הטוב, הרע והמכוער בשימוש באלכוהול – חלק א'

הטוב, הרע והמכוער בשימוש באלכוהול – חלק א'

מאז הופעתו של האלכוהול השתמשו בו בטקסים ובפולחן, וכמו כן השתמשו בו לצרכי ריפוי וניצלו את תכונתיו האנטי-דלקתיות ומשככות הכאב. כָּדֵי בירה מתקופת האבן מעידים על קיומם של משקאות מותססים בכוונה כבר בשנת 10,000 לפני הספירה לפחות. ייצור ייעודי של משקאות אלכוהוליים היה שכיח בתרבויות שונות. בפרס נתגלו ששה כדי יין בנפח של תשעה ליטר מסביבות 5000-6000 לפני הספירה. השימוש הרפואי באלכוהול  הוזכר בטקסטים השוּמֶריים והמצריים מ-2,100 לפני הספירה. במִשלֵי (31:6-7) מומלץ לתת משקאות אלכוהוליים לחולים גוססים ואנשים בדכאון, כדי שיוכלו לשכוח את ייסוריהם. בירה היוותה את המשקה האלכוהולי העיקרי בקרב הבבליים והם סגדו לאלת היין ואלי יין אחרים. חוקי חָמוּרַבּי הקדישו תשומת לב לאלכוהול, אך ללא איזכור ענישה בשל שתיינות. ההודים הפיקו משקאות אלכוהוליים מאורז, חיטה, קנה-סוכר, ענבים ופירות אחרים. כתבי הינדו העתיקים מתארים הן את השימושים המועילים של המשקאות האלכוהוליים והן את תוצאות הרעלת אלכוהול והמחלות הכרוכות בה. בודהא קידם הימנעות מצריכת אלכוהול. הסינים הפיקו יין מאורז. צו סיני מ-1116 לפני הספירה מעיד כי שימוש מתון באלכוהול נחשב כמוכתב מהשמיים. במצרים העתיקה ייצרו 17 סוגי בירה ו-24 סוגי יין. המצרים השתמשו במשקאות אלכוהוליים להנאה, תזונה, רפואה, טקסי פולחן, סחר חליפין ומטרות קבורה. הם סגדו לבירה וליין והגישו אותם לאלים. ביוון, בסביבות 1,700 לפני הספירה, ייצור יין היה נפוץ והיוונים השתמשו ביין בטקסי פולחן, לארוח, למטרות רפואיות והיין הפך לחלק בלתי נפרד מהארוחות היומיות. אפלטון (347-429 לפני הספירה) שיבח את השמוש המתון ביין כמועיל לבריאות ולאושר, אולם היה ביקורתי לגבי שתיינות.

העדות הראשונה לזיקוק אלכוהול מגיעה מאלכימאים יוונים שעבדו באלכסנדריה בתחילת המאה הראשונה לספירה, אך העדות המתוארכת הראשונה לזיקוק אלכוהול מגיעה מבית הספר הראשון בעולם לרפואה בסָלֶרנו (דרום איטליה) במאה ה-12. בשנת 1500 פורסם בגרמניה ספר "אומנות הזיקוק. בתקופה המודרנית המוקדמת ייצור והפצה של משקאות שֵיכָר התפשטו לאט. במרבית המאה ה-16 שתיית אלכוהול הייתה לצרכים רפואיים. רק במאה ה-18 הפכה שתיית האלכוהול לפופולרית.

צריכה מתונה של אלכוהול1  נחשבת, בדרך כלל, כמועילה מבחינה קלינית. צריכת-יתר של אלכוהול הוכרה כבעלת השפעות מזיקות לבריאות. סקירה, שהתפרסמה ב-Alcolism: Clinical and Experimental Research, מתמקדת בהשפעה המזיקה של שימוש מופרז באלכוהול על שריר הלב (cardiomyopathy), אך מזכירה גם נזקים נוספים: הגברת הסיכון למחלת כבד, הפרעות מטבוליות, מחסורים תזונתיים, מספר סוגי סרטן, נזק מוחי, שִטָיוֹן (dementia), נֵירופָּתיה (מחלת עצבים היקפיים) כמו גם הגברת הסיכון להיבטים אחרים של תחלואה ותמותה.

