האם קיים קשר בין תזונה לבין אקנה? – המשך
בשנות ה-2000, עם העלייה במודעות לתפקיד התזונה בבריאות, חזרו החוקרים להתמקד בתפקיד התזונה באקנה, במיוחד בהיווצרות החֵלב. במחקרים אקולוגיים, נמצא כי שכיחות אקנה נמוכה יותר באוכלוסיות כפריות ולא-מתועשות. למשל, באוכלוסיית אסקימוסים, אשר לא סבלו כלל מאקנה, עם המעבר מתרבות מסורתית למערבית ושינוי אורחות החיים שלהם, שכיחות אקנה בקרבם הפכה לדומה לזו של האוכלוסייה המערבית. המצב דומה בקרב אפריקאים שהיגרו לארה"ב. את העדר אקנה באוכלוסיות לא-מערביות ייחסו החוקרים לגורמים סביבתיים, במיוחד דיאטות מקומיות בעלות אינדקס גליקמי1 נמוך יותר מאשר בדיאטות מערביות. החוקרים סברו, כי יתכן שבני הנוער במדינות המערביות סובלים מרמות גבוהות חוזרות של אינסולין בגלל התזונה בעלת האינדקס הגליקמי הגבוה.
במספר סקירות הוצעו מנגנונים, אשר באמצעותם מזון יכול להשפיע על אקנה. סקירה שהתפרסמה ב-Clinics in Dermatology, מביאה את גורם ההיפּראינסולינמיה2, הנגרמת על ידי צריכת ארוחות המעלות את רמות הגלוקוז בדם, כגורם אפשרי לשרשרת האירועים בהתפתחות אקנה (כולל עלייה ברמות האנדרוגנים ורמות ה-IGF-1 ושינוי במסלולי האיתות של החומצה הרטינואית), המביאים להגברת ייצור החֵלֶב. היפראינסולינמיה יכולה גם לגרות תגובה של גורם הגדילה IGF-1, אשר יכול להגביר את ייצור החלב ולזרז את שגשוג זקיקי השיער באופן בלתי תלוי בהגברת ייצור הורמונים אנדרוגנים.
סקירה שהתפרסמה לאחרונה ב-British Journal of Dermatology, סוקרת מחקרים אחרונים המספקים תובנה גדולה יותר לגבי הקשר בין אינדקס גליקמי ותזונה לבין אקנה. מחקרים אלה מדגישים, כי יתכן שמזונות בעלי אינדקס גליקמי גבוה עלולים להשפיע על הפתוגנזה (התהוות מחלה) של נגעי אקנה. דיאטות בעלות אינדקס גליקמי גבוה גורמות לייצור מוגבר של גורם הגדילה IGF-1 ומגבירות את מסלולי האיתות (signaling) שלו. גורם הגדילה IGF-1 מזרז סינתזה של אסטרוגן וטסטוסטרון.
במחקר מקרה-ביקורת קטן בקרב צעירים מלאזים, שהתפרסם ב-BMC Dermatology, תזונת צעירים עם אקנה הייתה בעלת עומס גליקמי3 גבוה יותר באופן מובהק מאשר קבוצת הביקורת. עומס גליקמי באחוזון ה-75 הגדיל את הסיכון לאקנה פי 21. בנוסף, בקרב צעירים אלה תדירות צריכת חלב וגלידה הייתה גבוהה יותר מאשר בקבוצת הביקורת והסיכון לאקנה היה גבוה יותר פי כ-4.
בניסוי קליני קוריאני קטן, שהתפרסם ב-Acta Dermato-Venereologica , בחולים באקנה קלה עד בינונית, דיאטה בעלת עומס גליקמי נמוך, אשר נערכה במשך 10 שבועות, הביאה לשיפור קליני משמעותי במספר הנגעים הדלקתיים והלא-דלקתיים, כשחלה ירידה ב-70.9% במספר הנגעים הדלקתיים. בקבוצת הביקורת, שצרכה מזונות בעלי אינדקס גליקמי גבוה, לא חל שינוי במספר הנגעים. יתר על כן, בקבוצת הניסוי ירד גם גודל בלוטות החלב (כלומר נוצר פחות חלב).
מחקרים קטנים נוספים, אשר נערכו באוכלוסיות שונות של בני נוער במדינות מערביות (כמו אוסטרליה וארצות הברית), תומכים בקשר בין אינדקס גליקמי/עומס גליקמי לבין אקנה. החוקרים האוסטרלים טענו כי דיאטות בעלות אינדקס גליקמי נמוך הכילו 30% יותר סיבים תזונתיים מאשר קבוצת הביקורת וכן הרבה יותר שומנים רב בלתי רוויים, כששניהם יכולים להוריד את רמות האנדרוגנים.
