פרוקטוז כ'נאשם' במגפת ההשמנה ‒ חלק ב'

פרוקטוז כ'נאשם' במגפת ההשמנה ‒ חלק ב'

בין המחלות וההפרעות הבריאותיות שדיאטות עתירות פרוקטוז עלולות להביא להתפתחותן מצויות: תנגודת לאינסולין, סוכרת ותסמונת מטבולית– צריכת פרוקטוז בעודף לאורך זמן עלולה להביא להשמנה ולמספר מרכיבי התסמונת המטבולית, כמו השמנה בטנית, תנגודת לאינסולין, יתר שומנים בדם ויתר לחץ-דם. כאמור, HFCSהוא תוצר תעשייתי, בו שתי המולקולות מאוגדות, כלומר הן במצב שאינו קשור (unbound), ולכן אין צורך בעיכולו על ידי אנזימים. אי-לכך שתי המולקולות, של פרוקטוז ושל גלוקוז, שאינן קשורות נספגות מהר יותר מאשר מסוכרוז. ספיגת הפרוקטוז מהמעי גרועה, אך משערים כי כאשר הוא נצרך יחד עם גלוקוז מוגברת ספיגתו. בו בזמן שספיגה מהירה של גלוקוז גורמת לעליות חדות באינסולין, פרוקטוז מביא לאחר ארוחה לעליה קטנה יותר של גלוקוז בדם מאשר סוכרים אחרים. צריכת פרוקטוז בכמות הגבוהה מ-100 גרם ליום, בין אם מקורה בסוכרוז ובין אם מקורה ב-HFCS, היא מלווה בגלוקוז, אשר כשלעצמו מהווה סיכון בריאותי בגלל האינדקס הגליקמי2 הגבוה והעומס הגליקמי3 שהוא יוצר. סקירה שהתפרסמה ב-Current Opinion in Lipidology, מציינת כי בו בזמן שקיימת עדות חזקה לכך שבניסויים בבעלי חיים דיאטות עתירות פרוקטוז יכולות להביא להשמנה, תנגודת לאינסולין או אי-סבילות לגלוקוז וליתר-שומנים בדם, העדות הניסויית הישירה לכך שפרוקטוז מעודד התפתחות של תסמונת מטבולית בבני אדם אינה ברורה.

ביחס לסוכרת, סקירה שהתפרסמה לאחרונה ב-Mayo Clinic Proceedings, מציינת כי ברמות צריכה נוכחיות, סוכרים ובמיוחד פרוקטוז, בריכוזים ותכנים שאינם דומים לאלה המצויים במזונות מלאים טבעיים, מגבירים את מגפת הסוכרת ומחמירים אותה. למרות אי-קיומם של נתונים ממחקרים ארוכי טווח, המחקרים הקיימים מספקים עדות לכך שסוכרים מוספים4 (added sugars) ובמיוחד פרוקטוז מוסף (המסופק על ידי HFCS וסוכרוז) מציגים בעיה חמורה והולכת וגדלה בבריאות הציבור.

היפראוריצמיה5 ושגדון (gout) – בזמן המטבוליזם של פרוקטוז נוצרת חומצת שתן (uric acid). צריכה מופרזת של פרוקטוז מעלה את רמות חומצת השתן בדם. בניסוי מלפני כ-40 שנה בשלושה גברים בריאים, שהתפרסם ב-Annals of the Rheumatic Diseases , מתן כמויות גדולות של פרוקטוז גרמו לעליה ברמות חומצת השתן בדם ובשתן. אולם, בניסוי קליני בבני אדם, שהתפרסם ב-Journal of Clinical Hypertension, בעקבות צריכת פרוקטוז במשך 10 שבועות ברמה של האחוזון ה-50 של הצריכה באוכלוסיה, בין אם נצרך כפרוקטוז טהור או כסוכר המכיל פרוקטוז, רמות  חומצת השתן לא היו שונות מאלה שבעקבות צריכת גלוקוז (קבוצת בקורת). במטא-אנליזה, שהתפרסמה ב-Journal of Nutrition, החלפת פרוקטוז בפחמימות אחרות לא הביאה להשפעה שונה על רמות חומצת השתן. בסקירה, שהתפרסמה ב-Current Hypertension Reports, לא נמצא הבדל ברמות חומצת השתן, כאשר השוו בין  פרוקטוז לבין כמויות שוות ארך קלורי של פחמימות אחרות. לעומת זאת, דיאטות בתוספת פרוקטוז, אשר סיפקו קלוריות בעודף (35% מסך צריכת האנרגיה), העלו את רמות חומצת השתן בהשוואה לאותן דיאטות ללא עודף הקלוריות.

