צריכה גבוהה יותר של דגנים מלאים קשורה בסיכון נמוך יותר לסוכרת מסוג 2 בקרב גברים ונשים בגיל הביניים: מחקר עוקבה דני בבריאות, תזונה וסרטן

סוכרת מסוג 2 מהווה מעמסה בריאותית גדולה ברחבי העולם. במשך 35 השנים האחרונות מספר המבוגרים עם סוכרת גדל כמעט פי 4, ובשנת 2014, 422 מיליון מבוגרים סבלו מסוכרת. עודף משקל, השמנה ותזונה מהווים גורמי סיכון חשובים לסוכרת מסוג 2. איכות הפחמימות בתזונה עשויה להיות אחד הגורמים התזונתיים החשובים ביותר (ראה מאמר, כמות הפחמימות ואיכותן והסיכון לסוכרת מסוג 2 בנשים בארה"ב'), ויכולה להיקבע על ידי תכולת דגנים מלאים (whole grains) או דגנים מעובדים (refined grains) ועל ידי העומס הגליקמי[1].

מחקרים באוכלוסיות שונות מצאו באופן עקבי שצריכת דגנים מלאים וסיבים תזונתיים שמקורם בדגנים קשורה בסיכון נמוך יותר לסוכרת מסוג 2 ולטרום-סוכרת (prediabetes), אולם תפקידם של דגנים ספציפיים נחקר לעתים רחוקות באופן נפרד. מחקר עוקבה דני בקרב כ-55,600 משתתפים (כ-29,200 נשים) בגילאי 65-50, שהתפרסם ב-Journal of Nutrition, בדק את הקשר בין צריכת דגנים מלאים (גרם/יום), צריכת סוגים ספציפיים של דגנים ומוצרי דגנים שונים לבין הסיכון לסוכרת מסוג 2.

המשתתפים גויסו בין השנים 1997-1993. כל המשתתפים מילאו שני שאלונים, שאלון אורח החיים ושאלון תזונתי. לפני הביקור במרכז המחקר, המשתתפים מילאו שאלון תדירות צריכת מזונות (food frequency questionnaire – FFQ) בן 192 פריטים. המשתתפים נתבקשו לדווח על תזונתם הרגילה במשך 12 החודשים הקודמים לראיון על פי 12 קטגוריות אפשריות שנעו בין 'אף פעם' לבין 8 ומעלה פעמים ביום. תת-קבוצה של משתתפים (כ-3,900 איש) מלאו ביום שביקרו במרכז המחקר שאלון שחזור צריכת מזון של 24 שעות. המשתתפים נתבקשו לשחזר את תזונתם במשך 24 השעות שקדמו לביקור ולספק פרטים על המוצרים שנצרכו (לדוגמה, שם המותג של מוצר הדגן המלא).

דגנים מלאים הוגדרו ככאלה המכילים את כל שלושת המרכיבים העיקריים של גרעין הדגן [אנדוספרם עמילני[2], נבט (germ) וסובין[, בו בזמן שבדגנים מעובדים (refined grains) קיים רק האנדוספרם העמילני. סוגי הדגנים שנכללו במחקר היו: שיפון, חיטה, שיבולת-השועל, גריסי פנינה, אורז, דוחן, גרעיני תירס (מיובשים) ודורה. אולם, המקורות העיקריים היו מוגבלים לחיטה, שיפון ושיבולת-השועל.

צריכת הדגנים בוטאה בשני אופנים שונים: (1)  כצריכה של דגנים מלאים (גרם/יום); (2) כצריכה של מוצר דגן מלא (גרמים של המוצר/יום). החוקרים השתמשו במידע שבשאלוני שחזור מזון של 24 שעות להערכת תכולת הדגנים במוצרים. לצורך הערכת תכולת הדגנים השתמשו גם במידע מהיצרנים ומספרי מתכונים וגם בתכולת קבוצות המזון שדווחו בשאלוני ה-FFQ. עבור הערכת צריכת דגנים מלאים במוצרים נלקחו בחשבון קבוצות מזון בעלות דגנים מלאים הבאות: לחם שיפון, לחם מלא, ושיבולת-שועל/מיזלי (תערובת דגנים).

