משקל יתר והשמנה נקבעים על פי מדד מסת הגוף (Body mass index -BMI), המחושב לפי הנוסחה משקל בק"ג/גובה2 במטרים. משקל יתר מוגדר כ-BMI בין 25 לבין 29.9 והשמנה כ-BMI השווה או הגבוה מ-30.
הטיפול האופטימלי בהשמנה משלב מעקב רפואי, ייעוץ לעריכת דיאטה מתאימה ומעקב תזונתי והדרכה לפעילות גופנית ומעקב אחר ביצועה. המועמדים לטיפול תרופתי הם אנשים שמנים עם BMI הגבוה מ-30, ואנשים עם BMI בין 27 לבין -30 הסובלים מגורם סיכון אחד לפחות למחלות לב וכלי דם, כגון יתר לחץ דם, סוכרת, יתר שומנים בדם.
הטיפול התרופתי בהשמנה לא יכול לבוא במקום דיאטה מתאימה ושינוי באורח החיים. אנשים שמנים, בייאושם כי רב בגלל אי הצלחתם לרדת במשקל ולשמור על ההישג לאורך זמן, נענים הם לטיפול תרופתי. אולם, שוכחים הם כי המרכיב העיקרי בטיפול בהשמנה הוא דיאטה מתאימה תוך שילוב של פעילות גופנית, ואילו התרופה משמשת רק כלי עזר לשיפור תוצאות הטיפול.
המטופלים חייבים להטמיע שנוי באורח חייהם. התרופה נלקחת לזמן קצוב ואילו תזונה נבונה ופעילות גופנית חייבים להפוך להרגל, אשר יתמיד לכל אורך החיים וזאת על מנת לשמור על המשקל החדש.
אנשים במשקל יתר ללא כל גורם סיכון אינם חייבים מבחינה בריאותית לרדת במשקל. אך במידה ששיש אנשים עם בעיה של דימוי עצמי שלילי או שזה מפריע להם מבחינה אסתטית, אותם האנשים צריכים לדעת שירידות ועליות חוזרות במשקל מזיקות לבריאות. גם אנשים אלה, אם הם מחליטים לרדת במשקל, צריכים הם, כמו השמנים, לאמץ אורח חיים בריא, הכולל תזונה מגוונת ומאוזנת ופעילות גופנית סדירה.
