פעילות גופנית ועלייה במשקל לאחר הפסקת עישון בנשים לאחר הפסקת הווסת

פעילות גופנית ועלייה במשקל לאחר הפסקת עישון בנשים לאחר הפסקת הווסת

אחרי הפסקת עישון מתרחשת לעתים קרובות עלייה במשקל. חששות מפני עלייה במשקל לעתים קרובות מרתיעים מעשנים מפני הפסקת עישון. לכן חשוב לזהות אסטרטגיות למזעור העלייה במשקל לאחר הפסקת העישון. פעילות גופנית מהווה גורם בר-שינוי באורח החיים רלבנטי לבקרת המשקל באוכלוסייה הכללית. עד היום, 2 מחקרי עוקבה העריכו את הקשר בין פעילות גופנית לבין עלייה במשקל בקרב נוטשי עישון ודיווחו על ממצאים סותרים.

עד כה, אף  מחקר לא העריך את הקשר בין פעילות גופנית לבין עלייה במשקל בקרב נשים לאחר הפסקת הווסת. מחקר, שהתפרסם ב-Menopause, בדק האם העלייה במשקל לאחר הפסקת עישון מאוּפננת (modified) על ידי פעילות גופנית בנשים לאחר הפסקת הווסת. המחקר נערך במסגרת מחקר יוזמת בריאות בקרב נשים (Women’s Health Initiative). כל המשתתפות (כ-8,900 נשים), אשר דיווחו בתחילת המחקר שהן מעשנות בהווה, נשקלו כמועמדות להיכלל במחקר. הוצאו מהמחקר נשים אשר דיווחו בתחילת המחקר כי יש להן היסטוריה של סרטן (מלבד מלנומה של העור), חולות סוכרת, חולות במחלות קרדיו-ווסקולריות (מחלות לב וכלי-הדם), נשים שפתחו סרטן או מחלות קרדיו-ווסקולריות בין תחילת המחקר לבין הביקור השנתי לאחר 3 שנים,  נשים שחסרו להן נתונים לגבי שינוי במשקל או לגבי השינוי בפעילות הגופנית בין תחילת המחקר לבין הביקור השנתי לאחר 3 שנים ונשים שהיו מבוגרות מגיל 70 שנה בתחילת המחקר וכמו כן, נשים שהיו חסרים להן נתונים לגבי משתנים אחרים, כולל מספר הסיגריות/יום, צריכת אלכוהול והשכלה. במדגם הסופי נותרו כ-4,720 נשים. קבוצת משנה של נשים (כ-1,440 משתתפות ), השתתפה בניסוי קליני לאיפנון התזונה (dietary modification), מתוכן כ-850 בקבוצת ההתערבות, והיתר בקבוצת הביקורת.

נשים נחשבו כנוטשות עישון אם הן דיווחו בביקור השנתי לאחר 3 שנים שלא עישנו. נאספו גם נתונים לגבי מספר הסיגריות בתחילת המחקר ובביקור השנתי לאחר 3 שנים. עלייה במשקל נמדדה כהפרש בין המשקל בתחילת המחקר לבין זה שבביקור השנתי לאחר 3 שנים. פעילות גופנית הוערכה בתחילת המחקר ובביקור השנתי לאחר 3 שנים. פעילות גופנית נקבעה על ידי תשאול המשתתפות לגבי תדירות סוגים שונים של פעילות גופנית [קלה (mild), מתונה (moderate), מאומצת (strenuous) או תרגול קשה מאד (very hard exercise)], לגבי תדירות (מאף פעם עד 5 פעמים/שבוע ומעלה) ולגבי משך כל אימון (פחות מ-20 דקות, 39-20 דקות, 59-40 דקות ושעה אחת ומעלה). דוגמאות לפעילות גופנית קלה כללו ריקוד איטי, באולינג וגולף; דוגמאות לפעילות גופנית מתונה כללו רכיבה על אופניים בחוץ, שימוש במכשירי אימון גופני, התעמלות לעצוב הגוף, שחיה קלה או ריקודי עם או ריקודים פופולריים; דוגמאות לפעילות גופנית מאומצת כללו פעילות אירובית, ג'וגינג ושחיה. הליכה מחוץ לבית ללא עצירה במשך 10 דקות ומעלה נמדדה לחוד. נמדדו גם תדירות, משך ומהירות ההליכה.