המדיניות של אירגון הבריאות העולמי (World Health Organization – WHO) היא 'אפס סובלנות' לגבי צריכת אלכוהול, אולם קיים ויכוח מדעי אינטנסיבי אם לדחות או לקבל גישה זו. ההנחיות התזונתיות לאמריקאים 2010 (Dietary Guidelines for Americans 2010) אינן ממליצות להתחיל בשתיית משקאות אלכוהוליים או להתחיל לשתות אותם בתדירות גבוהה יותר על בסיס יתרונות בריאותיים פוטנציאליים, ולמי שנוהג לשתות אלכוהול, הן ממליצות לעשות זאת במתינות.

חשוב להדגיש כי לאלכוהול השפעה מיטיבה, כאשר נצרך בכמות מתונה כל יום כך שבמצטבר לא שותים יותר מ-78 גרם לשבוע. אולם, אם כמות כזו נצרכת בבת אחת, באחד מימי סוף השבוע, אין לזה אותה השפעה מיטיבה על הבריאות ואולי אף מזיקה.

קרן התזונה (Nutrition Foundation) באיטליה אירגנה צוות מומחים, אשר על סמך הידע הקיים בנושא הקשר בין אלכוהול לבריאות, הגיע לקוֹנְסֶנְזוּס לגבי צריכת אלכוהול, ופרסם את ממצאיו  ב-Nutrition, Metabolism & Cardiovascular Diseases. הסקירה מתייחסת לקשר בין צריכת אלכוהול לבין: 1. מחלת לב כלילית והפרעות קצב; 2. שבץ מוחי; 3. מחלת עורקים היקפיים; 4. גורמי סיכון קרדיו-ווסקולריים2: פרופיל שומנים, לחץ דם, דלקת וסמנים בדם של מחלת לב וכלי הדם; 5. השפעות מטבוליות: תסמונת מטבולית3, רגישות לאינסולין, עודף משקל והשמנה וסוכרת;  6. מחלת כבד; 7. ירידה קוגניטיבית ושטיון; 8. אוסטאופורוזיס; 9. סרטן; 10. תמותה מכל הסיבות (all-cause mortality).

הממצאים לגבי הקשר בין צריכת אלכוהול לבין בריאות מבוססים על מחקרים תצפיתיים (observational). בגלל קשיים יישומיים וסיבות אתיות, לא נערכו כמעט ניסויים קליניים, שהיו מבהירים טוב יותר את הקשר.

1.    הקשר בין צריכת אלכוהול לבין מחלת לב כלילית והפרעות קצב

נתוני מחקרים אפידמיולוגיים בקרב אנשים המטופלים במסגרת רפואה ראשונית, מצביעים באופן עקבי על קשר הפוך בין צריכה מתונה של אלכוהול לבין סיכון קרדיו-ווסקולרי ( בעיקר התקף לב ושבץ מוחי). במטא-אנליזה שהתפרסמה ב-British Medical Journal, צריכה מתונה של משקאות אלכוהוליים הייתה קשורה בירידה של 25% בארועים לבביים קטלניים ולא-קטלניים בהשוואה להתנזרות משתיית אלכוהול. גם במניעה שניונית של ארועים לבביים, צריכה מתונה של אלכוהול קשורה בירידה של הארועים, אולם יש צורך להתייעץ ברופא לגבי האינטראקציה בין אלכוהול לבין תרופות, במיוחד תרופות נוגדות קרישה העלולות להגביר את הסיכון לשטפי דם. במניעה ראשונית של הפרעת קצב חדרית, צריכה מתונה של אלכוהול קשורה בירידה בסיכון קרדיו-ווסקולרי ומוות פתאומי. לעומת זאת, מטא-אנליזה, שהתפרסמה ב-Journal of the American College of Cardiology, מצאה קשר מנה-תגובה בין צריכת אלכוהול לבין פרפור פרוזדורים (עליות הלב), כלומר ככל שהצריכה גדולה יותר, גובר הסיכון לפרפור פרוזדורים.

