דבש ובריאות

דבש ובריאות

כמדי שנה נאכל בסעודת ערב ראש השנה תפוח בדבש וחלה בדבש, כפי שנהוג אצלנו כסמל לכך שאנו מאחלים שהשנה הבאה עלינו לטובה תהא נעימה ומתוקה כדבש. גם בדתות האחרות לדבש שימושים וסמלים שונים. בהינדואיזם דבש מוענק כמנחה לאל, ובבודהיזם, בפסטיבל מָדוּ פּוּרְנימָה (פסטיבל למען אחדות וצדקה), דבש מוענק לנזירים להנצחת האגדה האומרת שבודהא קבל דבש מקוף בעת שפרש לשממה כאשר ניסה לעשות שלום בין תלמידיו. לשימוש בדבש וייצורו היסטוריה ארוכה ומגוונת. העדות המוקדמת ביותר לאיסוף דבש היא ציור על קירות מחסה סלעים במזרח ספרד משנת 50 לפני הספירה. במצרים העתיקה השתמשו בדבש להענקת מתיקות לעוגות וביסקויטים, וכמו כן במאכלים שונים אחרים.

לדבש משמעות מעבר לשימוש בו כמזון. בעבר הוא שימש כמקור לבריאות, כקמע וכסמל למתיקות, טוהר, פוריות, כח גברא, אהבה ויופי. במצרים העתיקה השתמשו בדבש לתשלום מיסים. כמו כן, במצרים העתיקה ובמזרח התיכון השתמשו בדבש לחניטת מתים. במצרים העתיקה יותר מ-500 תרופות מתוך 900 הקיימות היו מבוססות על דבש. במשלי פרק כ"ד, פסוק י"ג, המלך שלמה בפניה לבנו אומר: "אכול, בני, דבש, כי טוב ונופת מתוק על חכך", כי על פי המפרשים הדבש טוב ובריא לגוף. הנביא מוחמד המליץ על דבש כמזון בריא ולצורכי ריפוי. דֶמוֹקריטוּס, פילוסוף יווני (370-460 לפני הספירה), אכל דיאטה עשירה בדבש וחי 109 שנה. בנצרות בברית החדשה כתוב שיוחנן המטביל חי שנים רבות בשממה כשהוא ניזון מחגבים ודבש.

הדבש הוא למעשה מקור מזונן של הדבורים הניזונות מדבש ואבקת פרחים. במזג אוויר קר או כשקיים מחסור במקורות מזון הדבורים משתמשות בדבש המאוחסן בחלת הדבש כמקור לאנרגיה שלהם. דבש נוצר על ידי דבורים מצוף פרחים (nectar), אותו הן אוספות, ומהפרשות בלוטות הרוק והלוע שלהן. מסוגים שונים של צוף (פרחים שונים) ייווצרו סוגים שונים של דבש. בישראל מעל למאה מינים שונים של צמחים משמשים מקור לאיסוף צוף על ידי הדבורים. חלק מהצמחים הם צמחי תרבות, כדוגמת ההדרים (מצוף פרחיהם מיוצר רוב הדבש בארץ) וחלקם צמחי בר, כדוגמת קידה שעירה.

דבש בתזונה ובריאות

סקירות, שהתפרסמו ב-Journal of the American College of Nutrition וב-Mediterranean Journal of Nutrition and Metabolism, עוסקות בדבש מההיבט התזונתי והבריאותי. האמונה שדבש הוא חומר מזון, תרופה ומשחה (ointment) קיימת עד ימינו. ברפואה האלטרנטיבית, אֶפּיתֶרָפּיָה מציעה כיום טיפולים המבוססים על מוצרי דבורים (כגון דבש, פּרוֹפּוֹליס1, אבקת פרחים, ארס דבורים), והטיפול העיקרי בדבש הוא בפצעים, כוויות וזיהומים. ברפואה קונבנציונלית במדינות המפותחות פסקו מלהשתמש בדבש לטיפול בפגעי העור במלחמת העולם השניה, כאשר החלו להשתמש באופן שגרתי באנטיביוטיקה.

במשך זמן רב בהיסטוריה האנושית דבש היווה מקור חשוב לפחמימות, ושימש כממתיק היחידי עד שהסוכר התעשייתי החל להחליפו לאחר שנת 1800. ב-100 גרם דבש כ-300 קילוקלוריות (לעומת 400 קילוקלוריות בסוכר פשוט), והוא מכיל בעיקר פרוקטוז, כ-40%, וכ-30% גלוקוז, וכמו כן כמות קטנה יותר של סוכרים אחרים. דבש מתוק עד פי שלושה מסוכר פשוט, ולכן צריכים כמות קטנה יותר להמתקה. דבש טבעי מכיל כ-2% ויטמינים ומינרלים, המהווים תרומה מזערית לדרישות ה-Recommended Daily Allowance – RDA. חלק מהויטמינים נהרסים בעיבוד התעשייתי של הדבש, בו הוא מחומם על מנת להפכו לשקוף ולמנוע התגבשותו בעת האיחסון. דבש טבעי מכיל גם כמויות מועטות עד בינוניות של חומרים נוגדי חימצון (antioxidants), ביניהם פְלָבוֹנוֹאידים (כ-20 מיליגרם לקילוגרם דבש). חלק מהחומרים נוגדי החימצון נהרסים בחימום ובאיחסון ממושך. דבש טבעי נוטה להתגבש, אולם תכונתו זו אינה משנה את טעמו ותכונותיו, והוא נשאר דבש טהור.

