תפוחי-אדמה ובריאות – חלק ב'

תפוחי-אדמה ובריאות – חלק ב'

קשר בין צריכת תפוחי אדמה לבין בריאות – המשך

מחקרים מועטים  בבני אדם בחנו את הקשר בין צריכת תפוחי-אדמה לבין בריאות. תפקיד תפוחי-האדמה בהורדת מעמסת המחלות הכרוניות שנוי במחלוקת.

עליה במשקל – תפוחי-אדמה, זכו לביקורת שלילית בגלל היותם בעלי אינדקס גליקמי גבוה ובגלל שנרמז כי הם גורמים לעלייה במשקל. על פי סקירה שהתפרסמה ב-Journal of the Science of Food and Agriculture, בניסויים בחולדות ובעכברים, מתן מיצוי תרכובות פוליפנוליות מתפוחי-אדמה גרם לעלייה קטנה יותר במשקל מאשר בקבוצת הביקורת. אולם, במחקר שעקב במשך 4 שנים אחר נשים (מחקר האחיות 1 ו-2 –Nurses’ Health Study ) ואחר גברים במקצועות הרפואה (the Health Professionals), ושהתפרסם ב-New England Journal of Medicine, חלה עליה במשקל בעקבות צריכת תפוחי-אדמה בארבעת סוגי ההכנה (תפוחי-אדמה מבושלים המים, תפוחי-אדמה מעוכים, טוגנים וצ'יפס), כשהעלייה הגדולה ביותר במשקל, מתוקננת לגורמים אחרים (כ-1.5 ק"ג), נמצאה בקרב משתתפים שצרכו טוגנים. הקשר החיובי הגדול ביותר נמצא בין העלייה במשקל לבין צריכת מנה אחת ליום של צ'יפס, כלומר כל עלייה בצריכת מנה אחת ליום של צ'יפס הייתה קשורה בעלייה של כ-0.8 ק"ג במשקל הגוף.

לעומת זאת, בניסוי קליני בקרב משתתפים בעלי עודף משקל בגילאי 18 ומעלה, שהתפרסם ב-The Journal of the American College of Nutrition, צריכת 7-5 מנות תפוחי-אדמה (מנה = תפוח-אדמה בינוני או חצי כוס תפוחי-אדמה מבושלים) בשבוע, במשך 12 שבועות, הביאה לירידה מתונה דומה במשקל בשלושת קבוצות הניסוי (קבוצה שצרכה דיאטה בעלת אינדקס גליקמי גבוה, קבוצה שצרכה דיאטה בעלת אינדקס גליקמי נמוך וקבוצת הביקורת). לא חל שינוי ברמות הטריגליצרידים, רמות הגלוקוז בצום, ברמות האינסולין וברגישות לאינסולין. החוקרים הסיקו, שלא סוג המזון משפיע על ירידה במשקל, אלא הפחתה בצריכת אנרגיה (קלוריות), ובמקרה זה מה שהשפיע על ירידה במשקל זה הפחתה מתונה בצריכת אנרגיה, כשלהתערבות באמצעות צריכת תפוחי-אדמה לא הייתה השפעה. החוקרים טענו כי זהו מצב שמדמה יותר את המציאות, בה אנשים חיים באופן חופשי בקהילה, מאשר מצב בו סוגרים את המשתתפים במחלקה מטבולית לשם ביצוע הניסוי. תפוחי-אדמה כשלעצמם אינם תורמים להשמנה, שהינה בעיה מורכבת, אשר לה גורמים תורמים רבים.

