השמנה מהווה נושא חשוב בבריאות הציבור בגלל שכיחותה הגבוהה ובמקביל בגלל העלייה הגדולה בסיכון למחלות קרדיו-ווסקולריות (מחלות לב וכלי הדם). השמנה מהווה גורם סיכון ידוע למחלת לב וכלי הדם, סוכרת מסוג 2 ותסמונת מטבולית1, ולאחרונה הוכרה כמחלה על ידי האגודה האמריקאית לרפואה. לכן, התפשטותה של ההשמנה דורשת התערבות אינטנסיבית ויעילה. הולך וגובר העניין בדיאטה דלת-פחמימות לצורך טיפול שמטרתו ירידה במשקל. למרות זאת, דיאטה דלת-פחמימות מעולם לא הומלצה כדיאטה מובילה, בשל התפיסה שלדיאטה זו יש השפעות מזיקות על גורמי סיכון קרדיו-ווסקולריים2, בגלל המחשבה שדיאטה זו עלולה להיות עשירה יותר בחומצות שומן רוויות בהשוואה לדיאטות אחרות לירידה במשקל.
לאחרונה, ניסויים קליניים אקראיים מבוקרים מדווחים, כי דיאטה דלת פחמימות לא רק שמסייעת בירידה במשקל, אלא גם משפרת גורמי סיכון קרדיו-ווסקולריים. לא ברור אם ההשפעה על גורמי הסיכון הקרדיו-ווסקולריים נובעת מירידה בכמות הפחמימות או מירידה בצריכת אנרגיה (קלוריות).
על מנת להבהיר סוגיה זו, סקירה שהתפרסמה ב-Nutrition Metabolism and Cardiovascular Diseases, בחנה באופן שיטתי ניסויים קליניים אקראיים מבוקרים, שחקרו השפעת דיאטה דלת-פחמימות (פחות מ-45% מסך האנרגיה) על ירידה במשקל בהשוואה לדיאטה דלת-שומן (פחות מ-30% מהאנרגיה משומן) שוות קלוריות. הסקירה בחנה גם נתוני מחקרי עוקבה גדולים, כדי להעריך קשרים ארוכי-טווח בין דיאטות דלות-פחמימות לבין אירועים קרדיו-ווסקולריים, כולל בחירות מזון ספציפיות (שהיוו חלק מדיאטות דלות-פחמימות), והשפעתן הפוטנציאלית על בריאות קרדיו-ווסקולרית.
גורמי סיכון קרדיו-ווסקולריים:
1. משקל גוף, הרכב גוף והיקף מותניים– ניסויים קליניים אקראיים מבוקרים הצביעו באופן עקבי על כך שדיאטות דלות-פחמימות גרמו לירידה במשקל, כשאובדן המשקל נע בין 2.1 ק"ג לבין 14.3 ק"ג לאחר ששה חודשי התערבות לפחות. שיעור מסת השומן מסך הירידה במשקל היה גדול יותר בדיאטה דלת פחמימות מאשר בדיאטה קֶטוׂגֶנית3. בהשוואה בין דיאטה דלת-שומן לבין דיאטה דלת-פחמימות שוות-קלוריות, הירידה במסת השומן ובמסת הגוף הרזה הייתה דומה, כך שהשינוי בהרכב הגוף לא היה שונה בין שתי הדיאטות. לדיאטות דלות-קלוריות עשוי להיות יתרון נוסף של הורדת הסיכון להשמנה בטנית (היקף מותניים גבוה). בדיאטות דלות-פחמימות הירידה בהיקף מותניים נעה בין 2.2 ס"מ לבין 9.5 ס"מ והינה דומה או אף גבוהה מזו המתקבלת בדיאטה דלת-שומן.
2. גלוקוז, אינסולין ותנגודת לאינסולין (HOMA) – מרבית הניסויים הקליניים האקראיים המבוקרים מצביעים גם על כך שדיאטות דלות-פחמימות מורידות את רמות הגלוקוז בדם בצום, את ההמוגלובין המסוכר (HbA1c), את רמות האינסולין בדם וְ/או התנגודת לאינסולין, באותה המידה שעושות כן דיאטות דלות-שומן שוות קלוריות.
3. שומנים (lipids) – למרות הדאגה, כי דיאטות דלות פחמימות לירידה במשקל גורמות יותר מאשר דיאטות דלות-שומן לפרופיל שומנים אָתֶרוׂגני (מחולל טרשת עורקים), באופן כללי דיאטות דלות פחמימות שפרו באופן דומה את פרופיל השומנים, כולל סך הכולסטרול, HDL-כולסטרול (הכולסטרול 'הטוב'), LDL-כולסטרול (הכולסטרול 'הרע'), יחס סך הכולסטרול/HDL וטריגליצרידים (שומנים). מרבית ניסויים קליניים אקראיים מבוקרים הראו, כי דיאטות דלות-פחמימות העלו יותר את ה-HDL, אך הורידו פחות את סך הכולסטרול ו-LDL מאשר דיאטות דלות-שומן. שני סוגי הדיאטה הורידו באופן דומה את היחס סך כולסטרול/HDL. יתר על כן, מחקרים דיווחו באופן עקבי, כי דיאטות דלות-פחמימות הורידו את הטריגליצרידים במידה רבה יותר מאשר דיאטות דלות-שומן.