פעילותו הביולוגית של הדבש

1.    פעילות נוגדת חימצון – צריכת דבש מקטינה את העקה החימצונית2 (oxidative stress) באמצעות חומרים נוגדי החימצון (antioxidants) המצויים בו. במחקר אחד נמצא כי צריכת דבש בכמות של 1.5 גרם לקילוגרם משקל גוף (105 גרם לאדם במשקל של 70 קילוגרם) הגבירה את כושרו הנוגדת חימצון של הנסיוב3 (serum); במחקר אחר, בו נצרך הדבש בכמות של 1.2 גרם לקילוגרם משקל גוף (84 גרם לאדם במשקל של 70 קילוגרם), נמצא כי הוא העלה את ריכוזיהם של נוגדי החימצון הבאים בדם: ויטמין C, ב-47%, בֵיתָא-קָרוֹטֶן, ב-3%, חומצה אוּרית, ב-12% וגְלוּתָטיוֹן רֶדוּקְטָאז, ב-7%.

2.    פעילות נוגדת דלקת – בחולדות נמצאה, לאחר צריכת דבש, ירידה בחומרים המתווכים (כגון תְרוֹמְבּוֹקְסָן) בתהליך היווצרות דלקת. במודל נסיוני בבעלי חיים, צריכה של דבש הפחיתה דלקת במחלת הדלקת הכיבית של המעי הגס (ulcerative colitis). המנגנון המשוער הוא עכוב יצירתם של רדיקלים חופשיים (חומרים מחמצנים) המשתחררים מרקמות מודלקות.

3.    פעילות אנטי-מוּטָגֶנית4 –  בניסויים בעכברים ובניסויים במבחנה דבש נמצא יעיל בעיכוב גדילתם של תאי סרטן. ההשפעות האנטימוטגניות נובעות ממספר תהליכים, הכוללים, בין השאר, פעילות נגד רדיקלים חופשיים ושחרור מי-חמצן.

4.    פעילות אנטי-בָקְטֶריאָלית – כיסוי פצעים וחתכים בדבש עשוי למנוע מהחיידקים להיכנס לפצע ולעודד ריפויו. דבש הוא חומר אנטיבקטריאלי המעכב צמיחתם של חיידקים מסויימים, בעיקר חיידקים גרם חיוביים. דבש הוא בעל אוֹסְמוֹלָריוּת (ריכוז מוצקים בתמיסה) גבוהה וחומציות יחסית גבוהה היוצרות סביבה מגנה מפני התיישבות חיידקים. בנוסף, דבש טבעי מכיל אנזים המייצר מי-חמצן, אשר מאמינים כי הם בין הגורמים לפעילותו האנטיבקטריאלית של הדבש. האנזים נהרס בעיבוד התעשייתי של הדבש. בדבש חומרים נוספים (כגון פלבונואידים) המעכבים התפתחות חיידקים, אשר אינם נהרסים בחום. אולם, מסקנות החוקרים בסקירה שהתפרסמה לאחרונה ב-Cochrane Database of Systematic Reviews, היו: (1) טיפול בדבש בכיבי ורידים ברגליים ביחד עם תחבושת אלסטית אינו מגדיל את שיעורי ההחלמה; (2) בהשוואה להשתלת עור, טיפול בדבש עלול להשהות ריפוי כוייות בדרגה בינונית וגבוהה; (3) דבש עשוי להיות יעיל יותר מחומרי חבישה מקובלים בטיפול בכוויות מדרגה שניה, אולם קיים ספק לגבי יכולת החזרה והיישום של העדות לגבי הממצאים שנתקבלו במחקרים שנעשו; (4) קיימת עדות בלתי מספקת למתן הנחיות לגבי פצעים אחרים, כגון חתכים ופצעים כרוניים. שרותי הבריאות עשויים לשקול להימנע מטיפול בדבש עד לקבלת עדות מספקת ליעילותו.