ביחס לשגדון, במחקר עוקבה פרוספקטיבי בקרב גברים, שהתפרסם ב-British Medical Journal, צריכת כלל פרוקטוז (מכל המקורות), בחמישון העליון של צריכתו (פעמיים ביום ומעלה) בהשוואה לצריכתו בחמישון הנמוך (פחות מפעם אחת בחודש), הסיכון להתפתחות שגדון היה גבוה בכ-80%. אולם בסקירה, שהתפרסמה ב-Journal of Nutrition, נטען כי לא נקבע קשר של סיבתיות בין צריכת פרוקטוז לבין הסיכון לשגדון.

כבד שומני שאינו נובע מצריכת אלכוהול (non-alcoholic fatty liver disease  NAFLD– הצטברות מוגברת של שומן בכבד גורמת לדלקת (inflammation) ולתנגודת לאינסולין. צריכה מופרזת של פרוקטוז בבעלי חיים קשורה בהתפתחות כבד שומני. סקירה שהתפרסמה ב-Nutrients, הסיקה כי במחקרים קליניים כמויות היפר-קלוריות (35%-30% מסך צריכת הקלוריות) וסופרה-פיסיולוגיות (גבוהות מאלה הדרושות לפעילות פיסיולוגית תקינה) היוו גורם מבלבל עיקרי בשאלה האם סוכרים, כולל פרוקטוז, בכמויות הנצרכות באופן רגיל באוכלוסיה, משפיעות בבני אדם באופן בלתי תלוי בצריכת אנרגיה (קלוריות) על הצטברות שומנים בכבד ועל היווצרות כבד שומני שאינו נובע מצריכת אלכוהול.  במתן כמויות היפר-קלוריות מופרזות של פרוקטוז לא ברור אם היווצרות כבד שומני נובעת ממטבוליזם הפרוקטוז או פשוט מהגדלת הספקתו, וכתוצאה עליה בצריכת האנרגיה (קלוריות). מטא-אנליזה, שהתפרסמה באותה השנה ב-American Journal of Clinical Nutrition, הגיעה לממצאים דומים וקבעה כי הממצאים הקיימים אינם מספיקים על מנת לקבוע שפרוקטוז, HFCS או סוכרוז משפיעים על היווצרות כבד שומני.

יתר לחץ דם (לחץ דם גבוה) – סקירה, שהתפרסמה ב-Current Hypertension Reports, מציינת כי מחקרים בבעלי חיים וניסויים קליניים בבני אדם של האכלת יתר בפרוקטוז, ברמות חשיפה הגבוהות מהצריכה במציאות של האוכלוסיה, עוררו דאגה לגבי השפעת סוכרים המכילים פרוקטוז על סיבוכים קרדיו-מטבוליים של השמנה, כולל יתר לחץ דם. מחקרי עוקבה גדולים לא הצביעו על קשר מובהק בין סוכרים לבין עליה במשקל ויתר לחץ דם. מחקרים אפידמיולוגיים הצביעו על כך שירידה בצריכת סוכרים מורידה את לחץ הדם. אולם, מטא-אנליזה, שהתפרסמה ב-Hypertension, מצאה כי החלפת פחמימות בכמויות שוות ערך קלורי של פרוקטוז הורידה את הלחץ העורקי הממוצע ואת לחץ הדם הדיאסטולי ללא השפעה על לחץ הדם הסיסטולי. בניסוי קליני בבני אדם, שהתפרסם ב-Journal of Clinical Hypertension, בעקבות צריכת פרוקטוז במשך 10 שבועות ברמה של האחוזון ה-50 של הצריכה באוכלוסיה, בין אם נצרך כפרוקטוז טהור או כסוכר המכיל פרוקטוז, לחץ הדם ירד בהשוואה לזה שלאחר צריכת גלוקוז (קבוצת בקורת).