2.    הקשר בין צריכת אלכוהול לבין שבץ מוחי

לגבי שבץ מוחי, במיוחד אוטם מוחי, מרבית המחקרים הפרוספקטיביים דיווחו על קשר בצורת עקומת J עם השפעה מיטיבה בצריכה של משקה אחד או שני משקאות אלכוהוליים ליום ועליה בסיכון עם צריכה גבוהה של אלכוהול, במיוחד בכמות הגבוהה מ-60 גרם ליום. על פי מטא-אנליזה, שהתפרסמה ב-British Medical Journal, שתיינים שצרכו כמויות גדולות כאלה היו בסיכון הגבוה ב-62% לארוע מוחי בהשוואה למתנזרים משתיית אלכוהול.

3.    הקשר בין צריכת אלכוהול לבין מחלת עורקים היקפיים

מחלת עורקים היקפיים יכולה להחשב כסמן לטרשת עורקים מערכתית. איבחונה המוקדם עשוי להועיל בזיהוי חולים בסיכון קרדיו-ווסקולרי גדול.  היקף המחקר על הקשר בין צריכת אלכוהול לבין מחלת עורקים היקפיים קטן בהשוואה למחקר שבוצע על הקשר בין צריכת אלכוהול לבין מחלת לב כלילית ושבץ מוחי. מרבית מחקרים אפידמיולוגיים, שנערכו בסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21, מצאו קשר בין צריכה מתונה של אלכוהול ומחלת עורקים היקפיים. במחקר פְרֶמינְגְהַם, צריכת משקה אלכוהולי אחד או שניים על ידי גברים, וחצי משקה או משקה אחד על ידי נשים היה קשור בירידה של 33% ו-56%, בהתאמה, בסיכון למחלת עורקים היקפיים. אולם, על מנת לנסח המלצות, דרושים מחקרים פרוספקטיביים מקיפים נוספים שיאששו את הקשר בין צריכת אלכוהול לבין מחלת עורקים היקפיים.

4.    הקשר בין צריכת אלכוהול לבין גורמי סיכון למחלת לב וכלי הדם

פרופיל שומנים – צריכה מתונה של אלכוהול מעלה את רמות ה-HDL-כולסטרול (הכולסטרול 'הטוב') בדם (ראה כתבה 'יין אדום ובריאות') ואת רמות ה-Apo-A1(המרכיב החשוב ביותר של HDL-כולסטרול). ל-HDL-כולסטרול מספר פעילויות המגנות על הלב, כולל ירידה בחימצון ה-LDL-כולסטרול (הכולסטרול 'הרע' אשר במצבו המחומצן תורם לטרשת העורקים) ועיכוב נדידת מולקולות מעוררות דלקת (inflammatory molecules) לחלל התת-אנדולתיאלי4. אלכוהול מעלה את רמות הטריגליצרידים (שומנים) בדם רק בצריכה הגבוהה מ-60 גרם (5 מנות ומעלה של משקאות אלכוהוליים) ליום, כלומר בצריכה מתונה לא נצפית עליית השומנים בדם. לסיכום, לצריכה מתונה של אלכוהול עשויות להיות השפעות מיטיבות, אשר עשויות להוריד את הסיכון למחלות לב וכלי הדם.

