השפעותיו הבריאותיות המיטיבות של תה

תה הינו חליטה של עלי הצמח Camellia sinensis, ויש להבדילו מתה צמחים (herbal tea). מקורו של התה הוא בסין. התה הובא למדינות המערב על ידי סוחרים הולנדים בסביבות 1610. תה הוא המשקה הנצרך ביותר בעולם אחרי מים. דרכי העיבוד של עלי התה, הכוללים, בין היתר, חימצון (oxidation) – תהליך המכונה בתעשייה בטעות בשם 'תסיסה' (fermentation) – מבדילים ביןסוגי התה השונים:

1. תה לבן – תה לבן הוא חליטה של ניצנים ועלים צעירים העוברים חימצון מינימלי, כך שנשמר רכוז גבוה מתכולת החומרים הפעילים העיקריים (קָטֶכּינים) המצויים בעלים הטריים.
2. תה ירוק – תה ירוק הוא חליטה של עלים בוגרים יותר מאלו שבתה הלבן, העוברים תהליך חימצון רב יותר מזה של התה הלבן, ולכן מכילים רמות גבוהות יותר של תוצרי חימצון של החומרים המצויים בעלי התה.
3. תה אוּלוֹנג (oolong) –  עלי התה עוברים תהליך חימצון רב יותר מאשר תה לבן ותה ירוק, אבל פחות מתה שחור.
4. תה שחור – עלי תה המיועדים להיות תה שחור עוברים תהליך חימצון מלא, ולכן תכולת הקטכינים בהם יחסית נמוכה ותכולת תרכובות קטכינים-פוליפֶנולים גבוהה.

החומרים הפעילים העיקריים בתה

1. פלָבוֹנוֹאידים (סוג של חומרים נוגדי חימצון) הכוללים: א. פְלָבָנוֹלים (קטכינים), שהעיקריים מביניהם הם אֶפּיכּטֶכין, אפיגָלוֹקטכין, אפיקטכין גָלֵאט ואפיגלוקטכין גלאט (הקטכין הנחקר ביותר); ב. פְלָבוֹנוֹלים, הכוללים בין היתר, קֶמְפּפֶרוֹל, קווֶרְסֶטין ומיריסיטין. תכולת הפלבוֹנולים כמעט שאינה מושפעת מתהליכי העיבוד, כך שכל סוגי התה מכילים ריכוז דומה. הקטכינים פועלים נגד הרדיקלים החופשיים העלולים לפגוע ב-DNA ולתרום להתפתחות הסרטן, קרישי דם וטרשת העורקים. על מנת לקבל במשקה התה את מירב הקטכינים יש להשרות את התה במים רותחים במשך 3 עד 5 דקות.
2. אֵלְקָלוֹאידים – תרכובות אורגניות חנקניות – קפאין, תֵאוֹבְּרוֹמין, ותֵאוֹפילין– בעלות תכונות מעוררות. תכולת הקפאין בתה נמוכה פי שניים בממוצע מזו שבקפה. תכולת הקפאין בתה הלבן, בדרך כלל, גבוהה במקצת מזו שבתה הירוק. בצריכת תה בכמות של כ-10 ספלים מגיעים בדרך כלל לצריכה עודפת של קפאין (בספל תה יש 24-40 מיליגרם), כך שצריכה שגרתית של תה אינה מהווה סיכון בריאותי כשלהו הנובע מחשיפה לקפאין.
3. L-תֵיאָנין – חומצת אמינו בעלת השפעה מרגיעה.
4. פְלוּאור – ריכוזי הפלואור בתה הירוק והשחור גבוהים במקצת מאלו שבתה הלבן, כיון שריכוז הפלואור גבוה יותר בעלים בוגרים יותר.
5. מַנְגָן – הינו מינרל הפועל כחלק מהאנזים נוגד החימצון, מנגן סוּפֶראוֹקְסיד דיסְמוּטָאז, בתוך המיטוכונדריה (גופיף המצוי בתוך הציטופלזמה של התא ואחראי על ייצור אנרגיה) שבתאי הגוף. בכמות משמעותית מבחינה תזונתית מצוי המנגן בעיקר בתה השחור.

