עובדי משרד חשופים לרמות מסוכנות של עבודה בישיבה. ארגון הבריאות העולמי (World Health Organization – WHO) מעריך כי 3.2 מיליון אנשים מתים כל שנה בשל חוסר פעילות גופנית, מה שהופך אותה לגורם המוביל הרביעי לתמותה. עבודה יתירה בישיבה בביצוע מטלות המאופיינות בהוצאת אנרגיה הנמוכה מ-MET) 1.5 METs הוא שווה ערך מטבולי1) בדקה, מעמידה את העובדים בסיכון מוגבר למחלות כרוניות מרובות, השמנה, תפקוד קוגניטיבי נמוך יותר ומתח נפשי (mental stress). עבודה בישיבה ליד המחשב קשורה גם בסממנים והפרעות בשרירי השלד בחלק העליון של הגוף. עבודות בישיבה יכולות לכן להיות מסווגות כגורם חשיפה מסוכן המגביר את הסיכון של העובד להשפעות בריאותיות שליליות ולמוות מוקדם. בניגוד לכך, קיימות הוכחות לכך שהפסקות בישיבה ממושכת באמצעות פעילות גופנית אף בפעימות בעוצמה קלה יכולות לשפר סמנים קרדיו-מטבוליים2. כמו כן, פעילות גופנית סדירה נמצאה כקשורה בהפחתה בירידה באיכות העבודה המבוצעת ובשיפור בכלל ביצוע המשימה.
במאמץ לקדם את בריאותם של עובדים בישיבה, המעבידים הכניסו תכניות מצומצמות לקידום בריאות המקדמות אורחות חיים בריאים מחוץ לעבודה (health promotion only) או תכניות המקטינות את החשיפה של העובד לסיכונים הנובעים מסביבת העבודה (health protection only).
ניסוי קליני אקראי, שהתפרסם ב-American Journal of Preventive Medicine, בדק התערבות משולבת של קידום בריאות ושל הקטנת החשיפה של העובד לסיכונים הנובעים מסביבת העבודה (integrated health promotion/health protection worksite intervention –HP/HP) מול התערבות של הקטנת החשיפה לסיכונים בלבד (health protection–only intervention – HPO) בהשפעתן על פעילות גופנית בזמן עבודה, על סמנים קרדיו-מטבוליים, על אי-נוחות בשרירי השלד ועל פריון בעבודה בקרב מדגם של מועסקים העובדים זמן מלא במקצועות הכרוכים בישיבה.
גויסו למחקר, באמצעות פרסום אלקטרוני באתר בריאות של חברה פרטית גדולה, עובדים בעודף משקל או שמנים בריאים אשר עיסוקם חייב עבודה בישיבה 75% ומעלה מיום העבודה. הפרסום כלל קישורית לסקר לבדיקת התאמה למחקר. צוות המחקר התקשר למעוניינים מתאימים כדי לקבוע פגישה לבדיקות של תחילת המחקר. לא נכללו עובדים עם: (1) מגבלות או הוראת-נגד לביצוע פעילות גופנית; (2) מחלה חריפה או פציעה על פי דיווח עצמי; (3) ירידה קוגניטיבית כלשהי או מחלה נפשית (מלבד דכאון וחרדה) על פי דיווח עצמי; (4) מחלה כרונית, כגון אי-ספיקת לב או סרטן, על פי דיווח עצמי; (5) תרופות עם הוראת-נגד לביצוע פעילות גופנית; (6) תחנת עבודה עם כיוונון גובה; (7) BMI הנמוך מ-25; (8) עבודה בישיבה של פחות מ-75% מזמן העבודה.
עובדים שהשתתפו בפגישות לבדיקות בתחילת המחקר ובסיומו פוצו בסכום של 50 דולר.
העובדים שהסכימו להשתתף והיו מתאימים חולקו באופן אקראי ל-2 קבוצות: קבוצת התערבות,HP/HP – קבלה תחנת עבודה ארגונומית (מתאימה לאדם ומונעת פגיעה בשרירי השלד) מותאמת; שלוש הודעות בדואר אלקטרוני לשבוע לקידום בריאות וגישה לישיבה בתחנת עבודה פעילה (active workstation); וקבוצת ביקורת, HPO – קבלה התערבות ארגונומית והודעות בדואר אלקטרוני בלבד.
קבוצת HPO – משתתפי הקבוצה קבלו הדרכה פנים-אל פנים בת 30 דקות לישיבה ביציבה נכונה על ידי ארגונומיסט מוסמך, תחנת עבודה מותאמת לישיבה נכונה, וכן הם עוּדדו לשנות תנוחה מדי פעם ולקחת הפסקות מישיבה כל 45-30 דקות. בנוסף, הם קבלו 3 הודעות דואר אלקטרוניות המעודדות שיפור בתנוחה, הפסקות סדירות מישיבה, פעילות גופנית מיוזמה עצמית, שינויים קטנים בסביבת העבודה וכן נתנו טיפים להורדת המתח בעבודה. המשתתפים נתבקשו להשיב ל-16 מתוך 48 הודעות הדואר. המשתתפים נתבקשו להשתמש בתחנות העבודה במשך 16 שבועות מתחילת המחקר.
קבוצת HP/HP – בנוסף למרכיבי ההתערבות של קבוצת הביקורת, משתתפי קבוצה זו קבלו למשך 16 שבועות מכונה אליפטית (activeLife Trainer), שהונחה מתחת לשולחן העבודה והמאפשרת לדווש אחורה וקדימה. צוות המחקר עבד עם כל משתתף על מנת לזהות את התנוחה הנוחה לשימוש במכשיר. בנוסף, הם קבלו iPOd עם אפליקציה למעקב אובייקטיבי אוטומטי אחר התנהגות הדיווש היומי, המראה את משך הדיווש, המרחק, המהירות והוצאת אנרגיה משוערת. המשתתפים קבלו עלון עם הוראות לדיווש יומי הדרגתי מ-30 דקות ליום בשבוע הראשון עד 80 דקות ליום בשבוע ה-16. הם קבלו הוראה לדווש במהירות/התנגדות הנוחה להם.
