עשן הטבק הינו הגורם המוביל לסרטן ברחבי העולם, ומכיל מעל 4,000 חומרים מחוללי סרטן (carcinogenic substances). למרות דיונים בני 25 שנה ולמעלה מ-150 מחקרים אפידמיולוגיים, לא קיימת הסכמה כללית (consensus) אם עישון פעיל של טבק גורם לסרטן השד.
מחקרי עוקבה רחבי-היקף אחרונים בעלי נתונים מפורטים על עישון פעיל מדווחים באופן עקבי על סיכון מוגבר לסרטן השד הקשור בתקופה ממושכת יותר ואינטנסיביות גבוהה יותר של עישון. וכן המחקרים מציינים, כי עישון מוקדם בחיים, לפני הלידה הראשונה, מהווה את חלון החשיפה הרלוונטי ביותר. למרות זאת, הדוחות האחרונים של הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן (International Agency for Research on Cancer) ושל US Surgeon General מסיקים כי קיימת עדות מרמזת אך לא מספקת על מנת להסיק קשר סיבתי בין עישון פעיל לבין סרטן השד, וקוראים לקבלת נתונים נוספים.
בדנמרק קיים ויכוח לגבי הקשר בין עישון לבין סרטן השד, בשל ממצאים סותרים במחקרים מוקדמים שנערכו שם. מחקר עוקבה דני, שהתפרסם ב-BMC Cancer, בדק את הקשר בין עישון פעיל לבין סרטן השד בקרב כ-21,800 אחיות בגילאי 44 ומעלה. המחקר נערך במסגרת מחקר עוקבה דני לאומי רחב-היקף של אחיות (Danish Nurse Cohort), שבוצע בהשראת מחקר האחיות האמריקאי (Nurses’ Health Study).
בעת הגיוס למחקר האחיות מלאו שאלון על תנאי העבודה, משקל וגובה, אורח-החיים (תזונה, עישון פעיל, צריכת אלכוהול, ופעילות גופנית של שעות הפנאי), מספר לידות (parity), גיל בעת לידה ראשונה, גיל תחילת הווסת וגיל הפסקת הווסת ושימוש באמצעי מניעה דרך הפה ושימוש בטיפול הורמונלי חליפי.
מצב עישון התקבל באמצעות השאלות: א. עישון אף פעם/בעבר/בהווה; ב. משך העישון (בשנים); ג. גיל בתחילת העישון (שנים); ד. מספר ממוצע של סיגריות וסיגרים ליום; ה. במעשנים אי פעם, עישון מקטרת, 'כן/לא'. התחלת העישון הוגדרה כ'לפני לידה ראשונה' ו'אחרי לידה ראשונה' בנשים שילדו, וגיל של 21 שנה (הגיל הממוצע לתחילת עישון במחקר) נקבע לגבי נשים שלא ילדו. חושבו שנות-חפיסות סיגריות1 (pack-years of smoking) לפני הלידה הראשונה, בין הלידה הראשונה לבין הפסקת הווסת ואחרי הפסקת הווסת.
נתוני הסרטן של המשתתפות נלקחו מתוך מרשם הסרטן הדני (Danish Cancer Registry). הממצא העיקרי שנבחר לצורך המחקר היה אבחוני סרטן שד פולשני ראשוני (primary invasive cancer), וכמו כן נדלו נתוני כל אבחוני הסרטן האחרים, מלבד סרטן העור שאינו מלנומה. נתונים על סוגי סרטן השד על פי קולטן לאסטרוגן (ER) וקולטן לפרוגסטרון (PR) נדלו מתוך קבוצת הקואופרטיב הדני לסרטן (Danish Breast Cancer Cooperative Group).
ממצאים
במשך תקופת מעקב של 15.7 שנה (כ-342,500 שנות-אדם2), 1162 אחיות פתחו סרטן שד (שכיחות של 339 ל-100,000 שנות-אדם). הגיל הממוצע בתחילת המחקר היה 53.2 שנה, 14.5% מהמשתתפות היו ללא לידות (nulliparous), והגיל הממוצע, בנשים ולדניות (parous), בעת לידה ראשונה היה 25.9 שנה. בהשוואה לנשים שלא פתחו סרטן שד, לאלו שפתחו סרטן, היה סיכוי רב יותר להיות נשים ללא לידות, להיות לאחר הפסקת הווסת, להיות שמנות, להיות שתייניות אלכוהול כבדות, להיות בעלות פעילות גופנית מועטה, להשתמש בטיפול הורמונלי חליפי, ולהיות בעלות סיכוי נמוך יותר לעבוד במשמרות ולהשתמש בגלולות למניעת הריון.
בתחילת המחקר מרבית האחיות (63.7%) עישנו אי-פעם (33.7% היו מעשנות בהווה ו-30% היו מעשנות בעבר), בו בזמן ש-33.6% לא עישנו כלל. מתוך הנשים שפתחו סרטן שד, 38.3% היו מעשנות בהווה בתחילת המחקר בהשוואה ל-33.4% שלא פתחו סרטן שד. בנשים שעישנו אי-פעם, משך העישון הממוצע היה 23.3 שנה ואינטנסיביות העישון הייתה 12.4 גרם/יום או 16 שנות-חפיסות סיגריות. משך העישון והאינטנסיביות שלו היו גבוהים יותר בקרב נשים שפתחו סרטן שד מאשר בקרב אלו שלא פתחו סרטן שד. 62.8% מנשים ולדניות (נשים שילדו), ו-68.9% מהנשים שלא ילדו עישנו אי-פעם. מרבית הנשים החלו לעשן מוקדם, לפני הלידה הראשונה (אלו שלא ילדו, בגיל 21). נשים שנולדו לפני 1935 ואלו שנולדו בשנים 1955-1950, החלו לעשן בגיל 22.6 שנה ו-17.8, בהתאמה. עם הירידה בגיל תחילת העישון, עלה שעור הנשים שהחלו לעשן לפני הלידה הראשונה. השימוש בטיפול הורמונלי חליפי ובאלכוהול היה גבוה יותר בעוקבה של הנשים הצעירות יותר.