חושב שווה ערך מטבולי[1] (metabolic equivalent of task – MET) של אימון בעצימות מאומצת, מתונה ובעצימות נמוכה ונקבע כ-7, 4 ו-3 METs, בהתאמה. ערכי MET עבור הליכה נקבעו בהתאם לקצב ההליכה (בינוני 3 METs, מהיר 4 METs ומהיר מאד 4.5 METs). שווה ערך מטבולי/שבוע חושב על ידי הכפלת רמת שווה הערך המטבולי במספר שעות האימון בשבוע, וחיבור כל ערכי המדידות של הפעילות הגופנית (סך פעילות גופנית, הליכה בעצימות נמוכה, מתונה ומאומצת).

בין משתנים נוספים שנבדקו היו: גיל בתחילת המחקר, גזע/מוצא אתני, השכלה, אינטנסיביות העישון (מספר סיגריות ליום), צריכת אלכוהול, היסטוריה של שימוש בטיפול הורמונלי חליפי, סך צריכת אנרגיה (קלוריות), ניקוד אינדקס אכילה בריאה 2005 (Healthy Eating Index – HEI), BMI בתחילת המחקר ופעילות גופנית בתחילת המחקר. הערכה תזונתית נערכה באמצעות שאלון תדירות צריכת מזונות (food frequency questionnaire – FFQ).

הפעילות הגופנית סווגה לקטגוריות בהתאם לגודל השינוי בין תחילת המחקר לבין זה שבביקור השנתי לאחר 3 שנים: (1) ללא שינוי באימון (שינוי בפעילות גופנית בתחום 5 MET/h/week±); (2) ירידה באימון (הפעילות ירדה בלמעלה מ-5 MET/h/week); (3) עלייה באימון (הפעילות עלתה בלמעלה מ-5 MET/h/week). העלייה באימון סווגה על פי מידת העלייה באימון (פחות מ-5 עד פחות מ-15 MET/h/week ו-15 MET/h/week ומעלה). הערך 5 MET  נבחר, כיוון שהיווה את הערך החציוני בפיזור שווה הערך המטבולי. בניתוח נתונים נוסף נלקח שווה ערך מטבולי בתחילת המחקר וזה שלאחר 3 שנים ודפוס האימון נקבע (נמוך מחציון שווה הערך המטבולי או גבוה ממנו) כְ: (1) נמוך-נמוך (נמוך בתחילת המחקר ובביקור השנתי לאחר 3 שנים); (2) נמוך-גבוה (נמוך בתחילת המחקר וגבוה בביקור השנתי לאחר 3 שנים; (3) גבוה-נמוך (גבוה בתחילת המחקר ונמוך בביקור השנתי לאחר 3 שנים); (4) גבוה-גבוה (גבוה בתחילת המחקר ובביקור השנתי לאחר 3 שנים).

ממצאים

בהשוואה למשתתפות שהמשיכו לעשן, משתתפות שנטשו את העישון נטו להיות בעלות השכלה גבוהה יותר, ניקוד גבוה יותר ב-HEI, BMI גבוה יותר, היקף מותניים גבוה יותר, ונטו להיות פעילות יותר בפעילות גופנית ולעשן פחות סיגריות בתחילת המחקר. דפוסי אורח חיים אלה היו דומים בתחילת המחקר ובביקור השנתי לאחר 3 שנים בקרב ממשיכות לעשן ובקרב כאלה שנטשו את העישון. נוטשות חדשות את העישון נטו להיות בעלות איכות תזונה טובה יותר ופעילות גופנית גבוהה יותר מאשר לממשיכות לעשן.

באופן כללי, נוטשות העישון עלו במשקל ב-3.5 ק"ג בממוצע בין תחילת המחקר לבין הביקור השנתי לאחר 3 שנים.