התה הירוק נתגלה בסין בשנת 3000 לפני הספירה ויתכן שלפני כן, והיה ידוע כבעל תכונות ריפּוּי שונות. ברפואה הסינית המסורתית השתמשו בתה הירוק כחומר מעורר, כחומר מְשָתֶן, כחומר עוצר שטפי דם וכמסייע בריפוי פצעים, כחומר משפר בריאות הלב, כחומר מווסת חום הגוף ורמות הסוכר בדם, כחומר מעודד עיכול וכחומר משפר תהליכים מֶנְטָליים (שכליים). התה הובא ליפן על ידי נזירים בודהיסטים לפני יותר מ-1000 שנה ובשנת 1211 פורסם ביפן הספר 'תה וקידום בריאות', בו פורטו שיטות גידול של עלי התה, תהליכי עיבודו והשפעותיו הפרמקולוגיות. בימינו קיימים סימוכין בספרות המדעית המצביעים על כך שלמרכיביו השונים יש כנראה השפעות מקדמות בריאות ייחודיות.

מספר המחקרים העוסקים בקשר שבין שתיית תה ירוק לבין מניעת מחלות כרוניות רב יותר מאשר אלה העוסקים בתה השחור. המחקרים על תה אולונג ותה לבן מצומצמים.

פעילויותיו הביולוגיות של התה הירוק

פעילויותיו הביולוגיות העיקריות של התה הירוק כוללות: א. פעילות נוגדת היווצרות מוּטָציות (antimutagenic); ב. פעילות נוגדת התפתחות גידולים ומונעת התפתחות סרטן; ג. פעילות אנטי-בקטריאלית ואנטי וויראלית; ד. פעילות נוגדת חימצון; ה. הורדת רמות הכולסטרול בדם.

פעילות התה הירוק במניעת מחלות

מחקרים אפידמיולוגיים מצאו כי צריכת תה ירוק עשויה להגן מפני מחלות קרדיו-ווסקולריות וסוגים שונים של סרטן (בין היתר, סרטן העור, סרטן שד, סרטן ריאות, סרטן הערמונית, סרטן הושט, סרטן המעי הגס וסרטן שלפוחית השתן). עיקר השפעתו של התה הירוק מיוחסת לפלבנולים שבתה. אולם, על פי סקירה שיטתית של 31 מחקרים, שהתפרסמה ב-Phytomedicine, קיימת עדות מוגבלת לכך שצריכה שגרתית של 600 עד 1,500 מיליליטר לפחות של תה ליום מעלה את היכולת נוגדת החימצון (antioxidant capacity) של הגוף ולכך שצריכה שגרתית כזו מקטינה את חימצון שומני הדם, במיוחד LDL-כולסטרול (הכולסטרול הרע), ועל ידי כך מעכבת התפתחות מחלות קרדיו-ווסקולריות והתפתחות סרטן. המחקרים מעודדים, אך יש עדיין צורך במחקר נוסף, כדי לבסס את השפעותיו המיטיבות של התה.  פרטים מעשנים או כאלה העוסקים בפעילות גופנית החשופים לעקה חימצונית עשויים לשפר את ההגנה האנטי-חימצונית על ידי שתיית תה ירוק.

לתה השפעה מיטיבה על מניעת מחלות שונות:

1. טרשת עורקים ומחלות קרדיו-וסקולריות (מחלות לב וכלי הדם) – מחקרים אפידמיולוגיים רבים בחנו את הקשר בין שתיית תה לבין מחלות קרדיו-וסקולריות, כולל התקפי לב ושבץ מוחי. באופן כללי, המחקרים מצביעים על כך ששתייה של שלושה ספלי תה לפחות ליום מורידה במידה מסוימת את הסיכון למחלות אלה. מחקר פרוספקטיבי יפני בכ-40,000 מבוגרים מצא כי בהשוואה לשתייה של פחות מספל  תה ירוק ליום, שתיית חמישה ספלי תה או יותר ליום הייתה קשורה בירידה של 16% בתמותה ממחלות קרדיו-וסקולריות ותמותה מכל הסיבות. הקשר החזק ביותר נמצא בין שתיית תה לבין תמותה משבץ מוחי. תה ירוק עשוי, כנראה, להגן מפני מחלות קרדיו-וסקולריות, אולם דרושים מחקרים נוספים, כדי שאפשר יהיה להסיק מסקנות מוצקות, במיוחד לגבי הכמות האפקטיבית הדרושה לכך. בשנת 2006 מנהל המזון האמריקאי (ה-FDA) דחה בקשה של יצרני התה לפרסם על אריזות התה מסר בריאותי (health claim) שצריכת תה מורידה את הסיכון למחלות לב.

