סקירות שיטתיות, שבדקו קשרי מנה-תגובה בין פעילות גופנית לבין סרטן השד, סוכרת, מחלת לב איסכמית או סוג כלשהו של סרטן התמקדו בעיקר בתחום אחד, כגון פעילות גופנית בשעות הפנאי. פעילות גופנית של שעות הפנאי מהווה רק חלק קטן באופן יחסי מהזמן של כלל הפעילות היומית, ולכן אינה מספקת תמונה כוללת של פעילות גופנית. פעילות גופנית בתחום כלשהו – בזמן בילוי (recreation), ניידות (transportation), עבודות הבית (household chores) ו/או תעסוקה (occupation) – מיטיבה עם הבריאות ומומלצת על ידי ארגון הבריאות העולמי. יתר על כן, התמקדות בשטח אחד של פעילות גופנית מתעלמת מפעילות גופנית בתחומים אחרים, דבר העלול לגרום להערכות מוטות (biased estimations). בנוסף, מרבית המטא-אנליזות שנערכו עד היום, לא כּימְתו את כלל הפעילות הגופנית הדרושה להקטנת הסיכון למחלות וכן לא בדקו קשרי מנה-תגובה, אלא השוו בין הפרטים הפחות פעילים לבין הפרטים הפעילים ביותר.
מחקר שהתפרסם ב-British Medical Journal, ערך סקירה שיטתית של מחקרים על מנת להעריך את הקשרים בין כלל פעילות גופנית, המתוקננת כסולם רציף של MET (שווה ערך מטבולי1) בדקות לשבוע, לבין חמישה תוצאים [סרטן השד, סוכרת, מחלת לב איסכמית2, ושבץ מוחי איסכמי (אוטם במוח)]. במחקרים בהם פעילות גופנית לא נמדדה באופן כמותי הוקצו 4 METלדקה לשבוע לפעילות בעלת עצימות מתונה, ו-8 MET לפעילות בעלת עצימות נמרצת (vigorous), כפי שהוצע על ידי ארגון הבריאות העולמי.
בסקירה השיטתית נכללו 174 מחקרים: 35 על סרטן השד, 19 על סרטן המעי הגס, 55 על סוכרת, 43 על מחלת לב איסכמית ו-26 על שבץ מוחי איסכמי. מספר המחקרים עבור כל התוצאים אינו מסתכם ל-174 כיון שחלק מהמחקרים כללו מספר תוצאים.
קשרי מנה-תגובה רציפים (משתנים כמותיים המקבלים ערכים על פני רצף ציר המספרים)
- רמות גבוהות יותר של כלל פעילות גופנית היו קשורות בסיכונים נמוכים יותר לכל התוצאים.
- למרות שהסיכון למחלות יורד עם העלייה בפעילות הגופנית, מרבית התועלת הבריאותית מושגת ברמות נמוכות יותר באופן יחסי של פעילות,3000 MET לדקה לשבוע, כשהתועלת הבריאותית יורדת ברמות גבוהות יותר של הפעילות הגופנית; אדם יכול להשיג 3000 MET לדקה לשבוע על ידי שילוב של סוגים שונים של פעילות גופנית בשגרת היום – לדוגמא, טיפוס במדרגות במשך 10 דקות, שאיבת אבק במשך 15 דקות, גינון במשך 20 דקות, ריצה במשך 20 דקות והליכה או רכיבה על אופניים על בסיס יומי במשך 25 דקות – ישיגו ביחד כ-3000 MET לדקה לשבוע; דפוס פעילות גופנית זה תרם במיוחד לירידה בסיכון למחלת לב איסכמית וסוכרת ופחות תרם לירידה בסיכון לסרטן.
- בהשוואה לחוסר פעילות גופנית, כלל פעילות גופנית של 600 MET לדקה לשבוע (רמת הפעילות הגופנית המינימלית המומלצת על ידי ארגון הבריאות העולמי) הורידה את הסיכון למחלת לב איסכמית ולסוכרת בכ-9% ובכ-2%, בהתאמה.
- בהשוואה לחוסר פעילות גופנית, פעילות גופנית של 3000 MET לדקה לשבוע הורידה את הסיכון למחלת לב איסכמית או לשבץ מוחי איסכמי, לסוכרת ולסרטן השד בכ-12%, כ-17% וכ-5%, בהתאמה.
- הגדלת כלל הפעילות הגופנית מ-600 MET לדקה לשבוע ל-3,600 MET לדקה לשבוע הורידה את הסיכון לסוכרת ב-19% נוספים; הגדלה דומה של כלל הפעילות הגופנית מ-9,000 MET לדקה לשבוע ל-12,000 MET, הורידה את הסיכון לסוכרת רק ב-0.6%.
- הגדלת כלל הפעילות הגופנית מ-600 MET לדקה לשבוע ל-3,600 MET לדקה לשבוע הורידה את הסיכון לסרטן השד ב-5%; הגדלה דומה של כלל הפעילות הגופנית מ-9,000 MET לדקה לשבוע ל-12,000 MET, הורידה את הסיכון לסרטן השד ב-2%.
