מנגו ומרכיביו הפעילים ביולוגית: מוסיפים גיוון לצלחת הפירות למען בריאות

סקירה שהתפרסמה ב-Food & Function, מתמקדת בפרי המנגו ובמרכיביו הפעילים ביולוגית בהקשר לסגולותיו מקדמות הבריאות. מנגו (Mangifera indica Linn.) הוא פרי טרופי ממשפחת Anacardiaceae. הוא בעל גלעין שמסביבו בשר פרי בצבע צהוב-כתום. גידולו החל לפני שנים רבות בדרום-מזרח אסיה. כיום מנגו מצוי במקום הרביעי בין הגידולים העיקריים של הפירות ברחבי העולם, ותורם למעלה מ-45,000,000 טון לשנה לשוק הפירות העולמי. המדינות המגדלות מנגו הן בעיקר ארצות טרופיות וסובטרופיות, כולל הודו, סין, תאילנד, אינדונזיה, פיליפינים, פקיסטן ומקסיקו. אולם, מאז שנות ה-1970, גידול מנגו התרחב באופן דרמטי, בגלל עלייה בגידולו במדינות רבות נוספות שאינן יצרניות מנגו מסורתיות. למנגו זנים שונים רבים, כשכל זן נבדל בגודל, בצורה, בצבע, במרקם ובטעם. ציפת/בשר המנגו (pulp), שהוא החלק האכיל, מהווה כ-65%-40% ממשקל הפרי, בו בזמן ששאר הפרי הוא קליפה וגלעין. מנגו מבשיל מחוץ לעץ. בזמן ההבשלה מנגו מתרכך ומקבל את צבעו, טעמו והארומה האופייניים לזן. בזמן ההבשלה משתנה גם הרכבו הפיטוכימיקלי[1].

מנגו מכיל רכיבי תזונה שונים המפורטים בטבלה 1. הסוכרים המסיסים העיקרים הם סוכרוז (סוכר לבן), פרוקטוז (סוכר פירות) וגלוקוז, בו בזמן שחומצת לימון וחומצה מלית הן החומצות האורגניות העיקריות. טעם הפרי תלוי במאזן בין חומצת לימון לבין חומצה מלית, כשעם ההבשלה, תכולת חומצת לימון יורדת. בזמן ההבשלה תכולת הסוכרוז עולה. בנוסף לרכיבי התזונה החיוניים, מנגו מכיל כמויות גדולות של רכיבי תזונה לא-חיוניים, הידועים כפיטוכימיקלים. הפיטוכימיקלים העיקרים במנגו הם חומצות פֶנוֹליות (פיטוכימיקלים נוגדי-חימצון), מָנְגיפֶרין, קרוטנואידים וגָלוֹטָנינים.

טבלה 1. רכיבי תזונה נבחרים במנגו, ל-100 גרם פרי

 אכיל (בשר הפרי)

בהשוואה לפירות אחרים, כמו בננה, גויאבה ותפוז, מנגו מכיל את התכולה הגבוהה ביותר של חומצות פנוליות (כמו חומצה גאלית). כמו כן, בהשוואה לאבוקדו ודוּריאן (פרי טרופי קוצני), למנגו התכולה הגבוהה ביותר של חומצה גאלית וכלל חומצות פנוליות. מנגו מכיל שני סוגי קרוטנואידים, קרוטנים וקסנתופילים (ראה כתבה 'תפקיד הקרוטנואידים בבריאות'). ריכוז הקרוטנואידים במנגו עולה עם ההבשלה.

על מנת להפעיל השפעות בריאותיות מיטיבות, על הפיטוכימיקלים להיות נגישים וזמינים מבחינה ביולוגית (bioaccessible and bioavailable). נגישות ביולוגית מוגדרת כשחרור המרכיבים הפעילים מבחינה ביולוגית ממצע המזון לצורך ספיגה במערכת העיכול, בו בזמן שזמינות ביולוגית מוגדרת כחלק של התרכובת שנאכלה או המֶטָבּוֹליט (חומר פירוק) שלה, אשר מגיע למחזור הדם כדי להפעיל השפעות בריאותיות. הפיטוכימקלים של המנגו נגישים לספיגה. אולם, מיקום הספיגה ומנגנון הספיגה תלויים במאפייני הפיטוכימיקלים ובמידה מסוימת בהרכב המזון הנאכל בו-זמנית (למשל, שומנים מעודדים ספיגת קרוטנואידים).

