מערך של טיפול תרופתי ממושך לחולים במחלת ההתמכרות מציע למתמודדים טיפול הוליסטי, רפואי וביו- פסיכו סוציאלי על מנת לטפל במחלת ההתמכרות. ישנה הבנה ששילוב הכוחות הללו מיטיב בצורה היעילה ביותר בשיקום המטופל. בתחום הרפואי מוצעים למטופל מעקב וטיפול ע"י נרקולוג, ייעוץ ו/או טיפול פסיכאטרי, בדיקות רפואיות, מעקב אחר מחלות זיהומיות ועוד. בתחום הסוציאלי, מוצעים טיפולים סוציאליים פרטניים או קבוצתיים המתבססים על שיטות טיפול מהתחום הבהביוריסטי חינוכי- התנהגותי, כגון טיפול בשיטת CBT או DBT וטיפול על פי תכנית 12 הצעדים ושיטות טיפול נוספות. כחלק מהטיפול, מוצע שירות נוסף של הליך מיצוי זכויות.
במאמר זה אני טוענת כי סיוע במיצוי זכויות הוא כלי בפני עצמו בגיוס המטופל לטיפול ולשיקום, בבניית אמון בעולם ובהבניית הליכי חשיבה חדשים. וכן, ביצירת מעגלי חיים חדשים עבור המטופלים ועשיית צדק חברתי בבחינת "תיקון עולם".
לאורך השנים ראינו דפוס של חוסר אמון בבני אדם ובעולם, מכנה משותף שחוזר אצל מטופלים רבים. גילינו לאורך מפגשי האיינטק וכן במהלך המפגשים הטיפוליים שככל שהמתמודדים נפגעו בגיל צעיר יותר וחוו את העולם כמסוכן ופוגעני, כך תפיסת העולם והחברה שלהם לקויה יותר.
הפסיכואנליטיקאים באלינט ווינקוט, מסכימים כי מטופלים אלו מגנים על עצמם בשכבת "אני שיקרי" ומתפקדים בצורה אוטומטית. כלומר בצל השבר הבסיסי. שורשיו של השבר הבסיסי נעוצים בפער ניכר בין צרכיו הביו- פסיכולוגיים של האדם לבין הטיפול החומרי והפסיכולוגי, תשומת הלב והחיבה שזכה להם בשלבים המעצבים המוקדמים של חייו. כך נוצר מצב של חסך שתוצאותיו והשפעותיו המאוחרות הפיכות ככל הנראה רק באופן חלקי. טיפול לא מספק בראשית חייו, טיפול לקוי או המלווה בחרדת יתר, נוקשה או אכזרי גורמים למטופלים להיות בבחינת – ״שבר בסיסי״.
פבלוב לימד אותנו, כי תגובות פסיכולוגיות (כגון רעב, פחד וכדומה) נוצרות מתוך התנסויות בסביבה החיצונית ולא עקב התרחשות פנימית. הוא טען כי ניתן להסביר את ההתנהגות האנושית כולה דרך תהליכים של למידה ותגובות לגירויים בסביבה. על פי בולבי, ילדים נולדים עם מערכת היקשרות התנהגותית אשר מניעה אותם לחפש קרבה לדמויות משמעותיות (דמויות היקשרות) בעת צורך. כדי להגיע בטיפול ל"אני האמיתי" של המטופל, על המטפל לייצר עבור המטופל קרקע יציבה, לחזק את ההיקשרות (בונדינג) ועל ידי כך לבסס את האמונה בעולם, ולייצר עבורו גירויים חיובים.
לאורך השנים המטופלים סיגלו לעצמם הימנעות ממפגש עם החברה ככלל ועם בירוקרטיה בפרט. עבור מטופלינו, הממסד נקשר אוטומטית בזיכרון עם קונוטציה שלילית, מוסדות אלו היו נוקשים ושללו מהם את זכויותיהם וכלל לא הבינו אותם מילדות ועד בגרות. יש לציין כי הטכנולוגיה וההתקשרות הדיגיטלית מורכבת ומקשה עליהם שבעתיים.
במהלך הטיפול, המטפל יוצר מרחב חדש וחוויות חיוביות עבור המטופל. כאשר המטפל מתווך למטופל את ההתנהלות מול גורמי חוץ, מלווה, מגשר ופועל בעבורו, הוא מפחית בו את הפחד בהתמודדות מול חברה נורמטיבית, מגדיל את ההיקשרות ואת תחושת הבטחון ומראה שיש אפשרות לקיומו של עולם שלא הכל בו הוא רע מוחלט.
כאשר המטופל רואה שהמטפל נלחם עבורו ודואג לו לצרכים הבסיסיים ביותר, ביניהם למקום לינה, לציוד בסיסי ואפשרות לסגירת החובות, הראש והלב של המטופל מתפנים לטפל בעצמו. המטופל מקבל אפשרות לעסוק בהגשמה עצמית וביכולת שלו להתקדם ולצאת ממעגל הפשיעה, הרחוב והתלות. המטופל לומד על הכוחות שלו, לומד להתמודד ולפתור בעיות, לוקח אחריות על חובות עבר ואינו מייצר חדשים, מפתח קשרים בינאישיים בריאים, מטפל בבריאות ובנראות שלו (טיפולי שיניים וביגוד), ואף מתחיל לעבוד בצורה מסודרת. המטופל מקבל ליווי צמוד המתבצע ע"י שיחות וחיזוק (ראיון מוטבציוני), משתתף בקבוצות טיפול שמהוות כלי ביטוי נוסף עבורו וכן מקבל סיוע במיצוי זכויות.
בדיוק על זה דיבר התאורתיקן אברהם מאסלו כאשר תיאר את פירמידת הצרכים. מאסלו טען שעל מנת להגיע למימוש עצמי חייבים לבנות יסודות בטחון של צרכים פיזיולוגים כגון ביטחון ואהבה. הניסיון מוכיח שמקום מגורים הולם, סביבה יציבה וארגון כלכלי הם תנאים הכרחיים לשיקום המוצלח ביותר. בנוסף, כמו שחלק מהטיפול משתמש בתיאוריות חינוכיות כדוגמת CBT, גם הגישה הזאת מלמדת את האדם לקחת אחריות על מעשי העבר ולהתנהל הצורה תקינה בהווה ובעתיד. המטופלים שהיו רגילים עד כה להתנהל בעולם באמצעות פעילויות עברייניות ובקו מחשבה סוציומטרי "דפקו אותי למה שלא אדפוק אחרים", לומדים דפוסי חשיבה והתנהגות נורמטיביים.
לבסוף, יש עניין נוסף של תיקון עולם. המתמודדים משלמים על החובות שיצרו והחברה הופכת להיות מתוקנת יותר כאשר היא נותנת הזדמנות לאנשים שמזלם לא שפר עליהם ונפגעו רבות בעברם. בסופו של התהליך, האדם הופך מאדם מזיק לחברה לאדם מועיל.
שתפו אותי
