במדינות המפותחות משקלן של נשים בגיל הפוריות נוטה לעלות עם כל לידה.
מחקר, שנערך באנגליה וסקוטלנד בשנים 1996-2001 בקרב כ-740,000 נשים לאחר הפסקת הווסת, בגילאי 50 עד 64, שהשתתפו ב 'מחקר מיליון נשים' (והתאימו לדרישות המחקר), ושפורסם בעיתון International Journal of Obesity, מצא כי קיים קשר בין הנקה לבין משקל האישה שנים רבות לאחר הלידה.
הנשים נתבקשו לדווח על נתונים דמוגרפיים, משקלן, גובהן, היסטוריה של לידות, נתוני אורח חיים ונתונים סוציו-אקונומיים. שאלות הקשורות בהנקה הוספו לאחר ש-9% מהנשים גויסו למחקר. השאלות כללו האם הן הניקו ואם כן, במשך כמה חודשים בכל לידה.
הגיל הממוצע של הנשים במחקר היה 57.5 שנים. ה-BMI הממוצע היה 26.2 קילוגרם/מטר2. נשים שהיו להן ילדים, ה-BMI שלהן היה גבוה יותר בשלב מאוחר יותר בחייהן מאשר בנשים שלא היו להן ילדים כלל. בנשים עם ארבעה ילדים ומעלה ה-BMI עלה, באופן הדרגתי עם לידת כל ילד נוסף, בממוצע מ-25.6 ל-27.2 קילוגרם/מטר2. לנשים עם ארבעה ילדים ומעלה,BMI הגבוה ב-1.7 יחידות מאשר לנשים שלא ילדו כלל.
נשים שהניקו את ילדיהן במצטבר במשך 10 חודשים או יותר (בממוצע 18 חודשים), ה-BMI שלהן היה נמוך ב-0.5 יחידות מאשר בנשים שלא הניקו כלל. כל תקופה של שישה חודשי הנקה הייתה קשורה ב-BMI הנמוך ב-0.22 יחידות (כלומר נמוך יותר ב-1%) בהשוואה ל-BMI של נשים שלא הניקו כלל. כל ממוצעי ה-BMI תוקננו לגורמי הסיכון (כמו גיל, דת, פעילות גופנית, עישון ומעמד סוציו-אקונומי), שעלולים היו להשפיע על ה-BMI.
מסקנות
החוקרים מצאו כי להנקה השפעה ארוכת טווח על ה-BMI של נשים לאחר הפסקת הווסת. אמנם חלה רק ירידה של 1% בממוצע ה-BMI, אך ירידה בשיעור קטן כזה קשורה בירידה של כ-1% בתמותה מכל הסיבות (all-cause mortality). כמו כן, הירידה ב-BMI, אף שהיא צנועה, עשויה גם להקטין באופן משמעותי את מספר המחלות הקשורות בהשמנה ואת עלויותיהן.
בזמן הייעוץ, סביב הלידה, לגבי אפשרויות ההזנה של התינוק, כדאי כנראה ליידע את האישה בדבר העובדה, שהנקה קשורה במשקל נמוך יותר, אם כי במעט, מספר עשורים מאוחר יותר בחייה.