קשרים בין פעילות גופנית לבין עלייה במשקל בעקבות הפסקת עישון

  1. כאשר השינוי בפעילות גופנית נותח כמשתנה רציף, הגברת פעילות גופנית הייתה קשורה בעלייה קטנה יותר במעט במשקל.
  2. כאשר השינוי בפעילות גופנית נותח כמשתנה קטגורי:
  • בהשוואה למשתתפות שהמשיכו לעשן, לנוטשות העישון בעלות ירידה בפעילות הגופנית הייתה העלייה הגדולה ביותר במשקל, 3.88 ק"ג.
  • בהשוואה למשתתפות שהמשיכו לעשן, לנוטשות העישון אשר הגבירו את הפעילות הגופנית ב-15 MET/h/week ומעלה הייתה העלייה הקטנה ביותר במשקל, 2.55 ק"ג.
  1. בניתוח נתונים נוסף על פי שווה ערך מטבולי בתחילת המחקר וזה שלאחר 3 שנים:
  • בהשוואה למשתתפות שהמשיכו לעשן, לנוטשות העישון בעלות דפוס פעילות גופנית גבוה-נמוך (גבוה בתחילת המחקר ונמוך בביקור השנתי לאחר 3 שנים), הייתה העלייה הגדולה ביותר במשקל, 4.94 ק"ג.
  • בהשוואה למשתתפות שהמשיכו לעשן, לנוטשות העישון בעלות דפוס פעילות גופנית גבוה-גבוה (גבוה בתחילת המחקר וגבוה בביקור השנתי לאחר 3 שנים) הייתה העלייה הקטנה ביותר במשקל, 2.63 ק"ג.
  1. העלייה במשקל הייתה קטנה יותר בנוטשות עישון אשר הגבירו את הפעילות הגופנית (15 MET/h/week ומעלה) בהשוואה לאלו אשר הקטינו את הפעילות הגופנית.
  2. העלייה במשקל הייתה קטנה יותר בנוטשות עישון בעלות דפוס פעילות גופנית גבוה-גבוה מאשר באלו בעלות דפוס פעילות נמוך-נמוך או אלו בעלות דפוס פעילות גבוה-נמוך.
  3. העלייה במשקל הייתה קטנה יותר בנוטשות עישון בעלות דפוס פעילות גופנית נמוך-גבוה מאשר באלו בעלות דפוס פעילות גבוה-נמוך.

בניתוח הנתונים על פי  BMIבתחילת המחקר:

  1. להגברת פעילות גופנית היה קשר מיטיב חזק יותר על העלייה במשקל בנשים שמנות מאשר בנשים בעלות משקל תקין.
  • לנשים נוטשות עישון שמנות בעלות השינוי הגדול ביותר בפעילות גופנית (15 ומעלה) הייתה עלייה לא מובהקת במשקל בהשוואה למשתתפות שהמשיכו לעשן.
  • הקשר בין פעילות גופנית לבין עלייה במשקל היה חזק יותר במידת מה בנוטשות עישון צעירות מגיל 60 שנה מאשר בנשים בנות 60 ומעלה.
  1. בקבוצת משנה של נשים, אשר השתתפה בניסוי קליני לאיפנון התזונה:
  • בהשוואה לנשים שהמשיכו לעשן, בנוטשות עישון בעלות פעילות גופנית מוגברת (5 MET/h/week1 ומעלה) הייתה עלייה לא מובהקת במשקל הן בקבוצת הניסוי והן בקבוצת הביקורת.
  • בהשוואה לנשים שהמשיכו לעשן, בנוטשות עישון בעלות דפוס פעילות גופנית נמוך-גבוה הייתה בקבוצת הניסוי עלייה לא מובהקת במשקל של 1.88 ק"ג, אך עלייה מובהקת במשקל של 3.05 ק"ג בקבוצת הביקורת.

מסקנות החוקרים

ממצאי המחקר מצביעים על כך שבקרב נשים לאחר הפסקת הווסת אף עלייה מעטה בפעילות הגופנית (שוות ערך להמלצות הנוכחיות) יכולה להקטין את העלייה במשקל לאחר הפסקת עישון, במיוחד בשילוב עם דיאטה משופרת.

[1] שווה ערך מטבולי (metabolic equivalent – MET) – הוצאת אנרגיה (קלוריות) של MET אחד מוגדרת ככמות האנרגיה הנשרפת בזמן ישיבה במנוחה ושווה לכ-0.0175 קילוקלוריות לקילוגרם משקל גוף לדקה (או ככמות החמצן הנצרכת בישיבה במנוחה והיא 3.5.מיליליטר חמצן/ק"ג משקל גוף/דקה); עבור גבר ממוצע במשקל 70 קילוגרם זה מתבטא ב-1.2 קילוקלוריות לדקה (0.0175×70), ועבור אישה ממוצעת במשקל 56 קילוגרם, ב-1 קילוקלוריה לדקה; בפעילות בעצימות מתונה עד נמרצת הגוף שורף 6-3 METs לדקה; בפעילות נמרצת הגוף שורף יותר מ-6 METs לדקה; התנהגות יושבנית מוגדרת כפעילות בזמן ערות המאופיינת בהוצאת אנרגיה של  1.5 METsאו פחות בישיבה או בשכיבה.

 

כתיבת תגובה

פנייה למשרה באגודה לבריאות הציבור

[כוכבית * הינה שדה חובה]

קובץ קורות חיים בפורמט pdf או word. גודל מקסימלי 2MB.