שכיחות הגבוהה של עודף משקל והשמנה בילדות מהווה בעיה רצינית בבריאות הציבור במרבית המדינות המערביות, כיון שמשקל-יתר קשור בסיבוכים גופניים ופסיכולוגיים חמורים, כגון סוכרת, מחלות קרדיו-ווסקולריות (מחלות לב וכלי-הדם), אי-פוריות ודיכאון. השמנה בילדות קשורה גם בעלייה משמעותית בסיכון למוות בטרם עת (premature death), בגלל גורמים שמקורם באורגניזם (endogenous causes).
גורמים שונים הניתנים לשינוי קשורים בגדילה מואצת והם נשקלו כיעד להתערבויות שמטרתן מניעה, כולל תזונה בשנה הראשונה והשנייה לחיים, סגנון של הורות ושיטות הזנה [כגון הזנה מתוכננת, הזנה תגובתית [1] (responsive feeding), הזנה לשם הרגעה] ואורח החיים הכללי (משחק פעיל ודפוסי שינה. אולם, יעילות איפְנוּנָם (modifying) של גורמים אלה לא נבדקה באופן מקיף. בנוסף, בזמן תכנון הניסוי הקליני,Prevention of Obesity in Toddlers (PROBIT), אשר פורסם ב-International Journal of Obesity, היה קיים מספר מועט של מחקרים בנושא מניעת השמנה בקרב ילדים בגיל שלפני בית הספר.
ניסוי PROBIT תוכנן בשנת 2013 במטרה לצמצם את השכיחות של עודף משקל והשמנה בגיל שנתיים. הוא הישווה קבוצת פעוטות אשר רופא ילדים הציע להוריהם תוכנית חינוכית אינטנסיבית סטנדרטית מלידת הילד עד לגיל שנתיים (קבוצת התערבות) לקבוצת תינוקות אשר הוריהם לא השתתפו בתוכנית החינוכית, אבל קבלו טיפול רגיל (קבוצת ביקורת). מטרות משניות היו הורדת שכיחות עודף משקל והשמנה בגיל שנה, ושיפור אורח-חיים ושיטות הזנה במשך השנתיים הראשונות לחיים.
ניסוי PROBIT כלל תינוקות בריאים שנולדו בזמן, ואשר הוריהם או האָפּוטרופּסים שלהם נתנו הסכמה מדעת בכתב בזמן הביקור השגרתי הראשון, ועקב אחריהם עד גיל שנתיים. לא נכללו תינוקות שנולדו לפני הזמן או אחרי הזמן או כאלה בעלי הפרעות, מחלות או תסמונות מולדות. כל העוסקים ברפואת ילדים ראשונית במחוז וֶנֶטוֹ בצפון-מזרח איטליה, הוזמנו לקחת חלק בניסוי. עשרים ושניים רופאים הסכימו והוקצו 1:1 באופן אקראי לקבוצת התערבות וקבוצת ביקורת. אחד עשר הרופאים אשר הוקצו לקבוצת ההתערבות נתבקשו לגייס ברציפות 30 ילודים לפחות במשך 6 החודשים הראשונים של המחקר, והם תודרכו לספק להורים מידע סטנדרטי בעל פה ובכתב לגבי שיטות מגנות בכל הביקורים השגרתיים בשנתיים הראשונות לחיי התינוק ( בגיל חודש, 3 חודשים, 6 חודשים, 12 חודשים ו-24 חודשים).
ההתנהגויות המעודדות היו הזנה בהנקה, הזנה על פי דרישה (feeding on demand), הזנה תגובתית, הזנה משלימה בזמן, מתן מנות המבוססות על תיאבון הילד, החלפת מקורות מזון לחלבון בצורה נכונה ומשחקים פעילים עם הילד. ההתנהגויות שההורים נתבקשו להימנע מהן היו: דחיקה בילד לאכול יותר, תגמול הילד או הענשתו באמצעות מזון, הוספת סוכר למזון או למשקאות או מתן משקאות אחרים מחלב ומים. ההורים קבלו גם מידע לגבי התוצאים הבריאותיים של השמנת ילדים. ההורים קבלו את כל המידע על גבי דפי מידע, אשר נתנו להם בביקור הראשון אצת רופא הילדים, לאחר שבועיים מיום היוולד התינוק. דפי המידע כללו גם דוגמאות תפריט ותמונות צבעוניות של גודל מנה ממוצע של מזונות משלימים, אשר אומצו מאטלס מנות לילדים של מכון סְקוֹטי בָּסָני .
רופאי קבוצת הביקורת נתבקשו גם הם לגייס ברציפות 30 ילודים לפחות במשך 6 החודשים הראשונים של המחקר, אולם, הם לא קבלו שום תדרוך או חומר חינוכי על מנת לספק להורים, ונתבקשו לספק טיפול רגיל ומעקב בביקורים השגרתיים. שני סוגי הרופאים מילאו טפסים לאיסוף נתונים.
המידע שהוכנס ביום הגיוס היה קוד אנונימי שניתן לילד, מגדר, גיל הריון (gestational age), משקל ואורך בלידה ומידע על ההורים, שכלל עיסוקיהם, משקל וגובה מדווח על ידם, שימוש בטבק בזמן הריון (כן/לא), והורות חד-הורית (כן/לא). המידע שהוכנס בתקופת המעקב בשנה הראשונה לחיי התינוק היה משקל ואורך הילד בכל ביקור שגרתי, הנקה (כן/לא), הזנה באמצעות תרכובת מזון לתינוקות (תמ"ל) (כן/לא) והזנה על פי דרישה (כן/לא). המידע שהוכנס בביקור בגיל 12 ו-24 חודשים היה גיל הילד בזמן הצגת מזונות מוצקים (שבועות), ושימוש במשקאות אחרים מאשר חלב ומים (כן/לא). צפייה שגרתית בטלביזיה (30 דקות לפחות/יום) גם כן הוערכה בביקור בגיל 24 חודשים. בסוף תקופת המעקב, רופאי הילדים שלחו למנהל המחקר את הטפסים האנונימיים שמילאו כקובץ PDF.
