יתר-לחץ דם הוא גורם הסיכון העיקרי והשכיח ביותר למחלת לב, שבץ מוחי ומחלת כליות, וזוהה ברחבי העולם כגורם המוביל לתמותה וכגורם השלישי למספר שנות נכות. גורמים גנטיים ואורח חיים נחשבים כגורמים הקשורים ביתר-לחץ דם. ארגון הבריאות העולמי פיתח שורה של המלצות המבוססות על גורמים אלה כדי למנוע את המחלה ולשלוט בה. פעילות גופנית היא אחת מהמלצות אלה, כיון שהיא נחשבת להתערבות יעילה, זולה ונגישה לציבור הרחב. מבדילים בין פעילות גופנית של שעות הפנאי (recreational physical activity) המבוצעת בזמנו החופשי של האדם כדי לענות על אינטרסים וצרכים אישיים לבין פעילות גופנית הנדרשת עקב עיסוקו (occupational physical activity) של האדם. ההמלצות הבינלאומיות לבצוע פעילות גופנית מקדמת בריאות אינן מבדילות בין שני סוגי הפעילות הגופנית.
מחקרים רבים עוסקים בקשר בין פעילות גופנית לבין יתר-לחץ דם, אולם, ממצאיהם אינם עקביים. מחקר שהתפרסם ב-Hypertension, ערך מטא-אנליזה של 13 מחקרים, שכללו כ-137,000 מבוגרים, על מנת לבדוק את השפעת פעילות גופנית על הירידה בסיכון ליתר-לחץ דם, וכמו כן לבדוק כיצד כל אחת משני סוגי הפעילות הגופנית (פעילות של שעות הפנאי ופעילות הנובעת מהעיסוק) יכולה להוריד את הסיכון ליתר-לחץ דם. לכן, המטא-אנליזה בדקה את הקשר בין פעילות גופנית והיארעות יתר-לחץ דם.
חמישה מחקרים נערכו באמריקה הצפונית, ששה באירופה ושניים באסיה. למשתתפי המחקר לא היה יתר-לחץ דם בכניסתם למחקר. החוקרים הבדילו בין פעילות גופנית של שעות הפנאי (כגון הליכה, ריצה, שחיה, משחקי כדור), פעילות גופנית הנובעת מעיסוק (כגון פעילות הקשורה בעבודה במפעל תעשייתי, בחקלאות) והגעה לעבודה ובחזרה ממנה ברגל או באופניים (commuting). באופן כללי, פעילות גבוהה הקשורה בעיסוק כוללת הרמת משאות כבדים, עמידה ממושכת ועבודה חוזרת ונשנית במידה רבה, בו בזמן שפעילות גופנית של שעות הפנאי מאופיינת לעתים קרובות בכיווצים דינמיים של קבוצות שרירים גדולות המגבירים את מטבוליזם הגוף כולו ואת תפוקת הלב עם אפשרות לנוח כאשר עייפים. לכן, לפי דעת החוקרים, ההמלצות הבינלאומיות לקידום פעילות גופנית מקדמת בריאות צריכות להבדיל בין שני סוגי הפעילות, פעילות של שעות הפנאי ופעילות הנובעת מעיסוק.
הפעילות הגופנית סווגה כפעילות גופנית גבוהה ונמוכה לגבי מחקרים שבדקו שתי רמות פעילות, ולגבי מחקרים שדיווחו על שלוש רמות ומעלה של פעילות גופנית, הפעילות סווגה כדלהלן: א. הרמה הנמוכה ביותר של פעילות גופנית (קבוצת התייחסות); ב. הרמה הגבוהה ביותר של פעילות גופנית; ג. פעילות גופנית מתונה שכללה את כל פעילויות הביניים.
ממצאים
במשך תקופת מעקב חציונית של 9.8 שנים, כ-15,000 משתתפים פיתחו יתר-לחץ דם.
קשר בין פעילות גופנית של שעות הפנאי לבין הסיכון ליתר-לחץ דם
- על פי 12 מחקרים, הסיכון ליתר-לחץ דם בפעילות גבוהה היה נמוך יותר ב-19% בהשוואה לפעילות נמוכה.
- על פי 9 מחקרים, הסיכון ליתר-לחץ דם בפעילות מתונה היה נמוך יותר ב-11% בהשוואה לפעילות נמוכה.
- על פי 9 מחקרים שדיווחו על שתי רמות של פעילות גופנית, הסיכון ליתר-לחץ דם בפעילות גבוהה היה נמוך יותר ב-22% בהשוואה לפעילות נמוכה.
- לפי דעת החוקרים, קיים קשר מנה-תגובה הפוך בין פעילות גופנית של שעות הפנאי לבין הסיכון ליתר-לחץ דם, כיון שהסיכון היחסי (relative risk – RR) בפעילות הגופנית המתונה היה גבוה יותר מאשר בפעילות הגופנית הגבוהה וההבדל בין הסיכון היחסי בפעילות גופנית גבוהה לבין זה שבפעילות הגופנית המתונה היה מובהק.
לא נמצא קשר בין פעילות גופנית הקשורה בעיסוק לבין הסיכון ליתר-לחץ דם.
- הסיכון ליתר-לחץ דם בפעילות גבוהה היה נמוך יותר באופן לא מובהק ב-7% בהשוואה לפעילות נמוכה.
- הסיכון ליתר-לחץ דם בפעילות מתונה היה נמוך יותר באופן לא מובהק ב-4% בהשוואה לפעילות נמוכה.
קשר בין ההגעה לעבודה וחזרה ממנה לבין הסיכון ליתר-לחץ דם – על פי שני מחקרים שעסקו בנושא נתקבלו ממצאים לא עקביים, כשבאחד המחקרים הסיכון היה נמוך יותר ב-29% בפעילות גבוהה הקשורה בהגעה לעבודה ובחזרה ממנה ובמחקר השני לא נמצא קשר.
מסקנות החוקרים
אם כי לא ידוע כיצד פעילות גופנית משפיעה על הורדת הסיכון ליתר-לחץ דם, הסברים אפשריים כוללים השפעה מיטיבה על משקל הגוף, תנגודת לאינסולין ועל רגישות האינסולין. הסבר אפשרי נוסף הוא שלאנשים המבצעים פעילות גופנית אורח חיים בריא יותר, אשר עשוי להגן מפני יתר-לחץ דם. כיון שפעילות גופנית של שעות הפנאי עשויה להוריד את הסיכון ליתר-לחץ דם דרך ירידה בהשמנה, יש להמליץ על ולקדם, בקרב אוכלוסיות, פעילות גופנית של שעות הפנאי מתונה עד גבוהה מספקת על מנת לשמור על משקל גוף תקין, אשר ימנע יתר-לחץ דם ומחלות אחרות.
