בשנים האחרונות ישנה עלייה הולכת וגדלה בהיארעות ההשמנה בעולם, ולכן השפעות ההשמנה על תוצאי בריאות עיקריים הפכו לדחופות ביותר. במטא-אנליזה של 221 בסיסי נתונים דווחו קשרים חזקים בין BMI (אינדקס מסת הגוף)1 לבין סרטן הוושט, בלוטת התריס, המעי הגס, כליות, רחם וכיס המרה וקשרים חלשים יותר נמצאו ביןBMI לבין סרטן במיקומים אחרים בגוף. אולם, קיימות מגבלות למחקרים שנכללו במטא-אנליזה, כיון שהממצאים תוקננו באופן בלתי עקבי לגורמים מבלבלים, כגון גיל ועישון ובמחקרים רבים הסתמכו על דיווח עצמי של BMI, וכמו כן אך לעתים רחוקות נבדקו קשרים לא-ליניארים2בין BMI לבין הסיכון לסרטן.
מחקר עוקבה פרוספקטיבי, שהתפרסם ב-The Lancet, בדק את הקשר בין BMI לבין מיקומי הסרטן השכיחים ביותר (כולל קשרים לא-ליניאריים). הנתונים נלקחו מרשומות ממוחשבות של מרפאות רופאים כלליים לטיפול ראשוני בממלכה המאוחדת, אשר נאספים על ידי גוף מחקרי (UK Clinical Practice Research DataLink ‒CPRD). ה-CPRD אוסף אבחוני מחלות, מרשמים, הפניות לבדיקות, הפניות לרופאים מקצועיים, אשפוזים ואבחונים שנעשו בטיפול המשני אשר דווחו לרופאים הכלליים. רופאים כלליים אוספים נתוני אורח החיים (כגון עישון ושימוש באלכוהול) ומדידות אנתרופומטריות (כגון גובה ומשקל). איסוף הנתונים החל משנת 1987 ובמחקר השתמשו בנתונים שנאספו עד יולי 2012. המעקב אחר משתתפי המחקר נערך מכניסתם למחקר ועד לאבחון סרטן.
במחקר נכללו אנשים גילאי 16 ומעלה שלא היו חולים בסרטן והיו בעלי נתוני משקל וגובה (לחישוב ה-BMI). ה-CPRD אסף תיעוד קליני לגבי 21 מיקומי הסרטן השכיחים ביותר בממלכה המאוחדת (90% מכלל מיקומי הסרטן): סרטן השד (בנשים), הערמונית (prostate), המעי הגס (colon), החלחולת (rectum), ריאות, מלנומה ממאירה, שלפוחית השתן, קיבה, וושט, לימפומה שאינה הודג'קין, סרטן הדם (leukemia), סרטן השחלות, הלבלב, מח העצם, סרטן הרחם, סרטן המוחומערכת העצבים, סרטן הכבד, הכליות, צוואר הרחם, חלל הפה ובלוטת התריס. המחקר כלל גם את סרטן כיס המרה בגלל עדות מחקרית בדבר הקשר בינו לבין BMI.
ממצאים
מתוך כ-10 מיליון אנשים הרשומים ב-CPRD, כ-6 מיליון היו בעלי BMI, מתוכם בקרב 5.24 מיליון לא אובחן קודם לכן סרטן ותקופת המעקב אחריהם הייתה מתאימה. תקופת המעקב הממוצעת מהמדידות ההתחלתיות של ה-BMI הייתה 7.5 שנים. בתקופת המעקב כ-200,000 אנשים מתוך ה-5.24 מיליון (3.8%) פתחו סרטן במיקום כלשהו, וכ-167,000 (3.2%) פתחו סרטן באחד מ-22 המיקומים בעלי העניין.
עבור 13 מתוך 22 מיקומי הסרטן עודף משקל או השמנה או שניהם היו קשורים בסיכון גדול יותר לסרטן בהשוואה ל-BMI תקין (BMI = 18.5-24.9), טבלה 1, אבל ב-BMIגבוה נמצא סיכון נמוך יותר במקצת לסרטן הערמונית ולסרטן השד בנשים צעירות יותר.