עודף משקל והשמנה בגיל שנתיים הוגדרו כ-BMI הגבוה מאחוזון 85% ו-95%, בהתאמה, על פי טבלאות ארגון הבריאות העולמי משנת 2006. עודף משקל והשמנה בגיל שנה הוגדר כיחס משקל לגובה הגבוה מאחוזון 85% על פי הטבלאות של ארגון הבריאות העולמי. הורים הוגדרו כבעלי עודף משקל או השמנה (על פי חישוב ה-BMI שלהם על פי משקל וגובה מדווחים על ידם) כבעלי BMI הגבוה מ-25 ו-30 ק"ג/מ2, בהתאמה. גיוס המשתתפים החל ב-1 ביולי 2014 ונמשך חצי שנה. המחקר הסתיים ב-30 ביוני 2017, כאשר הסתיים המעקב בן השנתיים אחר כל הילודים שגויסו, וסטטיסטיקאי הניסוי קבל את הנתונים שנאספו על ידי הרופאים.
ממצאים
עשרים ושניים רופאי ילדים העריכו את זכאותם של 569 ילודים (299 מקבוצת התערבות ו-270 מקבוצת הביקורת). להשתתף בניסוי. שבעה ילודים הוצאו מהניסוי בגלל מחלות כרוניות. כך שנותרו 295 ילודים מקבוצת ההתערבות ו-267 ילודים מקבוצת הביקורת. ששה עשר ילודים מקבוצת הביקורת ו-17 מקבוצת ההתערבות עזבו את האזור לפני הגיעם לגיל שנה. לכן, נותרו לניתוח הנתונים 251 ילודים מקבוצת הביקורת ו-278 ילודים מקבוצת ההתערבות. במשך השנה השנייה למעקב 35 ילודים מקבוצת הביקורת ו-26 מקבוצת ההתערבות ביקרו אצל רופא הילדים בגיל 21 חודש, ולכן לא יכלו להיכלל בתוצא העיקרי של הניסוי, כלומר עודף משקל/השמנה בגיל שנתיים. נותרו 468 ילדים לניתוח הנתונים בגיל שנתיים (216 מקבוצת הביקורת, ו-252 מקבוצת ההתערבות).
- בתחילת המחקר שתי קבוצות הילודים לא נבדלו במשקל לידה, באורך או גיל ההריון או במאפייני ההורים.
- לאימהות בקבוצת ההתערבות הייתה רמה נמוכה יותר של הכשרה מקצועית מאשר לאימהות בקבוצת הביקורת.
- בגיל 3 חודשים הזנה על פי דרישה הייתה שכיחה יותר בקבוצת ההתערבות מאשר בקבוצת הביקורת (93% מול 80%).
- בגיל 3 חודשים ילדים בקבוצת ההתערבות היו ארוכים יותר (67.3 סנטימטר מול 60 סנטימטר). לא היה הבדל מובהק במשקל הגוף או במשקל לגובה בין הילודים בשתי הקבוצות.
- בגיל 6 ו-12 חודשים לא היה הבדל מובהק במאפיינים כלשהם בין הילודים בשתי הקבוצות.
- בגיל 6 ו-12 חודשים לא היה הבדל מובהק בין הילודים בשתי הקבוצות בגיל הצגת מזון מוצק.
- בגיל שנתיים קבוצת ההתערבות הייתה קשורה באופן לא מובהק בשכיחות נמוכה יותר של השמנה (8.7% מול 13.4%).
- בגיל שנתיים לא היה הבדל מובהק בין 2 הקבוצות ב-BMI, בשיעור הילדים הצופים בטלביזיה (30 דקות לפחות ביום) ובצריכת משקאות ממותקים.
מסקנות החוקרים
החוקרים מתרצים את העובדה שתוכנית ההתערבות לא הורידה את שכיחות עודף המשקל/ההשמנה בקבוצת ההתערבות בכך שמדגם הילדים שנותר לניתוח הנתונים היה קטן לאחר שחלק גדול יותר מהמצופה של הילדים נשר. סיבה נוספת שהחוקרים מעלים היא העובדה שהאימהות בקבוצה זו היו בעלות רמה נמוכה יותר של הכשרה מקצועית מאשר אימהות בקבוצת הביקורת. במחוז ונטו באיטליה נמצא קשר הפוך בין סוג עיסוק האם לבין הסיכון של הילד לפתח השמנה.
תוכנית ההתערבות אמנם לא הביאה לירידה בשכיחות עודף המשקל/ההשמנה בגיל שנתיים, אבל היא כן שפרה את דפוסי ההזנה המוקדמים בכך שהגבירה את ההזנה על פי דרישה שהיא מרכיב ליבה של הזנה תגובתית, דבר המצביע על כך שחינוך מוקדם מאד מצד ההורים הינו יעיל בשיפור התנהגויות הזנה מגנות בשנה הראשונה לחיי הילד.
1 הזנה תגובתית – מתייחסת לקשר הדדי בין התינוק/הילד לבין המטפל שלו המאופיין על ידי כך שהתינוק משדר את תחושת הרעב או השובע באמצעות רמזים מילוליים או לא מילוליים הזוכים לתגובה מידית מצד המטפל.