דוגמא לחישוב צריכת דגנים מלאים ומוצר דגן מלא: אם משתתף אכל פרוסה אחת של לחם שיפון במשקל 50 גרם צריכת המוצר ליום הייתה 50 גרם. על פי שאלון שחזור צריכת מזונות של 24 שעות הוערך כי פרוסת לחם שיפון מכילה 33% דגנים מלאים. לכן, המשתתף הזה צרך 16.5 גרם דגנים מלאים. מנת דגנים מלאים הוגדרה במחקר זה כ-16 גרם. מנות מוצרי דגנים מלאים הוגדרו על פי גודלי מנות המפורטים בשאלון ה-FFQ: לחם שיפון, 50 גרם (1 פרוסה); לחם מלא, 40 גרם (1 פרוסה); שיבולת-שועל/מיזלי, 50 גרם. התכולה של דגנים מלאים במוצרים אלה

הייתה שונה, מנה אחת של לחם מלא הכילה 3 גרם דגנים מלאים בממוצע, בו בזמן שמנה אחת של שיבולת-שועל הכילה 50 גרם דגנים מלאים (100% דגנים מלאים).

צריכת דגנים מלאים חולקה לרבעונים, כשברבעון הראשון הצריכה הייתה 27 גרם/יום ומטה, ברבעון השני הייתה 42.0-27.1 גרם/ליום, ברבעון השלישי הייתה 59.9-42.2 גרם/יום וברבעון הרביעי, 60 גרם ומעלה/יום.

לצורך זיהוי מקרים חדשים של סוכרת מסוג 2, השתמשו החוקרים במרשם סוכרת לאומי. משתתפים נכללים במרשם סוכרת לאומי על פי בקריטריונים הבאים:

  • נרשמו במרשם סוכרת לאומי (National Patient Register) עם אבחון סוכרת.
  • נרשמו במרשם שירות בריאות לאומי (National Health Service Register) כמטופלים בכף הרגל (chiropody).
  • חמש בדיקות דם לגלוקוז בשנה שנרשמו במרשם שירות בריאות לאומי.
  • שתי בדיקות דם לגלוקוז בשנה ב-5 שנים עוקבות שנרשמו במרשם שירות בריאות לאומי.
  • רכישת תרופות פומיות (oral) נגד סוכרת שנרשמו במרשם דני לאומי למרשמים (Danish National Prescription Registry).
  • רכישת אינסולין על פי מרשם שנרשם במרשם שירות בריאות לאומי.

המעקב אחר המשתתפים נמשך עד 31 בדצמבר 2011 או עד אבחון סוכרת או עד למותו של המשתתף.

ניתוח הנתונים תוקנן לגיל, רמת ההשכלה הגבוהה ביותר, פעילות גופנית, עישון, צריכת אלכוהול, צריכת בשר אדום ובשר מעובד, צריכת אנרגיה (קלוריות) ואינדקס מסת הגוף (BMI). בנשים נערך תקנון נוסף להפסקת הווסת ולטיפול הורמונלי לאחר הפסקת הווסת.

ממצאים

במשך מעקב חציוני של 15 שנה זוהו כ-7,420 מקרים חדשים (כ-4,120 גברים וכ-3,300 נשים) של סוכרת מסוג 2. משתתפים בעלי צריכה ברבעון הגבוה ביותר של דגנים מלאים נטו פחות להיות מאובחנים כחולי סוכרת מסוג 2, היו בעלי BMI נמוך יותר, נטו להיות בעלי השכלה גבוהה יותר, ונטו פחות לעשן. כמו כן, משתתפים ברבעון הגבוה ביותר היו בעלי צריכה נמוכה יותר של אלכוהול, צריכה גבוהה יותר של סיבים תזונתיים ומגנזיום ולתזונתם היה אינדקס גליקמי נמוך יותר. צריכה חציונית של דגנים מלאים  בגברים הייתה 42 גרם/ליום ובנשים 34 גרם/יום. גברים צרכו 130 גרם/יום של מוצרי דגן מלא ונשים, 111 גרם/יום. הדגן המלא שנצרך בכמות הגבוהה ביותר היה שיפון הן בגברים והן בנשים ומוצר דגן מלא שנצרך בכמות הגבוהה ביותר היה לחם שיפון.

קשרים בין צריכת דגנים מלאים ומוצרי דגנים מלאים לבין הסיכון לסוכרת מסוג 2

  1. לגברים ברבעון הגבוה ביותר של צריכת דגנים מלאים (60 גרם/יום ומעלה) היה סיכון הנמוך ב-34% לסוכרת מסוג 2, בהשוואה לרבעון הנמוך ביותר (27 גרם/יום ומטה).
  2. לנשים ברבעון הגבוה ביותר של צריכת דגנים מלאים (58 גרם/יום ומעלה) היה סיכון הנמוך ב-22% לסוכרת מסוג 2 בהשוואה לרבעון הנמוך ביותר (24 גרם/יום ומטה).
  3. בגברים כל עלייה במנה אחת (16 גרם/יום) של דגנים מלאים הייתה קשורה בירידה של 11% בסיכון לסוכרת מסוג 2.
  4. בנשים כל עלייה במנה אחת (16 גרם/יום) של דגנים מלאים הייתה קשורה בירידה של 7% בסיכון לסוכרת מסוג 2.
  5. בגברים כל עלייה במנה אחת (50 גרם/יום) של מוצרי דגנים מלאים הייתה קשורה בירידה של 12% בסיכון לסוכרת מסוג 2.
  6. בנשים כל עלייה במנה אחת (50 גרם/יום) של מוצרי דגנים מלאים הייתה קשורה בירידה של 7% בסיכון לסוכרת מסוג 2.

