האם קיים קשר בין צריכת שוקולד לבין תסמיני דיכאון? מחקר חתך של כ-13,630 מבוגרים בארה"ב

האם קיים קשר בין צריכת שוקולד לבין תסמיני דיכאון? מחקר חתך של כ-13,630 מבוגרים בארה"ב

דיכאון מהווה הפרעה נשנית חמורה נפוצה והינה הגורם המוביל לנכות והגורם המוביל הרביעי לנטל המחלות הגלובלי. קיימת דבקות נמוכה באופן יחסי בתרופות נוגדות דיכאון (antidepressants), כשכמחצית מהפציינטים המקבלים מרשם לתרופות הללו מפסיקים להשתמש בהן לאחר כ-6 שבועות מתחילת לקיחתן. האפשרות לטפל  בתסמיני דיכאון באמצעות שינויים באורח-החיים עשויה לספק אופציה אטרקטיבית עבור פציינטים, אשר עבורם טיפול קונבנציונלי אינו מהווה טיפול יעיל ועבור פציינטים בעלי תסמיני דיכאון תת-קליניים, אשר אינם זכאים לטיפול רשמי.

עדות הולכת וגדלה מדגישה את השפעת גורמים תזונתיים על תסמיני דיכאון. מצרך מזון נפוץ אחד, אשר משוער כי הינו בעל תכונות המשפרות את מצב הרוח הוא השוקולד. הוצעו מספר מנגנונים לקשר שבין שוקולד לבין מצב רוח: (1) תכונות הקשורות לתחושות בפה (orosensory properties), כולל טעימות;
(2) רכיבים המשפיעים על המוח (psychoactive), כולל 2 אנאלוגים [1] של [anandamine [2 (היוצרים השפעות הדומות לאלה שנוצרות על ידי cannabinoids האחראים לתחושת האֵיפוֹריה);
(3) מספר אמינים ביוגניים [3], כולל phenylethylamine [מווסת עצבי (neuromodulator), אשר מאמינים כי הינו חשוב בוויסות מצב הרוח ונרמז כקשור בהתפתחות דיכאון];
(4) ניסיון ההנאה מהשוקולד עשוי להגיב עם מספר מערכות נוֹירוֹטְרָנְסמיטוֹרים [4] (כמו דוֹפָּמין, סֶרוֹטוֹנין ואֶנְדוֹרְפינים [5]) המעורבים בהפעלת מסלולי פיצוי עצביים (neural reward pathways) וויסות מצב הרוח. אולם, קיים חוסר בראיות מדעיות באיכות גבוהה שתתמוכנה בקשר זה. רק מספר קטן של מחקרים נתחו קשרים בין צריכת שוקולד לבין תסמינים דיכאוניים עם ממצאים מעורבים. בנוסף, המחקרים לא בדקו את הקשר בהתאם לסוג השוקולד. קיימת עדות מחקרית רבה המצביעה על קשר חיובי בין צריכת שוקולד מריר לבין תוצאי בריאות גופניים (ראה כתבה 'קקאו, שוקולד ובריאות'). השפעה מיטיבה זו היא כנראה הודות לפלבונואידים [6] בעלי תכונות נוגדות חימצון המשפרות מצבי דלקת. פלבונואידים הוכחו גם כבעלי השפעה ארעית על זיכרון וירידה קוגניטיבית. לכן, יתכן שלשוקולד מריר (העשיר בפלבונואידים) יש השפעה חיובית על בריאות נפשית, כולל דיכאון, ואילו לשוקולד חלב (הדל בפלבונואידים) אין השפעה. אולם, עד היום לא נחקר הקשר בין צריכת שוקולד מריר לבין דיכאון.

