אסון הכרמל מאחורינו? לא ממש. רבים שחוו את הדלקה הגדולה ביותר בתולדות ישראל יסבלו מתסמונת פוסט טראומטית. במה מדובר, מה הסיבות לכך ואיך ניתן להתגבר
הפרעה פוסט-טראומטית (הידועה גם כפסיכוטראומה, PTSD או טראומה נפשית) היא הפרעת חרדה הנגרמת כתוצאה מחשיפה לאירוע טראומטי. החיים המודרניים מגבירים את חשיפתנו היומיומית למקרי טראומה. בחיי היום-יום בישראל, חלק ניכר מהאוכלוסייה נחשף לחוויות טראומטיות המגיעות עד כדי סכנת חיים: פיגועי טרור, תאונות דרכים, שריפות, תקיפות אלימות, מחלות במשפחה וכל מצב אחר שמעורר פחד, הלם, אימה ו/או חוסר אונים.
מחקרים מראים כי אחד מתוך שלושה בני אדם ייחשף במהלך חייו לאירוע טראומטי משמעותי. אך האם כל אירוע קשה בו אנו נתקלים מעורר טראומה? מסתבר שלא. כדי שאירוע כלשהו ייחשב לאירוע טראומטי עליו לכלול שלושה מרכיבים:
- מרכיב האיום: איום על חיים, רכוש, קרובים, ויקירים (כולל חברים וידידים).
- מרכיב ההפתעה: אירוע בלתי צפוי שלא נערכנו אליו מראש.
- מרכיב חוסר האונים: המשמעותי והסובייקטיבי ביותר מבין המרכיבים, מתייחס לשאלה מה אנו חשים במהלך האירוע ואם יש לנו את המשאבים המספיקים להתמודד עם השלכותיו.
באסון הכרמל התרחשו שלושת המרכיבים לעיל, השריפה שכילתה יערות שלמים איימה לכלות בתים ואף לפגוע בחייהם של אנשים ואכן כך קרה באוטובוס הסוהרים. אנשים נאלצו לעזוב את בתיהם באופן מפתיע ולא צפוי וחוו חוסר אונים מוחלט אל מול השריפה המשתוללת המאיימת לכלות כל זכר ממה שהשאירו מאחור.
ההתנסות במצב שכזה, או הצפייה בו, מעוררת אצל רבים מאתנו תחושות של פחד וחוסר אונים ולעתים אף כעס על העולם, שהפך לפתע לכה מאיים ובלתי צפוי.
במרבית המקרים, האירוע ימשיך לחיות בתודעתנו למשך זמן מה, אך בעזרת תמיכה של משפחה וחברים, יצליחו רוב האנשים לעבד את האירוע ולחזור לתפקד בשגרה היום-יומית.
בתודעה הציבורית, אסון הכרמל נדחק הצידה ופינה את מקומו לסופת הגשמים ושלגים אשר פוקדת אותנו בימים אלה. אולם, מספר לא מבוטל מן האנשים יסבלו מסימפטומים רבים ויפתחו הפרעה פוסט-טראומטית. במצב זה, האדם אינו מסוגל להשתחרר מן הזעזוע שבו התנסה, והאירוע הטראומטי משפיע על הווייתו ומפריע לשגרת חייו. במקרים רבים הוא חש כי אינו מסוגל לתפקד עוד: הוא מרגיש כי האירוע עדיין חי בזיכרונו, והוא חווה אותו שוב ושוב. סיוטים, קשיי ריכוז וחרדה מתמדת הם רק אחדים מן התסמינים בהפרעה זו.
ההגדרה הרפואית של הפרעה פוסט-טראומטית היא התפתחות של תסמינים אופייניים ארוכי טווח בעקבות אירוע טראומטי נפשי, שבדרך כלל נמצא מחוץ לקשת ההתנסויות האנושיות השכיחות. התסמינים האופייניים הם: חווית התנסות חוזרת ונשנית, באופן עיקש, של האירוע הטראומטי. ניסיונות להימנע מגירוי שמביא להיזכרות בטראומה. קהות תגובתית לגירויים סביבתיים ומבחר קשיי תפקוד תפיסתיים ואחרים.
תגובה אישית לטראומה
חשיפה לטראומה עשויה לגרום לכל אחד לתגובות שונות, החל מתגובות חרדה חולפות, פחד, הימנעות ממקומות ומפעולות שונות, הפרעות שינה, הפרעות מצב רוח, הפרעות בזיכרון, פלאשבקים ועד הפרעה פוסט-טראומטית מתמשכת, שעשויה ללוות את הסובלים ממנה שנים רבות ולפגוע פגיעה משמעותית באיכות החיים.
כאן חשוב להבחין בין טראומה חד-פעמית כגון שריפה, תקיפה, שוד, תאונה, פריצה, אונס לבין טראומה מתמשכת כגון התעללות מינית, אלימות מתמשכת ואף הזנחה.
השכיחות של הפרעה פוסט-טראומטית
כל אחד מאיתנו יכול ללקות ב- PTSD, בהתקיימם של תנאים מתאימים. ההערכה המקובלת היא ש- 5% לערך מהגברים ו- 10% לערך מהנשים יסבלו מהפרעה פוסט-טראומטית בנקודת זמן כלשהי בחייהם. ההפרעה יכולה להתחולל בכל גיל. לפי נתוני שירותי הבריאות הלאומיים בבריטניה (NHS) כ- 40% מהלוקים בהפרעה יפתחו אותה לאחר מוות פתאומי של דמות אהובה או קרובה במיוחד.
בהכללה, אדם שלקה ב-PTSD ישוב ויחיה מחדש את האירוע המפחיד בצורת סיוטים בלילה או הבזקים פתאומיים שלו בשעות היום. יכולים להופיע קשיים בריכוז ובשינה, ותחושות של בידוד והתנתקות מהחיים. התסמינים יכולים להגיע לרמת חומרה כזו שיכולתו של הסובל לקיים חיי שגרה תפגע באופן אנוש.
לסיכום, חשוב לציין שהחוויה הפוסט-טראומטית היא מהחוויות הקשות ביותר בהן ניתן להתנסות. הדבר דומה לחוויית לקום בכל בוקר מחדש אל אותו יום טראומטי – להיות בו בכל רגע מרגעי היממה. מסיבה זו, חשוב מאד להיות מודעים לתסמיני ההפרעה, ולזהותה – הן אצלנו והן אצל הקרובים לנו. להפרעה זו קיים טיפול יעיל, ויש להיעזר בו.
הכותב הינו מומחה בפסיכיאטריה כללית ומשפטית, ראש היחידה לנירו פסיכיאטריה האגודה למען בריאות הציבור
המאמר מבוסס על מקורות מידע עיקריים מתוך:
שתפו אותי
