מבוגרים בחברה המודרנית מבלים זמן ממושך בישיבה. ישיבה ממושכת נמצאה כקשורה במחלות קרדיו-ווסקולריות (מחלות לב וכלי- הדם), סוכרת, ומוות מוקדם. לפיכך, הופיעו הנחיות לצמצום זמן הישיבה. ידועים היתרונות הקרדיו-מטבוליים של פעילות מתונה עד נמרצת לבריאות. חשוב להבין את יתרונותיהן היחסיים של הפעילויות היומיומיות השכיחות (common daily activities) – עמידה ודריכה (stepping) – אשר יכולים להוות תחליף לישיבה. מספר ניסויים הצביעו על השפעה חדה (acute) של עמידה על רמות הגלוקוז (סוכר) בדם לאחר ארוחה. אולם, לא נמדד קשר בין מעבר מישיבה לעמידה, אשר נמדדו במשך זמן זהה, לבין מטבוליזם הגלוקוז וסמנים ביולוגיים של סיכון קרדיו-מטבולי1.
מחקר חתך אוסטרלי, שהתפרסם ב-European Heart Journal, בדק את הקשר בין ישיבה, עמידה ודריכה לבין סמנים ביולוגיים של סיכון קרדיו-מטבולי. המחקר נערך במסגרת הסיבוב השלישי של מחקר סוכרת, השמנה ואורח חיים במדגם מבוסס אוכלוסייה של מבוגרים בגילאי 25 ומעלה החיים בקהילה. במחקר זה, שנערך בין השנים 2012-2011, השתתפו כ-4,600 מבוגרים ב-46 אתרים באוסטרליה. בתת-מדגם של כ-740 משתתפים שגויסו באתר אחד, נבדקה הפעילות של המשתתפים באמצעות מכשיר מוניטור בעל חיישנים למצב התנוחה והפעילות (ישיבה, עמידה, דריכה ודריכה בעצימות מתונה עד נמרצת). המשתתפים ענדו את המוניטור במשך 24 שעות במשך 7 ימים. המשתתפים נתבקשו לרשום ביומן את שעות העֵרות והשינה ולדווח על מספר המקרים בהם הסירו את המוניטור במידה שזה קרה. זמן השינה וזמן הסרת המוניטור הוצאו מניתוח הנתונים. עבור כל משתתף חושב שווה ערך מטבולי2 בדקות של כל תנוחה ושל דריכה בעצימות מתונה עד נמרצת (3 METs ומעלה).
אחרי צום לילה נערכו בדיקות דם להערכת סיכון קרדיו-מטבולי. נערכה בדיקת דם לסבילות לגלוקוז (סוכר) ובמשך בדיקה זו נערכו כל יתר הבדיקות: גלוקוז בצום, טריגליצרידים (שומנים), סך כולסטרול, HDL ו-LDL-כולסטרול, והמוגלובין A1C3. המדידות האנתרופומטריות שנערכו היו גובה ומשקל לחישוב מדד מסת הגוף (BMI) והיקף מותניים. נמדד גם לחץ הדם. להערכת גורמים סוציו-דמוגרפיים והתנהגותיים הועבר שאלון שכלל שאלות לגבי היסטוריה רפואית, צריכה נוכחית של תרופות נוגדות יתר-לחץ דם (לחץ דם גבוה), תרופות נגד סוכרת ותרופות להורדת שומנים (lipids4). הערכה תזונתית נערכה באמצעות שאלון למילוי-עצמי עבור מחקרים אפידמיולוגיים.
ממצאים
הגיל החציוני של המשתתפים בתת-המדגם היה 57 שנה (טווח הגילאים 80-36 שנה). שיעור הנשים היה 57%. הזמן הממוצע שהמשתתפים ענדו את המוניטור בעת ערות היה 15.7 שעות ליום, כש-8.8 שעות הם בילו בישיבה, 4.9 שעות בעמידה, שעתיים בדריכה ו-1.2 שעות בדריכה מתונה עד נמרצת. העצימות הממוצעת של הדריכה הייתה 3.11METs .
לאחר תקנון לגורמים מבלבלים (confounders) (כגון, גיל, מגדר) נמצאו הקשרים הבאים בין זמן ישיבה, עמידה ודריכה לבין סמנים ביולוגיים של סיכון קרדיו-מטבולי:
1. בניתוח אינדיבידואלי של כל תנוחה, כל שעתיים נוספות ביום שמבלים בישיבה (כלומר שעתיים פחות ליום שמבלים בעמידה ובדריכה) קשורות ב-BMI הגבוה יותר באופן מובהק ב-3%, היקף מותניים הגבוה ב-2 ס"מ, רמות גלוקוז בדם בצום הגבוהות ב-1%, יחס סך כולסטרול ל-HDL-כולסטרול הגבוה ב-5%, רמות טריגליצרידים הגבוהות ב-12%, רמות גלוקוז שעתיים לאחר העמסת סוכר הגבוהות ב-4%, וכמו כן, קשורות ברמות נמוכות יותר של HDL-כולסטרול ב-2.7 מיליגרם לדציליטר.