סוכרת – סקירה שהתפרסמה ב-Potato Research, מציינת כי בחינה של מחקרים אפידמיולוגיים מצביעה על ממצאים סותרים ביחס לקשר בין צריכת תפוחי אדמה לבין הסיכון לסוכרת מסוג 2 ובריאות קרדיו-מטבולית. כאמור, תפוחי-אדמה נחשדו כתורמים לסיכון לסוכרת מסוג 2 והשמנה בעיקר בגלל האינדקס הגליקמי הגבוה שלהם וצריכתם כטוגנים. תפוחי-אדמה הם בעלי אינדקס גליקמי בינוני עד גבוה, 55 עד 94 ויותר, תלוי בבגרותם של תפוחי-האדמה, משך איחסונם, אופן הכנתם ובזן שלהם.

חלק מהמחקרים הצביעו על קשר חיובי בין דיאטות בעלות אינדקס גליקמי גבוה לבין הסיכון לסוכרת מסוג 2, בו בזמן שבאחרים לא נצפה קשר כזה. מחקר פרוספקטיבי, מחקר האחיות (Nurses’ Health Study), שהתפרסם ב-American Journal of Clinical Nutrition, הצביע על קשר צנוע בין צריכת תפוחי-אדמה לבין סוכרת מסוג 2 בקרב נשים, כשהסיכון המתוקנן לגיל היה גבוה ב-14% בקרב נשים בעלות הצריכה החציונית הגבוהה ביותר (חמישון עליון של צריכה, 0.14 מנה1 ליום), בהשוואה לנשים בעלות הצריכה החציונית הנמוכה ביותר (חמישון תחתון של צריכה, 0.07 מנה ליום). הסיכון היה בולט יותר בקרב נשים שמנות (גבוה ב-18%), וכאשר צריכת דגנים מלאים הוחלפה בצריכת תפוחי-אדמה (הסיכון היה גבוה ב-30%). הסיכון היה גבוה בהרבה, ב-65%, בצריכת טוגנים (French fries).

מחקר שהתפרסם לאחרונה ב-Diabetes Care, ניתח צריכת תפוחי אדמה (מלבד צ'יפס) בקרב משתתפי שלושה מחקרי עוקבה פרוספקטיביים: מחקר האחיות 1 ו-2 ומחקר בקרב גברים משתתפי המחקר במקצועות הרפואה. בהשוואה לצריכה כוללת של תפוחי-אדמה בכמות הנמוכה ממנה אחת לשבוע, צריכה של 7 מנות ומעלה לשבוע הייתה קשורה בסיכון הגבוה ב-27% במחקר האחיות 1, וב-38% במחקר האחיות 2 ובמחקר המשתתפים במקצועות הרפואה, וזאת לאחר תקנון לגורמים שונים, כמו משתנים דמוגרפיים, היסטוריה משפחתית של סוכרת, אורח-חיים ו-BMI. בניתוח משולב של נתוני שלושת המחקרים, בהשוואה לצריכה של תפוחי-אדמה בכמות הנמוכה ממנה אחת לשבוע, בצריכה של 7 מנות ומעלה לשבוע, הסיכון לסוכרת מסוג 2 היה גבוה ב-33%. בניתוח נפרד של סוגי הכנה שונים של תפוחי-אדמה, נמצא כי בהשוואה לכמעט אי-צריכה של טוגנים, הסיכון לסוכרת מסוג 2 בצריכת טוגנים 5 פעמים ומעלה לשבוע היה גבוה ב-32%, בו בזמן שבצריכה של תפוחי-אדמה בצורות ההכנה האחרות הסיכון לסוכרת מסוג 2 היה גבוה אך ב-8%. החוקרים הסיקו כי ממצאי המחקר מטילים ספקות רציניים בהכללת תפוחי-אדמה ב'צלחת שלי' כירקות.

לעומת זאת, במחקר שנחאי לבריאות נשים, שהתפרסם מספר שנים קודם לכן ב-Archives of Internal Medicine, צריכת תפוחי-אדמה הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לסוכרת מסוג 2 מאשר צריכת אורז. בצריכת 300 גרם ומעלה של אורז לא מבושל (שווה ערך ל-750 גרם מבושל), הסיכון לסוכרת היה גבוה ב-78% מאשר בצריכה של פחות מ-200 גרם אורז לא מבושל. בצריכה של תפוחי-אדמה בחמישון העליון, הסיכון לסוכרת מסוג 2 היה נמוך ב-28% מאשר בחמישון התחתון.