קשרים בין צריכת סוגים ספציפיים של דגנים ומוצרי סוגים ספציפיים של דגנים לבין הסיכון לסוכרת מסוג 2

  1. בגברים צריכת כל שלושת הדגנים שנחקרו (שיפון, חיטה ושיבולת שועל) היו קשורים בסיכון נמוך יותר לסוכרת מסוג 2.
  • בצריכה של מנה אחת (16 גרם/יום) של חיטה מלאה הסיכון היה נמוך ב-34% לסוכרת מסוג 2.
  • בצריכה של מנה אחת (16 גרם/יום) של שיפון מלא הסיכון היה נמוך ב-8% לסוכרת מסוג 2.
  • בצריכה של מנה אחת (16 גרם/יום) של שיבולת-שועל מלאה הסיכון היה נמוך ב-10% לסוכרת מסוג 2.
  1. בנשים רק צריכת חיטה מלאה ושיבולת שועל היו קשורות בסיכון נמוך יותר לסוכרת מסוג 2.
  • בצריכה של מנה אחת (16 גרם/יום) של חיטה מלאה הסיכון היה נמוך ב-17% לסוכרת מסוג 2.
  • בצריכה של מנה אחת (16 גרם/יום) של שיבולת-שועל מלאה הסיכון היה נמוך ב-8% לסוכרת מסוג 2.
  1. הן בגברים והן בנשים כל מוצרי דגנים מלאים שנחקרו (לחם שיפון, לחם מלא, שיבולת-שועל/מיזלי) היו קשורים בסיכון נמוך יותר לסוכרת מסוג 2.
  • בגברים ובנשים צריכה של מנה אחת (50 גרם ליום) של לחם שיפון קשורה בסיכון הנמוך ב-11% וב-5%, בהתאמה, לסוכרת מסוג 2.
  • בגברים ובנשים צריכה של מנה אחת (40 גרם ליום) של לחם מלא קשורה בסיכון הנמוך ב-8% וב-6%, בהתאמה, לסוכרת מסוג 2.
  • בגברים ובנשים צריכה של מנה אחת (50 גרם ליום) של שיבולת-שועל/מיזלי קשורה בסיכון הנמוך ב-34% וב-28%%, בהתאמה, לסוכרת מסוג 2.
  1. באופן כללי, תקנון נוסף לצריכת אנרגיה הניב תוצאות דומות.
  2. תקנון נוסף ל-BMI, שנחשב למתווך פוטנציאלי, החליש את הממצאים.
  3. הקשרים נשמרו לאחר תקנון נוסף לאינדקס גליקמי, צריכת סיבים תזונתיים, צריכת מגנזיום, צריכת ירקות עליים, צריכת מוצרי חלב, צריכת משקאות ממותקים בסוכר, צריכת קפה וצריכת ויטמין D.
  4. הקשרים נשמרו בין אם מקור הדגן המלא היה לחם שיפון, לחם מלא או שיבולת-השועל/מיזלי.

מסקנות החוקרים

הממצאים במחקר זה עולים בקנה אחד עם עדות הולכת ומצטברת במחקרים אחרים, כי דגנים מלאים עשויים להיות אחד מקבוצות המזון החשובות ביותר למניעת סוכרת מסוג 2.

___________________

[1] עומס גליקמי – עומס גליקמי מחושב על ידי הכפלת אינדקס גליקמי בכמות הפחמימות בגרמים במזון מסוים וחלוקה ב-100; אינדקס גליקמי (מדד גליקמי) זוהי מערכת דירוג לפחמימות על פי השפעתם על עליית רמות הגלוקוז (סוכר) בדם כשעתיים לאחר הארוחה בהשוואה להשפעת גלוקוז (מדד גליקמי 100). מדד גליקמי גבוה גורם לעלייה חדה ברמות הגלוקוז בדם.

[2] אנדוספרם עמילני – רקמת האגירה להזנת הנבט.

כתיבת תגובה

פנייה למשרה באגודה לבריאות הציבור

[כוכבית * הינה שדה חובה]

קובץ קורות חיים בפורמט pdf או word. גודל מקסימלי 2MB.