עישון ממשיך להוות את גורם הסיכון הבריאותי העיקרי בעולם לתמותה ולמחלות קרדיו-ווסקולריות (מחלות לב וכלי הדם), למרות השוני בשכיחות והעוצמה בתוך ובין היבשות השונות. למרות שהפסקת עישון ידועה כמורידה באופן משמעותי את הסיכון למחלות קרדיו-ווסקולריות באוכלוסיות אסיאתיות ומערביות, עלייה במשקל המופיעה בעקבותיה הוכרה כאחד מהחסרונות המשניים והדאגות של המעשנים המבקשים לנסות להפסיק לעשן.
בו בזמן שעלייה במשקל ידועה כגורם סיכון למחלות לב וכלי הדם, השפעת העלייה במשקל לאחר הפסקת עישון על מחלות לב כליליות ומחלות קרדיו-ווסקולריות לא מובהרת דייה, במיוחד באוכלוסייה אסיאתית. במחקר יפני במשתתפים שהפסיקו לעשן נצפתה עלייה במשקל וירידה בסיכון למחלות לב כליליות בגברים בלבד, וזאת באמצעות חיזוי (prediction scores) ולא באמצעות אירועים ממשיים. במחקר עוקבה פרוספקטיבי בארה"ב הסיכון למחלות קרדיו-ווסקולריות היה נמוך יותר בקרב מבוגרים לא-סוכרתיים שהפסיקו לעשן בהשוואה לאלו שהמשיכו לעשן, אף לאחר תקנון לשינוי במשקל.
מחקר עוקבה פרוספקטיבי קוריאני לאומי מבוסס-אוכלוסייה (NHIS National Health Screening Cohort), שהתפרסם ב-European Heart Journal, בדק את הקשר בין הפסקת העישון והעלייה במשקל שלאחריה לבין הסיכון להתקף לב ושבץ מוחי בקרב גברים העוברים מבדקי חובה רפואיים דו-שנתיים החל מגיל 40 שנה במסגרת ביטוח בריאות לאומי.
כ-108,240 גברים ללא אבחון של התקף לב או שבץ מוחי סווגו על פי המבדק הראשון (2003-2002) והשני (2005-2004) לְ-: (1) מעשנים ממשיכים (sustained smokers); (2) נוטשי עישון עם עלייה ב-BMI; (3) נוטשי עישון ללא שינוי ב-BMI; (4) נוטשי עישון עם ירידה ב-BMI; (5) לא מעשנים כלל. שינוי ב-BMI נחשב כהבדל של יותר מ-1 ק"ג/מ2 בין שתי תקופות המבדקים. שינוי ב-BMI בין -1 לבין +1 ק"ג/מ2 נחשב ל-BMI ללא שינוי. ירידה של יותר מ-1 ק"ג/מ2 ב-BMI הוגדרה כירידה ב-BMI.
בכל מבדק מילאו המשתתפים שאלון בו דיווחו על מצב בריאותם וכן עברו בדיקה רפואית. רשומות בתי חולים של אשפוזים בתקופת המעקב, בין 1 בינואר 2006 לבין 31 בדצמבר 2013, והסיווג הבינלאומי של מחלות שימשו לזיהוי אירועים חדשים של התקף לב ושבץ מוחי.
ממצאים
במשך תקופת המעקב, אירעו 1,420 מקרים חדשים של התקף לב ו-3,913 מקרים חדשים של שבץ מוחי. בהשוואה למבדקי התקופה הראשונה, 46% מהמשתתפים (כ-50,000) המשיכו לעשן, 48% (כ-52,200) נשארו לא מעשנים, ו-8% מהמשתתפים (כ-6,000) דיווחו כי הפסיקו לעשן במבדקי התקופה השנייה. אף אחד מהמשתתפים לא החל לעשן בין מבדקי התקופה הראשונה והשנייה. בקרב כ-1,630 משתתפים שהפסיקו לעשן בין מבדקי התקופה הראשונה לשנייה, חלה עלייה ב-BMI ביותר מ-1 ק"ג/מ2, בו בזמן שבקרב כ-3,700 נוטשי עישון לא חל שינוי ב-BMI, ובכ-680 משתתפים חלה ירידה ב-BMI ביותר מ-1 ק"ג/מ2. במשתתפים שהמשיכו לעשן ובלא-מעשנים לא נצפה שינוי מובהק ב-BMI.
לאחר תקנון למשתנים מבלבלים1, בהשוואה למשתתפים שהמשיכו לעשן:
• בקרב נוטשי עישון עם עלייה ב-BMI, הסיכון להתקף לב ירד באופן משמעותי ב-67%, ובקרב נוטשי עישון עם אי-שינוי ב-BMI הסיכון ירד ב-45%; בקרב נוטשי עישון עם ירידה ב-BMI לא חל שינוי בסיכון להתקף לב.
• בקרב נוטשי עישון עם עלייה במשקל ובקרב נוטשי עישון עם אי-שינוי ב-BMI, הסיכון לשבץ מוחי ירד ב-25%; בקרב נוטשי עישון עם ירידה ב-BMI לא חל שינוי בסיכון לשבץ מוחי.
• בקרב נוטשי עישון עם ירידה ב-BMI, הסיכון לשבץ מוחי איסכמי (אוטם במוח) ירד באופן משמעותי ב-44%; בקרב נוטשי עישון עם עלייה ב-BMI ובקרב נוטשי עישון עם אי-שינוי ב-BMI לא חל שינוי בסיכון לשבץ מוחי איסכמי.
• בלא-מעשנים, הסיכון להתקף לב ולשבץ מוחי היה נמוך ב-63% וב-32%, בהתאמה.
מסקנות החוקרים
הפסקת עישון קשורה בסיכון מופחת להתקף לב ולשבץ מוחי ללא קשר בשינוי ב-BMI, כלומר שינוי ב-BMI שלאחר הפסקת העישון לא משנה את הקשר המגן בין הפסקת עישון לבין הסיכון להתקף לב ולשבץ מוחי. חוקרים מסבירים כי הפסקת עישון עשויה לשפר את המצב הבריאותי ואת הסמנים הביולוגיים של דלקת (inflammatory markers). שיפור של אלה עשוי להכריע את החסרונות הבריאותיים המינוריים של הפסקת העישון, כמו עלייה במשקל. דרושים מחקרים נוספים, כדי לבדוק יכולת הכללה של ממצאי המחקר בקבוצות אתניות אחרות.
1משתנים מבלבלים (ערפלנים) – גורמים חיצוניים הקשורים באופן ישיר או באופן בלתי ישיר הן לגורם התלוי (הגורם הנחקר) והן לגורם הבלתי תלוי (הגורם המשפיע),; במחקר זה המשתנים המבלבלים הם: גיל, אזור מגורים, מצב שכר, BMI, רמות גלוקוז בדם בצום, סך כולסטרול, לחץ דם, צריכת אלכוהול, פעילות גופנית, Charlson Comorbidity Index (מדד מחלות המתרחשות בו זמנית) והיסטוריה משפחתית של שבץ מוחי.