2. תִפקוד האֶנדוֹתֶל – לתאי האנדותל בכלי הדם תפקיד חשוב בשמירה על בריאות כלי הדם. תאי האנדותל מעורבים בהרפיית כלי הדם. נוגדי החמצון בתה ירוק משפרים את גמישות כלי הדם  ומונעים את סתימתם. שני ניסויים קליניים מצאו, כי בהשוואה לשתיית מים חמים, שתיית 5-4 ספלי תה שחור ליום במשך ארבעה שבועות שִפרה באופן מובהק את תפקוד האנדותל בחולי לב. מספר מחקרים קטנים מצאו השפעות דומות בשתייה של תה ירוק. ההשפעה המיטיבה של תה על תפקוד האנדותל עשויה להסביר באופן חלקי את הירידה המתונה בסיכון למחלות קרדיו-וסקולריות בעקבות שתיית תה.

3. סרטן – למרות שבניסויים בבעלי חיים נמצא שלתה הירוק תכונות כימותרפיות והוא מקטין, בין היתר, שגשוג תאים  וגורם לאָפּופְּטוֹזיס (מות תאים), ממצאי מחקרים אפידמיולוגים בבני אדם אינם אחידים. מרבית המחקרים שהניבו תוצאות חיוביות נערכו באסיה, שם קיימת תרבות של שתייה מרובה של תה ירוק. יתכן שבקרב עמים אחרים התה נצרך בכמויות שאינן מספיקות על מנת להשפיע. בנוסף, חוסר העקביות בתוצאות המחקרים יכול להיות מיוחס לתנאי חליטה שונים, מיקום גיאוגרפי וכִּמוּת לא מְסָפּק של צריכת תה, שונוּת ביכולת ספיגת התרכובות מהתה, אורח חיים שונה והבדלים גנטיים בין הפרטים השונים. גורמים מבלבלים אפשריים נוספים כוללים שימוש בטבק, אלכוהול וצריכת רכיבי תזונה שעלולים היו להשפיע. על פי סקירה של 51 מחקרים, שכללו יותר מ-1.6 מיליון אנשים ושהתפרסמה  ב-Cochrane Library, קיימת עדות לא מספקת על מנת לתת המלצות מוצקות לגבי צריכת תה ירוק למניעת סרטן. על פי סקירה זו הכמות הרצויה לצריכה היא 5-3 ספלי תה ליום (עד 1200 מיליליטר ליום), המספקים 250 מיליגרם קטכינים לפחות.

4. אוסטיאופורוזיס –  גורמים רבים משפיעים על מסת צפיפות העצם, ביניהם גנטיקה, תזונה ופעילות גופנית. ממצאי המחקרים על השפעת שתיית תה אינם אחידים, ובחלקם, בנשים לאחר מנופאוזה, שתיית תה סייעה בשמירה על צפיפות העצם ובחלקם לא הייתה לשתיית תה כל השפעה או שאף הייתה קשורה בירידה בצפיפות העצם.

5. עששת –  שני חומרים עיקריים בתה פועלים לשמירה על בריאות השיניים: הקטכינים ופלואור. הקטכינים מפחיתים את ייצור החומצה, הפוגעת באמייל השן, על ידי החיידקים. תמציות תה שחור, ירוק ולבן נמצאו כמעכבות במבחנה שגשוג חיידקים, היוצרים חומצה וחורים בשיניים. למרות ששתיית תה דוּוְחה כמונעת עששת בבעלי חיים, מחקרים מועטים בדקו את השפעת התה על עששת בבני אדם. במחקר, שנערך ביפן והתפרסם ב-Preventive Medicine , שתיית ספל אחד ויותר של תה ירוק הייתה קשורה בהקטנת הסיכון לאובדן שיניים בכ-20%. פעילות הקטכינים שבתה מעכבת, כאמור, את פעילות החיידקים יוצרי החומצה שגורמים הן לעששת והן למחלות חניכיים, שני גורמים עיקריים לאובדן שיניים. ריכוזי הפלואור בתה זהים לאלה שבהמלצות האמריקאיות להספקתו במים למניעת עששת בשיניים. צריכה של עד ליטר תה (על כל סוגיו) ליום לא תביא לצריכה הגבוהה מהכמויות המומלצות לשמירת בריאות השן.

6. סוכרת –  בניסויים בבעלי חיים תמצית קטכינים מתה ירוק שִפרה את התִנגודת לאינסולין, את הרגישות לאינסולין, את הסבילות לגלוקוז והורידה את רמות הגלוקוז בדם. מחקר אפידמיולוגי במבוגרים יפנים מצא כי באלו ששתו  6 ספלי תה או יותר הסיכון לפתח סוכרת מסוג 2 היה נמוך ב-33% בהשוואה לאלו ששתו ספל אחד או פחות. יתר המחקר בבני אדם, נעשה בעיקר לגבי מתן תוספת מיצוי תה ולא שתייה של תה. גם מחקר זה הינו מצומצם מאד ואינו מאפשר הסקת מסקנות כלשהן.