בהשוואה ל-BMI תקין, תת-משקל (BMI<18.5) היה קשור בעליה בסיכון לסרטן הוושט, הקיבה והריאות, אבל בסיכון נמוך יותר לסרטן השד בנשים לאחר הפסקת הווסת ולסרטן הערמונית.
כל הממצאים תוקננו לגורמים אינדיבידואליים, כמו גיל, מין, עישון ומצב סוציו-אקונומי.
טבלה 1. סיכוני הסרטן גבוהים יותר (%) במיקומים השונים בהשוואה ל-BMI תקין:
|
מיקום הסרטן |
עודף משקל (BMI = 25-29.9) |
השמנה מתונה (BMI = 30-34.9) |
השמנה חמורה (BMI≥35) |
|
וושט |
‒* |
18% |
31% |
|
קיבה |
‒ |
18% |
‒ |
|
המעי הגס |
16% |
32% |
36% |
|
חלחולת |
‒ |
‒ |
18% |
|
כבד |
25% |
71% |
פי 2.38 |
|
כיס מרה |
‒ |
77% |
פי 2.11 |
|
לבלב |
‒ |
‒ |
29% |
|
שד (בנשים לאחר הפסקת הווסת) |
8% |
11% |
10% |
|
צוואר הרחם |
‒ |
32% |
49% |
|
רחם |
52% |
פי 2.65 |
פי 5.86 |
|
שחלות |
‒ |
17% |
30% |
|
כליות |
18% |
48% |
99% |
|
סרטן הדם |
‒ |
16% |
28% |
* ‒ עליה לא מובהקת בסיכון
כל עליה ב-5 יחידות ב-BMI כרוכה בעליה בסיכון (%) לסרטן במיקומים הבאים:
1. רחם ‒ 62%
2. כיס המרה ‒ 31%
3. כליות- 25%
4. כבד- 19%
5. המעי הגס- 10%
6. צוואר הרחם – 10%
7. בלוטת התריס- 9%
8. סרטן הדם- 9%
בניתוח לא-ליניארי של הנתונים נמצא קשר בין BMI לבין 17 מיקומי סרטן מתוך 22 המיקומים שנכללו במחקר (בכל המיקומים מלבד החלחולת, שלפוחית השתן, המוח ומערכת העצבים, לימפומה שאינה הודג'קין וסרטן הדם).
בהנחה שהקשרים המדווחים בין BMI לבין סרטן הינם סיבתיים, החוקרים העריכו ש-41% ממקרי סרטן הרחם ויותר מ-10% ממקרי סרטן כיס המרה, הכליות, הכבד והמעי הגס יכולים להיות מיוחסים לעודף משקל והשמנה. על פי הערכתם, עליה ביחידה אחת בממוצע ה-BMI, בכלל האוכלוסייה, אשר תתרחש כל 12 שנים (בהתבסס על המגמות האחרונות), תגרום ל-3,790 אנשים נוספים לפתח כל שנה סרטן באחד מ-10 המיקומים בהם נמצא קשר חיובי עם BMI.
מסקנות החוקרים
ממצאי המחקר מחזקים את הרציונל להעריך וליישם אסטרטגיות שמטרתן להפסיק את מגמת העלייה ההולכת וגוברת בשיעור ההשמנה ולמתן את השפעותיה על בריאות הציבור. במאמר תגובה המתלווה למאמר הנידון, ד"ר קַמְפּבֶּל מהחברה לסרטן האמריקאית, ציין ש"קיימת עדות 'מספקת' שהשמנה מהווה גורם חשוב לסבל מיותר ולתמותה מצורות רבות של סרטן. לא נחוץ מחקר נוסף על מנת להצדיק או אף לדרוש שינויים במדיניות שמטרתה בלימת עודף המשקל וההשמנה. יש לעודד מחקר אשר יזהה תוכניות התערבות בכלל האוכלוסייה או בקהילה המצליחות להביא לירידה בעודף משקל ובהשמנה. יתר על כן, קיים צורך בסביבה פוליטית ופוליטיקאים בעלי אומץ שיישמו תוכניות אלה ביעילות".
