הפרעות שריר-שלד (Musculoskeletal Disorders – MSD) הן ליקויים בריאותיים במערכת השלד והשרירים בהן מעורבים עצבים, גידים ורצועות, שרירים ומבני שלד תומכים כגון חוליות. הפרעות שריר-שלד המיוחסות לעבודה הן אלו שנגרמות או מחמירות ע"י סביבת העבודה ותנאיה. נוכחותן עשויה למנוע יכולת לבצע מטלות בעבודה, איבוד ימי עבודה וצמצום תפוקה ופריון עבודה.
הגורמים העיקריים להפרעות שריר-שלד בעבודה הם: תנועות חוזרניות ( החוזרות על עצמן); הפעלת כוח ומאמץ יתר של ידיים; הרמה, נשיאה, גרירה, דחיפה ומשיכה של עצמים כבדים; תנוחות גוף מעוותות לפרק זמן ארוך; ויברציות מכאניות (1).
הפרעות שריר-שלד הן הנפוצות ביותר כמחלות המיוחסות לתעסוקה והן מהוות 50% – 60% מכלל התחלואה התעסוקתית במדינות האיחוד האירופי ובארה"ב (2).
עפ"י שוודיה, אחד מכל ארבעה עובדים סבל ב-2005 מהפרעות בריאותיות המיוחסות לעבודה ונגרמו מעבודה מאומצת, תנוחות עבודה מעוותות, הרמה ונשיאה ידנית של משאות, תנועה חוזרנית, עבודת מחשב, לחץ נפשי, הצקה בעבודה, רעש, ויברציות מכאניות, חום וקור, רוח פרצים, חומרים כימיים, תאונות עבודה מדווחות ותאונות בדרך לעבודה וממנה (3% בלבד מכלל ההפרעות והפגיעות).
60% מהתחלואה המיוחסת לעבודה, נגרמת מגורמים של ארגונומיה לקויה וגורמים אחרים הקשורים בעומס בלתי תקין על מערכת שריר-שלד. בפילוח הגורמים להפרעות בריאותיות המיוחסות לעבודה, עומס ולחץ נפשי הם הגורמים השכיחים ביותר בקרב נשים (מורות, אחיות, עובדות סוציאליות), אך נמצאים במקום השלישי בקרב גברים. לעומת זאת, עבודה מאומצת ותנוחות עבודה מעוותות הם הגורמים השכיחים ביותר להפרעות בריאותיות בקרב גברים ונמצאים במקום השני בקרב נשים. מתוך הפרעות שריר-שלד יש עליה בהפרעות באזור הגב, הכתפיים והזרועות. בשוודיה קיימת עליה בהיעדרות מעבודה בגלל הפרעות בריאותיות המיוחסות לעבודה (לרבות תאונות ומחלות).
מתוך סה"כ הפרעות בריאותיות המיוחסות לעבודה בבריטניה בשנת 2005, הפרעות שריר-שלד היו השכיחות ביותר (51%) ואחריהן הפרעות הקשורות בלחץ בעבודה וגורמים פסיכו-סוציאליים וביניהן דיכאון וחרדה. 43% מהפרעות השריר-שלד היו קשורות להפרעות בגב, 37% לצוואר וגפיים עליונות ו- 20% לגפיים תחתונות. קבוצות הגיל הפגיעות ביותר הן המבוגרות (45 – 74).
בפינלנד שימוש במחשב בעבודה עלה מ-17% בשנת 1984 ל-75% בשנת 2003. דווח שגורמים טיפוסיים לעומס ולחץ בקרב מגזר העובדים המטפלים בידע ומידע הם הצפה במידע, דרישות מנטאליות וויזואליות, שעות עבודה בלתי רגילות ומתח שרירים. כתוצאה מכך, קיימת שכיחות תלונות על עייפות, קשיי שינה וכאבי צוואר וכתפיים במגזר זה.
