיות על הישרדות מאוחר יותר בחיים. התנהגויות בריאותיות ממשיכות להיות בעלות חשיבות באנשים ששרדו את גיל הביניים, שכן בשתי קבוצות הגיל, גילאי הביניים ומבוגרים יותר, התנהגויות לא בריאות מגבירות את הסיכון לתמותה.
ממצאי המחקר מדגישים את תפקיד השיפור באורח החיים בקידום הזדקנות בריאה.