סיכון למחלות קרדיו-ווסקולריות, ראה מאמר 'גורמי סיכון למחלות קרדיו-ווסקולריות (מחלות לב וכלי הדם) במשך החיים ומשך החיים ללא מחלות אלה' – סקירה שהתפרסמה ב-Annals of Medicine, מציינת כי מספר רכיבי תזונה המצויים בתפוחי-אדמה, כולל אשלגן, תורמים לדפוס תזונה המסייע בהורדת לחץ דם. אגודת הלב האמריקאית (American Heart Association), מעודדת צריכת פירות וירקות העשירים באשלגן בהתבסס על מחקרים הקושרים צריכה גבוהה של אשלגן בלחץ דם מופחת. מנהל התרופות והמזון האמריקאי (Food and Drug Administration – FDA) אישר מסר בריאותי (health claim), האומר כי מזונות המהווים מקורות מזון טובים לאשלגן והינם בעלי תכולה נמוכה של נתרן, כמו תפוחי-אדמה, יכולים להפחית את הסיכון ליתר לחץ-דם ושבץ מוחי.

בניסוי קליני קטן מוצלב (crossover), שהתפרסם ב-Journal of Agrcultural and Food Chemistry, מתן פעמיים ביום (בארוחת הצהריים ובארוחת הערב), במשך 4 שבועות, של ששה עד 8 תפוחי-אדמה (כ-138 גרם) אדומים (העשירים בתרכובות פוליפנוליות) קטנים אפויים בקליפתם, שהוכנו במיקרוגל, למשתתפים בעלי עודף משקל ויתר לחץ-דם, הוריד באופן לא מובהק את לחץ הדם הסיסטולי ב-3.5% (5 מילימטר כספית) ובאופן מובהק את לחץ הדם הדיאסטולי ב-4.3% (4 מילימטר כספי) מבלי לשנות את משקל הגוף, רמות גלוקוז (סוכר) בדם בצום, רמות שומנים בדם והמוגלובין מסוכרר (HbA1c).

אולם, מחקר פרוספקטיבי שכלל משתתפי שלוש עוקבות (משתתפות מחקר האחיות 1 ו-2 ומחקר המשתתפים במקצועות הרפואה), ושהתפרסם לאחרונה ב-British Medical Journal, מצא כי בניתוח משולב של נתוני שלוש העוקבות, בהשוואה לצריכה של פחות ממנה אחת של כלל תפוחי-אדמה (מבושלים, מעוכים, אפויים וטוגנים) לחודש, בצריכה של מנה אחת ומעלה ליום, הסיכון להופעת מקרים חדשים של יתר לחץ-דם היה גבוה ב-12%, כשבקרב משתתפות מחקר האחיות 2, הסיכון היה גבוה ב-42%.

באותה הסקירה המוזכרת מעלה, שהתפרסמה ב-Annals of Medicine, מצוין כי מספר מחקרים בבעלי חיים ובבני אדם דיווחו על השפעות מיטיבות של תפוחי-אדמה ומרכיביהם על שומנים (בעיקר טריגליצרידים) וליפופרוטאינים2 בדם. בניסוי בחולדות שהתפרסם ב-Plant Foods for Human Nutrition, לאחר מתן עיסת תפוחי-אדמה (שארית ממיצוי תעשייתי של עמילן), במשך 4 שבועות, רמות סך הכולסטרול והליפופרוטאינים, מלבד HDL-כולסטרול, היו נמוכות יותר מאשר בקבוצת הביקורת. בשני ניסויים, שהתפרסמו ב-European Journal of Nutrition  וב-The American College of Nutrition, בחולדות, שקבלו במשך 3 שבועות תזונה מעושרת בתפוחי-אדמה שלמים, ירדו רמות סך הכולסטרול והטריגליצרידים בהשוואה לרמותיהם בתחילת המחקר ובהשוואה לקבוצת הביקורת.