5.    פעילות אנטי-ויראלית – פעילותו האנטי-ויראלית של הדבש מיוחסת לתכולת הפלבונואידים שבו. השפעותיו האנטי-ויראליות של הדבש נמצאו במחקר במבחנה, בו דבש הוסף לתאי כליות של חולדות שזוהמו בנגיף האדמת. כמו כן, לדבש הייתה פעילות מיטיבה נגד וירוס השלבקת החוגרת (herpes zoster) בניסוי במבחנה בתאי עור אנושיים שזוהמו בוירוס. מנגנון פעילותו האנטי-ויראלית מוסברת על ידי עיכוב האנזים (RNA-polymerase) הפועל בשכפול הנגיפים ועל ידי קשירת חומצות הגרעין בתא הנגיף.

פעילות הדבש במניעה וטיפול במחלות

1.    מחלות לב וכלי הדם – בשני מחקרים באנשים בריאים, סוכרתיים והיפרליפידמיים (בעלי רמות גבוהות של טריגליצרידים וְ/או כולסטרול) לצריכה של 70 ו-75 גרם דבש טבעי, בהשוואה לדבש מלאכותי או סוכר פשוט, השפעה מיטיבה על הרמות בדם של גלוקוז (סוכר), אינסולין, סך הכולסטרול, HDL ו-LDL כולסטרול טריגליצרידים (שומנים),  C reactive protein (חלבון מגיב C) והומוציסטאין –  המהווים כולם גורמי סיכון למחלות לב וכלי הדם. במחקר אחר רמות תחמוצת החנקן (Nitric Oxide – NO) בנוזלי הגוף עלו לאחר צריכת 80 גרם דבש. לתחמוצת החנקן המצויה בדבש בריכוזים שונים (בהתאם לסוגי הדבש השונים) עשוי להיות תפקיד מגן במחלות לב וכלי הדם (ראה כתבה, 'יין אדום ובריאות').

2.    סרטן – לדבש הייתה השפעה מיטיבה על דלקת ריריות הפה שהופיעה לאחר טיפול בהקרנות בחולי סרטן ראש וצואר. במחקר אחר, דבש העלה את רמות הניוּטְרוֹפילים (סוג של תאי דם לבנים במערכת החיסון), שירדו בעקבות טיפול כימותרפי.

3.    זיהומים בדרכי הנשימה העליונות ושיעול – בשל האוסמולריות הגבוהה, מעורר הדבש הפרשת רוק וריר בדרכי הנשימה ועל ידי כך מקל על השיעול. דבש מצוטט על ידי אירגון הבריאות העולמי כטיפול פוטנציאלי בהתצטננות (common cold) ובשיעול. בדו"ח אירגון הבריאות העולמי על זיהומים בדרכי הנשימה העליונות בילדים, דבש נחשב כחומר מרגיע (demulcent), זול, עממי ובטוח. למרות שאין עדות התומכת בשימוש בדבש בסממנים הקשורים בזיהומים בדרכי הנשימה העליונות, הדו"ח מציין שחומרים מרגיעים עשויים להרגיע את הגרון וניתן להמליץ עליהם כדי לספק הקלה מסויימת על השיעול בילדים. במחקר בילדים בגילאי 18-4, שהתפרסם ב-JAMA Pediatrics, דבש מפרחי כוסמת, שנצרך בכמות של כ-14 גרם, חצי שעה לפני השינה היה היעיל ביותר בהקלה על שיעול לילי בהשוואה לסירופ נגד שיעול ולאי-טיפול. במחקר בקרב מבוגרים, שהתפרסם לאחרונה ב-Primary Care Respiratory Journal, טיפול בממרח דבש וקפה נמס (כ-23 גרם דבש וכ-3 גרם קפה נמס) מהול בכוס מים חמים (פחות מ- 60°C) שלוש פעמים ביום במשך שבוע ימים היה יעיל יותר בטיפול בשיעול עיקש ממושך לאחר זיהום בדרכי הנשימה או התצטננות בהשוואה לתרופה סְטֶרוֹאידית (prednisone) ולטיפול תרופתי מקובל נגד שיעול, חומר מכייח (expectorant).

4.    פעילות נוגדת שלשול והפרעות בדרכי העיכול – מוחמד הנביא במאה השמינית לספירה והרופא הרומאי, צֶלְזוּס, בסביבות המאה ה-25 לספירה המליצו על שימוש בדבש כטיפול בשלשול. במחקרים במבוגרים עם דלקת קיבה ומעיים ובמחקרים קליניים בילדים, צריכת דבש קיצרה את משך השלשול שנבע מזיהום חיידקי (כגון, סַלְמוֹנֶלָה, שיגֶלָה, אי. קוֹלי), וזאת בין השאר, כנראה בזכות תכונתו של הדבש לגרום לשגשוגם של החיידקים הידידותיים. בנוסף, צריכת דבש בכמות של 50 עד 100 גרם עשויה במקרים מסויימים לפעול נגד עצירות. במזרח אירופה מנוצלת תכונה זו של הדבש לטיפול בעצירות. כמו כן, שימוש בדבש למניעה וטיפול של הפרעות בדרכי העיכול (כגון, כיב בקיבה, הֶליקוֹבָּטֶר פּילוֹרי) דווח בספרים ובפרסומים שדנו בטיפולי אפיתרפיה במזרח אירופה ובארצות ערב. צריכת דבש בלמה היווצרות נגעים בקיבה של חולדות שדלקת קיבה הושרתה בהם על ידי אינדוֹמֶתָצין או אספירין.