2. לאחר תקנון לדריכה בעצימות מתונה עד נמרצת, הקשרים בין ישיבה לבין רמות גלוקוז בצום ורמות השומנים (lipids) בדם היו בלתי תלויים בדריכה בעצימות מתונה עד נמרצת, כלומר ישיבה מהווה גורם עצמאי לרמות גלוקוז ושומנים בדם. הקשרים בין ישיבה לבין מדדי השמנה ורמות גלוקוז שעתיים לאחר העמסת סוכר נמצאו כלא מובהקים לאחר תקנון לדריכה בעצימות מתונה עד נמרצת.
3. בניתוח אינדיבידואלי של כל תנוחה, כל שעתיים נוספות ביום שמבלים בעמידה קשורות ב-BMI ורמות גלוקוז בצום הנמוכים יותר ב-2%, יחס סך כולסטרול ל-HDL-כולסטרול הנמוך ב-6%, רמות טריגליצרידים הנמוכות ב-14%, וכמו כן, קשורות ברמות גלוקוז שעתיים לאחר העמסת סוכר הנמוכות ב-3%. לאחר תקנון לדריכה בעצימות מתונה עד נמרצת רק הקשר בין עמידה לרמות גלוקוז שעתיים לאחר העמסת סוכר נחלש לרמות הנמוכות ב-2%.
4. בניתוח אינדיבידואלי של כל תנוחה, כל שעתיים נוספות ביום שמבלים בדריכה קשורות ב-BMI הנמוך יותר ב-11%, היקף מותניים הנמוך ב-8 ס"מ, יחס סך כולסטרול ל-HDL-כולסטרול הנמוך ב-6%, רמות טריגליצרידים הנמוכות ב-20%, רמות גלוקוז שעתיים לאחר העמסת סוכר הנמוכות ב-14%, וכמו כן, קשורות ברמות גבוהות יותר של HDL-כולסטרול ב-5.4 מיליגרם לדציליטר.
5. לא נמצא קשר בין ישיבה, עמידה ודריכה לבין לחץ דם סיסטולי ודיאסטולי, המוגלובין A1C, ו-LDL-כולסטרול.
6. בניתוחים על פי גיל ומגדר, לא נמצאו הבדלים בקשרים בין ישיבה, עמידה ודריכה לבין סמנים ביולוגיים של סיכון קרדיו-מטבולי, כלומר לגיל ולמגדר אין השפעה על הקשרים.
7. בניתוח משולב של הנתונים, עלייה בשעתיים ליום בזמן דריכה בשילוב עם ירידה בשעתיים של עמידה קשורה ב-BMI הנמוך יותר ב-10%, היקף מותניים הנמוך יותר ב-7 ס"מ, וכמו כן, קשורה ברמות גלוקוז שעתיים לאחר העמסת סוכר הנמוכות ב-11%.
8. בניתוח משולב של הנתונים, עלייה בשעתיים ליום בזמן דריכה בשילוב עם ירידה בשעתיים של ישיבה קשורה ב-BMI הנמוך יותר ב-11%, היקף מותניים הנמוך ב-7.5 ס"מ, ברמות גלוקוז שעתיים לאחר העמסת סוכר הנמוכות ב-12%, רמות טריגליצרידים הנמוכות ב-14%, וכמו כן, קשורה ברמות HDL-כולסטרול הגבוהות בכ-3.9 מיליגרם לדציליטר.
מסקנות החוקרים
ממצאי המחקר מספקים עדות ראשונית חשובה ליתרונות הפוטנציאלים של עמידה בשיפור הסמנים הביולוגיים של הסיכון הקרדיו-מטבולי, במיוחד שיפור במטבוליזם השומנים (lipids). בהינתן העובדה שעמידה מהווה את האלטרנטיבה השכיחה ביותר לישיבה, יש לכך השלכות חשובות לבריאות הציבור. כמו כן, הממצאים מצביעים על כך שהיתרונות הפוטנציאליים של הורדת זמן ישיבה עשויים להיות תלויים בהתנהגויות המחליפות את הישיבה.
1 סיכון קרדיו-מטבולי – סיכון קרדיו-מטבולי מתייחס לקבוצת גורמי סיכון המעמידים את הפרט בסיכון גבוה לחלות בסוכרת, מחלת לב או שבץ מוחי.
2 שווה ערך מטבולי (metabolic equivalent – MET) – הוצאת אנרגיה (קלוריות) של MET אחד מוגדרת ככמות האנרגיה הנשרפת בזמן ישיבה במנוחה ושווה לכ-0.0175 קילוקלוריות לקילוגרם משקל גוף לדקה; עבור גבר ממוצע במשקל 70 קילוגרם זה מתבטא ב-1.2 קילוקלוריות לדקה (0.0175×70), ועבור אישה ממוצעת במשקל 56 קילוגרם, ב-1 קילוקלוריה לדקה; בפעילות בעצימות מתונה עד נמרצת הגוף שורף 6-3 Mets לדקה; בפעילות נמרצת הגוף שורף יותר מ-6 METs לדקה.
