שומן הגוף וסרטן – נקודת ראות של קבוצת עבודה של הסוכנות הבינלאומית למחקר על סרטן

שומן הגוף וסרטן – נקודת ראות של קבוצת עבודה של הסוכנות הבינלאומית למחקר על סרטן

לצורך הערכה מחדש של הקשר בין השומן בגוף לבין הסיכון לסרטן נסקרו על ידי קבוצת עבודה של הסוכנות הבינלאומית למחקר על סרטן (International Agency for Research on Cancer – IARC) יותר מ-1000 מחקרים אפידמיולוגיים תצפיתיים. הדו"ח פורסם ב-New England Journal of Medicine. על בסיס הסיכונים היחסיים (relative risks) שנמצאו במחקרים שנסקרו, החוקרים אישרו מחדש, כי העדר עודף שומן בגוף מוריד את הסיכון לסרטן באתרי איברים שזוהו קודם לכן (סרטן המעי הגס והחלחולת, סרטן הוושט, סרטן כליות, סרטן שד בנשים לאחר מנופאוזה וסרטן רירית הרחם). כמו כן, זיהו החוקרים שמונה מיקומי איברים נוספים, אשר לגביהם קיימת כעת גם כן עדות מספקת לכך שהעדר עודף שומן בגוף מוריד את הסיכון לסרטן [פּי הקיבה (gastric cardia), כבד, כיס המרה, לבלב, שחלה, גידול במוח (meningioma), סרטן מֵח העצם (multiple myeloma) ובלוטת התריס].

רמת השומן הוגדרה על פי אינדקס מסת הגוף (body mass index – BMI):

  1. עודף משקל, 29.9-25.0.
  2. השמנה:

א.      סוג 1, 34.9-30.01.

ב.      סוג 2, 39.9-35.0.

ג.       סוג 3, 40 ומעלה.

קשרים בין שומן הגוף לבין מיקומי סרטן

לדוגמא:

  1. על פי מטא-אנליזות וניתוחי נתונים מאוגדים (pooled), בעודף משקל הסיכון לסרטן המעי הגס, פי הקיבה, הכבד, כיס המרה, לבלב וסרטן הכליות היה גבוה ב-20% עד 50%, ובהשמנה היה גבוה ב-50% עד 80%.
  2. על פי מטא-אנליזות וניתוחי נתונים מאוגדים (pooled), הסיכון לסרטן הוושט היה גבוה עד פי 4.8.
  3. הקשר בין BMI לבין סרטן הרחם היה בולט במיוחד בסרטן רחם מסוג 1, כשהסיכון היה גבוה ב-50% בעודף משקל, גבוה פי 2.5 בהשמנה מסוג 1, גבוה פי 4.5 בהשמנה מסוג 2, וגבוה פי כ-7 בהשמנה מסוג 3.

הסיכון לסרטן במיקומים שונים בגוף בהשמנה ב-BMI הגבוה ביותר בהשוואה ל-BMI תקין

מיקומי הסרטן לגביהם קיימת עדות מחקרית מספקת (sufficient):

  1. הסיכון לסרטן הוושט היה גבוה פי 4.8.
  2. הסיכון לסרטן פי הקיבה, הכבד והכליות היה גבוה ב-80%.
  3. הסיכון לסרטן המעי הגס והחלחולת וכיס המרה היה גבוה ב-30%.
  4. הסיכון לסרטן הלבלב, לגידול במוח (meningioma) ולסרטן מֵח העצם (multiple myeloma) היה גבוה ב-50%.
  5. הסיכון לסרטן השחלות, סרטן בלוטת התריס ולסרטן השד (בנשים לאחר הפסקת הווסת) היה גבוה ב-10%.
  6. הסיכון לסרטן הרחם היה גבוה פי כ-7.

מיקומי הסרטן בגוף לגביהם קיימת עדות מחקרית מוגבלת (limited) והסיכון היחסי אינו ישים (not applicable – NA) הם:

א.      סרטן השד בגברים.

ב.      סרטן ערמונית קטלני (fatal prostate cancer).

ג.       לימפומה מפושטת של תאי B גדולים במערכת הלימפה (diffuse large B-cell lymphoma).

מיקומי הסרטן בגוף לגביהם קיימת עדות מחקרית לא מספקת (inadequateוהסיכון היחסי אינו ישים הם:

א.      סרטן תאי הקשקש של הוושט (eusophageal: squamous-cell carcinoma).

ב.      סרטן קיבה שאינו של פי הקיבה (gastric noncardia).

ג.       סרטן דרכי מרה חיצוניים לכבד (extrahepatic biliary tract).

ד.      סרטן הריאות.

ה.     מלנומה (סרטן העור).

ו.        סרטן האשך.

ז.       סרטן דרכי השתן.

ח.     סרטן רקמת החיבור של המוח או חוט השדרה (brain or spinal cord: glia).

מנגנונים אפשריים המסבירים את הקשר בין השמנה לבין התפתחות סרטן

השמנה קשורה בהפרעות ממשיות (substantial abnormality) בחילוף החומרים של הגוף (metabolic) ובמערכת האנדוקרינית1, כולל שינויים באיתות (signaling) האינסולין וגורם הגדילה דמויי-אינסולין ושינויים במסלולי אדיפוקינים2 ובמסלולים דלקתיים. קיימת עדות מחקרית חזקה לגבי תפקידיהם של חילוף החומרים של הורמוני המין ושל דלקת כרונית בתיווך הקשר השמנה-סרטן. העדות המחקרית לגבי תפקידם של אינסולין וגורם הגדילה דמויי-אינסולין הינה מתונה. בנוסף, קיימת עדות מחקרית משכנעת (convincing), כי ירידה רצונית במשקל מכוונת משפיעה לטובה על המנגנונים האלה. ההשפעות המיטיבות על הסיכון לסרטן נראות כמתווכות, לפחות בחלקן, על ידי וויסות האיזון בין שגשוג תאים (cell proliferation) לבין מות תאים (apoptosis), שני הגורמים הידועים כגורמים קובעים בהיווצרות סרטן (carcinogenesis).

 

 


 

1מערכת אנדוקרינית – היא אוסף בלוטות המייצרות ומפרישות הורמונים, המווסתים גדילה, חילוף החומרים, התפתחות מינית ותיפקודי הגוף.

2אדיפוקינים – ציטוקינים (חומרים מתווכי דלקת) המופרשים על ידי רקמת השומן.

כתיבת תגובה

פנייה למשרה באגודה לבריאות הציבור

[כוכבית * הינה שדה חובה]

קובץ קורות חיים בפורמט pdf או word. גודל מקסימלי 2MB.