מנגו הוא פרי בעל עניין תזונתי ופיטוכימיקלי ייחודי עבור חוקרים, צרכנים, ומומחים במקצועות הבריאות. הסקירה דנה בקשר בין צריכת מנגו לבין בקרה על משקל הגוף, התפתחות סוכרת והטיפול בה, וההפרעות המטבוליות הקשורות בה. בנוסף, הסקירה דנה בקצרה בתחומים נוספים, בהם לציפת המנגו הזדמנות להעניק יתרונות בריאותיים למוח, לעור ולמערכת העיכול.

לפיטוכימיקלים מיוחסות מספר סגולות בריאותיות, כולל  בין השאר, פעילות נוגדת-דלקת (anti-inflammatory), פעילות נוגדת-חימצון (antioxidant), פעילות נוגדת-סוכרת (anti-diabetic), פעילות נוגדת-השמנה (anti-obesity) ופעילות נוגדת-סרטן (anti-cancer). מרבית המחקרים על ההשפעות המיטיבות של מנגו בוצעו במבחנה, ובדקו תרכובות שמוצו מחלקי מנגו כמו גלעינים ועלים. מחקרים מועטים בוצעו לאחר אכילת ציפת המנגו. המחקרים על פעילות נוגדת-החימצון בוצעו בתרביות רקמה עם תרכובות שמוצו ממנגו.

ממצאים חשובים נמצאו לגבי השפעת מנגו על השמנה וסוכרת. בניסויים במודל בעלי חיים, אשר הושרה בהם השמנה באמצעות דיאטות עתירות שומן, הדיאטות גרמו לעלייה במשקל ולהצטברות שומן בגוף כמו גם לכל ההפרעות המטבוליות הקשורות בהשמנה. תוספת מיץ מנגו או מנגו מיובש בהקפאה (10%-1% מהדיאטה), הורידה את העלייה במשקל והשומן שהצטבר שנגרמו על ידי דיאטה עתירת השומן ושפרה את הנזקים המטבוליים, כולל הורדת התנגודת לאינסולין[3], סך הכולסטרול והיחס סך הכולסטרול ל-HDL-כולסטרול, הטרריגליצרידים (שומנים) וריכוזי הגלוקוז (סוכר) בדם. החוקרים סוברים כי יתכן שממצאים אלה נובעים משינויים במצב הדלקת (inflammation) ובמורפולוגיה (מבנה) של רקמת השומן, שכנראה נגרמים כתוצאה משינויים במטבוליזם חומצות השומן. במחקר אחר, תוספת מנגו (10%-1% מהדיאטה), הגבירה את הביטוי של הציטוקין הנוגד-דלקת, אינטרלוקין 10.

בניסוי במודל בעלי חיים, אשר הושרתה בהם סוכרת על ידי הרס תאי בֶּטָא[4] בלבלב, תוספת קמח מנגו לדיאטה (5% מהדיאטה), הורידה את רמות הגלוקוז בדם ב-66% בהשוואה לקבוצת ביקורת סוכרתית, וכמו כן, עלו רמות האינסולין, דבר המרמז על שיקום תאי הבטא בלבלב. מנגנון נוסף, אשר באמצעותו מנגו מפעיל את השפעתו הנוגדת-סוכרת, הוא זירוז ייצור גליקוגן[5] בכבד. לכמויות קטנות של פרוקטוז (סוכר פירות) עשויה להיות השפעה על זירוז ייצור גליקוגן בכבד, ובעקבות כך להביא לעליה בקליטת גלוקוז בכבד ולירידה בתגובה הגליקמית[6] לצריכת פחמימות.

בבני-אדם נערכו 7 ניסויים קליניים, 2 באנשים שמנים בריאים, ו-5, בחולי סוכרת. בקרב הבריאים, תוספת אבקת מנגו מיובש בהקפאה (10 גרם ליום), הורידה אחרי 12 שבועות את רמות הגלוקוז בדם ב-4.5 מיליגרם וב-3.6 מיליגרם לדציליטר, בגברים ונשים בהתאמה, בהשוואה לרמותיו בתחילת המחקר, אך לא שינתה את משקל המשתתפים או את הרכב גופם, אם כי הגברים דיווחו על ירידה בהיקף המותניים.

ב-3 מחקרים בחולי סוכרת, מתוך החמישה, תוספת מנגו שפרה את התנודות החדות בגלוקוז בדם בהשוואה לקבוצות ביקורת, שקבלו 50 גרם גלוקוז, לחם חיטה או פרי אחר שווה ערך לפחמימה בת 25 גרם. שני המחקרים האחרים בחולי סוכרת דיווחו שלא היה הבדל ברמות הגלוקוז בעקבות צריכת מנגו ובננה, ורמות הגלוקוז היו גבוהות יותר בעקבות צריכת מנגו מאשר בצריכת לחם חיטה. החוקרים סוברים כי פער זה בין הממצאים נובע משוני בין האוכלוסיות שנחקרו, כיון שאנשים יכולים להיות בשלבים שונים של המחלה ויכולים להשתמש בתרופות שונות נגד המחלה. בנוסף, מדגמי המשתתפים היו קטנים באופן יחסי.