לעומת זאת, במחקר מקרה-ביקורת שנערך במבוגרים אמריקאים צעירים, ושהתפרסם ב-Archives of Dermatology, לא נמצא קשר בין רמות IGF-1 בדם לבין מספר נגעי אקנה. כמו כן, בניסוי קטן בבני נוער באוסטרליה לא נמצא הבדל ברמות ה-IGF-1 בין דיאטה בעלת אינדקס גליקמי גבוה לבין דיאטה בעלת אינדקס גליקמי נמוך. הממצאים אינם עקביים, ולכן דרושים מחקרים נוספים על מנת לבסס את הקשר בין אינדקס גליקמי/עומס גליקמי לבין אקנה.
על פי סקירה, שהתפרסמה ב-Clinics in Dermatology, השפעת שומנים על התנגודת לאינסולין4 בבני אדם מהווה נושא למחלוקת, ובמרבית המחקרים לא נמצא קשר כזה. החוקרים בסקירה משערים כי דיאטות עתירות פחמימות ושומנים עלולות להחמיר אקנה על ידי ייצור-יתר של חֵלֶב, שגורם, בין השאר, להיווצרות גדולה יותר של נקודות שחורות בעור. מכל מקום, מועטים המחקרים שדנים בקשר בין צריכת שומן לבין אקנה ולא נתן על כן להסיק מסקנות לגבי הקשר. סקירה, שהתפרסמה ב-Journal of the American Academy of Dermatology, מונה ארבע מחקרים, ביניהם תיאור מקרה אחד, מחקר מקרה-ביקורת אחד, ושני מחקרי חתך. במחקר חתך אחד, שנערך בקרב כ-6,000 סטודנטים סינים, ושהתפרסם ב-Journal of the European Academy of Dermatology and Venereology, בצריכה של דיאטה עתירת שומנים, הסיכון לאקנה היה גבוה בכ-44%.
מספר פריטי מזון נחקרו לגבי השפעתם על אקנה, ביניהם חלב ומוצרי חלב ושוקולד, אך לא נמצאו מספיק הוכחות מבוססות ראיות בניסויים קליניים בעלי היקף גדול, לגבי הקשר בין צריכתם לבין אקנה.
חלב מכיל הורמונים גורמי גדילה, ביניהם גורם גדילה דמוי אינסולין, ה-IGF-1. עקומת רמות גורם גדילה זה בבני נוער לפני הבגרות, בזמן ההתבגרות וכמבוגרים צעירים מקבילות לעקומת האקנה באוכלוסייה זו. בתחילת שנות ה-2000, Adebamowo ועמיתיו היו הראשונים לחקור את הקשר בין צריכת חלב ומוצריו לבין אקנה. מחקר אחד, שהתפרסם ב-Journal of the American Academy of Dermatology, נערך בקרב כ-47,000 משתתפות מחקר האחיות II, אשר דיווחו על תזונתן ועל אקנה חמורה מאובחנת על ידי רופא בזמן בית-הספר התיכון. בהשוואה למשתתפות שצרכו בתקופת התיכון פחות ממנה אחת (1 כוס) לשבוע של חלב, בקרב משתתפות שצרכו למעלה משלוש מנות כלל חלב (3 כוסות) ליום, חלב מלא, חלב דל שומן וחלב רזה, שכיחות אקנה הייתה גבוהה יותר ב-22% , ב-12%, ב-16% וב-44%, בהתאמה.
החוקרים במחקר זה, כמו במחקרים אחרים, שיערו שהקשר בין אקנה לבין צריכת חלב עלול להיות קשור בהימצאות בחלב של הורמונים ומולקולות בעלות פעילות ביולוגית. כמו כן הם שיערו, כי בזמן העיבוד חלב רזה שינה את הזמינות היחסית של מולקולות בעלות פעילות ביולוגית (הגדיל את תכולתן). לעומת זאת, חלב מלא מכיל יותר אסטרוגנים מאשר חלב רזה, ואסטרוגנים נוטים להפחית אקנה.
באותו מחקר, בצריכה של מנה אחת ומעלה ליום של משקה בוקר נמס, שכיחות אקנה הייתה גבוהה ב-46% בהשוואה לצריכה של מנה אחת או פחות לשבוע; בצריכה של מנה אחת ומעלה ליום של קינוח סוֹרְבֶּה, שכיחות אקנה הייתה גבוהה ב-28%; בצריכה של מנה אחת ומעלה ליום של גבינת קוטג', שכיחות אקנה הייתה גבוהה ב-63%, ובצריכה של גבינה לבנה, גבוהה ב-44%. מוצרי חלב אחרים, משקאות ממותקים בסוכר, טוגנים, שוקולד ופיצה לא נמצאו כקשורים באקנה.