קשרי מנה-תגובה קטגוריאליים (משתנים איכותיים המסווגים על פי קטגוריות)
- בהשוואה לנשים בעלות פעילות גופנית לא מספקת (פחות מ-600 MET לדקה לשבוע), הסיכון לסרטן השד בקרב אלו שהיו בעלות פעילות גופנית נמוכה (600-3999 MET לדקה), מתונה (4000-7999 MET לדקה) וגבוהה (8,000 MET ומעלה לדקה) היה נמוך ב-3%, 6% ו-14%, בהתאמה.
- בהשוואה לנשים וגברים בעלי פעילות גופנית לא מספקת (פחות מ-600 MET לדקה לשבוע), הסיכון לסרטן המעי הגס בקרב אלו שהיו בעלי פעילות גופנית נמוכה (600-3999 MET לדקה), מתונה (4000-7999 MET לדקה) וגבוהה (8,000 MET ומעלה לדקה) היה נמוך ב-10%, 17% ו-21%, בהתאמה.
- בהשוואה לנשים וגברים בעלי פעילות גופנית לא מספקת (פחות מ-600 MET לדקה לשבוע), הסיכון למחלת לב איסכמית בקרב אלו שהיו בעלי פעילות גופנית נמוכה (600-3999 MET לדקה), מתונה (4000-7999 MET לדקה) וגבוהה (8,000 MET ומעלה לדקה) היה נמוך ב-16%, 23% ו-25%, בהתאמה.
- בהשוואה לנשים וגברים בעלי פעילות גופנית לא מספקת (פחות מ-600 MET לדקה לשבוע), הסיכון לשבץ מוחי איסכמי בקרב אלו שהיו בעלי פעילות גופנית נמוכה (600-3999 MET לדקה), מתונה (4000-7999 MET לדקה) וגבוהה (8,000 MET ומעלה לדקה) היה נמוך ב-19%,16% ו-26%, בהתאמה.
- בהשוואה לנשים וגברים בעלי פעילות גופנית לא מספקת (פחות מ-600 MET לדקה לשבוע), הסיכון סוכרת בקרב אלו שהיו בעלי פעילות גופנית נמוכה (600-3999 MET לדקה), מתונה (4000-7999 MET לדקה) וגבוהה (8,000 MET ומעלה לדקה) היה נמוך ב-14%, 25% ו-28%, בהתאמה.
מסקנות החוקרים
ממצאי המחקר מצביעים על כך שעל מנת להשיג ירידה גדולה יותר בסיכון לסרטן השד, סרטן המעי הגס, סוכרת, מחלת לב איסכמית ושבץ מוחי איסכמי, כלל הפעילות הגופנית צריכה להיות פי כמה גבוהה יותר מאשר הרמה המומלצת הנוכחית של 600 MET לדקה לשבוע. בנוסף, התחשבות בתחום אחד של פעילות גופנית, כמו פעילות בשעות הפנאי, המייצגת רק חלק קטן של כלל הפעילות הגופנית, כפי שנעשה במחקרים רבים, מצמצמת את מרחב הישימוּת (applicability) של הנתונים בעולם המציאות, וזאת על ידי צמצום ההזדמנויות להרחבת הפעילות הגופנית לתחומים שונים בחיי היומיום (כמו להיות פעיל בעבודה ולעסוק יותר בעיסוקי משק הבית וגינון או להיות פעיל בתחום הניידות, כמו הליכה ורכיבה על אופניים). לקיחה בחשבון של כל תחומי הפעילות הגופנית, כפי שנעשה במחקר הנוכחי, מגדילה את ההזדמנויות לקידום הפעילות הגופנית.
1שווה ערך מטבולי (metabolic equivalent – MET) – הוצאת אנרגיה (קלוריות) של MET אחד מוגדרת ככמות האנרגיה הנשרפת בזמן ישיבה במנוחה ושווה לכ-0.0175 קילוקלוריות לקילוגרם משקל גוף לדקה (או ככמות החמצן הצרכת בישיבה במנוחה והיא 3.5.מיליליטר חמצן/ק"ג משקל גוף/דקה); עבור גבר ממוצע במשקל 70 קילוגרם זה מתבטא ב-1.2 קילוקלוריות לדקה (0.0175×70), ועבור אישה ממוצעת במשקל 56 קילוגרם, ב-1 קילוקלוריה לדקה; בפעילות בעצימות מתונה עד נמרצת הגוף שורף 6-3 Mets לדקה; בפעילות נמרצת הגוף שורף יותר מ-6 METs לדקה; התנהגות יושבנית מוגדרת כפעילות בזמן ערות המאופיינת בהוצאת אנרגיה של 1.5 METs או פחות בישיבה או בשכיבה.
2איסכמיה – הספקה לא מספקת של דם לחלק מהגוף עקב סתימה או היצרות בכלי-הדם המספקים דם לאזור זה; איסכמיה של הלב גורמת לתעוקת-חזה (angina pectoris); תעוקת חזה מתבטאת בכאב בחזה במאמץ.