שני מחקרים אחרים לא מצאו הבדל ברמות האינסולין לאחר צריכת מנגו ולחם חיטה או פירות טרופיים אחרים, מלבד דוריאן אשר לאחר צריכתו רמות האינסולין היו גבוהות יותר מאשר לאחר תוספת מנגו. ככלל, מרמזים המחקרים כי בחולי סוכרת מנגו אינו גורם לעלייה בתגובה הגליקמית.

לגבי אנשים טרום-סוכרתיים[7] (prediabetic), יש לערוך מחקרים נוספים על מנת לגלות את היתרונות הבריאותיים של מנגו במניעת התפתחות סוכרת.

השמנה וסוכרת תורמים באופן משמעותי להתפתחות מחלות קרדיו-ווסקולריות (מחלות לב וכלי הדם). לא קיימים עדיין נתונים לגבי השפעת מנגו על מחלות קרדיו-ווסקולריות. אולם, הזנת בעלי חיים במיץ מנגו בכמות של 35 מיליליטר ליום במשך 8 שבועות, הביאה לירידה ברמות סך הכולסטרול, יחס סך הכולסטרול ל-HDL-כולסטרול וברמות הטריגליצרידים. בנוסף, תוספת של 1% ו-10% של מנגו במשך חודשיים שפרה את רמות הכולסטרול וחומצות שומן חופשיות בעכברים שהושרתה בהם השמנה. למרות שהשפעת מנגו על לחץ הדם לא נבדקה, תוספת, לאחרונה, של אבקת מנגו לא-בשל בנשים בריאות באופן יחסי הביאה לשיפור בתפקוד האנדותל (שכבת תאי חיפוי המרפדת את דפנות כלי הדם וחדרי הלב), כלומר להרפיית כלי הדם ולהגברת זרימת הדם.

בחולי סוכרת, קיים סיכון מוגבר להיווצרות קרישי דם בכלי הדם (thrombosis), המהווה גורם תורם עיקרי להיארעות גבוהה יותר של מחלות קרדיו-ווסקולריות ולתמותה ממחלת לב איסכמית[8]. הידבקות והצטברות טסיות הדם אופייניות לתהליכים המעודדים היווצרות קרישי דם בכלי הדם. מחקרים במנגו לא התמקדו בטסיות הדם או בפוטנציאל נוגד-קרישי-דם בכלי הדם, אולם, בניסוי במבחנה, תוספת מיצוי ממנגו של אחת מהחומצות הפנוליות בלמה הצטברות טסיות הדם של עכברי-בר. ניסוי אחר דווח שתוספת מנגו לתרופה נוגדת הקרישה, קומדין, הגבירה את הפעילות הנוגדת-קרישה של התרופה.

בין התחומים הנוספים שלגביהם נחקרו השפעותיו המיטיבות של המנגו, מצוי הסיכון למחלת האלצהיימר. במודל מבחנה של מיטוכונדריה[9] מבודדים של מוח חולדות, תמציות ממנגו עכבו רעילות שהושרתה במיטוכונדריה של  אמילואיד בטא (חומר השוקע במוח וסוברים שהצטברותו מהווה את אחד הגורמים למחלת האלצהיימר). עיכוב הרעילות נמדד באמצעות פעילויות, כמו ירידה בהיווצרות חומרים מחמצנים פעילים (reactive oxygen species). במודל בעלי חיים הבודק תפקוד קוגניטיבי, טפול בתמציות מנגו במשך 7 ימים שיפר ליקויי זיכרון. אין בנמצא עדיין ממצאים לגבי השפעות מנגו בבני אדם.

מחקרים מועטים פורסמו על השפעות מנגו על בריאות העור. אולם הממצאים שנמצאו נראים מבטיחים ומעודדים מחקר נוסף. מנגו מכיל הן תרכובות ליפופיליות (מסיסות שומן) והן תרכובות הידרופיליות (מסיסות מים) בעלות תכונות נוגדות-חימצון, שהינן אידיאליות להגנת קרומיות התא (membranes) העשירות בשומן כמו גם להגנת מרכיבי תא מימיים. במודל בעלי חיים המדמה הזדקנות, תמצית מנגו (100 מיליגרם/ק"ג מזון/יום) עכבה התעבות האפידרמיס (השכבה העליונה של העור) והרחבת תאיו (hypertrophy) והגנה מפני הינזקות סיבי הקולגן[10], שהינו מרכיב חשוב של רקמת העור המעניק לעור יציבות ושלמות (integrity).