במחקר שני, שנערך בקרב כ-6,000 נערות ושהתפרסם ב-Dermatology Online Journal, לאחר מעקב של 3 שנים, בהשוואה לנערות שצרכו פחות ממנה אחת של כלל חלב, חלב מלא, חלב דל שומן וחלב רזה בקרב נערות בקבוצת הצריכה הגבוהה ביותר של חלב (2 מנות ומעלה ליום), שכיחות אקנה הייתה גבוהה יותר ב20%, ב-19%, ב-17%; וב-19%, בהתאמה. כמו כן, שכיחות אקנה הייתה גבוהה יותר ב-29% בקרב נערות שצרכו 2 מנות ומעלה של משקה שוקו ביום בהשוואה לאלו שצרכו פחות ממנה אחת בשבוע. קשר הפוך חלש נמצא בין צריכת גבינה לבנה לבין אקנה. לא נמצא קשר בין צריכת יתר מוצרי חלב, שוקולד ופיצה לבין אקנה. צריכת סך שומן, סוגי שומן שונים ושומן חלב לא נמצאה כקשורה באקנה.
במחקר שלישי, שנערך בקרב כ-4,000 נערים, ושהתפרסם ב-Journal of the American Academy of Dermatology, לאחר מעקב של 3 שנים, בהשוואה לנערים שצרכו פחות ממנה אחת של חלב רזה, בקרב נערים בקבוצת הצריכה הגבוהה ביותר של חלב רזה (2 מנות ומעלה ליום), שכיחות אקנה הייתה גבוהה יותר באופן מובהק ב-19%. שכיחות גבוהה יותר, אך לא מובהקת, של אקנה נמצאה גם בצריכת כלל חלב, חלב מלא וחלב דל שומן. הקשר בין אקנה לבין חלב חלש יותר בקרב הנערים מאשר בקרב הנערות במחקר הקודם. יתכן שזה נובע מכך שהנערות בגילאים אלה בדרגה גבוהה יותר של התפתחות מינית. כתוצאה מכך, שיא רמות ה-IGF-1 בקרב נערות מתרחש בגיל 15, ואילו בקרב נערים, בגיל 18. לא נמצא קשר בין יתר מוצרי החלב, שוקולד, טוגנים או פיצה לבין אקנה. כמו כן, לא נמצא קשר בין צריכת כלל שומן או שומן חלב לבין היווצרות נקודות שחורות של אקנה.
מחקר מקרה-ביקורת קטן, שנערך בקרב נערים ונערות באיטליה, ושהתפרסם כ-4 שנים מאוחר יותר ב-Journal of the American Academy of Dermatology, תומך בממצאים של מחקריAdebamowo ועמיתיו. צריכה גבוהה של חלב הייתה כרוכה בסיכון גבוה יותר ב-78% לאקנה, כשהסיכון בצריכת חלב רזה היה גבוה פי כשניים. לא נמצא קשר בין צריכת מוצרי חלב אחרים לבין אקנה. כמו כן, לא נמצא קשר בין צריכת שוקולד לבין אקנה. צריכת דגים היוותה גורם מגן מפני אקנה, כשבצריכה גבוהה של דגים, הסיכון היה נמוך ב-32%, דבר המצביע על כך שלצריכה תדירה של חומצות השומן אומגה-3 יש השפעה מגנה מפני אקנה.
בניתוח שונה של מחקר זה, שהתפרסם ב-Journal of the European Academy of Dermatology and Venereology, נמצא בנוסף לקשר בין צריכת חלב לבין שכיחות אקנה, גם קשר בין מוצרי חלב, עוגות/ממתקים ושוקולד לבין אקנה, כששכיחות אקנה הייתה גבוהה יותר בצריכתם של מוצרי מזון אלה בתדירות הגבוהה מ-3 פעמים בשבוע. כמו כן, צריכת דגים פעם אחת או יותר לשבוע וצריכה גבוהה של ירקות ופירות היו קשורות בהעדר אקנה או באקנה מוגבלת.
