על רקע העלייה בשכיחות ההשמנה בילדים קיים צורך דחוף בשיפור התזונה של הילדים, המאופיינת בצריכה גבוהה של סוכרים ושומנים וצריכה נמוכה של פירות וירקות. על מנת לשפר את התנהגויות האכילה של תלמידים נבדקו מספר יוזמות במדינות שונות. פעילויות אינטראקטיביות בנושאי תזונה עשויים להשפיע באופן חיובי על מודעות הילדים למזון, על אכילה, על הנאה מבישול ועל העדפות צריכת פירות וירקות.
מחקר איכותני, שהתפרסם ב-Appetite, בדק את השפעת ההתערבות התזונתית על התלמידים, במיוחד על הנאה ממזון, סלידה לא רציונלית (neophobia) ממזון חדש, דחיית מזונות מוכרים ולא מוכרים (fussiness), וכן בדק את היישום המעשי של ההתערבות. קרן אוֹליבֶר באנגליה פתחה תכנית שמטרתה להעניק לילדים מיומנויות בישול, לעודדם לנסות מזונות חדשים וללמדם את מקורות המזון (מהשדה לשולחן). במסגרת התכנית הילדים מגדלים, מכינים וחולקים תוצרת חקלאית עונתית. לצורך ביצוע התכנית נבנתה כתת מטבח, והמורים עצמם העבירו את השיעורים לאחר הכשרה על ידי אנשים מטעם הקרן.
התכנית כללה שני בתי-ספר, בית-הספר בו בוצעה ההתערבות התזונתית ובית-הספר ששימש ביקורת. ההתערבות התזונתית נערכה בשנת הלימודים 2013-2012. בבית-הספר בו בוצעה ההתערבות התזונתית, העבירו שיעורי בישול על פי לוח זמנים קבוע, פעם בשבועיים במשך 90 דקות. התכנית הועברה בקבוצות קטנות בקרב ילדים בני 9-7. הילדים הכינו מנות מזון, כגון קציצות ביתיות, פלפלים ממולאים צלויים, אצבעות דג ביתיות, לחמי שום ורוזמרין (garlic and rosemary focaccia), מָאפינְס דַלוֹרית ופַּאי תפוחים ופַּאי אוכמניות, ולאחר מכן הילדים אכלו ביחד את המנות שהכינו. השיעורים היו אינטראקטיביים והושם בהם הדגש על מליחות המזון. לשני בתי-הספר היה שטח לגידול ירקות, ופעילות גידול הירקות נעשתה בשניהם על פי עדיפויותיהם של המורים, שלא על פי לוח זמנים קבוע.
הורים הוזמנו להשתתף במחקר באמצעות מכתבים. דיונים בקבוצות מיקוד נערכו בקרב תלמידים והורים בנפרד. ראיונות פנים-אל-פנים נערכו עם מנהלי בתי-הספר, מנהלי ההסעדה (catering managers) וצוות מומחים (צוות בית-הספר המספק מזון ופעילויות בישול לתלמידים). הורים שהשתתפו במחקר הוזמנו להשתתף בדיונים בקבוצות מיקוד. התלמידים שהשתתפו בדיונים בקבוצות מיקוד כללו לא רק תלמידי קבוצת ההתערבות, אלא כל התלמידים בגילאי 11-7. הנושאים בדיונים התמקדו בפעילויות הקשורות במזון הן בבית-הספר והן בבית, מודעות למזון, ידע על מזון והעדפות מזון של הילדים. הדיונים בקבוצות מיקוד והראיונות נערכו בבית הספר בתחילת תכנית ההתערבות ובהמשך, והן נמשכו בין 40 לבין 50 דקות והוקלטו.
צוות המחקר נסה להבין את תפישות המשתתפים, ובמיוחד את יחס התלמידים לבישול, לגידול ירקות ולצריכת מזון. החומרים שנאספו סווגו לנקודות מרכזיות: (1) גורמי תלמידים – התלהבות (enthusiasm) והנאה מבישול, חווית התנסות עם מזונות חדשים, מודעות למזון וידע וכן יצירת דברים מוחשיים; (2) גורמי בית-הספר – תפקיד בית-הספר והאחריות שלו; (3) גורמי בית – ההשפעות בבית וקשיי ההורים לבשל בחברת ילדיהם.