קשרים בין עישון לבין הסיכון היחסי לסרטן השד
לאחר תקנון לכל הגורמים המבלבלים, (כגון גיל, מספר לידות, BMI, פעילות גופנית, שימוש באלכוהול, גיל בלידה ראשונה, שימוש בגלולות למניעת הריון ובטיפול הורמונלי חליפי), בהשוואה לאי-עישון כלל:
1. עישון בהווה היה קשור בסיכון יחסי הגבוה ב-27% לסרטן השד.
2. עישון אי-פעם היה קשור בסיכון יחסי הגבוה ב-18% לסרטן השד.
3. מעשנות במשך 30-21 שנה היו בסיכון יחסי הגבוה ביותר, גבוה ב-24% לסרטן השד; מעשנות במשך למעלה מ-30 שנה היו בסיכון יחסי הגבוה ב-21% לסרטן השד.
4. כל עלייה ב-10 שנים במשך העישון הייתה קשורה בסיכון יחסי הגבוה ב-6% לסרטן השד.
5. עישון באינטנסיביות של למעלה מ-15 גרם/יום של טבק היה קשור בסיכון יחסי הגבוה ב-31% לסרטן השד; עישון באינטנסיביות של 15-11 גרם/יום היה קשור בסיכון יחסי הגבוה ב22% לסרטן השד.
6. עישון של למעלה מ-20 שנות-חפיסות של סיגריות היה קשור בסיכון יחסי הגבוה ב-32% לסרטן השד.
7. עישון של למעלה מ-10 שנות-חפיסות של סיגריות בנשים ולדניות לפני הלידה הראשונה היה קשור בסיכון יחסי הגבוה ב-58% לסרטן השד.
8. בנשים ולדניות לאחר הפסקת הווסת, תחילת עישון לפני הפסקת הווסת הייתה קשורה בסיכון יחסי הגבוה ב-20% לסרטן השד בהשוואה לנשים ולדניות לאחר הווסת שלא עישנו אף פעם.
9. בנשים ולדניות לאחר הפסקת הווסת, עישון של 20-11 שנות-חפיסות סיגריות היה קשור בסיכון יחסי הגבוה ביותר, פי כ-2.2 לסרטן השדבהשוואה לנשים ולדניות לאחר הפסקת הווסת שלא עישנו אף פעם.
10. עישון של למעלה מ-20 שנות-חפיסות סיגריות מאז הלידה הראשונה ועד להפסקת הווסת היה קשור בסיכון יחסי הגבוה ב-84% לסרטן השד.
11. לא נמצא קשר בין עישון לבין סרטן השד בנשים שהיו לאחר הפסקת הווסת בעת הגיוס למחקר.
12. בהשוואה לאי-עישון כלל, הקשר בין עישון לבין סרטן שד בעל קולטן חיובי לאסטרוגן היה חזק יותר במקצת מאשר בסרטן בעל קולטן שלילי לאסטרוגן, כשהסיכון לסרטן שד היה גבוה ב-17% בסרטן בעל קולטן חיובי לאסטרוגן לעומת 11% בסרטן בעל קולטן שלילי לאסטרוגן.
13. עישון אי-פעם, בשילוב של סרטן שד בעל הרצפטורים, חיובי לאסטרוגן ושלילי לפרוגסטרון היה קשור בסיכון הגבוה ביותר, כשהסיכון היה גבוה ב-75%; בשילוב של קולטן חיובי לאסטרוגן וקולטן חיובי לפרוגסטרון הסיכון היה גבוה ב-27%; לא נמצא קשר בין עישון אי-פעם לבין סרטן בעל רצפטורים, שלילי לאסטרוגן ושלילי לפרוגסטרון.
מסקנות החוקרים
ממצאי המחקר תורמים לעדות המצטברת שעישון, במיוחד מוקדם בחיים, קשור באופן סיבתי בסיכון מוגבר לסרטן השד. במעשנות בהווה הסיכון גבוה יותר בכמעט 30% בהשוואה לכאלה שלא עישנו אף פעם. הסיכון עולה עם משך העישון והאינטנסיביות שלו. הסיכון הגבוה ביותר נצפה בנשים בעלות למעלה מ-10 שנות חפיסות סיגריות לפני לידת הילד הראשון.
1שנות-חפיסות סיגריות – מספר הסיגריות שאדם עישן במשך זמן רב, המחושב על ידי הכפלת מספר חפיסות הסיגריות שהאדם עישן ליום במספר השנים שהאדם עישן.
2שנות-אדם – זהו סכום של סך כל הזמן הנתרם על ידי כל משתתפי המחקר. משתתף נחשב לתורם זמן-אדם (במחקר הזה שנים) כל אימת שאינו חולה ולכן מצוי בסיכון לפתח את המחלה אשר את הופעתה מעוניינים לחקור. שנות אדם מחושבים על ידי הכפלת מספר המשתתפים במחקר במספר השנים שכל אחד מהם תרם.