מחקרים מועטים נערכו בבני אדם. במחקר חתך אירני בקרב גברים ונשים בגילאי 19 ומעלה, שהתפרסם ב-International Journal of Food Science and Nutrition, נמצא קשר בין צריכת תפוחי-אדמה מבושלים לבין גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים. לאחר תקנון לגורמים שונים, בהשוואה לצריכת תפוחי-אדמה פחות מפעם בשבוע, בצריכה הגבוהה מפעם בשבוע הסיכון לסוכרת, לרמות גבוהות של גלוקוז בצום ולרמות נמוכות של HDL-כולסטרול היה גבוה ב-38%, 40% ו-10%, בהתאמה. הקשר ליתר גורמי סיכון שנבדקו, כמו רמות גבוהות של כולסטרול ותסמונת מטבולית לא היה מובהק.

ההשפעה הפוטנציאלית של צריכת תפוחי-אדמה על מדדים קרדיו-מטבוליים תלויה בחלקה במזונות הנצרכים ביחד כחלק מדפוס האכילה. כך למשל, באוכלוסייה ההולנדית, במחקר שהתפרסם ב-American Journal of Clinical Nutrition, צריכת תפוחי-אדמה ביחד עם בשר אדום וכמויות נמוכות של מוצרי חלב דלי שומן ופירות נקשרה בלחץ דם גבוה יותר ורמות גבוהות יותר של סך כולסטרול וגלוקוז בדם. כמו כן, במחקר באוכלוסייה גרמנית, שהתפרסם ב-British Journal of Nutrition, צריכת תפוחי-אדמה במסגרת דפוס אכילה, שכלל גם צריכה גבוהה של דגנים מעובדים (refined grains), של בשר אדום ומעובד, של משקאות ממותקים בסוכר, של ביצים ושל חמאה, הגדילה את הסיכון לתסמונת מטבולית3.

מחברי הסקירה שהתפרסמה ב-Annals of Medicine, טוענים כי על מנת שאפשר יהיה להגדיר את השפעת תפוחי-האדמה על בריאות קרדיו-מטבולית, יש צורך בניסויים קליניים מבוקרים. סקירה של 13 מחקרים תצפיתיים, שהתפרסמה לאחרונה (פרסום מקוון לפני שיוך לגיליון מסוים) ב-American Journal of Clinical Nutrition, תומכת במסקנת סקירה זו. מחברי הסקירה טוענים כי המחקרים שנסקרו אינם מספקים עדות מספקת לקשר בין צריכת תפוחי-אדמה (לבנים וצהובים) לבין הסיכון להשמנה, סוכרת ומחלות קרדיו-ווסקולריות. נמצא אמנם סיכון מוגבר להשמנה וסוכרת בצריכת טוגנים, אולם ייתכנו גורמים מבלבלים4 לכך. בגלל חשיבות תפוחי-אדמה כמקור מזון וכמצרך בסיסי (staple) באוכלוסיות מסוימות, ובגלל שמסקנות סקירה זו מבוססות על מחקרים תצפיתיים בלבד, יש צורך בניסויים קליניים ארוכי טווח שיאשררו את הממצאים.