לחץ דם – לצריכת אלכוהול השפעות רבות פנים על לחץ הדם. חלק מהמחקרים מצביעים על כך שבאנשים בריאים צריכה חד-פעמית (acute) מעלה את לחץ הדם, בחלק מהמאמרים נצפתה ירידה בלחץ הדם ובאחרים לא חל שינוי. ההבדל בהשפעת האלכוהול על לחץ הדם תלוי, כנראה בחלקו, בשוני גנטי בפעילות אנזימים מפרקי אלכוהול, כגון האנזים אלכוהול דֶהידְרוֹגֶנַאז. בחולי יתר-לחץ דם (לחץ דם גבוה), לאלכוהול בצריכה מתונה ליום, בעדיפות על צריכת יין אדום, עשויה להיות השפעה נייטרלית או מיטיבה על לחץ הדם, אם כי במחקרים אפידמיולוגיים נמצא כי בחולי יתר-לחץ דם, לחץ הדם היה גבוה יותר מאשר בקרב מתנזרים מאלכוהול. החוקרים במחקר, שהתפרסם ב-Hypertension Research, טוענים כי בחולי יתר-לחץ דם הגיוני להוריד את צריכת האלכוהול לצריכה מתונה, אך יחד עם זאת, אין הם ממליצים להתנזר מצריכת אלכוהול למניעת מחלת לב וכלי הדם.

דלקת וסמנים בדם של מחלת לב וכלי הדם – מרבית המידע המחקרי מצביע על השפעה נוגדת-דלקת מיטיבה של צריכה מוגבלת של אלכוהול. במחקר, שהתפרסם ב-Atherosclerosis, סמני דלקת בדם (כגון CRP – חלבון מגיב C ואינטרלוקין-6) היו נמוכים יותר בקרב גברים שצרכו משקה אחד או שניים ליום בהשוואה למתנזרים משתיית אלכוהול. מגמה דומה נצפתה בקרב נשים שצרכו מחצית הכמות של אלכוהול. העקומה המתקבלת היא בצורת או U, כלומר שקיים סף עליון לצריכה בה האלכוהול בעל השפעה מיטיבה ומעבר לסף זה האלכוהול הופך לפּרוֹ-דלקתי (מעורר דלקת). תוצאות מחקרי ההתערבות המעטים שבוצעו הניבו תוצאות לא עקביות.

בהקשר לתחלואה קרדיו-ווסקולרית, היתרונות והסיכונים בצריכת אלכוהול משתנים במעגל החיים. באופן כללי, הסיכונים גוברים על היתרונות עד לגיל הביניים, בו מחלות קרדיו-ווסקולריות מתחילות לקחת חלק גדול במעמסת התחלואה והתמותה. בו בזמן שבגבר בן 30 השיקול של סיכון מוגבר לתאונות דרכים הקשורות בשתיית אלכוהול מכריע את ההשפעות המיטיבות האפשריות על בריאות הלב, בגבר בן 60 צריכת משקה אלכוהולי אחד ליום עשויה להגן על בריאות ליבו ולהכריע את הכף מול הסיכון לתאונות.

ההשפעות הנוספות של אלכוהול נידונות בפרק ב'.

 


1 צריכה מתונה של אלכוהול – צריכת משקה אחד ליום עבור נשים וצריכת שני משקאות עבור גברים. משקה אחד מוגדר כ- 150 מיליליטר יין, פחית בירה (360 מיליליטר) או 40 מיליליטר משקה חריף, המכילים כל אחד 12 גרם אלכוהול (על פי המרכז האמריקאי לבקרת הבריאות – CDC, 14 גרם).

2 סיכון קרדיו-ווסקןלרי – סיכון למחלת לב או שבץ מוחי הקשורים בכלי הדם.

תסמונת מטבולית – מאובחנת כאשר קיימים שלושה מהתסמינים הבאים: השמנה בטנית, רמות גלוקוז גבוהות בדם, יתר-לחץ דם, יתר-שומנים (היפרטריגליצרידמיה) בדם ורמות נמוכות שלHDL-כולסטרול (הכולסטרול 'הטוב') בדם.

4 אנדותל – שכבת תאי חיפוי המרפדת את דפנות כלי הדם וחדרי הלב.

כתיבת תגובה

Call Now Button

פנייה למשרה באגודה לבריאות הציבור

[כוכבית * הינה שדה חובה]

קובץ קורות חיים בפורמט pdf או word. גודל מקסימלי 2MB.