7. ירידה במשקל –  מספר מחקרים קטנים לטווח קצר הצביעו על עליה מתונה של 3% עד 4% בהוצאת האנרגיה לאחר שתיית תה ירוק ותה אולונג. עליה בהוצאת האנרגיה עשויה לסייע בירידה במשקל, בתנאי שסך צריכת האנרגיה (קלוריות) אינה גבוהה מהוצאתה. מספר חוקרים סוברים שהקטכינים בתה מסייעים בשריפת השומן בגוף. מחקרים אחרים מצאו כי הקטכינים בתה גורמים לאפופטוזיס של תאי שומן בוגרים ומונעים התפתחותם של תאי שומן חדשים. דרושים מחקרי התערבות גדולים המתקננים לצריכת אנרגיה ולפעילות גופנית, על מנת שאפשר יהיה לקבוע ששתיית תה מעודדת ירידה במשקל או שומרת על המשקל בבני אדם.

8. השמנה – בסקר לאומי אמריקאי (NHANES), שהתפרסם ב-European Journal of Clinical Nutrition, בצרכני תה חם (כל סוג, מלבד תה צמחים ותה נטול קפאין) היקף המותניים וה-BMI היו נמוכים יותר מאשר באלו שלא צרכו תה כלל, לאחר תקנון לגיל, פעילות גופנית, צריכת אנרגיה וגורמים מבלבלים אחרים. דרושים מחקרי התערבות על מנת לאשש ממצאים אלו.

9. אבני כליה – שני מחקרים פרוספקטיביים גדולים מסוף שנות ה-90 (מחקר האחיות, שנערך במשך שמונה שנים ומחקר הגברים במקצועות הרפואיים, שנערך במשך שש שנים) מצאו שכל ספל (240 מיליליטר) תה ליום מוריד את הסיכון ליצירת אבני כליה ב-8% בנשים וב-14% בגברים. בגלל תכולת האוקסלט בתה, אם כי זמינותו מהתה נמוכה, מקצת המומחים ממשיכים לייעץ לפרטים עם היסטוריה של נטייה ליצור אבני קלציום אוקסלט, להגביל שתיית תה.

תה נחשב, בדרך כלל, למשקה בטוח באנשים בריאים. הפלבונואידים בתה יכולים לקשור ברזל בעיקר ממקור צמחי או מתוספי ברזל ולעכב את ספיגתו במעי. על מנת למקסם את ספיגת הברזל מארוחה או מתוספי ברזל לא מומלץ לשתות תה באותה העת. על פי פרסומי בריאות של אוניברסיטת הַרְווָארד, שתיית תה עם לימון או חלב או שתייתו בין הארוחות תפתור את הבעיה. על פרטים הנוטלים תרופות שונות להיוועץ ברופא אם אין אינטראקציה, העלולה להזיק להם, בין החומרים שבתה לבין התרופה שהם נוטלים.

המרכז הרפואי האוניברסיטאי של מרילנד ממליץ למבוגרים על שתיית 3-2 ספלי תה ירוק ליום. Diane Mckay, חוקרת אנטיאוקסידנטים מאוניברסיטת Tuft בבוסטון, טוענת כי קיימת, בהחלט, עדות מחקרית לכך ששילוב מספר ספלי תה ירוק ליום משפיע לטובה על הבריאות. היא ממשיכה ואומרת כי התה לא ירפא שום דבר ואין לצורכו כתרופה, אלא כהשלמה לשאר מרכיבי התזונה הבריאה. בדומה, Marji McCullough, מהחברה האמריקאית לסרטן, ממליצה לאכול פירות וירקות, דגנים מלאים, זרעים ואגוזים, וכן, לשתות תה כאוות נפשו של האדם.

לסיכום, אם כי אין עדיין מספיק מחקרים סמוכי עדויות, יש לתה פוטנציאל לסייע בהמרצת הקצב המטבולי המסייע בירידה במשקל, לשמש כגורם מרגיע וכמו כן, לקדם בריאות. יחד עם זאת צריך לזכור שתה אינו בבחינת מטה קסמים, וכמו כן אינו השחקן היחיד בקביעת מצב בריאותנו.