סרטן – קיימים מחקרים מועטים בבני אדם אשר חקרו את הקשר בין צריכת תפוחי-אדמה לבין סרטן. בניסויים בתרביות תאים במבחנה, אנטוציאנינים (חומרים נוגדי-חימצון) מתפוחי-אדמה אדומים דיכאו שגשוג תאים וִהִישרו מות תאי סרטן של חולדות ובני אדם. בניסוי בעכברים, שהתפרסם ב-Food Science and Technology Research, תמצית תפוחי-אדמה אדומים הביאה לדיכוי תאי סרטן הקיבה במבחנה ולירידה בגידולי סרטן הקיבה בכ-48% בעכברים שקבלו תמצית אנתוציאנינים דרך הפה. בניסוי בתאי סרטן הערמונית של בני אדם, שהתפרסם ב-Carcinogenesis, תמצית אנטוציאנינים ותרכובות פוליפנוליות מתפוחי-אדמה עשירים בחומרים אלה, דכאו שגשוג תאים והישרו מות תאים. בניסוי אחר בחולדות, שהתפרסם ב-Journal of Food Composition and Analysis, מתן אבקת תפוחי-אדמה אדומים מיובשים בהקפאה הביא לירידה של 23% בגידולי סרטן השד שהושרה בחולדות אלה.

בניסוי בתרביות תאי סרטן המעי הגס של בני אדם, שהתפרסם ב-Journal of Agricultural and Food Chemistry, הפעילות הביולוגית של תפוחי-אדמה אדומים אפויים הייתה נמוכה יותר מאשר זו של תפוחי-אדמה גולמיים, אולם היכולת שלהם לגרום למות תאים (apoptosis) הייתה זהה. תפוחי-אדמה אלה שמרו על רמת פעילותם נגד סרטן גם אחרי שעברו עיבוד לאחר איחסון.

במחקר מקרה-ביקורת שנערך בשוויץ ואיטליה, ושהתפרסם ב-British Journal of Cancer, צריכת תפוחי-אדמה בחמישון העליון הייתה קשורה בסיכון לסרטן חלל הפה והלוע (oral cavity and pharyngeal) הגבוה ב-85% בהשוואה לצריכתם בחמישון התחתון.

לסיכום, ארוחה הכוללת תפוחי-אדמה תורמת לשובע. תפוחי אדמה מהווים מרכיב בריא בתזונה, נבונה מגוונת ומאוזנת. כמזון עמילני, יש לצרוך אותם במתינות ללא תוספת שומן. כמו כן, יש לבחור צורות הכנה , אשר יבטיחו אינדקס גליקמי נמוך יותר. תעשיית המזון הבינלאומית חוקרת דרכים לייצור תפוחי-אדמה בעלי אינדקס גליקמי נמוך ובעלי רמות גבוהות של אנתוציאנינים ספיציפיים, העשויים לסייע בשיפור הבקרה על התפתחות השמנה וסוכרת, אשר בהמשך יורידו את הסיכון למחלות קרדיו-ווסקולריות.

 

 


 

1מנה – גודל מנה נחשב כתפוח-אדמה אפוי בינוני או 1 ספל (בנפח של 237 מיליליטר) תפוחי-אדמה מעוכים או 113 גרם טוגנים.

2ליפופרוטאינים – ליפופרוטאין הוא תרכובת ביוכימית המורכבת מחלבונים ושומנים (כמוHDL-כולסטרול, LDL-כולסטרול), המאפשרת לשומנים להיות מועברים באמצעות הדם לחלקי הגוף השונים.

3תסמונת מטבולית – מאובחנת כאשר קיימים שלושה או יותר מהתסמינים הבאים: רמות גלוקוז גבוהות בדם, השמנה ביטנית, יתר-לחץ דם, יתר-שומנים (טריגליצרידים) בדם ורמות נמוכות של HDL-כולסטרול (הכולסטרול 'הטוב') בדם.

4גורם מבלבל (confounder) – גורם חיצוני הקשור באופן ישיר או באופן בלתי ישיר הן לגורם התלוי (הגורם הנחקר) והן לגורם הבלתי תלוי (הגורם המשפיע).

 

כתיבת תגובה

Call Now Button

פנייה למשרה באגודה לבריאות הציבור

[כוכבית * הינה שדה חובה]

קובץ קורות חיים בפורמט pdf או word. גודל מקסימלי 2MB.