אלרגיה לדבש

בזמן איסוף הצוף, נדבקת אבקת הפרחים לשערות המכסות את גוף הדבורה. לכן, בדבש מצויות שאריות של אבקת הצמחים. רגישות אנשים אלרגיים לדבש יכולה לנבוע מהיותם אלרגיים בעיקר לאבקות צמחים, אך גם לחלבונים המצויים בהפרשות  של בלוטות הדבורים. אם האלרגיה לדבש נובעת מאלרגיה לאבקות צמחים, תהיה תגובה אלרגית רק לדבש שמקורו באותם צמחים שהפרט רגיש לאבקותיהם.

מחקר אחד דיווח שכ-2% מהאנשים האלרגיים למזון עלולים להיות אלרגיים לדבש. התסמינים של אלרגיה לדבש יכולים להתבטא, בין היתר, בנזלת אלרגית, נפיחות בשפתיים ולשון, עיניים דומעות, הרגשת גרוד בגרון, התעטשויות ובתגובה אלרגית בעור. הלם אָנָפילַקְטי5, כתוצאה מאכילת דבש, הינו נדיר מאד.

דבש  גורם, אמנם, לתגובה אלרגית בשיעור נמוך מאד של ילדים, אולם  עלולים להיות בדבש נבגים של החיידק הפתוגני (מחולל מחלות), קְלוֹסְטרידיוּם בּוּטוֹלינוּם, אשר בהעדר אוכלוסיית חיידקים ידידותיים מפותחת, יכולים להתפתח במעי התינוק ולגרום למחלת שיתוק חמורה ומוות. לכן, אסור לתת דבש לילדים עד גיל שנה.

לסיכום, במרכולים נמכר, לרוב, דבש מעובד שעבר חימום וסינון, על מנת להאריך את חיי המדף שלו. תהליך החימום פוגם ביתרונותיו הבריאותיים של הדבש, כיון שחלק מרכיבי התזונה נהרסים. בנוסף, יש לציין שהמחקרים בבני אדם נערכו בקרב קבוצות קטנות מאד של אנשים והיו מבוססים על צריכה גבוהה יחסית של דבש (80-50 גרם ואף יותר). מיקומו של הדבש, העתיר בסוכרים פשוטים והשייך לקבוצת הממתקים והחטיפים, הוא בפיסגת פירמידת המזון(http://www.health.gov.il/Subjects/FoodAndNutrition/Nutrition/Adequate_nutrition/Pages/food_pyramid.aspx), ולכן יש להמעיט באכילתו במסגרת תזונה נבונה מאוזנת ומגוונת. אנשים אלרגיים לדבש מוטב שימנעו מצריכתו.


פורופוליס – תערובת הנאספת על ידי דבורים ומורכבת בעיקרה משרף עצים, דונג ורוק של הדבורה האוספת. מיצוי פרופוליס מכיל פלבנואידים (חומרים נוגדי חימצון). משתמשים בו, בין השאר, כחומר אנטי-בקטריאלי ואנטי-ויראלי.

 עקה חימצונית – עקה חימצונית, הנוצרת על ידי רדיקלים חופשיים, מוגדרת כחוסר שיווי משקל בין הפעילות החימצונית המתבצעת לצורך הרחקת גורמים מזיקים לבין הפעילות הנוגדת חימצון, כאשר מתרחשת פעילות-יתר חימצונית.

נסיוב – מרכיב של הדם, הנבדל מהפלסמה בכך שאינו מכיל חומרי קרישה.

פעילות אנטימוטגנית – פעילות המקטינה את תדירות היווצרות מוטציות על ידי מניעת שינויים במידע הגנטי ב-DNA.

הלם אנפילקטי  תגובה אלרגית פתאומית חמורה לחדירת חומר זר (חלבון המהווה אלרגן) ומאופיינת בירידה חדה בלחץ הדם, פריחה בעור (הגורמת לגרוד) בצורת תפיחות (urticaria), ובקשיי נשימה. אם לא מטופל בזמן, עלול להסתיים במוות.

כתיבת תגובה

Call Now Button

פנייה למשרה באגודה לבריאות הציבור

[כוכבית * הינה שדה חובה]

קובץ קורות חיים בפורמט pdf או word. גודל מקסימלי 2MB.