תסמונת מטבולית1 מגדילה את הסיכון לסוכרת ומחלות קרדיו-ווסקולריות (מחלות לב וכלי הדם). לרכיבי תזונה תפקיד חשוב בהתפתחות מחלות כרוניות רבות, כולל התסמונת המטבולית. מגנזיום הוא רכיב תזונה חיוני המצוי בעיקר בירקות עליים ירוקים, דגנים מלאים, קטניות ואגוזים. כקטיון2 השני בנפיצותו בתאים (הקטיון הנפוץ ביותר בתאים הוא אשלגן), מגנזיום מהווה קו-פקטור3 קריטי למאות תגובות אנזימטיות4, כולל מטבוליזם האנרגיה, סינתזה (ייצור) של חלבונים וחומצות גרעין5, הפרשת אינסולין ופעילותו.
עדות הולכת וגדלה מצביעה על כך שלצריכת מגנזיום השפעות בעלות ערך, כולל וויסות דלקת סיסטמית (מערכתית), יתר לחץ-דם, שיפור ברמות השומנים (lipids), מטבוליזם גלוקוז (סוכר) ואינסולין, שיפור ברגישות האינסולין והורדת הסיכון לסוכרת.
הממצאים לגבי הקשר בין מצב מגנזיום לבין תסמונת מטבולית הינם סותרים. שתי סקירות שיטתיות ומטא-אנליזות הצביעו על קשר הפוך בין צריכת מגנזיום לבין התסמונת. סיכום אחת מהן הובא בעבר (ראה מחקר, 'צריכת מגנזיום בדיאטה והסיכון לתסמונת מטבולית ‒ סקירה שיטתית ומטא-אנליזה'). אולם, ממצאי המחקרים לגבי הקשר בין רמות מגנזיום בנסיוב6 (סרום) לבין התסמונת אינם עקביים. בחלק מהמחקרים נמצא כי בקרב חולים הסובלים מתסמונת מטבולית רמות נמוכות יותר של מגנזיום בסרום מאשר בקבוצת הביקורת, ואילו מחקרים אחרים דיווחו על קשר לא מובהק, ועוד אחרים אף ציינו כי יתכן קשר חיובי בין רמות מגנזיום בסרום לבין התסמונת. כמו כן, לא בוצעה עד כה סקירה לגבי קשר זה.
סקירה שיטתית ומטא-אנליזה, שהתפרסמה ב-Nutrition, ערכה סקירה של מחקרים תצפיתיים שחקרו את הקשר בין צריכת מגנזיום או רמות מגנזיום בסרום לבין הסבירות של התפתחות תסמונת מטבולית. לא נכללו מחקרים שנערכו בקרב חולי כליה רב-כּיסְתית (polycystic kidney), תסמונת לבבית, חולי סוכרת ובקרב בעלי השמנה חולנית (morbidly obese). נכללו 19 מחקרים (9 שחקרו את הקשר בין צריכת מגנזיום לבין תסמונת מטבולית, ו-8 מחקרים שחקרו את הקשר בין רמות מגנזיום בסרום לבין התסמונת), אשר מתוכם 5 נערכו בארה"ב, 2 ביוון, 2 במקסיקו, 3 באירן ומחקר אחד בכל אחת מהמדינות, אוסטרליה, סין, טאיוון, איטליה, ברזיל, דרום קוריאה וערב הסעודית. בסופו של דבר, הממצאים משקפים נתוני 17 מחקרים. גיל משתתפי המחקרים נע בין 19 לבין 90 שנה.
ממצאים
1. צריכה גבוהה יותר של מגנזיום בהשוואה לצריכה נמוכה קשורה בסיכון נמוך יותר ב-27% לתסמונת מטבולית; לאחר הוצאת מחקר אחד, בו השמנה נקבעה על פי BMI השווה ל-31 בגברים ו-27 בנשים במקום על ידי הגדרה מקובלת של השמנה באמצעות היקף מותניים (השמנה בטנית), הסיכון לתסמונת מטבולית בצריכה גבוהה יותר של מגנזיום נמוך ב-22%.
2. רמות המגנזיום בסרום היו נמוכות ב-19 מיליגרם לדציליטר בחולים עם תסמונת מטבולית בהשוואה לפרטים שלא סבלו מהתסמונת. אולם, קיימת שונות מתודולוגית רבה בין 4 מחקרים שנכללו במטא-אנליזה (שימוש בהנחיות שונות לקביעת קיום תסמונת מטבולית או אי-הכללת חולים בעלי יתר לחץ-דם או חולים סוכרתיים). לאחר הסרת 4 מחקרים אלה מניתוח הנתונים, הקשר בין רמות מגנזיום בסרום לבין התסמונת המטבולית הפך ללא מובהק.
מסקנות החוקרים
ממצאי המטא-אנליזה מביאים עדות נוספת לקשר הפוך חזק בין צריכת מגנזיום לבין הסיכון לתסמונת מטבולית. אולם, מאחר שהמטא-אנליזה כוללת מחקרי-חתך ורק מחקר עוקבה פרוספקטיבי אחד, דרושים מחקרים נוספים, במיוחד מחקרי עוקבה ארוכי טווח וניסויים קליניים אקראיים מבוקרים, על מנת לבסס את ממצאי מטא-אנליזה זו.
ביחס לממצא הקשר בין רמות מגנזיום בסרום לבין תסמונת מטבולית, מציינים החוקרים כי צריכים להיות זהירים יותר. מגנזיום הוא קטיון תוך-תאי ורק כ-0.3% מהמגנזיום בגוף מצוי בסרום. רמותיו בסרום עלולות שלא לשקף את תכולתו בגוף. לכן, רמות מגנזיום בסרום נחשבות על ידי חלק מהחוקרים כסמן גרוע לתכולת המגנזיום בגוף. יתר על כן, בקרב חלק מהחולים עם מחסור כרוני במגנזיום, רמותיו בסרום עשויות להיות בתחום הערכים התקינים. יתכן, שזוהי הסיבה לכך שלא נמצא קשר מובהק בין רמות מגנזיום בסרום לבין הסיכון לתסמונת מטבולית במחקר הנוכחי. הערכת תכולת מגנזיום בגוף בשיטה שונה, על ידי סמנים טובים יותר, כמו מבחן אצירת מגנזיום המראה את מאגר המגנזיום, עשויה להניב ממצאים מדויקים יותר.
1תסמונת מטבולית – מאובחנת כאשר קיימים שלושה או יותר מהתסמינים הבאים: רמות גלוקוז גבוהות בדם, השמנה ביטנית, יתר-לחץ דם, יתר-שומנים (טריגליצרידים) בדם ורמות נמוכות שלHDL-כולסטרול (הכולסטרול 'הטוב') בדם.
3קו-פקטור – חומר לא חלבוני שחייב להיות נוכח בכמות מתאימה כדי שאנזים מסוים יוכל לפעול.
4תגובה אנזימטית – תהליך בו אנזים מזרז תגובה כימית; אנזים הוא חלבון המזרז תהליכים כימיים ביצורים חיים.