הזמן המוקדש לישיבה ולפעילות גופנית בזמן העבודה, נמדד באמצעות מד-תאוצה (accelerometer). הפעילות במכשיר מתבטאת ביחידות לדקה (counts per minute). רמות הפעילות נקבעות על פי הטווחים הבאים: (1) 500-0 יחידות לדקה – פעילות יושבנית; (2) 1999-501 יחידות לדקה – פעילות קלה; (3) 2999-2000 יחידות לדקה – פעילות מתונה; (4) למעלה מ-2999 יחידות לדקה – פעילות נמרצת.
העובדים ענדו את המכשיר על הצד החיצוני של הקרסול הימני כל זמן המחקר במשך חמישה ימי עבודה רצופים במשך כל שעות היום מלבד בזמן רחצה. העובדים נתבקשו לעקוב במוניטור אחר הזמן שענדו את מד התאוצה והזמן ששהו בעבודה באמצעות יומן פעילות.
המדידות שנערכו בתחילת המחקר ולאחר 16 ימים היו: (1) לחץ דם וקצב הלב; (2) מדידות אנתרופומטריות – גובה, משקל, היקף מותניים, מסת שומן, מסת הגוף הרזה והרכב הגוף; (3) סיבולת לב-ריאה (cardiorespiratory fitness)י; (4) פריון בעבודה; (5) דיווח עצמי על סממנים בשרירי השלד.
דבקות בפעילות בתחנת העבודה הפעילה, אשר נרשמה יום-יום באמצעות האפליקציה ב-IPod הורדה במלואה על ידי צוות המחקר לאחר 16 יום.
ממצאים
ככלל, המשתתפים היו בגיל העמידה ומרביתם סווגו כשמנים. לרובם הייתה השכלה גבוהה (college), היו בעלי הכנסה שנתית הגבוהה מ-50,000 דולר ודיווחו על היותם לבנים או לא-היספנים. המשתתפים ענדו את מד-התאוצה ב-95% מהימים האפשריים (540 ימים).
בתחילת המחקר שתי הקבוצות לא נבדלו במשך הזמן שבילו בישיבה ובפעילות גופנית.
לאחר 16 ימי התערבות:
1. בקבוצת HP/HP מספר יחידות הפעילות, שנמדדו באמצעות מד-התאוצה, היה גבוה יותר מאשר בתחילת המחקר.
2. משך הזמן ששתי הקבוצות בילו בישיבה לא השתנה.
3. קבוצת HP/HP הקדישה שיעור גבוה יותר מזמן העבודה לפעילות גופנית בעצימות קלה מאשר קבוצת הביקורת.
4. משך הזמן ששתי הקבוצות הקדישו לפעילות גופנית בעצימות מתונה כמו גם בעצימות נמרצת לא השתנה.
5. בקבוצת HP/HP זמן הריכוז בעבודה עלה ואילו בקבוצת הביקורת לא השתנה.
6. בקבוצת HP/HP המשתתפים השתמשו בתחנת העבודה הפעילה ב-70% מימי העבודה ודיוושו בממוצע במשך 50 דקות ליום.
בקבוצת HP/HP נמצאו קשרים הפוכים בין משך זמן (דקות) הדיווש ליום לבין שינויים במשקל, שינויים במסת השומן, שינויים באחוז השומן בגוף ושינויים בקצב הלב במנוחה (פעימות לדקה). כמו כן, נמצא קשר הפוך בין קצב הדיווש לבין היקף מותניים. משך זמן הריכוז בעבודה עלה עם העלייה במשך זמן (דקות) הדיווש ליום, ומספר ימי החיסורים מעבודה ירד.
מסקנות החוקרים
התערבות משולבת (HP/HP) הגדילה יותר את משך זמן הפעילות הגופנית בעצימות קלה מאשר קבוצת הביקורת. קשרים מובהקים נצפו בין דבקות בפעילות בתחנת עבודה פעילה לבין סמנים קרדיו-מטבוליים ופריון בעבודה. לכן, דבקות גדולה יותר בהתערבות עשויה ליצור עובדים בריאים יותר ויצרניים יותר. ממצאים אלה חשובים עבור מעבידים המעוניינים בקידום הבריאות ורווחת העובדים במשרד שעיסוקם כרוך בישיבה.
1שווה ערך מטבולי (metabolic equivalent – MET) – הוצאת אנרגיה (קלוריות) של MET אחד מוגדרת ככמות האנרגיה הנשרפת בזמן ישיבה במנוחה ושווה לכ-0.0175 קילוקלוריות לקילוגרם משקל גוף לדקה; עבור גבר ממוצע במשקל 70 קילוגרם זה מתבטא ב-1.2 קילוקלוריות לדקה (0.0175×70), ועבור אישה ממוצעת במשקל 56 קילוגרם, ב-1 קילוקלוריה לדקה; בפעילות בעצימות מתונה עד נמרצת הגוף שורף 6-3 Mets לדקה; בפעילות נמרצת הגוף שורף יותר מ-6 METs לדקה; התנהגות יושבנית מוגדרת כפעילות בזמן ערות המאופיינת בהוצאת אנרגיה של 1.5 METs או פחות בישיבה או בשכיבה.
2סמנים קרדיו-מטבוליים – מתייחס לקבוצת גורמי סיכון המעמידים את הפרט בסיכון גבוה לחלות בסוכרת, מחלת לב או שבץ מוחי.