היפרליפידמיה (יתר שומנים בדם) – הפוטנציאל של  פרוקטוז להעלות את רמות ה-LDL-כולסטרול באנשים סוכרתיים עורר דאגה לגבי ההשפעות האפשריות של פרוקטוז באוכלוסיה בריאה. בסקירה, שהתפרסמה ב-Journal of Nutrition, דווח כי מספר מחקרים, שנערכו בשנות השמונים של המאה הקודמת, אשר הישוו השפעות פרוקטוז לעומת סוכרוז או כאלה שנערכו במרפאות חוץ, אשר לא סיפקו את הארוחות למשתתפי המחקר – לא מצאו, בקרב אנשים בריאים, השפעות מזיקות של פרוקטוז שנצרך בדיאטה על שומני הדם. כיון שסוכרוז מורכב מכ-50% פרוקטוז, אין הוא יכול להוות גורם אופטימלי להשוואה. יתר על כן, שליטה קפדנית על צריכת רכיבי תזונה מחייבת הספקת ארוחות למשתתפי המחקר. במחקר, שהתפרסם באותה התקופה, ב-American Journal of Clinical Nutrition, וסיפק למשתתפיו ארוחות, אשר הכילו 20% פרקוטוז, רמות ה-LDL-כולסטרול והשומנים (טריגליצרידים) עלו הן בקרב גברים בריאים והן בקרב גברים היפראינסולינמים. אולם, סקירה שהתפרסמה ב-Critical Reviews in Food Science and Nutrition, מצאה כי לא קיימת עדות מספקת לכך שחלה עליה ברמות השומנים (טריגליצרידים) בעקבות צריכה ממושכת של 133 גרם פרוקטוז בקרב נשים, ו-136 גרם בקרב גברים (הכמויות הגבוהות ביותר שנמצאו במחקרים שנכללו בסקירה), כאשר הם לא נצרכו בעודף קלורי. המחקרים האלה תומכים במסקנה שפרוקטוז אינו גורם לשינויים רלבנטיים מבחינה ביולוגית ברמות השומנים כאשר נצרך בשיעור המתקרב לאחוזון ה-95 של אומדן צריכתו.

לסיכום, על פי הידע הקיים לגבי בני אדם, סוכרים פשוטים המצויים באופן טבעי במזון – בפירות, ירקות, מוצרי חלב ובגרעיני דגניים רבים – מהווים חלק בלתי נפרד מתזונה נבונה ומאוזנת. סוכרים מזיקים רק כאשר הם נצרכים בעודף, בעיקר כאשר הם מוספים באופן מלאכותי ליד השולחן ובמוצרי מזון תעשייתיים והמשקאות הקלים, בין אם בצורת סוכרוז ובין אם בצורת HFCS.

המכון האמריקאי לרפואה (Institute of Medicine) קבע שהגבול העליון לצריכת סוכרים מוספים הוא 25% או פחות מסך צריכת הקלוריות, וזאת כדי למנוע אי-צריכה של מזונות שהם המקור העיקרי של רכיבי קורט (micronutrients) חיוניים – ויטמינים ויסודות הקורט6. ארגון הבריאות העולמי (World Health Organization  WHO) ממליץ לצרוך סוכרים בכמות שאינה עולה על 10% מסך צריכת הקלוריות ליום על מנת לשמור על בריאות תקינה. איגוד הלב האמריקאי (American Heart Association) ממליץ להגביל את צריכת הסוכר לנשים לכמות שאינה עולה על 24 גרם ליום (כשש כפיות, כ-100 קילוקלוריות), ולגברים 36 גרם ליום (כ-9 כפיות, כ-150 קילוקלוריות).

