ניקוי הלשון מגביר את עוצמת הטעם המלוח המורגשת

מערכת תפיסת הטעם (taste perception) מספקת לנו מידע לגבי כמות המזון, איכות המזון, הרכב האלקטרוליטים[1]  (נתרן, אשלגן, כלור, סידן, מגנזיום, גופרית וזרחן) ולגבי זהותו של המזון. היגיינת פה ירודה קשורה לעתים קרובות בהצטברות משקעי רובד פְּלאק, המכונים ציפוי הלשון (tongue coating). ציפוי הלשון מורכב מתאי אפיתל[2] מתים, חלקיקי מזון וחיידקים. הוא מכסה את פקעיות הטעם במשטח הלשון הגבי (dorsal tongue surface), ועלול לחסום את חומרי הטעם מלהגיע אל תאי הטעם, ועל ידי כך להקטין את הרגישות לטעם.

נתרן הוא רכיב תזונה חיוני המסייע בשמירה על מאזן האלקטרוליטים בגוף, והינו חשוב בקיום תפקודים פיזיולוגיים תקינים, וכן לשמירה על איזון תָאִי (cellular homeostasis). מלח (נתרן כלורי) הוא הצורה העיקרית של צריכת נתרן בבני אדם, והוא מצוי בשפע בתזונה היומית הטיפוסית. צריכה גבוהה של נתרן מהווה גורם סיכון ללחץ דם מוגבר, וכתוצאה מכך למחלות קרדיו-ווסקולריות (מחלות לב וכלי הדם), שבץ מוחי, השמנה, מחלת כליות וסרטן קיבה. הורדת צריכת נתרן ליום מומלצת לצורך בקרת ומניעת מחלות אלה. הנחיות ארגון הבריאות העולמי (WHO) ממליצות על צריכה יומית של נתרן בכמות של 2 גרם השווה ל-5 גרם מלח. מספר אסטרטגיות קיימות בשימוש להורדת צריכת מלח, כולל קמפיינים לקידום מודעות וחינוך לגבי צריכת נתרן, סימון נתרן בחזית האריזה, הטלת מיסים על מזונות מלוחים, ושינוי תעשייתי של הרכב המזון. אולם, היוזמות האלה לא הצליחו להפחית באופן מקובל  את צריכת המלח באוכלוסייה הכללית.

ניסוי קליני הולנדי, שהתפרסם ב-Journal of Nutrition Health & Aging, בדק את השפעותיה של הסרה מכנית של ציפוי הלשון על עוצמת תפיסת הטעם המלוח. המשתתפים גויסו באמצעות פרסומים ברשתות החברתיות ובאתר האוניברסיטה. משתתפים פוטנציאליים מילאו שאלון על מגדר, גיל, בריאות כללית ותרופות. אנשים לא נכללו במחקר על פי הקריטריונים הבאים: 1. עישון; 2. מחלה כרונית, כגון יתר לחץ-דם (לחץ דם גבוה) ובעיות לב.; 3. שימוש בתרופות שעלולות לשנות את תפיסת הטעם; 4. הריון; 5. אלרגיות למזון. הקריטריונים להכללה במחקר היו: 1. גיל 18 ומעלה; 2. מסוגל להבין את המחקר ולחתום על הסכמה מדעת; 3. הימצאות ציפוי לשון בניקוד 3 ומעלה על פי אינדקס Winkel Tongue Coating.

המשתתפים נתבקשו לא לאכול ולשתות שעה לפחות לפני הניסוי. במהלך הניסוי כל משתתף נתבקש לשטוף את הפה במים במשך 30 שניות. לאחר מכן, שמו על המשטח הגבי של הלשון של המשתתף (כשעיניו מכוסות) חומר גירוי טעם (taste stimulus), ואחרי 5 שניות נתבקש המשתתף להעריך את עוצמת הטעם לפי הניקוד 10-1, כש-1 מציין 'לא מלוח', ו-10 'מאד מלוח'. לאחר הסרת כיסוי העיניים, נתבקש המשתתף לנקות את לשונו באמצעות מכשיר ניקוי סטנדרטי. עשרים דקות לאחר ניקוי הלשון, חזרו על תהליך גירוי הטעם (כשעיני המשתתף שוב מכוסות) והערכת הטעם המלוח.

חומר גירוי הטעם היה טיפת מרק עגבניות, אשר הוכן מאבקת מרק מסחרית.

ממצאים

הגיל הממוצע של המשתתפים היה 45 שנה (70-45).

להסרת ציפוי הלשון הייתה השפעה מובהקת על עוצמת הטעם המלוח. לגיל ולמגדר לא הייתה השפעה על ממצא זה. מרבית המשתתפים (65% מהגברים ו-59% מהנשים) דיווחו על הגברת עוצמת הטעם המלוח לאחר הסרת ציפוי הלשון. יתר המשתתפים דיווחו, כי לא מצאו הבדל בעוצמת הטעם ואחרים חוו ירידה בעוצמת הטעם. החוקרים מסבירים את ההבדל בין דיווחי המשתתפים בכך שהסרת ציפוי הלשון מתבצעת באופן מכני, כך שיתכן כי משתתפים שונים הפעילו עוצמת כוח שונה. בנוסף, יתכן כי מרווח הזמן בין גירויי הטעם של 20 דקות לאחר הסרת ציפוי הלשון קצר מדי מכדי לסלק את ההשפעות של הגירוי המכני של ניקוי הלשון, כגון צריבה בלשון.

מסקנות החוקרים

ממצאי המחקר מצביעים על כך שניקוי הלשון מהווה אמצעי קל לשיפור תפיסת הטעם המלוח, ושעל ידי כך ניתן להוריד את צריכת המלח, במיוחד בקרב זקנים הזקוקים להורדת צריכתו מבחינה רפואית.

_________________

[1]אלקטרוליטים – מינרלים חיוניים בעלי מטען חשמלי; הם מצויים בדם, בשתן ובנוזלי הגוף.

[2]אפיתל – רקמת תאים צפופה המרפדת משטחים חיצוניים ופנימיים בגוף.

כתיבת תגובה

פנייה למשרה באגודה לבריאות הציבור

[כוכבית * הינה שדה חובה]

קובץ קורות חיים בפורמט pdf או word. גודל מקסימלי 2MB.