ממצאים
גורמי תלמידים – הן הילדים והן הצוות דיווחו שהילדים התלהבו ואהבו את שיעורי הבישול. הצוות דיווח כי במפתיע 95%-90% מהילדים היו מוכנים לנסות לאכול מזונות חדשים. הילדים למדו שאפשר לנסות מזון חדש ולאהוב אותו או לא. יתכן, שחלק מהנכונות לנסות מזונות חדשים נבע מלחץ חברתי, כלומר הם ראו שאחרים אוכלים אז גם הם הצטרפו.
על פי דיווח האימהות, הנכונות של הילדים לאכול מזונות חדשים התבטאה גם בבית, והם היו מוכנים לאכול ירקות שקודם לכן לא היו מוכנים. מנהל ההסעדה דיווח שהשפעתה של ההתערבות התזונתית הורגשה גם בזמן הארוחה המוגשת בבית-הספר, כלומר פחות מזון נזרק לזבל.
ההורים הודו שההתערבות התזונתית עוררה סקרנות בקרב הילדים להכיר ולחקור לגבי מזון. בשני בתי-הספר היה לילדים ידע לגבי מהו מזון בריא, והמושג של תזונה מאוזנת היה ידוע להם גם כן. הם ידעו שצריך לאכול מעט סוכרים ושומן ושצריך לאכול פחמימות, פירות וירקות וכמו כן מוצרי חלב, כגון חלב, גבינה ויוגורט. תלמידי שני בתי-הספר גם ידעו להסביר מהיכן באו המזונות, כגון גזר, בקר, גבינה ופסטה.
הורים בבית-הספר בו התבצעה התערבות תזונתית, דיווחו כי לשיעורי הבישול ולדיונים בקבוצות מיקוד היה ערך מוסף, כי הילדים הפכו למודעים למזון בריא, לסוכרים ולשומנים והבינו שלמזון אותו אוכלים יש תוצאות. המורים בשני בתי-הספר הרגישו שיצירת משהו מוחשי תרמה להתעסקויותיהם של הילדים. זו ההנאה שביצירה עצמה. כמו כן, על ידי הכנת סלט, מילוי בצק בתפוחים או אפיית לחם התלמידים קבלו משוב (feedback) מידי. זה לא משהו שהם צריכים היו להגיש למורה ולקבל ציון. בנוסף, הילדים אהבו לקבל מתכונים של מה שהם הכינו, כדי שיוכלו להרכיב לעצמם בבית תפריט משלהם.
בבית-הספר ששימש ביקורת אחת המורות הביעה ספק לגבי הקשר של הילדים לגידולי הירקות, שכן הילדים אך לעתים רחוקות חוו גידול ואכילה של הירקות.
גורמי בית-הספר – ההתערבות התזונתית השפיעה על מערכת השיעורים בבית-הספר ועל הלימוד. כך למשל, שיעורי חשבון נלמדו לעתים בהקשר לשיעורי הבישול, שהרי על מנת לכתוב מתכון יש צורך לרשום את משקל המצרכים. הלימוד החוויתי תוך גידול הירקות והבישול הודגש הן על ידי המורים והן על ידי צוות המומחים, ודווח על הקשר שהילדים יכלו לעשות בין שיעורי הבישול לבין הנושאים שנלמדו בכתה.
המורים והמנהלים בשני בתי-הספר הדגישו את הקושי הכלכלי והלוגיסטי כמכשול לביצוע התוכנית.
גורמי בית – ההורים בבית הספר בו נערכה ההתערבות התזונתית דיווחו כי התלהבות הילדים לבשל גדלה והם רכשו ביטחון במטבח, וההורים שתפו את הילדים בבישול בבית בסופי השבוע. הבישול הפך לבריא יותר וכולל יותר ירקות. הילדים החליטו איזה מוצרי מזון לקנות והם לימדו את ההורים להכין מזון, כמו פוקצ'יה.
הילדים דיווחו שהיו רוצים לבשל יותר, אבל הוריהם הגבילו אותם בגלל חוסר זמן והדאגה לבאלגן. הבישול הפך להנאה משותפת של האם והילדים, וגם חלק מעול הבישול ירד ממנה.
מסקנות החוקרים
לשיעורי בישול במטבח בית-הספר השפעה חיובית, כשהם מחנכים ומלהיבים את הילדים להרגיש קשר קרוב יותר עם המזון שלהם, להיות מודע לו ולהעריך אותו. כמו כן, יש להתערבות התזונתית השפעה על בחירות המזון בבית, כשהילדים מהווים סוכני שינוי.