הדרך הפשוטה ביותר להימנע מצריכה עודפת של סוכרים היא על ידי אכילה של מזונות מלאים (whole foods). פירות וירקות מכילים אמנם סוכר, אולם בריכוז נמוך בהרבה מאשר זה המצוי במזונות מעובדים.

במטרה לצמצם את הסיכון להשמנה ולמחלות כרוניות תוך עמידה בדרישות התזונתיות וקידום הבריאות בקרב אוכלוסיה של בני שנתיים ומעלה, צוות המומחים האמריקאי לתזונה נבונה של משרד החקלאות האמריקאי (US Department of Agriculture  USDA) פרסם לאחרונה הנחיות תזונתיות חדשות (Scientific Report of the 2015 Dietary Guidelines), הממליצות על תבנית תזונה בריאה המתמקדת בצריכת פירות, ירקות, חיטה מלאה, מוצרי חלב דלי שומן, מאכלי ים, קטניות ואגוזים, והגבלת צריכת בשר אדום ומעובד, דגנים מעובדים ותוספי סוכר. ההנחיות ממליצות לצרוך סוכרים מוספים בכמות אשר לא עולה על 10% מהקלוריות היומיות, כלומר כ-12 כפיות. במסגרת זו, ההנחיות ממליצות, בין השאר, לצמצם צריכת מזונות ממותקים בסוכר ולהחליף צריכת משקאות ממותקים בממתיקים בעלי תכולה קלורית, כגון סוכר ו-HFCS, בצריכת מים ולא במשקאות ממותקים בממתיקים מלאכותיים, בעיקר בקרב ילדים.

 


תסמונתמטבולית –מאובחנת כאשר שלושה מהתסמינים הבאים קיימים: רמות גלוקוז גבוהות בדם, השמנה ביטנית, יתר-לחץ דם, יתר-שומנים (טריגליצרידים) בדם ורמות נמוכות של HDL-כולסטרול (הכולסטרול 'הטוב') בדם.

אינדקס גליקמי (מדד גליקמי) – מערכת דירוג לפחמימות על פי השפעתם על עליית רמות הגלוקוז בדם כשעתיים לאחר הארוחה בהשוואה להשפעת גלוקוז (מדד גליקמי 100). מדד גליקמי גבוה גורם לעלייה חדה ברמות הגלוקוז בדם.

עומס גליקמי – עומס גליקמי מחושב על ידי הכפלת אינדקס גליקמי בכמות הפחמימות בגרמים במזון מסויים וחלוקה ב-100. מאחר שלא רק איכות הפחמימות אלא גם כמותם במזון או בארוחה משפיעה על רמות הסוכר בדם ועל התגובה האינסולינמית, פותח המושג של עומס גליקמי על מנת לתאר בו זמנית את איכות המזון (אינדקס גליקמי) ואת כמות הפחמימות בארוחה או בדיאטה.

סוכרים מוספים (added sugars) ‒ סוכר מוסף בדיאטה אמריקאית כולל את כל הסוכרים המוספים למזון בזמן הכנת מזון ועיבודו, אולם אינו כולל סוכר המצוי באופן טבעי בפירות ובמיצי פירות: גלוקוז, סירופ גלוקוז או תערובת של פרוקטוז-גלוקוז, סירופ תירס, סירופ מייפל, HFCS, דבש, תמצית מאלט, דקסטרוז, מיצי פירות, לקטוז (סוכר חלב), מלטוז וסירופ מלטוז, דקסטרין ומלטודקסטרין. סוכרים מוספים מצויים במוצרי מזון, כגון משקאות ממותקים בסוכר, קינוחים המבוססים על דגניים, משקאות מפירות, קינוחי מוצרי חלב, ממתקים, דגני בוקר, לחמי שמרים.

היפראוריצמיה – רמות לא תקינות של חומצת שתן בדם.

יסוד קורט (microelement) – מינרל חיוני שריכוזו בגוף נמוך מ-0.01%; דרוש בכמות יומית עד 20 מ"ג.

כתיבת תגובה

Call Now Button

פנייה למשרה באגודה לבריאות הציבור

[כוכבית * הינה שדה חובה]

קובץ קורות חיים בפורמט pdf או word. גודל מקסימלי 2MB.