השפעות תמציות ממנגו על דלקת כיבית של המעי הגס (ulcerative colitis) ודלקת קיבה (gastritis) נבדקו במודלים של בעלי חיים. מחקרים אלו הורחבו למחקרים בפרי המנגו. תוספת מיץ מנגו, שהוכן מהומוגנט[11] של הפרי, לחולדות, שהושרתה בהן דלקת כיבית של המעי הגס, החלישה, בין היתר, את ביטוי הגנים ואת ביטוי חלבוני הציטוקינים מעודדי-הדלקת. מודל המכרסמים הוא מודל סטנדרטי המחקה שינויים בחדירות תאי האפיתל במעי ודלקת חריפה במעי הגס של בני אדם הסובלים מדלקת כיבית של המעי הגס. ממצאי המחקרים נראים מבטיחים ומעודדים מחקר נוסף.

מסקנות החוקרים

מנגו תורם לדיאטה מספר רכיבי תזונה חיוניים ומרכיבים בעלי פעילות ביולוגית ייחודיים. אולם, הזמינות, המטבוליזם והפרמטרים הפרמקוקינטיים[12] של הפוליפנולים במנגו לא נחקרו בפרוטרוט, ומחקרים בעתיד עשויים לסגור פערים אלו, ולהנחות תכנון ניסויים קליניים, אשר יתמכו בעדות הקיימת לגבי היתרונות הבריאותיים של מנגו. האפידמיולוגיה מציינת כי צריכת מנגו קשורה בצריכה טובה יותר של רכיבי תזונה ובאיכות טובה יותר של התזונה. החששות כי מנגו כפרי טרופי תורם להשמנה ולסוכרת הינן מיושנות. המחקר הנוכחי מרמז על מצב הפוך, ומחקרים בבני אדם מדווחים על יתרונותיו לגבי בקרת התגובה הגליקמית.

[1] פיטוכימיקלים – חומרים המצויים באופן טבעי בפירות וירקות, והם בעלי השפעה חיובית על בריאות האדם.

[2] פוליפנולים – הם תרכובות כימיות טבעיות המיוצרות על ידי צמחים כתוצרי משנה של תהליכים שונים בצמח, והמשמשות כחומרים נוגדי חימצון.

[3] תנגודת לאינסולין –  מצב בו כמות האינסולין המופרשת על ידי הלבלב יכולה להיות תקינה, נמוכה או אפילו גבוהה, אבל תפקודו מופרע.

[4]תאי בטא – תאים אנדוקרינים (יוצרי הורמונים) באיי לנגרהנס בלבלב, המייצרים את ההורמון אינסולין.

[5] גליקוגן – פחמימה המורכבת מיחידות של גלוקוז; גליקוגן הוא הצורה העיקרית בה פחמימות מאוחסנות בגוף, והוא מקביל לעמילן בצמחים; גליקוגן מאוחסן בכבד ובשרירים ומתפרק בקלות לגלוקוז בעת הצורך.

[6] תגובה גליקמית – עליית רמות הגלוקוז בדם בעקבות אכילת מזונות המכילים פחמימות.

[7] טרום-סוכרת (prediabetes) – רמות גלוקוז השוות ל-100 מיליגרם לדציליטר או גבוהות יותר עד פחות מ-126 מיליגרם לדציליטר או רמות גלוקוז של 140 מיליגרם לדציליטר או יותר עד פחות מ-200 מיליגרם לדציליטר שעתיים לאחר בדיקת סבילות לגלוקוז (העמסת סוכר).

[8] מחלת לב איסכמית – מחלת לב הגורמת להיצרות העורקים הכליליים המביאים להספקה לא מספקת של דם ללב.

[9] מיטוכונדריה – גופיפים המצויים בתוך הציטופלזמה של התא ואחראיים על ייצור אנרגיה בתא.

[10] קולגן – חלבון מבני המהווה מרכיב עיקרי של רקמת חיבור סיבית לבנה. קולגן נמצא בעור, בעצמות, בגידים, בסחוס וברצועות.

[11] הומוגנט – רקמה מפורקת לקבלת תרחיף הומוגני; הומוגניות של תערובת חומרים היא אחידות התערובת; תערובת נחשבת הומוגנית כשבמקרה שמחלקים אותה לשניים תהיה כמות שווה מכל המרכיבים בשני החלקים.

[12] פרמקוקינטיקה – כיצד תרופה מוספגת לגוף ומתפזרת בגוף,  וכיצד הגוף מפרק אותה ומשתמש בה.