בהקשר לצריכת שוקולד, ממצאי המחקרים אינם עקביים. בנוסף למה שכבר הוזכר במחקרים לעיל, בסקר שנערך בקרב כ-350 מתבגרים בבתי ספר ביוון, ושהתפרסם גם הוא ב-Journal of the European Academy of Dermatology and Venereology, כ-62% מהמתבגרים דווחו שתזונה מחמירה את מצב האקנה, ו-66% מהמתבגרים סברו ששוקולד מחמיר את מצב האקנה. אחוז משמעותי של בנות ומתבגרים מבוגרים יותר אף סברו כי תזונה מהווה אחד הגורמים לאקנה. במחקר חתך בקרב כ-1000 מתבגרים אירנים, שהתפרסם ב-Journal of Investigative Dermatology, המתבגרים טענו כי תזונה הכוללת ממתקים, אגוזים, שוקולד ומזונות שמנים, יכולה להחמיר אצלם את מצב האקנה. לעומת זאת, במחקר מקרה-ביקורת קטן בקרב צעירים מלאזים, שהתפרסם ב-BMC Dermatology, תדירות צריכת יוגורט, גבינה, שוקולד ואגוזים הייתה דומה בקרב חולים עם אקנה וקבוצת הביקורת ובהתאם לכך הסיכון לאקנה לא היה שונה.
באשר לדלקת, קוֹרדֶאין טען בסקירה, שהתפרסמה ב-Seminars in Cutaneous Medicine and Surgery, כי הדיאטה המערבית מעודדת הפרשת ציטוקינים גורמי דלקת המהווים בסיס להתפתחות הפרעות דלקתיות. בהקשר זה, סקירה שהתפרסמה ב-Dermatology, מציינת כי צריכה גבוהה יותר של חומצות השומן אומגה-3 עשויה להיות בעלת ערך טיפולי (therapeutic), כי הן יכולות לדכא ייצור ציטוקינים גורמי דלקת. לעומת זאת, חומצות שומן אומגה-6 נקשרו בהתפתחות אקנה דלקתית. מחקר, שהתפרסם ב-Cytokine, מצא כי צריכת 50 גרם שוקולד במשך 4 ימים גרמה, לאחר גירוי על ידי החיידק Propionibacterium acnes , לעליית הציטוקינים, IL-1beta ו-IL-10 בתאי דם של צעירים בריאים בעלי נטייה לאקנה. בניסוי חלוץ (pilot) קטן בקרב צעירים בעלי רקע של אקנה, שהתפרסם ב-Journal of the American Academy of Dermatology, מתן חד פעמי של עד 340 גרם שוקולד, 100% קקאו, גרם לעליה משמעותית מובהקת במספר הנגעים לאחר 4 ו-7 ימים, ובנוסף נמצא קשר חיובי חזק ומובהק בין כמות השוקולד שנצרכה לבין מספר הנגעים שהופיעו לאחר 4 ו-7 ימים. בניסוי זה, שהורחב לניסוי כפול-סמיות מבוקר, ושהתפרסם ב-Journal of Clinical and Aesthetic Dermatology, בדומה לניסוי החלוץ, נמצא קשר חיובי בין כמות השוקולד שנאכלה לבין מספר הנגעים שהופיעו לאחר 4 ו-7 ימים. החוקרים טוענים כי במחקרים קודמים, השוקולד שנצרך הכיל סוכר, חלב וחומרים נוספים, ואילו במחקר זה השוקולד היה עשוי מ-100% קקאו. דרושים מחקרים נוספים על מנת לאשר את הממצאים שנתקבלו מניסויים קטנים אלה ולבדוק אלו מרכיבים בקקאו תורמים להחמרת מצב האקנה.
לסיכום, הציבור רואה בתפקיד התזונה גורם מרכזי בגרימת אקנה. אולם, על פי סקירות, שהתפרסמו ב-Clinics in Dermatology, Journal of the American Academy of Dermatology,Journal of the Academy of Nutrition and Dietetics ולאחרונה ב-British Journal of Dermatology, לא קיימים מטא-אנליזות, ניסויים קליניים מבוקרים אקראיים או ניסויים מדעיים מתוכננים היטב המספקים הנחיות ממוסמכות בעלות בסיס מוצק לקשר בין אקנה לתזונה, במיוחד לקשר בין תזונה לבין האֶטיולוגיה (חקר הגורמים) של אקנה. בזמן שהמחקר המדעי ממשיך להיות במחלוקת, הגישה הטובה ביותר היא פרטנית ומסייעת בתכנון האכילה המתמקדת בצריכת תזונה בריאה. אין אמנם מספיק עדות מחקרית על מנת להמליץ על הגבלת צריכת חלב כטיפול או כטיפול נלווה באקנה, אולם ממצאי המחקרים הקיימים עשויים להוות בסיס פוטנציאלי לטיפול בתת-קבוצות של חולים עם אקנה בהם הגבלה של צריכת חלב מהווה טיפול מתאים.
1 אינדקס גליקמי (מדד גליקמי) – מערכת דירוג לפחמימות על פי השפעתם על עליית רמות הגלוקוז בדם כשעתיים לאחר הארוחה בהשוואה להשפעת גלוקוז (מדד גליקמי 100). מדד גליקמי גבוה גורם לעלייה חדה ברמות הגלוקוז בדם.
