השמנה הינה מחלה כרונית יקרה המביאה לנכות במרבית המדינות המערביות. דאגה לשיפור תכולה מספקת של מים ברקמות הגוף (hydration) מהווה אסטרטגיה בה משתמשים לעתים קרובות מטפלים קליניים במטרה למנוע אכילת-יתר, כשהיעד הוא קידום משקל בריא בקרב מטופליהם.
להמלצה לצרוך מים ככלי בירידה במשקל אין מסמוך המבוסס על עדות מחקרית. בסקירה של ששה מחקרי חתך דווח על ממצאים סותרים. בשלושה מחקרי עוקבה פרוספקטיביים של אחיות ומשתתפים במקצועות הרפואה נמצא קשר הפוך בין צריכת מים לבין עלייה במשקל. במחקרים אלו נושא המחקר היה מדידת צריכת מים. אולם, מדידת אוֹסְמוֹלָליוּת1 השתן הינה אמצעי יעיל יותר להערכת התכולה של מים בגוף מאשר הערכת צריכת מים בלבד, כיון שהיא מספקת מידע על מים ועל המומסים המתקבלים ממזון ומשקאות. כמו כן, האוסמולליות של השתן מודדת את צריכת המים היומית באופן מדויק יותר, כיוון שזוהי בדיקת מעבדה אובייקטיבית אשר אינה תלויה בזיכרונו של הנבדק בעת תשאולו.
עד היום, שום מחקר מבוסס אוכלוסייה לא חקר את הקשר בין תכולת מים בגוף, שנמדדה על ידי אוסמולליות השתן, לבין השמנה. סקר לאומי אמריקאי לבריאות ותזונה (National health and Nutrition Survey – NHANES), שכלל נתוני שתי עוקבות (2010-2009 ו-2012-2011), ושהתפרסם ב-Annals of Family Medicine, בדק את הקשר בין אוסמולליות השתן כסמן לתכולת מים מספקת בגוף, לבין השמנה (מבוססת על אינדקס מסת הגוף, BMI), בקרב מבוגרים בגילאי 64-18 בארה"ב. התוצא העיקרי בו היו מעוניינים בסקר היה BMI. המשתתפים סווגו לשתי קטגוריות: א. שמנים כאשר ה-BMI היה שווה או גבוה מ-30; ב. לא שמנים כאשר ה-BMI היה נמוך מ-30. לקביעת תכולת המים בגוף השתמשו החוקרים בבדיקת אוסמולליות השתן. משתתפים בעלי אוסמולליות של 800 מיליאוסמול/ק"ג או יותר נחשבו לבעלי תכולה לא מספקת של מים (inadequately hydrated).
ממצאים
- האוסמולליות הממוצעת של שתן המשתתפים הייתה כ-631 מיליאוסמול/ק"ג, כאשר כ-33% מהמשתתפים היו בעלי תכולת מים לא מספקת.
- מצב תכולת המים בגוף היה קשור באופן מובהק בגיל, גזע/מוצא אתני, מגדר, רמת ההכנסה ו-BMI.
- הגיל הממוצע של משתתפים בעלי תכולה לא מספקת של מים היה 37, ואילו של בעלי תכולה מספקת של מים, 43.
- מבין משתתפים בעלי תכולה לא מספקת של מים, כ-58% היו לבנים לא היספנים; מבין משתתפים בעלי תכולה מספקת של מים, כ-68% היו לבנים לא היספנים.
- מבין משתתפים בעלי תכולה לא מספקת של מים, כ-59% היו גברים; מבין משתתפים בעלי תכולה מספקת של מים 54% היו נשים.
- ה-BMI הממוצע של משתתפים בעלי תכולה לא מספקת של מים היה 29.2; ה-BMI הממוצע של משתתפים בעלי תכולה מספקת של מים היה 28.3.
- מבין משתתפים בעלי תכולה לא מספקת של מים כ-60% היו שמנים; מבין משתתפים בעלי תכולה מספקת של מים כ-68% היו שמנים.
הקשרים שנמצאו בין השמנה לבין תכולת מים בגוף:
- למשתתפים בעלי תכולה לא מספקת של מים בגוף היה BMI ממוצע הגבוה ב-1.32 ק"ג/מ2 מאשר למשתתפים בעלי תכולה מספקת של מים.
- הסיכוי להיות שמן היה גבוה פי 1.59 בקרב משתתפים בעלי תכולה לא מספקת של מים בגוף מאשר בקרב משתתפים בעלי תכולה מספקת של מים.
- בהשוואה ללבנים לא היספנים:
א. לאמריקאים ממוצא מקסיקני היה סיכוי הגבוה ב-40% להיות שמנים.
ב. להיספנים אחרים היה סיכוי הגבוה ב-15% להיות שמנים.
ג. לשחורים לא היספנים היה סיכוי הגבוה ב-76% להיות שמנים.
4. למשתתפים מבוגרים היה סיכוי הגבוה ב-2% להיות שמנים, אם כי לא נמצא קשר בין מצב תכולת המים בגוף לבין גיל.
5. משתתפים בעלי הכנסה גבוהה יותר היו בעלי סיכוי נמוך יותר להיות שמנים.
6. נתקבלו תוצאות דומות לאחר תקנון למשתתפים חולי סוכרת ידועים, משתתפים בעלי המוגלובין מסוכרר מוגבר או כאלה שנטלו תרופות משתנות – גורמים מבלבלים העלולים לשנות אוסמולליות השתן.
א. למשתתפים בעלי תכולה לא מספקת של מים בגוף היה BMI ממוצע הגבוה ב-1.44 ק"ג/מ2 מאשר למשתתפים בעלי תכולה מספקת של מים.
ב. בקרב משתתפים בעלי תכולה לא מספקת של מים בגוף, הסיכוי להיות שמן היה גבוה פי 1.67 מאשר בקרב משתתפים בעלי תכולה מספקת של מים.
ג. הקשר לגיל, מוצא אתני ולרמת ההכנסה היה גם הוא דומה.
מסקנות החוקרים
ממצאי המחקר מצביעים על כך שלתכולת מים מספקת בגוף עשוי להיות תפקיד במשקל הגוף. אנשים בעלי BMI גבוה זקוקים ליותר מים, כיוון שהדרישות למים תלויות בקצב חילוף החומרים, שטח הפנים של הגוף ומשקל הגוף. החוקרים מציעים לשים דגש רב יותר לצריכת מים בטיפול התזונתי במשקל וכן במחקרי בקרת משקל.
1אוסמולליות השתן – אוסמולליות השתן היא מדד לדרגת הריכוז של חומרים פעילים אוסמוטית בשתן (כגון נתרן, אשלגן, כלור ושתנן); אוסמולליות מסייעת בהערכת מאזן המים בגוף וככל שהערך גדול יותר, האוסמולליות גבוהה יותר ומצביעה על מחסור במים בגוף עד להתייבשות.