המחקר הנוכחי, שהתפרסם ב-Depression and Anxiety, בדק את הקשר בין צריכת שוקולד לבין תסמיני דיכאון במדגם גדול של אוכלוסייה מייצגת של מבוגרים החיים בארה"ב, תוך כדי תקנון למגוון רחב של משתנים מבלבלים [7]. החוקרים היו מעוניינים במיוחד בְּ:
א. קשר בין צריכת שוקולד (שוקולד מריר, שוקולד לא- מריר ואי-צריכת שוקולד) לבין תסמינים דיכאוניים;
ב. קשר בין כמות השוקולד שנצרכה לבין תסמינים דיכאוניים.

במחקר נכללו משתתפי מחקר לאומי אמריקאי לבריאות ותזונה (National Health and Nutrition Examination Survey – NHANES). המחקר הנוכחי מבוסס על 5 מחזורי סקרים דו-שנתיים מ-2008-2007 עד ל-2014-2013, והוגבל למשתתפים בגילאי 20 ומעלה.

שיטות ההערכה כללו ראיון בבית המרואיין ובדיקות רפואיות במרפאה ניידת. הערכה תזונתית בוצעה באמצעות שימוש בשאלון שחזור מזון של 24 שעות אשר הועבר פעמיים (פעם על ידי מראיין מאומן ופעם שנייה טלפונית), כאשר השתמשו בשיטת ראיון תזונתי הנעזר במחשב (computer-assisted dietary interview system – USDA Automated Multiple-Pass Method). מידע על צריכת שוקולד התקבל משאלון שחזור מזון של 24 שעות. צריכה יומית של שוקולד (סה"כ וצריכת שוקולד מריר) חושבה בגרמים. שוקולד מריר נחשב שוקולד המכיל למעלה מ-45% מוצקי קקאו. משתתפים שלא צרכו שוקולד קודדו ב-'0'. משתתפים שצרכו שוקולד כלשהו חולקו לרביעונים מ-1 (הצריכה הנמוכה ביותר) עד 4 (הצריכה הגבוהה ביותר).

תסמיני דיכאון הוערכו באמצעות שאלון(PHQ‐9)  Patient Health Questionnaire בן 9 פריטי דיכאון השואל על תדירות תסמיני דיכאון במשך השבועיים שעברו. כל פריט קבל ניקוד בסולם של 3-0, והניקוד הכולל נע בין 27-0. על פי הניקוד, תסמיני דיכאון יכולים להיות מסווגים:
(1) 'ללא או מינימום' (none or minimum – 4-0 נקודות);
(2) 'מתונים' ( mild– 9-5 נקודות);
(3) בינוניים (moderate – 14-10 נקודות);
(4) 'די חמורים' (moderately severe – 19-15 נקודות);
(5) 'חמורים' (severe  – 27-20 נקודות). לצורך ניתוח הנתונים, חולקו המשתתפים לבעלי ניקוד של 9 ומטה וכאלה בעלי ניקוד של 10 ומעלה (דיכאון רלבנטי מבחינה קלינית).

משתנים נוספים שנאספו: סך צריכת האנרגיה וצריכת סוכר שחושבו כממוצע של נתוני 2 שאלוני שחזור מזון של 24 שעות סווגו לרביעונים; צריכת אלכוהול סווגה כ'אי-צריכה' ו'צריכה כלשהי'; גובה ומשקל נמדדו וחושב BMI; מאפיינים דמוגרפיים כללו: גיל, מצב משפחתי, מגדר, גזע, השכלה, הכנסת משק בית שנתית; מאפייני אורח-חיים כללו: פעילות גופנית של שעות הפנאי ועישון; מידע לגבי מצבים כרוניים; דיווח עצמי לגבי אבחונים רפואיים.