4. יתר לחץ דם (לחץ דם גבוה) –ניסויים קליניים אקראיים מבוקרים עדכניים מדווחים על השפעה דומה על ירידה בלחץ דם סיסטולי ודיאסטולי בדיאטה להורדת משקל דלת-פחמימות ודלת-שומן, שהרי אובדן משקל הינו הגורם המניע בשני סוגי הדיאטה.
5. גורמי סיכון שצצו (emerging risk factors) דיאטות דלות-פחמימות יכולות לשפר גם את תפקוד האנדותל4 של העורק התַרְדֶמָני (endothelial carotid function), את הציטוֹקינים5 מעודדי דלקת, את האֶדיפּוֹנֶקְטין6, את חלבון מגיב סי (C Reactive Protein-CRP), את ההומוציסטאין7 ואת האֶדיפּוֹציטֹוקינים (ציטוקינים המופרשים על ידי רקמת השומן), אולם, מרבית המידע מקורו במחקרים קטנים ומחקרים מעטים חקרו נושאים אלה.
האם עלינו להגביל את כל הפחמימות?
פחמימות שמקורן בצריכת פירות, ירקות, קטניות וחלק מדגנים מלאים, מכילים לעתים קרובות כמויות משמעותיות של סיבים תזונתיים ונוטים להיות בעלי אינדקס גליקמי8 נמוך יותר מאשר פחמימות שמקורן במוצרי דגנים מעובדים (refined grains). סיבים תזונתיים אינם מפורקים במעי הדק ובחלקם מפורקים על ידי חיידקים במעי הגס. הם מעכבים ספיגת פחמימות לאחר ארוחה, ועל ידי כך מקטינים את התגובה האינסולינמית לפחמימות. מחקרים אפידמיולוגיים רבים מצאו קשר הפוך בין צריכת סיבים תזונתיים, במיוחד סיבים תזונתיים מסיסים ממקור דגנים ומספר פירות, לבין הסיכון למספר מחלות, כגון סוכרת מסוג 2, מחלת לב כלילית, התקף לב, אי-ספיקת לב מגודש, כמו גם תמותה ממחלות קרדיו-ווסקולריות. המנגנונים המדויקים, העשויים להיות אחראיים להשפעות המגנות של דגנים מלאים, אינם ברורים, אולם קיימת עדות מחקרית לכך שדגנים מלאים עשויים לסייע בוויסות משקל הגוף, היקף מותניים, לחץ הדם, רמות גלוקוז בדם ובשיפור פרופיל השומנים. לעומת זאת, מוצרי דגנים מעובדים לא נמצאו כמגנים מפני מחלות קרדיו-ווסקולריות. יתר על כן, במחקרים תצפיתיים נמצא כי החלפת דגנים מעובדים, כמו אורז לבן, באורז מלא או קטניות עשויה להוריד את הסיכון לתסמונת מטבולית ולסוכרת מסוג 2. פועל יוצא מכך הוא שדיאטות דלות-פחמימות בריאות צריכות לכלול כמויות ממשיות של סיבים תזונתיים , בו במן שאין להמליץ על דגנים מעובדים ויש להגביל את צריכתם.
איזה בחירות מזון הן הטובות ביותר בדיאטות דלות-פחמימות?
תבנית דיאטה דלת-פחמימות בריאה צריכה להדגיש צריכה של סיבים תזונתיים שמקורם בדגנים מלאים, פירות עתירי סיבים תזונתיים, ירקות דלי-פחמימות (כגון ירקות עליים ירוקים, קטניות, וירקות ממשפחת המצליבים, כגון כרוב, כרובית, ברוקולי, כרוב ניצנים), אבוקדו, אגוזים, שמן זית ושמנים מהצומח, סויה, דגים ועוף. הדיאטה צריכה להמליץ להגביל צריכה או לא לצרוך כלל בשר אדום לא מעובד ומעובד, כמו גם להגביל ירקות עמילניים (כגון תפוחי אדמה, בטטה, דלעת, דלורית)ודגנים מעובדים – מזונות שנמצאו קשורים בסיכון מוגבר למחלות קרדיו-ווסקולריות.
מסקנות החוקרים
דיאטות דלות-פחמימות מסייעות בירידה במשקל ומשפרות גורמי סיכון קרדיו-ווסקולריים. הורדת כמות הפחמימות הנצרכת ושיפור איכותן על ידי בחירת תחליפים בריאים עשויים להוריד את הסיכון למחלות קרדיו-ווסקולריות בנוסף להבאה לירידה במשקל. החוקרים סבורים שיש לכלול בהמלצות למניעת השמנה וסיכון למחלות קרדיו-ווסקולריות דיאטות דלות-פחמימות כאסטרטגיה תזונתית חליפית.
1תסמונת מטבולית –מאובחנת כאשר שלושה מהתסמינים הבאים קיימים: רמות גלוקוז גבוהות בדם, השמנה בטנית, יתר-לחץ דם, יתר-שומנים (טריגליצרידים) בדם ורמות נמוכות של HDL-כולסטרול (הכולסטרול 'הטוב') בדם.
6אדיפונקטין – הורמון המעורב במספר תהליכים מטבוליים, כולל וויסות רמות הגלוקוז בדם ופירוק חומצות השומן.
7הומוציסטאין – חומצת אמינו המיוצרת בגוף ורמה גבוהה שלה בדם מגבירה את הסיכון לטרשת עורקים, התקפי לב ושבץ מוחי בגיל צעיר יחסי.