במחקר שנערך בצרפת, בו השתתפו 50,000 עובדים, זוהו חמש קבוצות עיקריות של סיכון לתחלואה המיוחסת לעומס ומאמץ בעבודה. הקבוצה בעלת הסיכון הגבוה ביותר היא זו של עובדים בתעשייה היצרנית ובתעשייה החקלאית. למעלה מ- 60% מהעובדים המשתייכים לקבוצה זו, המהווה 5% בלבד מכוח העבודה, חשופים ליותר משמונה צורות של מצוקה ובהן עומס פיסי (בעיקר על גפיים עליונות), סביבה קשה, תנוחות מעוותות וכואבות, שעות עבודה ארוכות וטיפול ידני במשאות למעלה מ- 10 שעות בשבוע, אילוצים ארגוניים כגון עבודה במשמרות והעדר אוטונומיה ויכולת לקבוע קצב עבודה עצמי. לעומת קבוצת ה"צווארון הכחול", נתונה קבוצת ה"צווארון הלבן", המהווה 36% מכוח העבודה בצרפת, למספר מוגבל של עומסים כגון יום עבודה ארוך, תנוחה סטטית של הצוואר והראש, למעלה מ- 20 שעות עבודה מול מסך מחשב בשבוע והפרעות רבות ברצף העבודה.
במדינות מערב אירופה, הקבוצה הגדולה ביותר מבין הקבוצות החשופות לסיכונים המיוחסים לעבודה היא זו החשופה לחומרים כימיים, רעש (50% משיעור הסיכון) ותאורה לקויה.
הפרעות שריר-שלד הן השכיחות ביותר מבין פגיעות ומחלות המיוחסות לעבודה. הן שכיחות יותר מתאונות עבודה, ממחלות תעסוקתיות הנובעות מממסים אורגניים, מתכות כבדות, חומרים מסרטנים ומירידה בשמיעה עקב חשיפה לרעש מזיק.
דרכים לצמצום הפרעות בריאותיות המיוחסות לעבודה בכלל והפרעות שריר-שלד בפרט
1. השקעה בארגונומיה במקום העבודה בליווי יועצים
2. הפניית משאבים כספיים והשקעה בחינוך והדרכה לצמצום ההפרעות
3. ניהול עומס עבודה ובין היתר עידוד שליטה בקצב עבודה ובמרחב, העצמאות לקבלת החלטה ושיקול דעת, והקצאת פרקי עבודה ומנוחה מתאימים
4. פיתוח מודעות מעסיקים ועובדים לדרישות החוק
5. רפורמה בחוקי הפנסיה עבור מגזרי עבודה מסוימים
6. שיתוף העובדים במדיניות המניעה ובמציאת פתרונות ארגונומיים להפרעות שריר-שלד
7. פיתוח אסטרטגיות התערבות ותכניות למניעת סיכון ולקידום בריאות
8. הטמעת ניהול סיכונים בטיחותיים ובריאותיים במקום העבודה
9. אימוץ מדיניות "חזרה לעבודה" עבור עובדים שנפגעו
10. הכרה לאומית באתגר לצמצום הפרעות שריר-שלד על מנת לקדם פרויקטים שעוסקים במניעה
על פי OSHA התהליך הארגונומי במקום עבודה צריך לכלול
1. תמיכה של מעסיק: להגדרת יעדים ומטרות לתהליך הארגונומי והספקת מקורות מימון ליישום התהליך.
2. מעורבות העובדים: להצגת הצעות ונושאים לטיפול, מתן דיווח מוקדם על סימפטומים, לקיחת חלק פעיל בצוות הארגונומי וקבוצות מיקוד.
3. אימון: גיוס מאמנים המומחים בתחום הארגונומי לאימון העובדים לאיתור מוקדם ומניעה של נזקים ארגונומיים.
4. איתור הבעיה: באמצעות סקירת שטח, עיון בדוחות מחלה ודוחות תאונות עבודה, ראיין עובדים וכתיבת דוח מסכם הכולל זיהוי סיכונים ארגונומיים הקיימים והפוטנציאליים כאחד. לתהליך השלכות חיוביות במניעת פגיעה בכושר העבודה, איבוד ימי עבודה ושיפור בתפוקה ופריון עבודה (28).
לסיכום:
60% מהתחלואה המיוחסת לעבודה, נגרמת מגורמים של ארגונומיה לקויה וגורמים אחרים הקשורים בעומס בלתי תקין על מערכת שריר-שלד. אחת הדרכים המומלצות לצמצום הפרעות בריאותיות המיוחסות לעבודה בכלל והפרעות שריר-שלד בפרט השקעה בארגונומיה במקום העבודה בליווי יועצים.