ממצאים  

כ-20,130 משתתפים בני 20 שנה ומעלה סיפקו מידע לגבי צריכת שוקולד ותסמיני דיכאון. הוצאו מניתוח הנתונים משתתפים בתת-משקל וחולי סוכרת. מספר נוסף של משתתפים הוצאו מניתוח הנתונים בשל העדר משתנים נוספים. כך שלניתוח הנתונים נותרו כ-13,630 משתתפים (מתוכם 47.8% גברים). הגיל הממוצע היה 46.5 שנה. מתוך מדגם המשתתפים שנותח, 1,332 (כ-11%) דיווחו שצרכו שוקולד כלשהו, ומתוכם 148 (כ-1.1%) דיווחו על צריכת שוקולד מריר. משתתפים שדיווחו על צריכת שוקולד מריר היו בממוצע קצת יותר מבוגרים מאשר אלו שלא דיווחו על צריכת שוקולד, היו בעלי הכנסת משק בית גבוהה יותר ובעלי השכלה גבוהה יותר. הם נטו פחות לעשן ולהיות  בעלי BMI בטווח השמן. צריכת אנרגיה וסוכר הייתה גבוהה יותר בקרב אלה שדיווחו שלא אכלו שוקולד. בנוסף לכך, צריכת שוקולד לא הייתה קשורה באופן מובהק בשתיית אלכוהול או במצבים כרוניים.

קשרים בין צריכת שוקולד לבין תסמינים דיכאוניים

לאחר תקנון למשתנים נוספים שנאספו:

  1. לא נצפה קשר בין שוקולד לא-מריר לבין תסמינים דיכאוניים רלבנטיים מבחינה קלינית (ניקוד של 10 ומעלה).
  2. למשתתפים שדיווחו על צריכת שוקולד מריר כלשהו היה סיכון הנמוך ב-70% לדווח על תסמינים דיכאוניים רלבנטיים מבחינה קלינית מאשר למשתתפים שדיווחו שלא צרכו שוקולד כלשהו.
  3. למשתתפים שצרכו שוקולד מריר ברביעון הגבוה ביותר (454-104 גרם/יום) היה סיכון הנמוך ב-58% לדווח על תסמינים רלבנטיים מבחינה קלינית מאשר למשתתפים שצרכו שוקולד ברביעון הנמוך ביותר (35-4.1 גרם/יום).

מסקנות החוקרים

ממצאי המחקר מספקים עדות מסוימת שצריכת שוקולד, במיוחד שוקולד מריר, עשויה להיות קשורה בסיכון נמוך יותר לתסמיני דיכאון רלבנטיים מבחינה קלינית. המחקר אמנם נערך באוכלוסייה גדולה, אבל שיעור המשתתפים שצרכו שוקולד מריר היה נמוך (כ-1.1%) והצריכה הממוצעת של שוקולד מריר הייתה כ-12 גרם/יום. דרוש מחקר נוסף על מנת להוכיח קשר סיבתי המצביע על השפעה מגנה של צריכת שוקולד על תסמינים דיכאוניים וכדי לקבוע את כמות השוקולד האופטימלית הדרושה למניעת דיכאון והטיפול בו.

[1] אנאלוגים – חומרים דומים בפעילותם לחומר המקורי.

[2] Anandamine – נגזרת של חומצה ארכידונית (אומגה-6); מהווה נוירוטרנסמיטור

[3] ביוגניים – חומרים הנוצרים על ידי אורכניזמים חיים.

[4] נוירוטרנסמיטור – מוליך עצבי.

[5] אנדורפינים – מוליכים עצביים במוח, התורמים לתחושת רפיון, הקלה ומצב רוח טוב.

[6] פלבונואידים – פיטוכימיקלים בעלי סגולות נוגדות חימצון ונוגדות דלקת.

[7] משתנים מבלבלים (ערפלנים) – גורמים חיצוניים הקשורים באופן ישיר או באופן בלתי ישיר הן לגורם התלוי (הגורם הנחקר) והן לגורם הבלתי תלוי (הגורם המשפיע).

כתיבת תגובה

Call Now Button

פנייה למשרה באגודה לבריאות הציבור

[כוכבית * הינה שדה חובה]

קובץ קורות חיים בפורמט pdf או word. גודל מקסימלי 2MB.